מכון טמיר לפסיכותרפיה
הרברט רוזנפלד
הרברט רוזנפלד היה פסיכואנליטיקאי פוסט-קלייניאני גרמני-בריטי.
הוא נולד בנירנברג, גרמניה ועם פרסום חוקי נירנברג ועליית המשטר הנאצי היגר לאנגליה.
ב- 1945 הוא הוסמך כפסיכואנליטקאי, אחרי שעבר בעצמו אנליזה אצל מלאני קליין.
במהלך שנות פעילותו נכנס רוזנפלד לעובי הקורה בכל מה שקשור לטיפול בפסיכוטיים ובסכיזופרניים.
רוזנפלד נודע ביכולתו הייחודית להכניס את עצמו לנעליו מטופליו ולהבין מתוך עמדתם מה החוויה אותה הם חווים.
הוא התייחס לתהליכים פתולוגיים המופיעים בשלב המוקדם של העמדה הפרנואידית- סכיזואידית.
הוא טען כי תהליכים אלה מעכבים את התפתחות האגו בשלב מאוחר יותר וכי הם שופכים אור על מצבי תודעה סכיזואידיים אצל מתמודדים גבוליים ונוירוטיים.
ההתמקדות שלו הייתה על חקר ההעברה אצל מטופלים פסיכוטיים, או במילים אחרות על ניסיונות לפענח העברה פסיכוטית ולהבין אותה בהמשגה פסיכואנליטית.
במאמר נפרד, שרלוונטי גם בימינו, רוזנפלד מיפה ביצירתיות את הסוגים והמניעים השונים של הזדהות השלכתית.
למשל, הוא טען כי המטופל הפסיכוטי משתמש בהזדהות השלכתית כהגנה מפני קנאה מאיימת, שיש לה קשר הדוק עם הנרקיסיזם של המטופל.
מצבי דפרסונליזציה ובלבול
רוזנפלד הניח את התשתית לגישה חדשה, כאשר הראה כיצד שימוש מופרז בהזדהות השלכתית ובמנגנון הפיצול של חלקים מהעצמי לאובייקטים עמדו בבסיס פיצול האגו ומצבי דפרסונליזציה.
במאמר שפרסם ב- 1950, הוא תיאר כיצד מצבים מבלבלים נוצרים כאשר מתחולל הפיצול הנורמלי והמבני בין "טוב" ל"רע" מתפרק ולא מתנהל כמתוכנן.
כלומר, אם הקנאה שולטת בנו ישנן מתקפות הרסניות נגד האובייקט "הטוב", כך שלא ניתן להבחין בין "טוב" ל"רע" ותוצאות הבלבול הן קשות ובלתי נסבלות.
נרקיסיזם פתולוגי
תרומתו המקורית והמשמעותית של רוזנפלד הייתה עבודה על נרקיסיזם פתולוגי בשני מאמרים קלאסיים המתארים שני היבטים של נרקיסיזם.
ההיבט הראשון היא הופעתה של אידיאליזציה עצמית גרנדיוזית, שבנויה על ניכוס עצמי של התכונות הטובות של האובייקט, ופיחות והתעלמות מהחלקים הרעים של האובייקט.
בטיפול פסיכולוגי, ייטה המטופל הנרקיסיסטי להעברה מוחקת, או מאיינת, את הערך של האובייקט הטוב (שהמטפל אמור לייצג).
כנופיה נפשית - Psychic Mafia
אידיאליזציה עצמית זו נובעת מהגנה מפני הנפרדות של האובייקט ה"טוב" שמעוררת דחפים הרסניים בלתי ניתנים לניהול. הנרקיסיזם גם מקבל צורה של אידיאליזציה של החלקים "הרעים" של העצמי, אשר מיוצגים לעיתים קרובות כמו כנופיה.
הכוונה היא שמתייחסים אליהם כמקור עליון שפונים אליו מלמעלה ושמתגייסים באופן מאורגן לתקוף חלקים אלה.
ביטויים נרקיסיסטים אלה יוצרים פיצול בעצמי וגורמים לכך שהעצמי השפוי יתעכב בהתפתחותו.
טראומה ונרקיסיזם
בעבודתו האחרונה- 1987 ,Impasse and Interpretation רוזנפלד שם דגש רב לתפקידים של טראומה וכישלונות סביבתיים בפיתוח מבנים נרקיסיסטיים.
הוא הפך למודאג מכך שמטופלים שסבלו מחוסר או שעברו טראומה בילדותם עלולים להיפגע מחדש כתוצאה מניתוח פסיכואנליטי, במידה והמטפל שם דגש רב מדי על הרסנות מולדת.
מסה זו התמקדה בדרכים האפשריות להתמודד עם רגעים קריטיים עם מטופלים קשים.
רוזנפלד השתכנע יותר ויותר ש"מבוי סתום מסוכן כזה... כרוך בכתמים השחורים הנסתרים או לא כל כך נסתרים של האנליטיקאי".
בכך סלל רוזנפלד את הדרך להתפתחויות המאוחרות יותר של הפסיכואנליזה ההתייחסותית.
השקפותיו המאוחרות מובילות למחלוקת בין קבוצות אנליטיות שונות. אך הן מהוות תזכורת לאנליטיקאים משני צידי המחלוקת, שעליהם להקשיב היטב לתגובות המטופל ולהתערבויות שלהם,
זאת על מנת לזהות טעויות אפשריות וגישות שאינן מועילות למטופל.
עדכון אחרון:
20 ביוני 2022
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
תודות:
דנית מכלוף, תלמידת תואר שני
בפסיכולוגיה קלינית לילדים ונוער,
אוניברסיטת רייכמן
מקורות:
אור נתנאלי (2015) יחסי האובייקט הנרקיסיסטיים לפי רוזנפלד (1964). http://orspsychoblog.blogspot.com/2015/02/narcissism-rosenfeld-1964.html
Cyril Couve 2012 – from the Melanie Klein Trust: Herbert Rosenfeld. https://psychoanalysis.org.uk/our-authors-and-theorists/herbert-rosenfeld
Herbert Rosenfeld at Work: The Italian Seminars (2001)
Rosenfeld, H. 'On the psychopathology of narcissism: A clinical approach', International Journal of Psychoanalysis. 45: 332-337; republished in Psychotic States. Hogarth Press (1965).
John Steiner (ed.), Rosenfeld in Retrospect (2008)
