היקשרות טראומטית בהקשר של נרקיסיזם מתארת תופעה פסיכולוגית קומפולסיבית, מעגלית ועמוקה, בה מתפתח קשר רגשי פתולוגי בין קורבן לבין אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית.
קשר זה מתאפיין בתלות רגשית קיצונית ומהווה למעשה סוג של התמכרות פסיכולוגית, למרות ההתעללות המתמשכת שחווה הקורבן מצד הנרקיסיסט. היקשרות זו מתפתחת כתוצאה ממחזור מתמשך של התעללות רגשית, השפלה, ותגמול חיובי לסירוגין, כאשר הנרקיסיסט מפגין מיומנות גבוהה במניפולציה רגשית ומשתמש בטקטיקות התקרבות מניפולטיביות בשלבים הראשוניים של הקשר, ולאחר מכן מזגזג בין רגעי חום ואהבה לבין תקופות של ביקורת קשה, השפלה וניצול רגשי.
במערכת יחסים כזו, הקורבן מפתח תלות רגשית קיצונית בנרקיסיסט ורואה בו מקור בלעדי לתיקוף ואישור, תוך שהוא נאחז בזיכרונות של מ״תקופות טובות״ ומאמין שהנרקיסיסט יוכל לשוב ולהיות מי שלא היה באמת מעולם. הקורבן מתחיל להפנים ולהזדהות עם הביקורת הבוטה של הנרקיסיסט והדימוי עצמי שלו צונח, תוך כניסה למעגל אינסופי של תקווה ואכזבה.
אחד המאפיינים הבולטים של היקשרות טראומטית בהקשר של נרקיסיזם הוא הקושי של הנפגע לזהות את הדגלים האדומים שמסמנת המציאות ולהבחין בין אהבה אמיתית לבין מניפולציה. הנפגע מצדיק את ההתנהגות הפוגענית ולעתים קרובות מאשים את עצמו ולצד זה מפתח חרדה עמוקה מנטישה.
מבחינה ביולוגית, ההיקשרות הטראומטית לנרקיסיסט מושפעת מתנודות הורמונליות קיצוניות, כאשר מצבי המתח והפחד גורמים לשחרור אדרנלין וקורטיזול, בעוד שרגעי ה"פיוס" מובילים לשחרור דופמין ואוקסיטוצין. תנודות אלו יוצרות מעין "התמכרות" למערכת היחסים, שדומה במאפייניה להתמכרות לחומרים ממכרים.
החלטה סופית על פרידה הופכת את היוצרות - הנרקיסיסט הופך בתחושתו האישית לקורבן חרד במקום בעל הבית של היחסים. במצב כזה הוא ישתמש בכל הטקטיקות האפשריות כדי למנוע את עזיבת הפרטנר, כולל איומים, מניפולציות רגשיות והבטחות שווא לשינוי.
טיפול פסיכולוגי אישי או קבוצתי מסייע בהיחלצות מהקשר הטראומטי ובבניית דפוסי התקשרות בריאים יותר.