תסמונת פיטר פן | סיפורו של ״התינוק המגודל״ שמתעקש לא לגדול

 

  

מהי תסמונת פיטר פן?

 

תסמונת פיטר פן היא תופעה פסיכולוגית מעניינת המתארת אדם מבוגר שנאבק בכל מחיר בעול הבגרות.

 

מי שטבע לראשונה את המונח תסמונת פיטר פן (Peter Pan syndrome) היה הפסיכואנליטיקאי והסופר דן קוליי, בספר רב-מכר שפורסם בשנת 1983.

הוא תיאר את האדם הפרוטוטופי הסובל ממנה כגבר ה׳מסרב לגדול׳ ומתקשה לקבל אחריות בתחומי חיים אחרים, תוך שהוא מצפה מהסובבים לתמוך ולפרגן לסגנון החיים בו בחר.

 

בספר המשך שפורסם שנה מאוחר יותר קליי השלים את התמונה עם תסביך פסיכולוגי נשי, דילמת ונדי (The Wendy Dilemma), המתאר את טבעה המנטלי של הדמות הנשית המזינה את תקיעותם של גברים הסובלים מתסמונת פיטר פן. 

 

קארל גוסטב יונג טבע כמה עשורים לפני קליי את המונח Puer aeternus, שמשמעותו בלטינית 'ילד נצחי' ובמיתולוגיה היוונית מופיע כדמות של ילד-אל הנשאר צעיר לנצח. 

בתפיסתו של יונג, הילד הנצחי פועל במימד של "חיים זמניים", עקב חרדה להיקלע למצב ממנו לא יוכל להימלט. הוא חושק רק בעצמאות וחירות, מתנגד בנחרצות לגבולות וחווה כל הגבלה כבלתי נסבלת.

 

 

הרקע של גברים עם תסביך פיטר פן

 

 

סינדרום פיטר פן הוא תופעה פופולרית, זו לא הפרעה שמופיעה במדריך פסיכיאטרי רשמי, כלומר אין אבחנה קלינית כזאת.

 

מחד, היא נוטה להתגלם באופנים מגוונים אצל אנשים הסובלים ממנה.

מאידך, חשוב לא להכליל ולשים לב לכך שלא כל אדם בעל נטיות ילדותיות, כמו סקרנות, חוש הומור אינפנטילי וחיבה למחוות ילדותיות, סובל בהכרח מהתסמונת.  

 

 

מה מופיע בד״כ ברקע חייהם של המתמודדים עם תסמונת פיטר פן? 

 

• ילדות מפונקת.

• ילדות פוגענית - זה נשמע כמו ההיפך המוחלט מפינוק, אבל אם נחשוב על זה, נוכל למצוא לא מעט קווים פסיכולוגיים משותפים בין פינוק-יתר, היעדר גבולות וסביבה פוגענית. 

• ערגה וריגוש מהתענגות על נוסטלגיה.

• רקע של חוסר תקווה כלכלי.

• מחסור בכישורים ניהוליים בשלים הנדרשים בבגרות.

 

  

כאן נכנסת הפסיכולוגיה לתמונה, כי לפעמים קשה להבין דברים לבד, או בתוך הדיאלוג הזוגי, את הסיבות לפחד ממחויבות.

ישנן המון סיבות פוטנציאליות, והזיהוי שלהן הוא תהליך מאוד אישי, אך הנה דוגמא מעניינת לקושי להתחייב, פחד מאינטימיות זוגית, שנשפך עליהם אור בזכות מטופלת פתוחה ומטפלת מקצוענית (הפרטים טושטשו):

 

אשה  בת 28, נאמנה לגבר אחד בתוך מערכת יחסים שנמשכה למעלה מ-4 שנים. היא הגיעה לטיפול פסיכולוגי לבקשתו של בן הזוג, שלא ידע כיצד להתמודד עם התנגדותה המוחצת להתחתן וללדת ילדים. פרט לכך, הקשר נראה מאוד טוב: בני הזוג חולקים אינטימיות הדדית, תשוקה ומחויבות גבוהות ועקביות. לאחר שניים-שלושה מפגשים של היכרות עמה, העלתה המטופלת בפני הפסיכולוגית זיכרון מתוך ההסטוריה המשפחתית שלה, שטמן בחובו אירוע מעצב וטראגי: שנה וחצי לפני הולדתה, נולדה להוריה תינוקת שנפטרה לאחר שבוע, עקב מום שניתן היה לאתרו כבר בשלב ההריון. המטופלת לא זכרה את משקלו של האירוע עבור המשפחה המתהווה, את הדיכאון עמו התמודדה אמה ואת הבריחה של אביה לחיי עבודה אינטנסיביים. הטיפול איפשר לה להבין ולהבהיר מחשבות ואמונות נוספות בהן החזיקה, הקשורות ביחסים שמערבים בגידה, בחרדה מפני התפרקות המשפחה ועוד.  

  

ישנן אין ספור דוגמאות נוספות למקרים דומים, של אנשים שעלולים לפספס הזדמנות יקרה למערכת יחסים זוגית ולהתחרט לאחר כמה שנים. זו הסיבה שכדאי לכם לפנות לייעוץ מקצועי לגבי פחד ממחויבות ואינטימיות. 

 

 

תסמונת פיטר פן אצל גברים

 

אורי פריד 

 

 

הילד מסתובב ברחובות באמצע הלילה-"מרחף באוויר", מוזנח, לא מחליף בגדים, מחפש את הצל של עצמו, תגיד לי ילד אתה בסדר? 

 

האף כפתור שלו מנוזל כל השנה- זה אלרגיה? הוא מתלבש כמו שצריך? בן כמה הוא בכלל, הוא קטין, יש עניין לערב רווחה? מישהו דואג לו, מה אכלת היום? איפה אבא שלו, ואיפה אמא שלו, ואיפה הוא לומד? הוא לומד בכלל בבית ספר? ומה הקטע עם הנוצה בכובע, מה הוא היפי?

 

ומי זו הטינקרבל הזו שהוא מסתובב איתה, היא נראית כמו שק של צרות! גם היא, בוא נגיד, נראית כמו נערת כיכר, היא לבושה איך לומר, די חושפני, מפלרטטת עם כולם, נשים, גברים לא משנה מי. רזה בצורה מחשידה הנערה הזו, היא מזריקה? והקטע עם הכנפיים, תתבגרי כפרה- את לא פיה ולא מלאכית, בחיים האלה עובדים קשה בשביל קצת לחם, ואבקת קסמים זה של האגדות.

 

והעניין עם וונדי, דחילק ילד, נערה טובה, מבית טוב- אחות בכורה. אבא שלה נפטר, אמא שלה חד הורית בקשיים כלכליים, נושכים שיניים בשביל כל פני. ואתה בהוד הדרך נכנס אליהם הביתה בלי הזמנה, דרך החלון, ומתחיל לבלגן שם את כל המשפחה- האחים הקטנים רואים בך מודל לחיקוי, וונדי שמחפשת דמות אב מתחילה להסתחרר- בינתיים עולה בלי סוף קנאה בינה ובין טינקרבל. על הדרך אתה מתחיל גם עם האמא. אתה שם לב מה אתה מייצר סביבך בעולם? בן כמה אתה בכלל? תגדל, חביבי, תגדל. לא תאכל לא תגדל אף פעם, ילד טוב, צלחת ריקה.

 

אהה, כן, ומה הקטע עם "ארץ לעולם לא". זה דמיון? זה הלוצינציה? זה משהו על גבול הפסיכוטי? זה מה שויניקוט קרא לו "פינטוז", "חלומות בהקיץ"- דמיון שלא מוביל לחיבור לעולם הזה אלא בריחה לעולם אלטרנטיבי? יעני, עבריינות כסימן לתקווה? אתה שותה ילד? עושה סמים? אתה מעורב בפעילות עבריינית? עברת טראומה? אתה צריך עזרה?

 

והוק, קפטן הוק בשבילך. אתה לא נורמלי להסתבך עם דמויות עברייניות כאלה? קלטת שהוא חבר בארגון פשע, כן? האיש איבד יד במלחמת כנופיות בדרום, ככה קרוב עם דומראני, מתפרנס מפרוטקשן ומתלבש כמו אחרון המוזרים. במסלול כזה עוד כמה שנים אתה בול כמוהו, בול באותו מקום, גם הוא התחיל כילד אבוד בעיירת פיתוח.

 

 

מה אתך ילד?

 

אתה מחפש דמות אב למרוד בה, לא השלמת את פתרון התסביך האדיפלי?

 

יעני, וונדי דמות אמא, הוק דמות אבא- ואתה משייט לך בדוחק דרך גיל ההתבגרות לית דין ולית דיין? אתה מפספס את השנים הכי יפות שלך ילד, במקום כל המאבקים האלה, במקום לנסות לרצוח את אבא, במקום החיים "בכאילו" בארץ לעולם לא, תבחר מקצוע, תשלים בגרויות, יש היום אחלה מכונים אקסטרניים, בטח אפילו יקבלו אותך כמו שאתה, עם הנוצה בכובע והכל. תחליף בגדים, תכבס, תנקה, צחצח שיניים (היה נראה לי שהן במצב לא משהו במבט מקרוב)- תתאפס על עצמך ילד, בעולם אין מקום לסתם חולמים, תתעורר למענך, למעני.

 

אני מבין את הפחד שלך להפוך יום אחד לקפטן הוק מזדקן, או לאיזה Nine to Five Dad, להיתקע באיזו עבודה משרדית שלא מאתגרת אותך, לא עושה אותך מאושר, וחוץ ממשכורת יפה וחופשה שנתית בחו"ל, אפשר לתלות את החליפה כבר בגיל 50, כי לחיות כאילו אמורים רק בפנסיה. אולי גם, זה מפחיד נורא לוותר על האפשרות הזו להיות "ילד נצחי", כי החלב והחיק החם של אמא על השפתיים, אין כמו התחושה הזו, אולי אפילו כולנו מבקשים בכל דרך אפשרית רק לחזור לשם, ועדיין פיטר (אבא?), מה התכנית ארוכת הטווח שלך?  תקח את וונדי ל"ארץ לעולם לא" כל שנה, ועדיין תמשיך להתגעגע לאמא שלך, וונדי תחזור ותתחתן ותלד ילד, תמשיך הלאה בחיים- ואיפה אתה, רק תגיד שאתה לא מקנא לה-

 

מי זה בעלה?

מה הם עושים שם ביחד?

הרגשת פעם מה זה להחזיק תינוק בן יומו על הידיים, החום, הרטט, החיים החדשים האלה. יש מצב טוב גם שמהעמדה הזו אף פעם לא תצליח להגשים את עצמך,

 

 

מה זה אומר?

 

שאלה טובה, קשורה אולי לאיזה דחף פנימי מהבטן ליצור משהו בעולם, להיות משהו בעולם, להגשים איזה חלום או מאוויים- אתה חי חלום, נכון, אבל לא בעולם הזה, ואולי כן? אתה טוען שכן, שאתה אוהב את החיים שלך ככה, שאתה מרגיש הגשמה וסיפוק ומלאות עצמית. אולי. אבל מה יקרה לחברה אם כולם יהיו 'פיטר פנים' כמוך? יהיו מאושרים כולם אתה אומר, יהיו הרבה יותר מחוברים ל"ילד הפנימי", יש מצב. אבל נראה לי שמשהו שם גם יישאר בעמדה יותר "אינפנטילית", יעני, שקשה להתמודד ככה עם הכאבים של החיים- עם מוות, עם חוסר הצלחה, עם תסכול, עם כאב.

 

זה מסובך להיות גבר בעולם הזה, ברור, המודל העיקרי שקיים שם בחוץ זה הקפטן הוקים האלה- מאצ'ואים, תוקפניים, שחושבים שהכל מגיע להם, שפותרים בעיות באלימות, שהנפש העדינה שלך לא מתאימה למודל שהם מציעים לך. אולי אפילו שחנכו אותך בדרך הזאת, והשאירו לך פצע מדמם כזה לכל החיים, שהחלטת שאתה לא רוצה לגדול, לא רוצה להיות גבר בעולם כזה של גברים. מבין, כואב, מזדהה.

 

ועדיין, אולי בכל זאת יש מודל אחר מה"גבר הרגעי" הזה שקפטן הוק מייצג בעולם שלך. הוא רגעי הוק, כן, רגעי- אין לו באמת תחושה פנימית של משהו "נצחי" טרנסצנדנטי, שמעבר לעולם הזה. כל הפוזה שלו היא בדיוק בגלל התחושה הפנימית שלו שהוא אבוד. הוא חי במלחמת קיום, יומיומית- יוצא להביא את הלחם לאישה, סוג של "בזיעת אפיך" מודרני.

 

הוא לא באמת חי, הוא לא באמת מחובר, מפחד הכי הרבה מפיטר פנים כמוך- ששמים לו מראה מול הפנים שהוא מנותק מעצמו, מהילד שהוא היה פעם, שהוא כבר מתחיל להזדקן והחרבות והתותחים מתחילים להיראות פתטיים, שהוא לא מחובר לא לאישה שלו, לא לחברים וגם לא לילדים, שהוא נהנה בעיקר מספורט 5, בעיקר כי זו אחלה דרך להתנתק, וכולם יודעים שאסור להפריע כשיש דרבי.

 

ברור שירדו עליך כשתבחר קריירה שמחוברת לנפש שלך, או לאיזו תחושה של גילוי, או "תיקון עולם"- להציל "ילדים אבודים" אחרים נגיד, שגם הם חיים ב"ארץ לעולם לא". יגידו שאתה מבזבז את הפוטנציאל שלך, שאין מי שבאמת יכול לעזור להם, אותם דברים שאמרו עליך, לא יאמינו בך שאתה באמת יכול לעזור להם. תבוא לדבר בכנס, יקשיבו לדברים שלך, וגברים אחרים שמרגישים מתים בחייהם, יעשו לך חקירה צולבת שתי וערב כדי להוכיח לך שאתה לא יודע כלום, שהדרך שלך לא מדעית, שאי אפשר למדוד מה שאתה עושה, וזה עבודה של איש אחד שאיאפשר להחיל אותה על ציבור שלם, ואפילו לא ללמד אנשי מקצוע את ההתערבויות הקליניות שאתה מציע. אהה, בטח גם אין תקציבים מספיק, כי אתה מציע שצריך להשקיע אין סוף שעות עם הילדים אבודים האלה. וכן, זה מפחיד, בקטע הנרקסיסיטי, יקבלו אותי? יאמינו בי? באמת יש לי מה למכור בעולם הזה? אני באמת שווה משהו?

 

לא קל פיטר פן, המסע הזה מה"ילד הנצחי" ל"גבר הרגעי", אבל אולי אפשר לעשות ביניהם קצת שולם, קצת החלפת תפקידים?

 

שהגבר הרגעי הזה יתחבר קצת לילד הנצחי שבו, שהילד יוכל קצת לשרוד את התחושה של הרגעי, לא להתפרק ממנה, להכיל, למצוא שם כוחות אגו, בלי לאבד תחושות איד.

 

וגם שהגבר יוכל קצת לשחק, בארץ לעולם לא, בנדמה לי, להרגיש נצחיות של חלב אם, בלי לפחד להיבלע, לצנוח ברגרסיה בלתי נשלטת, לאבד שליטה. מה אגיד, מתחיל להבין אותך פיטר, אבא,  או פאן, האל פאן- מוזיקה ושעשועים.

 

מסע, בלי ספק מסע, מסע הגיבור אפילו. מסע לארץ לעולם לא, וחזרה.

 

 

מאמרים קשורים:

 

פחד של גברים מהורות < 

קיראו על חרדת נטישה בזוגיות  <

אישיות סכיזואידית ופחד מאהבה <

על פחד וחרדה מדייטים <

פחד ממגע פיזי <

פחד מאינטימיות אצל גברים <

 

  

כתיבה: 

 

אורי פריד, MSW,

 עובד סוציאלי קליני ומטפל בגישה פסיכודינמית,

עם מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון:

 

14 ביולי 2023

 

 

 

 

 

 

מקורות: 

 

רקובר, ש. (2008). "פיטר פן": האופציה הטרנסג'נדרית במסע ההתפתחות הנשי/ שלי רקובר וקטיה רובינשטיין. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1628

 

Evans, S. (2014, November 20). Overprotecting Parents Can Lead Children To Develop 'Peter Pan Syndrome'. Cornerstone Family Services. Retrieved from https://cornerstonefamilyservices.org/peter-pan-syndrome-wendy-syndrome/

 

Kiley, D. (1983). Peter Pan Syndrome: Men Who Have Never Grown Up. New York, NY: Dodd, Mead & Company.