אלפרד אדלר | התאוריה האדלריאנית והפסיכולוגיה האינדיבידואלית

מי היה אלפרד אדלר?

כמה מילים על האיש שמאחורי התיאוריה: 

אלפרד אדלר היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי.

הוא נולד בשנת 1870 בווינה, בן שני למשפחה יהודית בת 9 נפשות.

אדלר סבל מבריאות לקויה כל חייו, ועובדה זו, בשילוב אובדן אחיו הצעיר, תרמה לבחירתו לעסוק ברפואה.

אדלר העיד כי נסיבות חייו היו משמעותיות בעיצוב גישתו המקצועית, וניתן לומר שהוא הפך מספדו למחול לו (תהילים, ל, יב). 

במהלך לימודיו, אותם השלים בשנת 1895, השתייך לקבוצה סוציאליסטית בה פגש את מי שהפכה להיות אישתו, ראיסה אפשטיין.

הם הביאו לעולם ארבעה ילדים, מתוכם שניים פנו אף הם לעיסוק בפסיכיאטריה.

איך התפתחה הקריירה המקצועית של אדלר?

בלימודיו הושפע אדלר מהגישה ההוליסטית של Hermann Nothnagel, שהנחה את תלמידיו להסתכל על המטופל כאדם שלם, ולא כאיבר בודד או מכאוב ספציפי, וכן שיש לקחת בחשבון את ההשפעה הרגשית של הרופא המטפל על המטופל. 

במהלך עבודתו כרופא החלו להתעורר בו תהיות על הסיבות של תסמינים עיקשים בקרב מטופלים מסויימים, ואלה משכו אותו להתעניין בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה ופילוסופיה.

ב-1902, הוא הצטרף למפגשים בביתו של זיגמונד פרויד, אך בשנת 1911 היחסים עלו על שרטון ואדלר פרש בשנת 1912 וגיבש את התיאוריה שלו – הפסיכולוגיה האינדיבידואלית. 

מהי הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר?

קצת על הקרקע המחשבתית רגשית פילוסופית מאחורי התיאוריה:

הגישה האדלריאנית תופסת את האדם כמכלול אשר ביכולתו לבחור ולהכתיב את גורלו שלו, ומכאן שהמוקד הוא לא מה שקרה לך, אלא מה אתה בוחר לעשות עם מה שקרה לך.

כמו כן, העמדה האדלריאנית היא עמדה הומניסטית שמכבדת את האדם ויכולותיו ושואפת לקדמו למקום של רווחה נפשית.

אחד הביטויים לכך הוא האופן שבו אדלר כתב, ודיבר עם מטופליו – בפשטות, במילים יום-יומיות כך שכל אדם יוכל להבין ולהפוך מילים אלו לשלו.

כחלק מלקיחת בעלות על סיפור חייו. יש שיאמרו שבכך הוא אף הניח את היסודות לגישה הנרטיבית.

ביטוי נוסף לעמדה ההומניסטית הוא ההתייחסות לרעיונות של שלמות והגשמה עצמית בחייו של אדם. 

רעיונותיו של אדלר הושפעו לא רק מחייו האישיים אלא גם מרעיונות פילוסופיים. למשל, הדגש הרב על בחירה אישית בגישה שלו הושפע מרעיונותיו של הפילוסוף עמנואל קאנט על כך שאין אובייקטיביות מוחלטת, היות והתפיסה מושפעת מהסובייקטיביות. 

בהתאם לכך – כאשר האדם משתנה, המציאות שלו משתנה. ההתייחסות לנחיתות והרצון לפצות עליה הושפעה מרעיונותיו של פרידריך ניטשה על כך שהרצון לכוח הוא גורם מניע משמעותי. 

מהם הרעיונות המרכזיים בתיאוריה האדלריאנית?

האופן בו אדם מפרש את המציאות מכונה בתיאוריה "סגנון חיים".

מספר גורמים משפיעים על עיצוב סגנון החיים:

1. מערך משפחתי: המיקום של ילד בתוך המשפחה (מספר האחים, איפה הוא בסדר שבין האחים – בכור, אמצעי בין זקונים), הפרש השנים בין האחים ומגדרם.

2. ההורים: יש לכך השפעה מכרעת בין אם אדם מאמץ או דוחה תכונות שזיהה בהוריו. הדרכת הורים היא המדיום המזוהה ביותר כיום עם גישת אדלר. 

3. האווירה המשפחתית: החוויה הרגשית והאופן שבו זו מתרגמת לקווים מנחים של התנהגות אישית ובינאישית בבית.

4. הגישה החינוכית על פיה מחונכים הילדים. 

על פי התיאוריה האדלריאנית האדם הוא יצור חברתי שמושפע מכל הקשר חברתי בתוכו הוא מתקיים:

משפחה, קהילה, העולם כולו, כמו שנאמר "כולנו רקמה אנושית אחת". 

בשל כך, צורך בסיסי אנושי הוא להרגיש שייכות, ולשאוב עידוד, אישור וקבלה מהסביבה שלנו. כאשר אדם לא מרגיש זאת, הוא עשוי להגיב בתחרותיות, נסיגה וייאוש. 

שני המימדים המרכזיים שקובעים את סגנון החיים הם עניין חברתי ורמת אנרגיה.

סגנונות האישיות של אדלר

בהתאם לשני המימדים, אדלר מנה 4 סגנונות אישיות:

1. הטיפוס השולט: מתאפיין ברמה גבוה של תוקפנות ודומיננטיות. האנרגיה שלו אינטנסיבית מאוד, עם התחשבות מינימלית בצרכי הסביבה. אנשים אלו עשויים להתאפיין אפילו בהתנהגות בריונית (כאשר האנרגיה מופנית כלפי חוץ) או בפגיעה עצמית (כאשר האנרגיה מופנית פנימה) – שמתבטאת בהתמכרות לאלכוהול וסמים, כמו גם אובדנות. 

2. הטיפוס המקבל: אנשים רגישים מאוד ובעלי רמת אנרגיה נמוכה. הם נוטים לעטות שריון על מנת לגונן על עצמם ונשענים על אחרים לסיפוק צרכיהם. נוטים לפתח פוביות, חרדות ואובססיות. 

3. הטיפוס הנמנע: בעלי אנרגיה נמוכה ועניין חברתי נמוך. התוצאה היא הימנעות מהשתתפות בחיים שבחוץ ומיחסים עם אנשים. במקרי קיצון אנשים עם סגנון זה עשויים לפתח פסיכוזה, שהיא התוצאה הסופית של נסיגה פנימה. 

4. הטיפוס היעיל חברתית: אלה הם האנשים הבריאים נפשית. הם בעלי רמת אנרגיה גבוה ועניין חברתי גבוה, מסוגלים להעניק לאחרים היות ואינם מנוהלים על ידי רגשות נחיתות. הם מתמודדים היטב עם המטלות המרכזיות בחיים על ידי הדדיות. 

רגשות נחיתות ועליונות

אי אפשר לדבר על אדלר, מבלי להתייחס לאחד הרעיונות הבולטים של תסביך נחיתות, או יותר נכון: החולשה שלי עשויה להיות כוח העל או עקב האכילס שלי. תחושת הנחיתות מהווה מניע המארגן את חייו של אדם לעבר מטרה כלשהי – משמעות, עליונות או הצלחה, בהתאם למידה של תחושת הנחיתות. 

ילדים, באופן אינהרנטי, נחותים אל מול מבוגרים הגדולים מהם פיזית, ואשר צורכיהם והישרדותם תלויה בהם. בהמשך כל אחד מייחס לעצמו נחיתות אחרת, ייחודית למאפייניו האישיים, באופן שגם מושפע מפידבק שאנחנו מקבלים מהסביבה: "טיפש, שמן, גרוע במתמטיקה" וכדומה. מרבית האנשים מנווטים את דרכם דרך חווית הנחיתות על ידי הסוואה של המגרעות והמגבלות שלהם ו/או על ידי פיצוי. 

ישנם אנשים שסגנון חייהם עוצב כך שהם מתקשים לנהל ולווסת את תחושת הנחיתות ומפתחים "תסביך נחיתות", שזורע ספק עצמי שצובע את כל תחומי החיים. אדם עם תסביך נחיתות עשוי להיות חסר ביטחון, ביישן וחסר החלטיות באופן קיצוני, ולצמצם כאמור מגע עם החוץ. הצד השני של המטבע הוא "תסביך עליונות", בו הדרך היחידה להתמודד עם תחושת הנחיתות הבלתי נסבלת היא על ידי הקטנה של האחר באופן תמידי. אנשים אלו נוהגים באופן בריוני, לרוב שחצנים, ונרקסיסטיים. 

אדלר התייחס גם לנחיתות קבוצתית שבה אדם מרגיש את ההשתייכות הקבוצתית שלו כנחותה וגם לנחיתות אוניברסלית שמתייחסת למוגבלות של היותנו בני אנוש.

אדלר האמין כי התמקדות בנחיתות האישית אינה מקדמת התמקדות בנחיתות האוניברסלית היא אידיאלית.

לדוגמא בחירה תעסוקתית ברפואה בניסיון לרפא ולהאריך חיים כמפצה באופן סימבולי על הנחיתות האנושית. 

בריאות נפשית

בריאות נפשית מיטיבה קשורה לתחושה של שייכות וקשר אנושי ולנכונות של אדם להתפתח, לממש את עצמו בצורה מלאה ולפעול בשיתוף פעולה (לעומת לרמוס) בני אדם אחרים בחברה במטרה להביא לרווחה האישית. 

הטיפול האדלריאני

לטיפול פסיכולוגי בגישת אדלר ישנן 3 מטרות עיקריות:

1. העלאת תחושת הערך העצמי של מטופל.

2. הרחבת סגנון החיים.

3. חיזוק תחושתו החברתית.

ההתמקדות הינה במטרות, באופן ששונה מהפסיכולוגיה הקלאסית, המחפשת אחר סיבות. לכך שתי סיבות עיקריות:

הראשונה היא שהבנת הסיבות היא לעד בגדר השערה, והשנייה היא שהתמקדות בסיבות היא התמקדות בעבר אותו לא ניתן לשנות. במובן זה גישתו טלאולוגית בהגדרתה. 

בתהליך הטיפולי יש הזמנה לערער על עמדות, תפיסות, התנהגויות ורגשות כלפי האדם וכלפי העולם ודרך הקשר הבטוח שמספק עידוד להתנסות במה שבעבר נתפס כבלתי אפשרי. התנסויות אלו מגבירות את התחושה של ביטחון עצמי, מסוגלות עצמית, גאוה וסיפוק שמובילות בתורן למוטיבציה ויכולת הולכות וגוברות להשתתפות בחיים החברתיים. 

אפשר לדמות את הטיפול האדלריאני לשתילה של עץ – אנחנו מדשנים את הקרקע ומבססים את השורשים על מנת שזה יאפשר צמיחה של ענפים ועלים והשתתפות פעילה, הדדית ומפרה עם יתר העצים והצמחים.

אדלר נפטר באופן פתאומי מהתקף לב בשנת 1937, במהלך ביקור באוניברסיטת אברדין.

כתיבה:

קרין אמיתי, עובדת סוציאלית קלינית, MSW,

עם מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

10 באוגוסט 2022   

מקורות והמלצות קריאה:

דרייקורס, ר' (1994) יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית. תל אביב: מכון אדלר.

http://journalpsyche.org/alfred-adler-personality-theory/

https://alfredadler.edu/about/alfred-adler-theory-application

https://adler-iaip.net/theory/