התמכרות לטלוויזיה | תסמינים וטיפול בהתמכרות לצפיית בינג׳

 

מהי התמכרות לטלוויזיה?

 

מרביתנו שומעים את המילה התמכרות וחושבים אסוציאטיבית על התמכרות לקנאביס, לסמים, לאלכוהול, להימורים, להשקעה יומית בבורסה ואפילו לאימוני כושר.

 

רובנו מרגישים שההתמכרות רחוקה מאיתנו ומבני המשפחה כרחוק מזרח ממערב וחלקנו אפילו מכחישים אותה. אלא שהטלוויזיה, כך מסתבר, היא אחד ממושאי ההתנהגות המתמכרת הנפוצים ביותר, זו שיושבת בתמימותה בקביעות בסלון, כמעט בכל בית, ולעיתים גם בנקודות נוספות בחדרי השינה, מלווה את חיינו הזוגיים ואת התפתחותם של הילדים ובני הנוער שלנו.

 

כמו התמכרויות אחרות, התמכרות למסכים פוגעת בתפקוד שלנו בתחומי חיים חשובים - זוגיות, הורות, יחסים חברתיים ועבודה - ולעיתים אף משבשת את שגרת היומיום (למשל, ציפייה דרוכה לשידורים חיים שמשודרים בארה"ב).

 

בניגוד להתמכרויות רבות שמאפיינות בעיקר מתבגרים ומבוגרים, התמכרות לגיימינג ולטלוויזיה מאפיינת גם ילדים צעירים מאוד, לעיתים אף בשנים הראשונות של בית הספר היסודי. למשל, אחד המשחקים המדוברים והממכרים הוא פורטנייט, שמביא לעיתים לצורך בהתערבות טיפולית שמאפיינת תהליכי גמילה. 

 

 

איילת בורוכוב, מומחית לטיפול בהתמכרויות בתל אביב, מכון טמיר 

 

 

התמכרות למסכים אצל ילדים

 

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לסכנת ההתמכרות למסכים בכלל - טלוויזיה, כמו גם התמכרות לסמארטפונים והתמכרות לאינטרנט.

 

בדומה להתנהגויות מתמכרות אחרות, התמכרות לטלוויזיה מתבטאת בצפייה רצופה, מופרזת וחסרת גבולות תוך זפזופ ובהיה מתמשכת. כמו בכל התמכרות אחרת, היא ממלאת מקום, היא מפחיתה כאב נפשי, היא דוחה התמודדויות נפשיות שדורשות התייחסות וטיפול, אליהן קשה לנו לגשת, והיא מייצרת עוררות במערכת התגמול שלנו, שוטפת מעלינו, עם הרבה דופמין, את הספקות, החרדות והאובססיות.

 

על התנהגות כפייתית של ילדים <

 

 

איך יודעים אם ילד או מבוגר מכורים לטלוויזיה?

 

• האדם מבלה שעות רבות מול הצפייה בטלוויזיה, צופה במגוון רחב של תכנים, כמעט מבלי סינון ומבלי לגלות עניין מיוחד. לעיתים, הוא יצפה פעם אחר פעם את אותם התכנים.

 

• האדם עסוק ומוטרד סביב הטלוויזיה גם כשאינו צופה בה. הוא מדבר על התכנים המשודרים, חושב עליהם ומהרהר בהם גם כשאינו מולם וגם כשהוא אמור לעסוק במטלות חיים חיוניות כמו לימודים, מפגשים חברתיים, עבודה וקריירה, זמן משפחתי וכיוצא באלה.

 

• תחושת פספוס וחרדת החמצה (FOMO) כשאינו צופה בטלוויזיה, גם אם הוא מעורב בהתנהגויות מהנות או חשובות. על מנת לפצות על ההפסד, הוא יזדקק להשלמת זמן צפייה שהפסיד.

 

• דחיינות והזנחה - אינו עושה את מטלותיו בזמן, מזניח תחביבים, תחומי אחריות ואנשים קרובים, לעיתים אף יזניח את עצמו מבחינת היגיינה, אכילה ושתייה סדירה. מהי דחיינות? קראו

 

• את הדברים שכן עושה, יעדיף המכור לעשות במקביל לצפייה בטלוויזיה. כלומר, גם כשמגיע חבר טוב הוא יעדיף לשבת עמו מול המסך. הוא גם יאכל מול הטלוויזיה, יכין שיעורי בית ואפילו יגלוש במחשב כאשר הוא מחובר למסך הגדול או הקטן.

 

 

מאפייני אישיות של צורכי בינג׳ של סטרימינג

 

מחקר מעניין מעלה כי אישיות משחקת תפקיד בשאלה מי הם אלה המועדים יותר לבינג׳ינג של סדרות. 

 

למשל, אנשים עם "פתיחות גבוהה לחוויה" נוטים יותר לצפיית בינג׳.

לפי המחקר, הם סקרנים יותר ונהנים מהתנסויות חדשות, מה שמתבטא גם בחיפוש תכנים במגוון פלטפורמות.

 

זאת ועוד, לנוטים לבינג׳ינג מול המסך יש צורך גבוה יחסית באתגור חשיבתי, הם נהנים לחשוב לעומק וגבוהים במאפיין אישיות שנקרא  צורך בקוגניציה.

אחד הביטויים לכך הוא שהם נמשכים לא מעט לתוכניות מורכבות יותר או לסדרות וסרטי דוקו. 

 

לבוסף, נראה שגם יציבות רגשית משחקת תפקיד - החוקרים מצאו קשר שלילי בין צפיית בינג׳ לבין יציבות רגשית.

למשל, מתמודדים עם חרדה נוטים להשתמש בסדרות כאמצעי לאסקיפיזם, מה שמסביר את ההפרזה בצפייה. 

 

 

 

אז מה ההשפעה של צפיית יתר?

 

 

כמספר המומחים כך מספר הדעות והמחקרים פה ושם סותרים את עצמם...

 

 

קבלו את זה למשל: 

 

השפעה חיובית של צפייה בטלוויזיה על ילדים >

הפסיכולוגית ד"ר שירה גבריאל טוענת כי צפייה מסורה בסדרות טלוויזיה, או אפילו מעקב אחר התנהלות חייהם של ידוענים, עשויים לספק צורך בין-אישי חשוב, לא מנהגים שצריך לחוש מבוכה כלשהי לגביהם. מבחינת גבריאל, כולנו יצורים חברתיים שזקוקים למילוי צרכים בין-אישיים. המדיה הדיגיטלית והטלוויזיונית עשויה לספק צרכים אלו מבלי לשלם את המחירים הבין-אישיים שכרוכים במערכות יחסים אמיתיות - קונפליקטים, רגשות קשים, עליות ומורדות.

לא ברור כמה זה נכון, אבל בהחלט מקורי... 

 

השפעה שלילית של צפייה בטלוויזיה על ילדים >

 

ובכל זאת, עם שפע הערוצים והתפתחות האפשרויות להקליט ו/או לצפות בבינג' (יש דיוווחים על התמכרות קלינית לנטפליקס), נוכל להסכים כי התמכרות לטלוויזיה עלולה להסב כאב ומצוקה לחייו ונפשו של האדם.  

האינטנסיביות של הריגושים המוצעים בצפיה רצופה - למשל, בתכניות ריאליטי שהחליפו את אופרות הסבון - מגבירה את הצורך של המכור בעוד ועוד שעות צפיה.

 

ויש גם השפעות עקיפות על ילדים. צוות פסיכולוגים מאוניבריסטת אריזונה מצא קשר מעניין, שפורסם במחקר בסוף 2020:

ככל שילדים צופים יותר בטלוויזיה כך הם נחשפים יותר למסרים פרסומיים.

ככל שהם רואים יותר פרסומות, כך גדל הסיכוי שהם יתעקשו לקנות מותגים שראו, בזמן שהם הולכים עם הוריהם לקניון, מה שמעורר את הצורך של ההורים לסרב שוש ושוב. כל זאת, לדברי החוקרים, עשוי לתרום לעלייה ברמות הלחץ של ההורים, הרבה מעבר לחווית הקניות בעצמה.

 

לצד ההתמכרות, המכור מתעדף פחות זמן פנוי לתחומי חיים אחרים, וכך אינו חווה סיפוק והנאה מלאים משום דבר פרט לבהיה במסך.

רבים מהמכורים לטלוויזיה נקלעים למעין פסיביות כללית, עייפות ותשישות גם אם לא עשו הרבה, הם נמצאים במחסור באנרגיה ובחוסר נחת מתמיד, לעיתים גם בעת הצפיה. לצד אלה, נוצרים והולכים פערים חברתיים גדולים, כאשר הצופה האדוק מבודד עצמו חברתית.

 

 

כך נוצר לעיתים קרובות כדור שלג שקשה לעצור.

 

 

מחקר שבחן את התופעה של התמכרות לצפיה באמצעות ניתוח התנהגותי של דפוסי צפייה לפי קבוצות גיל, העלה כי קשישים צופים בטלוויזיה הכי הרבה, אך נהנים ממנה פחות מצעירים.

 

מחקר מעניין שהתחקה אחר ההשלכות של צפיה בתכנים אלימים בטלויזיה בגיל ההתבגרות, מצא קשר להתנהגות מתמכרת בבגרות הצעירה, בעיקר התמכרות לעישון.

 

מחקר מ-2019 העלה כי ילדים בגילאי שנתיים ו -3  שמבלים כמות גדולה יותר של צפייה בטלוויזיה או משחקים בסמארטפון / במחשב, בהשוואה לבני גילם, מצויים בסיכון לעמוד באבני דרך התפתחותיות עד גיל 5. 

 

 

הנחיות חדשות: כמה זמן נכון שילדים ייצפו בטלוויזיה? >

 

 

טיפול פסיכולוגי בהתמכרות למסכים

 

 

להוציא את הטלוויזיה מהבית זה לא אפשרות עבור משפחות רבות אשר נהנות במידה מסוימת של צדק מהמכשירים המרצדים.

אז איך בכל זאת אפשר להקל על התמכרות זו ולהתמודד עימה?

 

 

כשמדובר על התמכרות קלה יחסית, או בהתמכרות של ילד, ניתן לנסות לעשות שינוי עצמאי בבית:

 

• לבחור מספר מוגדר של תוכניות עליהן לא ניתן לוותר, ולוותר בהדרגה על כל היתר

• להוריד בכל שבוע תוכנית אחת או יותר, בהתאם למידת ההתמכרות

• להכין רשימת 'חלופות', דברים מהנים שהאדם יכול לעשות בזמנים שאינו רואה טלוויזיה, אשר יעסיקו אותו ולא ישאירו לו פנאי לחשוב על התכנים שמפסיד. למשל, לשחק, לשמוע מוסיקה, להיפגש עם חבר.

 

 

כשההתמכרות קשה יותר והיא אינה נפתרת בדרכים שצוינו כאן, או שהיא יוצרת פגיעה קשה באיכות חייו של האדם ובשגרת יומו, יש צורך בהתערבות פסיכולוגית.

 

טיפול פסיכולוגי עוזר לאדם לברר על את הצרכים הרגשיים להם עונה הצפיה הכפייתית בטלוויזיה ולהגדיר אלטרנטיבות בריאות יותר לסיפוקם. לצד זאת, המטפל מסייע למטופל ללמוד כלים ומיומנויות שיוצרים שגרת חיים מאוזנת ומגוונת ולדבוק בה התנהגותית למרות הדחף להיצמד חזרה למסך. הטיפול מסייע גם בהגברת השליטה העצמית הנתפסת של המטופל, על חייו בכלל ועל ההרגלים שהוא בוחר לסגל לעצמו.

 

האיגוד האמריקני לרפואת ילדים: מותר לפעוטות לצפות בטלוויזיה <

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

10 באפריל 2024 

  

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Brook, D. W., Katten, N. S., Ning, Y., & Brook, J. S. (2008). Earlier Violent Television Exposure and Later Drug Dependence. The American Journal on Addictions / American Academy of Psychiatrists in Alcoholism and Addictions, 17(4), 271–277 

 

Depp, C. A., Schkade, D. A., Thompson, W. K., & Jeste, D. V. (2010). Age, Affective Experience, and Television Use. American Journal of Preventive Medicine, 39(2), 173–178

 

Elizabeth Hartney, PhD (2017). The Symptoms and Risks of Television Addiction. Is Too Much TV Harmful? 

 

Lee, J., Shokparova, A., Asrymbetova, Z., Lahcine, O. F., & Kim, Y. (2024). The effect of personality traits on over-the-top service use and binge-watching. Acta Psychologica, 245, Article 104234. https://doi.org/10.1016/j.actpsy.2024.104234

 

Potenza, M. N. (2014). Non-substance addictive behaviors in the context of DSM-5. Addictive Behaviors, 39(1)

 

Sussman, S., & Moran, M. B. (2013). Hidden addiction: Television. Journal of Behavioral Addictions, 2(3), 125–132