מכון טמיר לפסיכותרפיה
דמיינו אדם המבצע ריקוד עדין בין שני כוחות רבי עוצמה - התמכרות לקוקאין ונרקיסיזם.
מצד אחד, קול גאה מהדהד בראשו: "אני חזק מכדי לבקש עזרה". מצד שני, כמיהה עמוקה לאבקה הלבנה, שמבטיחה את אשליית השליטה המושלמת, ולו לזמן קצוב.
זהו ריקוד פנימי עדין. שני כוחות פועלים יחד במערכת יחסים מורכבת. הנרקיסיזם שומר על חזות חזקה, בלתי חדירה, ודוחה כל רמז לצורך בעזרה מבחוץ. הקוקאין משרת את המנגנון הזה בדיוק - הוא מספק תחושת ערך וכוח מיידית, זמנית, בדיוק מה שהנפש הנרקיסיסטית מחפשת שוב ושוב.
בשקט, מתחת לפני השטח, שני הכוחות האלה מזינים זה את זה. הפחד מלהיראות חלש או זקוק מוביל לשימוש בסם, והסם מחזק את האשליה שאפשר להסתדר לבד, בלי אף אחד. זה מעגל שקשה מאוד לצאת ממנו.
האם הגאווה הנרקיסיסטית דוחפת לשימוש בקוק? או שמא ההתמכרות מלבה את האשליה של כל-יכולות?
זוהי כוריאוגרפיה מורכבת של הנפש האנושית, בה כל צעד קדימה בריפוי מאיים לערער את האיזון העדין. אך דווקא בהבנת מורכבות הריקוד הזה טמון המפתח לשינוי - היכולת לזהות את התנועות, להבין את הקצב, ואולי, בעדינות, להתחיל לשנות את הצעדים.
הטיפול
בלב העבודה הטיפולית ניצב האתגר של יצירת סדק באשליית הכל-יכולות, ההגנה האומניפוטנטית. זה מצריך מיומנות עדינה, כי התערבות אחת לא מדויקת והמטפל מסולק מחצר המלך, מודר עד הודעה חדשה מנפשו הפגיעה, הרחק הרחק, ולפחות לבינתיים, אין סיכוי בעולם שיזכה להכיר את האיש שבקיר. יד אחת מגששת את מעטה ההכחשה של הנרקיסיסטי המכור ויד שניה מלטפת בתנועות קצובות את האגו.
לא לוותר.
דווקא בדיאלקטיקה הזאת טמון המפתח לשינוי:
כשנוצר סדק באחת החומות, נפתח פתח גם בשנייה. למשל, כשאדם מתחיל להכיר בהתמכרות, עשויה להתפתח יכולת לזהות את הדפוסים הנרקיסיסטיים המזינים אותה. או להיפך - כשמתחילים לגעת בפגיעות שמאחורי הקליפה הנרקיסיסטית, מתבהר תפקידה רב המשקל של האבקה הלבנה בחיי המכור.
הצלחה טיפולית מחייבת יצירת מרחב המכבד את הצורך בערך עצמי, תוך מתן אפשרות לחקור את הפגיעות. המטרה היא ללמד את המטופל ריקוד חדש - כזה שמאפשר לחוש חוזק וערך בלי תלות בסם או בכיסוי הנרקיסיסטית.
שני סוגי נרקיסיסטים שמסניפים
בעולם הטיפול בהתמכרויות, מוכר היטב ההבדל בין שני סוגי הנרקיסיזם. אחד פורש נוצותיו והשני נחבא אל הכלים.
הנרקיסיסט הגרנדיוזי, הראשון, הוא זה שנושא בגאון את דגל העליונות, והוא דווקא לגלות יכולת טובה יותר להכיר בבעיית ההתמכרות שלו ובסופו של יום גם לקחת עליה בעלות. אולי כי בתוך עולמו הצפוי, ההכרה בקושי היא עוד הזדמנות להיות "הכי" - הכי אמיץ, הכי כן, הכי מודע. כן, הוא יהיה הכי טוב גם בגמילה, יותר טוב מכולם.
הסיפור שונה אצל הנרקיסיסט הפגיע / הסמוי. בשבילו, ההתמודדות עם ההתמכרות פתיחה של תיבת פנדורה עמוסת כאב.
ההכרה בתלות בסם מאיימת לחשוף את מה שהוא משתדל כל כך להסתיר - את הפגיעות העמוקה, שאינה נעלמת לעולם, את תחושת חוסר הערך המכרסמת מבפנים.
המטפל נדרש לזהות איזה סוג של נרקיסיסט יושב מולו. עם הגרנדיוזי, הוא יכול להשתמש בנטייה להתהדר ולרתום אותה לטובת הטיפול - "בוא נראה כמה אתה באמת חזק מול ההתמכרות. תוכיח".
עם הפגיע, העבודה נעשית עם מיקרו-התערבויות, כמו ללוות ילד שלומד ללכת - צעד אחר צעד, תמיד עם רשת ביטחון רגשית. כן לאתגר, אבל לא לתסכל.
יש כאן איזון העדין בין הכרה ביכולת לבין מגע בפגיעות. בסופו של דבר, גם הגרנדיוזי וגם הפגיע צריכים אותו דבר, ובאותו זמן - להרגיש שהם יכולים להיות חזקים ובאותה עת גם פגיעים, גם מתמודדים בעצמם וגם זקוקים לעזרה.
המשפחה כשותפה למסע
בפרפרזה על טולסטוי, כל משפחות המכורים דומות זו לזו, כל משפחה של נרקסיסט מכור לקוקאין — אומללה בדרכה שלה.
הצבת גבולות במקרה זה היא הרבה מעבר ל"לא" פשוט - היא מעוררת טריגר לפגיעה אקוטית שעלולה לעורר זעם נרקיסיסטי.
למכור לקוקאין יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם הסם, שהשפעתו הרי אינדיבידואליסטית ומגביהה את האגו של המכור, שמגיע בדרך כלל לגובה הדשא.
אבל חשוב לעמוד מול האיום:
כשבן משפחה מגדיר בבהירות את המותר והאסור, הוא יוצר למעשה מפת דרכים רגשית.
הורה יכול להבהיר את תמיכתו בטיפול תוך הצבת גבול ברור מול מימון הסם וקשר עם חברים משתמשים והדילר.
בת זוג יכולה להתנות את המשך הקשר בהתמדת המכור בטיפול.
האתגר המשמעותי ביותר הוא מניעת תלות שיתופית - מצב שבו בן המשפחה מאבד את עצמו בסבך ניסיונות ההצלה. זוהי תבנית נפוצה במיוחד במשפחות המתמודדות עם התמכרות, בה הדאגה עצמה הופכת לסוג של מחלה.
גבולות בריאים מאפשרים שמירה על כבוד הדדי - הם יוצרים מרחב שבו המתמודד לוקח אחריות על הניקיון, בעוד המשפחה שומרת על שלמותה הרגשית.
זהו ריקוד עדין של איזון, הדורש תרגול עיקש ותמיכה מקצועית.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות
מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר
עמיר פירני
MSW
מכון טמיר תל אביב
אבי יקיר
MSW
מכון טמיר תל אביב
איילת בורוכוב
MSW
מכון טמיר תל אביב
הילה בוצ׳ן
MSW
מכון טמיר נתניה
מרגנית כרמי מדינה
MSW
מכון טמיר כפר סבא
יעל אלמוג
MSW
מכון טמיר יהוד
איילת כהן-תדהר
MSW
מכון טמיר הרצליה
מאיה בלום
MSW
מכון טמיר באר שבע
צביקה סטולר
MSW
מכון טמיר חיפה
שירה לבנת בן זאב
MSW
מכון טמיר גבעתיים
ד״ר נועם זילברמן
Phd
מכון טמיר תל אביב
דניאל זיסלמן
MSW
מכון טמיר כפר סבא
גליה כץ
MSW
מכון טמיר באר יעקב
ולדי פירר
MSW
מכון טמיר גני תקוה
דלית גטניו
MSW
מכון טמיר רחובות
בתאל חוסלקר
MSW
מכון טמיר תל אביב
אוריין גלעדי
MSW
מכון טמיר באר יעקב
דרור זבולון
MSW
מכון טמיר ראשון לציון
כרמי לחיאני דואק
MSW
מכון טמיר תל אביב
נועה לאור מצליח
MSW
מכון טמיר חדרה
נועם סלפטר
MA
מכון טמיר תל אביב
מירב דנקונה
MA
מכון טמיר תל אביב
אייל גינזבורג
MSW
מכון טמיר תל אביב
ד״ר אודי דוד
MSW
תל אביב
הגר ילוז
MSW
תל אביב
אילנה קאופמן כהן
MSW
מכון טמיר נתניה
לורה בורס-אזולאי
MSW
תל אביב
נורית אלנהורן
MSW
מכון טמיר באר שבע
עינת סוקול
MSW
מכון טמיר רחובות
דנה בלקינד
MSW
מכון טמיר פרדס חנה
ד״ר אהרון שבי
MSW
מכון טמיר גדרה
אורן שפר
MA
מכון טמיר תל אביב
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
