מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהו טיפול אקזיסטנציאלי / אקזיסטנציאליסטי?
טיפול אקזיסטנציאליסטי הוא סוג של פסיכותרפיה דינמית שמסייעת למטופלים להתחבר לשאלות קיומיות, כמו בחירה חופשית, חירות פנימית, משמעות בחיים והשפעת המוות על הפסיכולוגיה בהווה.
טיפול אקזיסטנציאליסטי נובע מתוך ענף פילוסופי שנקרא אקזיסטנציאליזם, שבוחן את משמעות הקיום.
ענף זה התפתח החל בתחילת המאה ה-20, עם עבודותיהם התיאורטיות של פילוסופים כמו קירקגור, שופהאואר וניטשה, ומופיע גם אצל פרנקל, מיי, הרבי נחמן, סארטר ויאלום
בישראל קיימת תכנית הכשרה אחת עבור מטפלים בגישה אקזיסטנציאליסטית.
היא מתקיימת בסמינר הקיבוצים, בניהול ד׳ר גדעון מנדה, מרצה ומטפל בגישה.
איך עובד טיפול פסיכולוגי בגישה קיומית?
לפי הפסיכותרפיה והפילוסופיה האקזיסטנציאלית , כל אדם, בשלב זה או אחר בחייו, נמצא בשלב של התעמקות מחשבתית ומתחבט בדאגות וסוגיות יסוד קיומיות.
המטלה של הפילוסוף ושל הפסיכולוג היא לחשוף, לאפשר לאדם להתוודע מחדש למשהו שהוא מכיר בעבר הרחוק והדחיק אותו, לעודד את הפרט להתבונן בעצמו פנימה ולטפל במצבו הקיומי.
האנליטיקאים האקזיסטנציאליים השונים הסכימו על נקודה בסיסית:
המטפל חייב להתייחס למטופל באופן פנומנולוגי.
דהיינו, הוא חייב להיכנס לעולמו החווייתי ולהקשיב לתופעות אישיות ללא הנחות יסוד העלולות לעוות את ההבנה.
טיפול אקזיסטנציאליסטי מתמקד בנושאים הבאים:
הגברת מודעות עצמית ואותנטיות
אנחנו נוטים להימנע מלהקשיב לעצמנו, ולצרכים והתשוקות האמיתיים, ולוקחים החלטות שמבוססות על לחץ חברתי, ציפיות המשפחה והחברה. התהליך הזה מוביל אותנו לעיתים קרובות קונפליקטים פנימיים כואבים, אומללות וחוסר אונים. בטיפול אקזיסטנציאליסטי, האתגר הוא לעזור למטופל למצוא אותה ״סמכות פנימית״ שתהפוך אותו לנאמן יותר לעצמו, תוך שהוא בוחר בחירות בחחיו ממקום אמיתי.
קבלת אחריות על החלטות
המטפל האקזיסטנציאליסטי עוזר למטופל להבין שהרבה מהמתרחש בחיינו הוא פועל יוצא לקיחת החלטות, שיש להן השלכות.
בדומה לגישת הטיפול הנרטיבית, גם כאן כתיבת סיפור חיינו מצויה בידינו.
מציאת משמעות אישית
לעתים קרובות מטפלים אקזיסטנציאליסטיים מאמינים שריקנות וחוסר משמעות הן בעיות נרחבות בחברה המודרנית שמובילות לייאוש, להפרעות נפשיות ולהתנהגויות הרסניות.
המטפל האקזיסטנציאלי עוזר למטופל לחשוף משמעות אישית בחיים, כולל משמעות שנוצרת על רקע של חוויות כואבות ומשברים, דרך רפלקציה אישית עמוקה ופעולה אפשרית בעקבותיה.
עולם המחקר מלמד אותנו על קשר בין תחושה חזקה של משמעות לבין אריכות ימים (Shiba et al, 2022), וכן שהקשר הזה נכון בחיי בני אדם מבוגרים, מעבר לגזע, מוצא אתני ומגדר (נמצא קצת יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים).
יש לציין משמעות עוזרת יותר בתנאים מסוימים ופחות באחרים:
נו, תנחשו...
מחקר קנדי שהתפרסם ב-2022 בחן את הקשר בין משמעות ואושר בהקשר של כסף. החוקרים מצאו כי משמעות היא מנבא הרבה יותר חלש לאושר עבור אנשים עשירים בהשוואה לאנשים עניים יותר - מה שמצביע על כך שמשאבים כלכליים יכולים להשפיע על האופן בו אנו חווים משמעות (Catapano et al, 2022).
להתמודד עם חרדה קיומית
כל בני האנוש חולקים חרדות מודעות או לא-מודעות, כאשר מטרות וערכים אישיים אינם תמיד ברורים.
במהלך שלבים שונים של החיים אנשים חווים הרבה פעמים חוויות כואבות של מבוכה וחרדה מתוך חוסר ידיעה באיזה כיוון לבחור.
מטפלים אקזיסטנציאליסטיים מסייעים בזיהוי השורשים של חלק מהחרדות, תוך התכווננות לניהול יעיל יותר שלהן.
לחיות בהווה
המטפל עוזר לאדם להבין שאנו חיים ברגע הנוכחי, שהכל בר-חלוף ושמרכז החיים הם החוויה האישית ב׳כאן ועכשיו׳.
לכן כדאי שיחייה בצורה שלמה יותר בכל רגע.
התועלת של טיפול אקזיסטנציאליסטי היא בסייעו לאדם להבהיר ולבחור בין דרכים שונות לחיות חיים ראויים, ובסופו של דבר לחתור לחיים מלאים, עשירים ומשמעותיים יותר.
מהי לוגותרפיה?
ויקטור פרנקל (1985, 1981) לקח את הפילוסופיה שעולה מהתורה האקזיסטנציאלית לעבר יישומים יצירתיים ומרתקים בטיפול פסיכולוגי ובפסיכותרפיה.
פרנקל טען כי המוטיבציה הבסיסית של האדם נובעת מהדחף למצוא משמעות. משברים פסיכולוגיים באדם הם תוצאה של אותה חרדה קיומית הנובעת מחוסר משמעות בחייו. הוא הדגיש את הצורך לממש את העצמי באופן שמאפשר את קיום המשמעות של החיים. לא מדובר בדגש מופרז ב"עכשיו" וב"אני", אלא לחוות את החיים באופן משמעותי דרך ביטוי ומימוש עצמי.
האדם נדרש לצאת מעצמו לעבר החויה כדי לחוות אותה באופן משמעותי.
פרנקל (1985, 1981) כינה את גישתו לוגותרפיה משום הדגש העז שהוא נותן למשמעות.
טכניקות הטיפול שהציע פרנקל היו מכוונות לעבר מציאת מטרה. ההשראה לגיבוש ה"לוגותרפיה" באה בעקבות אירועי השואה.
הוא שם לב כי מי שלא ראה את חייו כבעלי משמעות, התקשה לשרוד נוכח התנאים הקשים.
הוא בעצמו החל לכתוב את ספרו על פיסות נייר שמצא במהלך התקופה.
איך ויקטור פרנקל והלוגותרפיה היו רואים את מלחמת חרבות ברזל?
לוגותרפיה מתמקדת במציאת משמעות ומטרה בחיים, גם במצבים קשים ומאתגרים. בהתייחסות למלחמה בעזה מנקודת מבט לוגותרפית, המלחמה יכולה להתפרש כמקור למשמעות עמוקה, לגיבוש זהות לאומית ואישית (שהתערערה לאחרונה) וכן לחיזוק תחושת השייכות והמטרה המשותפת.
פרנקל, שעבר בעצמו טראומות קשות במהלך השואה, ידע להעריך את חשיבות המשמעות והתקווה בעתות שבר ומשבר. הוא היה עשוי לראות במלחמה הנוכחית בעזה ביטוי לכך שאירועים קשים ואתגרים שמביאים את גבולות החרדה הקיומית אל הקצה, יכולים להביא עמם רגעים של התעלות הרוח האנושית.דווקא במצבים הקשים ביותר אנו מוצאים את הכוחות הפנימיים להתמודד היטב, לצמוח ולחפש משמעות עמוקה יותר בחיינו.
טיפול בלוגותרפיה בתקופת המלחמה ידגיש את החשיבות של התמודדות עם הכאב והסבל האישי והלאומי, תוך חיפוש משמעות, פשר ותקווה בתוך הקשיים ואולי גם בעטיים. זהו גם זמן להעריך את הלכידות (דרך ההתנדבות של החברה הישראלית) ולחזק את האומץ האישי שמתגלה אצלנו במהלך משברים. אפשר לראות בהם מגדלור שמאיר את הדרך.
מהם רכיבי המשמעות בלוגותרפיה של פרנקל?
-
יצירתיות- מה שהאדם מביא לעולם דרך כישוריו וכישרונו. לדוגמא: הספר שכתב בתקופת השואה.
-
תפוקה- מה הוא לוקח מחייו, עד כמה עמוקה מעורבותו בחוויותיו ואיך הוא מתייחס לאובייקטים בחוויה. לדוגמא: גם במחנות הריכוז, ניתן להעריך טפיחה על השכם מחבר.
-
עמדה אישית בהווה - אם האדם משנה את החוייה עצמה לחיובית יותר גם כשאין יכולת לחמוק מסבל. לדוגמא, במחנה הריכוז בו שהה גיבש את התיאוריה הטיפולית כדי לעזור לאחרים. אם ימות, יוכיח לעצמו, לאלוהים ולאחרים שהאדם יכול לסבול ולמות בכבוד.
חוסר המשמעות מתואר כייאוש קיומי, המהות של 'להיות אני' היא חסרת תכלית. האדם המודרני מועד למשבר קיומי כי הוא נמצא בקונפליקט תמידי של מה עליו לעשות. המסורת אינה מכתיבה את תפקידך בעולם באופן מוחלט כמו בעבר. את התסמונת הזו, הייאוש קיומי, הוא מתאר בשני אופנים:
-
הריק הקיומי- שעמום, אפתיה וריקנות. תחושה מאוד נפוצה של אי שביעות רצון כללית ואי נוחות עם הפעילויות בהן האדם עוסק ולא מוצא בהן טעם. זה חלק שגור בחיינו, כמו תחושת הריקנות אחרי שבוע עמוס בעבודה.
-
נוירוזה קיומית- כשבנוסף על תחושות הריק הקיומי מתווספים תסמינים קליניים נוירוטים. במצב שכזה הריק הקיומי כה ברור ויציב שהאדם יפעל למלא את החוסר באופן המהיר ביותר, כסוג של אסקפיזם.
נוירוזה נואגנית
פרנקל מכנה תופעה זו "נוירוזה נואגנית" (יאלום, 2011).
נוירוזה נואגנית מתבטאת ככה:
-
הרפתקנות- היצמדות למטרות ללא תוכן כמו כתות ארגונים חברתיים וכדומה.
-
ניהליזם- פסילת פעילויות משמעותיות של אחרים.
-
וגטטיביות- שקיעה לדיכאון.
-
היצמדות לאפתיה והאדישות של הריק הקיומי.
-
פעלתנות כפייתית- מילוי החוסר בהתנהגות נמרצת בדומה להרפתקנות, אך זו פונה לתחומים שליליים כמו אכילת יתר, התנהגות מינית מופרזת, שימוש יתר באלכוהול וסמים וכדומה.
ארווין יאלום
ארווין יאלום (2011) שאב את השראתו מהתורה האקזיסטנציאלית ומהלוגותרפיה.
בניגוד לפרנקל שהדגיש בעיקר את המודעות של האדם, יאלום ראה את האדם כמתקיים ופועל גם מתוך הלא מודע.
את הקונפליקט הבסיסי הוא מתאר כ"קונפליקט הנובע מהעימות בין האדם לבין עובדות הקיום". את עובדות הקיום הוא מגדיר כדאגות ראשוניות ויסודיות שמניעות את העולם הפנימי של האדם.
למרות שהפרט לא מודע אליהן, ניתן להגיע אליהן על ידי תהליך ארוך ועמוק של אינטרוספקציה.
לעיתים יש חוויות קונקרטיות ועוצמתיות שמאיצות את התהליך הזה, ניתן להתייחס אליהן כ"מצבי גבול" (boundary situations) שמניעים את האדם להיות מודע למצב הקיומי שלו כמו חוויות התמודדות מול מוות, החלטה משמעותית הרת גורל או קריסת ערך יסודי ואישי (Jaspers, 1963). אם נשוב ההתנתקות, נוכל לראות שהיא הייתה קיצונית מספיק כדי לאפשר לאדם לחשוף את דאגות הקיום האותנטיות שלו. המבנה הפנימי של האדם מתואר על ידי יאלום (2011) כמונע על ידי הדאגה הבסיסית, במודע או לא, בעקבותיה נוצרת חרדה שמביאה לשימוש במנגנוני הגנה.
אם כן, מהן הדאגות הבסיסיות הללו? יאלום חילק אותן לארבע קטגוריות:
מוות
במהלך חיינו, צפוי לנו מוות וודאי. זוהי אמיתה מבעיתה שאין לחמוק ממנה.
המוות הוא מוקד חשוב בעולם הפנימי וחלק אינטגרלי מהחיים של הפרט. הוא תמיד קונפליקטואלי ומערער את היציבות הנפשית.
המוות נמצא בגבול המודעות ומשפיע על על האופן שבו אנחנו מתפתחים.
היידגר (1973) טען כי האדם נמצא במצב של שכחת הוויה, הוא עסוק בעניניי דיומא כך שאינו מודע למצבו הקיומי והשברירי, ובמצב כזה הוא לא אותנטי.
ב"מצבי גבול" קיום המוות הופך למודע ונוכח יותר. המוות מאפשר לנו להתקיים בצורה אותנטית אם נקבל את העול שהוא מביא ונוכל להכיל את הדאגה טוב יותר.
ככל שלאדם יש יותר סיפוק מחייו כך הוא חרד פחות ממותו (יאלום, 2011). אנשים שהגיעו למצבים קליניים של מוות או התמודדות מולו, חשו שזכו בחייהם.
הקבלה של המוות הפחיתה את חרדותיהם והם יכלו לחיות טוב יותר. כולם מתמודדים עם המוות דרך מנגנוני הגנה השונים, הפסיכופתולוגיה נגרמת משימוש לא אדפטיבי במנגנונים אלו אל מול חרדת מוות .
מעבר למנגנוני ההגנה הדינמיים, הדחקה, התקה, סובלימציה וכדומה, יש לציין הגנות רלוונטיות במיוחד לחרדת המוות, כמו ייחודיות - המוות שחל על אחרים לא חל עליי, או היאחזות במושיע אולטימטיבי- דמות שנוכחת באופן עקבי בתודעה כיישות על טבעית, או כיישות גשמית שתגן עלי - כמו גורו מסוים, מנהיג או אדם המעורב בחיינו.
חופש
היחס המקובל למונח חופש , על פי רוב, הוא חיובי.
אבל כאן מדובר בחופש במובן של ריק.
חוויה של עולם מאורגן מאפשרת יציבות וודאות, בניגוד לחופש.
כלומר הריקנות שיוצר חופש הוא החוסר במסגרת קבועה שתנחה אותנו. החופש מכיל פטור ממגבלות אך גם את "החופש ל.. " , החופש לבחור משלל האפשרויות שנמצאות לפנינו (Pervin, 1960). מתוך ההנחה כי האדם יוצר את עולמו, החופש מגיע עם האחריות של האדם כלפי בחירותיו האישיות, החברתיות, הכלכליות, המוסריות, הפוליטיות וכדומה.
להיות אחראי, משמע להיות מודע לכך שאתה יוצר את עולמך ובכך גם את האירועים השלילים כמו סבל (Sartre, 1956).
החופש הוא דאגה בסיסית שאנחנו פחות מודעים אליה.
את ההתנתקות ניתן לפרש באופן הבא: היא "ניתקה" את האדם מן התבנית החיצונית הקבועה.
התבנית הזו אפשרה לשגרה להדיר את דאגות הקיום .בגירוש, נוצר ריק במקום המסגרת שהיתה. כך הפרט נדרש לארגן את עולמו וליצור את התבנית.
על בסיס הריק המדובר, האחריות היתה רחבה; המפונים נדרשו לבחור "נכון" במגוון רב של תחומי החיים.
החרדה שמתעוררת עקב המודעות לחופש וחוסר בהנחיות מכונה על ידי הספרות האקזיסטנציאלית תלישות קיומית (groundlessness).
מנגנוני הגנה רלונטיים לחרדה הזו מטרתם שלא אנחנו נבחר אלא שיבחרו עבורנו. לדוגמא: כפייתיות- היענות לדחפים כי מצווה עלי מה לעשות ואני נמנע מהאחריות לבחור, כמו ביחסי מין לא מבוקרים. התקת אחריות- העברת האחריות לאדם אחר או כוחות אחרים כמו רצייה של אדם אחר .הכחשת אחריות- ראייה של העצמי כקורבן או התנהגות של איבוד שליטה זמני כמי שלא היה אחראי למעשיו.
בידוד קיומי
דאגה בסיסית במובן העמוק של הבדידות ולא במובן הרגעי שלה.
לעולמנו הגענו בודדים וכך גם נצא ממנו. הבדידות נובעת מהקיום של האדם כיחיד, קשרים אינטימיים ככל שיהיו לא יכולים לערער על העובדה הזו.
זהו קונפליקט אקזיסטנציאלי בין המודעות שלנו לבידוד אל מול הרצון להיקשר ולהיתמך ע"י אחרים.
אריך פרום (1956) טען שהבדידות היא המקור לחרדה, והיא שילוב של חוסר אונים ונפרדות. זה חלק מההנחה האקזיסטנציאלית שהאדם מושלך לעולם נתון בו הוא בודד והוא לא יכול לעשות עם זה דבר. ברגעים של מצוקה היחס של האדם כלפי העולם מעורער. ההתנתקות עוררה מצוקה נוכח חוסר אונים, תחושת השותפות עם המדינה התפרקה. השבר האידיאולוגי יכל ליצור תחושה של בידוד קיומי דרך האובדן והריקנות שנוצרה מהיפרדות האדם מהמדינה.
חווית התנתקות (שהיא גם פיזית ממקום המגורים וגם ערכית מול המדינה), יכולה להביא עימה אי מוכרות של העולם. חוקים, אידיאולוגיה וערכים הם אובייקטים אשר תחת ההתנתקות יכולים לעבור תהליך הזרה, שגרת היום בדמות הבית בגוש קטיף נשללת וזה עלול ליצור תחושה לא טבעית. התהליך הפנימי הוא חשיפה לעובדה שדבר בעולם אינו יציב. מאידך, התהליך הזה מאפשר צמיחה של חוסנים רבים: אוטונמיה, היכולת להתחזק לקראת המשברים הבאים, שליטה עצמית ונאמנות לעצמי.
מנגנוני הגנה פחות אדפטיביים אל מול חרדת הבידוד הם:
-
התמזגות - אלו החיים למען "אחר דומיננטי" (Arieti,1977) כלומר, תלותיות קיצונית.
-
עיסוק כפייתי במין - כצורך להתאחדות עם אדם אחר גם אם מדובר באיחוד זמני.
-
יחסים מעוותים עם האחר - כמו חיפוש אחר קשר שעונה על הצרכים ולא נובע מאהבה.
-
חוסר משמעות- יאלום הושפע בתיאוריה הטיפולית שלו מהלוגותרפיה. הוא טוען שאנחנו בודדים וצפויים למות אך יש לנו חופש, נועדנו להתקיים בשם איזושהי תוכנית לחיינו הארעיים והיא המשמעות. האדם חוקר את עצמו באופן מתמיד ולא ניתן להתעלם מכך. האדם זקוק למטרה ברורה ומוחלטת אליה הוא שואף. האידיאולוגיה שאפפה את גוש קטיף במרבית המקרים, הסתמנה כמעניקת משמעות לחיי היום-יום.
-
הוא מגדיר 2 סוגי משמעויות:
-
משמעות מאגית- המתקיימת מעבר לאדם, היא לרוב מקושרת לעילאיות מאגית או רוחנית של העולם, אמונה דתית לדוגמא.
-
משמעות ארצית- התחושה של האדם כי יש לו משמעות ללא מימד קוסמי, בסיס חילוני כמו אקטיביות חברתית.
אדם יכול לקיים את שתי המשמעויות באופן המשלים אחת את השנייה. המשמעות מרגיעה חרדה ויש לה צורות ביטוי שונות: אלטרואיזם, הדוניזם, גילוי עצמי ומימוש עצמי. המשמעות יוצרת ערכים. ההתנתקות, נחזור לדוגמא, נחשבה בעיני המפונים כצעד הנוגד את ערכיהם, מה שיכל להיתפס כקריסת ערך "הציוניות" משום שמוציאיו לפועל היו גורמים מדיניים. זהו קונפליקט אקזיסטנציאלי רב עוצמה ונדרשת השאלה כיצד מבנים את הערכים והאם יתקיים שבר אידיאולוגי שישפיע על חווית החיים של הסובייקט.
[1] הוא אף מציין שעיסוק אובססיבי בעצמי הוא שלילי , ומרבה להשתמש בדה-רפלקציה כשיטת טיפול לדוגמא בדיכאון. [2] השיטה הקיומית גורסת שהמטפל נדרש לעזור למטופל למצוא את המשמעות שלו אך היא טמונה בו והוא חייב למצוא אותה , אי אפשר לקבוע לאדם אחר מהי משמעותו.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקריאה נוספת:
דיכאון, חרדה ותחושות חוסר משמעות | פרק מספרה של הגר דרור מליניאק, פסיכולוגית קלינית <
קראו על שיטות טיפול פסיכולוגי נוספות <
ראיון עם ארווין יאלום - טיפול קבוצתי בגישה אקזיסטנציאלית <
כתיבה:
עינת אופיר-ברש, חוקרת באוניברסיטת בר אילן
עובדת סוציאלית,
יחד עם מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
22 בדצמבר 2023
מקורות:
גנץ, י. (2023, דצמבר 21). ביחד ננצח – האם המלחמה מרפאת את השסעים בחברה הישראלית? הרהורים על היום שאחרי. בלוגים | שפיות זמנית. https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=6263
Catapano R, Quoidbach J, Mogilner C, Aaker JL. Financial resources impact the relationship between meaning and happiness. Emotion. 2022 Apr 7. doi: 10.1037/emo0001090. Epub ahead of print. PMID: 35389735.
Shiba K, Kubzansky LD, Williams DR, VanderWeele TJ, Kim ES. Purpose in life and 8-year mortality by gender and race/ethnicity among older adults in the U.S. Prev Med. 2022 Nov;164:107310. doi: 10.1016/j.ypmed.2022.107310. Epub 2022 Oct 22. PMID: 36283485.