מכון טמיר לפסיכותרפיה
שאלות ותשובות על דיכאון
בואו נדבר על עובדות ומיתוסים נפוצים אודות דיכאון, הפרעה נפוצה יסבול במהלך חייו 1 מכל 6 ישראלים, בממוצע.
האם דיכאון יכול לקרות לכל אחד?
סטודנט או עובדת היי-טק, אדם מוחצן או ביישן - כל בן ובת אנוש עלולים לפתח דיכאון.
למרות שההפרעה נפוצה בשיעור כפול אצל נשים, סביר שהנתון הסטטיסטי הזה מוטה על ידי העובדה שנשים נוטות יותר לחפש עזרה נפשית בהשוואה לגברים.
דיכאון יאובחן לרוב בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, כלומר במהלך שנות העשרים, אבל הוא יכול לפרוץ בכל גיל, למשל בגיל השלישי.
חווית חיים קשה כמו אובדן של אדם יקר, עלולה לקדם הופעה של דיכאון, בעיקר בקרב בעלי נטיה להפרעה, אך היא יכולה גם לצוץ ״משום מקום״.
מה ההבדל בין דיכאון לבין עצב קשה?
דיכאון שונה בעצמתו ובחומרתו מעצבות חולפת, קשה ככל שתהיה (כמו למשל באבל נורמלי או בפרידה זוגית).
בניגוד לעצב, דיכאון הוא מצב רפואי-פסיכיאטרי קשה.
קיימות עדויות מחקריות, ביולוגיות, גנטיות והורמונליות, שמבחינות בין דיכאון לבין מצבים נורמטיביים, ביניהן תפקוד אבנורמלי של אזורים מוחיים שאחראים על ויסות מצב הרוח.
כמה זמן נמשך טיפול פסיכולוגי בדיכאון עד שרואים שיפור?
לטיפול פסיכולוגי בדיכאון אין משך קבוע, אבל מחקרים כן מראים מגמות ברורות:
רוב השיפור מתרחש בשלבים המוקדמים של הטיפול, כאשר ההתקדמות מאטה בהמשך.
המינון האופטימלי המומלץ של פסיכתרפיה הוא בין 12 ל-16 מפגשים, שבהם לפחות 50% מהמטופלים מגיבים לטיפול. תדירות המפגשים משפיעה גם היא על התוצאות, כאשר פגישות פעמיים בשבוע מניבות תוצאות טובות יותר מפגישה שבועית אחת. חשוב לציין שטיפולים בתדירות נמוכה מפעם בשבוע נמצאו כפחות יעילים.
חשוב לזכור שכל מקרה הוא ייחודי, וקצב ההתקדמות עשוי להשתנות בין מטופלים שונים.
האם טיפול תרופתי בדיכאון נמשך כל החיים?
במרבית המקרים לא.
טיפול תרופתי נגד דיכאון עשוי להיות יעיל מאוד בהתמודדות עם סוגים מסוימים של דיכאון, אך הוא רק אמצעי קליני אחד למלחמה בהפרעה. הרופא, או איש המקצוע המוסמך שמטפל בך, עשוי להמליץ על דרכי טיפול אחרות, במקביל, או בנפרד. מחקרים הראו כי טיפול בשיחות, פסיכותרפיה, יעיל לפחות כמו תרופות נוגדות דיכאון במקרים של דיכאון קל עד בינוני.ֿ
מהי הפרוגנוזה של דיכאון?
הפרוגנוזה של דיכאון קשורה בדרך כלל בנוכחותם של טריגרים.
כאשר ההפרעה מופיעה באופן ספונטני לחלוטין, הפרוגנוזה בדרך כלל טובה יותר.
מצד שני, כאשר היא קשורה לזרז כלשהו או לתכונות אישיות של המטופל, קיים סיכון גבוה יותר להתפתחות של דיכאון כרוני.
האם דיכאון עלול לגרום להפלה?
בספרות המקצועית פורסמו כמה מחקרים שבחנו את הקשר האפשרי בין דיכאון של האם ההרה לבין הפלה.
רוב המחקרים לא הצליחו לבסס קשר סטטיסטי בין דיכאון לבין הפלות, אולם על פי החשד, השניים קשורים זה בזה.
רופאים ופסיכולוגים רפואיים סבורים כיום כי ללחץ נפשי יש תפקיד מסוים וכי במצבי קיצון הוא עשוי להוות גורם אפשרי להפלה.
האם דיכאון הוא גנטי?
לדיכאון יש רכיב גנטי ותורשתי מסוים. מבחינה סטטיסטית, בקרב גברים ונשים עם רקע והיסטוריה משפחתית של הפרעות דיכאון קיימת הסתברות גבוהה יותר ללקות בהפרעה, בהשוואה לאוכלוסיה ללא דיכאון במשפחה, ועדיין, רוב הסיכויים שלא תפרוץ אצלם ההפרעה.
במילים אחרות, כדאי למי שיודע על נטיה משפחתית להפרעות דיכאון לפתח מודעות להפרעות מצב-רוח, לעמוד על המשמר, לזהות תסמינים מוקדמים של דיכדוך ודיכאוניות ולפעול מולם טיפולית במהירות וביעילות. יחד עם זאת, רקע משפחתי של דיכאון אינו מהווה גזירת גורל ולא מבטיח העברה בין-דורית של ההפרעה.
מהי שכיחות הדיכאון בעולם?
מעל ל-10% מהאוכלוסייה בעולם יסבלו מדיכאון לפחות למשך תקופה אחת במהלך חייהם.
הכוונה כמובן לאפיזודה דיכאונית ממשית ולא למצב רוח ירוד רגעי.
מדובר בנתון מטלטל, כיוון והוא מתאר אחוז ניכר מהאוכלוסיה, ומלמד כי דיכאון שכיח יותר מכל הפרעה רגשית אחרת.
איך דיכאון משפיע על המוח?
המוח של אדם בדיכאון נראה אחרת.
חלק מהמאובחנים עם דיכאון מאג'ורי חווים שינויים מוחיים שניתן לראות בבירור בבדיקות הדמייה מוחית כמו MRI, כך נמצא לפי סקירה שפורסמה בדצמבר 2019 בכתב עת Translational Psychiatry והעריכה מספר מחקרים בתחום שהשתמשו בסריקות MRI לאבחן וטיפול דיכאון מאג'ורי.
דיכאון קשור בחוסר איזון ביוכימי במוח האדם, ובמיוחד במוליכים העצביים סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין. לדיכאון יש הן בסיס פיזיולוגי והן בסיס נפשי. אנשים שמתמודדים עם דיכאון קליני, נחשפים בקביעות ולטווח הארוך לרמות גבוהות גבוהות של קורטיזול, הורמון הלחץ.
בנוסף, דיכאון מאט ייצור מחודש של נוירונים ותורם להתכווצות נוירונים קיימים בהיפוקמפוס ובקורטקס הפרה-פרונטלי. תהליכים אלו מובילים לבעיות זיכרון ולהנמכה קוגניטיבית.
האם דיכאון כואב?
כן, דיכאון גורם לכאב פיזי.
אנשים רבים הסובלים מדיכאון מדווחים על מכאובים פיזיים, כדוגמת כאבי שרירים, כאבי ראש, דקירות בחזה, כאבי בטן. מדובר באחד מתסמיניו של הדיכאון, מכאובים נפשיים חסרי בסיס פיזיולוגי.
האם קיים קשר בין דיכאון לבין טמפרטורת הגוף?
כן. מחקר חדש מלמד שלדיכאוניים יש מערכת ויסות טמפרטורה שנוטה יותר לכיוון הצונן - לכן לחשיפה לחום (היפרתרמיה) עשויה להיות השפעה מיטיבה.
באיזה גיל שיעור הדיכאון הגבוה ביותר?
בארה״ב, מבחינה סטטיסטית, נשים בגיל העמידה סובלות משיעור הדיכאון הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסיה הכללית. ואכן, טווח הגיל בו דיכאון הכי שכיח בקרב נשים הוא 40 עד 59. שיעורי הדיכאון הנמוכים ביותר נצפים בקרב מתבגרים בטווח הגיל 12-17 ואצל גברים מעל גיל 60.
האם דיכאון מתבטא תמיד בעצבות או בפסימיות?
לא בהכרח. לעיתים, תחושת "אלחוש", תשישות נפשית, ריקנות, מבטאים דיכאון לכל דבר ואף מאוד מאפיינים אותו. למרות שהנטיה היא לחשוב על אנשים דיכאוניים כעצובים מאוד, תסמינים דיכאוניים אינם תמיד גלויים לעין. יש אנשים החיים את חייהם בניסיון מתמיד להסתיר את חווית הדיכאון.. יש להם לא מעט תסמינים שעשויים להעיד על דיכאון מוסתר / סמוי: כאשר אדם לא מסוגל לישון, או לחלופין ישן כל היום, אם הוא אפאתי, ריקני ומנותק, יתכן שהוא נאבק בסתר בדיכאון. אכילת יתר ושתייה מוגזמת של אלכוהול מהווים אף הם סימנים מחשידים לקיום חוויה דיכאונית.
האם דיכאוניים הם יותר פרפקציוניסטיים?
גישה מחשבתית של ״הכל או כלום״ וציפיות לא-ריאליות מעצמנו קשורות היטב לדיכאון. המחשבה שאחרים יאהבו ויקבלו אותנו רק אם נהיה מושלמים אופיינית לפרפקציוניזם הכרוך בדיכאון. הפרפקציוניסט מתקשה לקבל בסלחנות טעויות ונאבק להתמודד בכוחות עצמו עם תחושות אשמה ופחד מכישלון. ברמות מסוימות עלול פרפקציוניזם לתרום גם להפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
האם נשים מאובחנות בדיכאון יותר מגברים?
לכאורה כן, אולם מחקרים עדכניים מראים שגברים מבטאים את הדיכאון באופנים אחרים, שגורמים לאבחנה להיראות אחרת.
למשל, גברים הסובלים מדיכאון לעיתים פונים לשימוש באלכוהול ובסמים, או לשימוש באלימות, והאבחנה שהם מקבלים היא התמכרות.
במצבים רבים לא מאובחן הבסיס להתמכרות ובמקרים רבים הוא בעצם דיכאון.
במידה והמחקרים הללו צודקים, לא נכון יהיה לטעון כי נשים סובלות מדיכאון יותר מגברים, אלא מבטאות אותו בדרכים שונות. למשל, בקרב נשים, חרדה נפוצה פי שתיים מגברים.
האם דיכאוניים חולמים יותר?
כן. דיכאוניים חולמים פי 3 מאנשים ללא דיכאון.
הסובלים מדיכאון חולמים יותר מאחר והם חווים עוררות רגשית גבוהה יותר שצריכה "להישטף" במהלך החלימה.
דיכאון גורם ונגרם על ידי הסתכלות מופרזת פנימית (אינטרוספקציה), שמעוררת רומינציות, שגורמות בתורן לדאגה בלתי נגמרת ולתחושות שליליות רבות.
מה זה ריאליזם דיכאוני?
דיכאון עשוי להופיע עם תפיסה ריאלית יותר של המציאות, ששונה מזו של אנשים שאינם מדוכאים.
האחרונים מחזיקים בדרך כלל בתפיסה יותר אופטימית, ובציפיות שלאו דווקא מעוגנות במציאות.
פסיכולוגים קוראים לתופעה זו "ריאליזם דיכאוני".
לעיתים יותר קשה להסתיר ריאליזם דיכאוני, כי השינויים ההתנהגותיים מינוריים והאדם עשוי שלא לתפוס אותם כ"דיכאוניים" דיים.
מהו דיכאון עמיד לטיפול?
אנשים שסובלים מדיכאון עמיד לטיפול עלולים לאבד תקווה בגלל חוסר היעילות של הטיפולים הרבים שניסו.
עם זאת, לטיפולים אלו יש בכל זאת תועלת, מאחר ואיזון באמצעות הטיפול התרופתי הנכון כרוך בניסוי ותעייה ובתהליך אלימינציה.
ברמת ההתאמה האישית כל ״ניסיון כושל" הוא צעד נוסף בדרך למציאת הטיפול המדויק והמותאם אישית בדיכאון.
הכי חשוב לא לוותר, לא להתפשר ולא להזניח את הטיפול בסימפטומים הדיכאוניים, שכן ככל שהסימפטומים נשארים זמן רב יותר כך הדיכאון קשה יותר לטיפול.
האם דיכאון הוא גנטי?
בדומה לכל הפרעות מצב הרוח וההפרעות הנפשיות, יש קשר בין גנטיקה לדיכאון.
אדם שבעברו המשפחתי יש דיכאון קליני או אפיזודות דיכאוניות, מועד יותר לסבול מדיכאון בעצמו.
עם זאת, גם אנשים חסרי עבר משפחתי של דיכאון נמצאים בסיכון מסוים ובאחוזים גבוהים יחסית ילקו בדיכאון.
זאת ועוד, ל-50% מהמתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית יש הורים עם היסטוריה של דיכאון, כאשר במידה ואחד מההורים מתמודד עם הפרעה ביפולרית, יש סיכוי של 25% שילדם יפתח את ההפרעה.
בעוד שאם שני ההורים מתמודדים עם הפרעה ביפולרית הם יורישו לילדם סיכוי של 50-75% לפתחה.
אחים של מתמודד עם הפרעה ביפולרית הם בעלי סיכוי גבוה פי 8-18 לפתח את ההפרעה, וסיכוי גבוה פי 2-10 לפתח דיכאון עמוק. ראייה נוספת שמאוששת את הקשר הגנטי היא העובדה שבקרב תאומים זהים - שהם בעלי אותו רצף DNA - אם אחד מהשניים יפתח דיכאון קליני קיים סיכוי של 76% שגם אחיו ילך בעקבותיו, וסיכוי של 67% אם התאומים גדלו בנפרד.
באילו מדינות דיכאון שכיח יותר?
דיכאון נפוץ הרבה יותר בעולם המערבי, ולא במדינות עניות ומתפתחות.
הנתון לכאורה מפתיע, כיוון שאנו בטוחים שהחיים המערביים שלנו טובים ומאושרים הרבה יותר מהחיים במדינות עניות יותר ומפותחות פחות.
ניכר כי דווקא הקדמה מביאה עימה גם השלכות נפשיות שליליות.
האם קיים קשר בין צבע עור לדיכאון?
מחקרים בארה״ב מראים ששיעור הדיכאון בקרב שחורים דומים ואפילו קצת נמוכים יותר מאלו של לבנים.
עם זאת, מחקרים שבוחנים את מהלך ההפרעה מגלים שכאשר שחורים מפתחים דיכאון, האפיזודה נמשכת זמן רב יותר בממוצע והם נוטים להתמודד עם תחלואה נלווית, כמו התמכרות, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעת חרדה כללית (GAD).
גם גזענות וסטיגמה בתוך מקצועות בריאות הנפש נוטות להעצים את השפעות הדיכאון באוכלוסיה השחורה.
למשל, רופאים מאבחנים ומטפלים בשיעורי טיפול נמוכים יותר עבור שחורים עם דיכאון בהשוואה לבני גילם הלבנים.
ההבדלים ניכרים גם בנושא האובדנות, שקשורה ישירות לדיכאון:
בשנים האחרונות קיימת עליה בשיעור ההתאבדויות בקרב אמריקאים שחורים.
למשל, תלמידי תיכון שחורים מדווחים על מחשבות אובדניות בשיעור של 9.8% לעומת 6.1% בקרב תלמידים לבנים. ובעוד שניסיונות ההתאבדות פחתו בקרב בני נוער לבנים בין השנים 1991 ל-2017, הם עלו ב- 73% באותה תקופה בקרב בני נוער שחורים.
איך דיכאון קשור להתמכרויות?
המתמודדים והמתמודדות עם דיכאון קליני נוטים להתמודד עם הפרעות נפשיות נוספות, מה שנקרא תחלואה נלווית.
אחד הסיווגים הפסיכיאטריים הנפוצים ביותר לתחלואה נלווית של דיכאון הוא התמכרויות והתנהגויות מתמכרות - אלכוהול, עישון, קנאביס, הימורים, קניות, אכילת יתר ועוד. כל אלה נחשבות לדרכי התמודדות לא יעילות עם הסבל העצום וחוסר האונים שטומנת בחובה ההפרעה.
מטבע הדברים, דרך התמודדות זו רק מעמיקה ומחמירה את הדיכאון.
בטיפול פסיכולוגי בדיכאון קליני ניגשים תחילה להפחתת התסמינים הדיכאוניים כמטרה ראשונה, כאשר גמילה מהתמכרויות מהווה אתגר טיפולי שניוני.
לצד הדיכאון מופיעה לעיתים קרובות גם חרדה. אנשים רבים הסובלים מהפרעה נפשית אחת, כמו דיכאון, עלולים לחוות גם הפרעה אחרת כמו חרדה או הפרעת קשב וריכוז. חרדה יכולה להיות מתישה באותה מידה כמו דיכאון, אך ייתכן שאנשים חיים איתה כל כך הרבה זמן, שהם לא קולטים שהם בעצם חווים חרדה.
האם דיכאון יכול לחזור?
הידרדרות והישנות של דיכאון הן תופעות נפוצות, אשר נושאות עימן מחיר אישי וחברתי כבד.
הסיכוי להישנות של אפיזודות דיכאוניות עולה על 80%, כך שלמעשה דיכאון הוא מחלה כרונית אשר נמשכת לאורך מהלך החיים.
אדם שמתמודד עם דיכאון יעבור בחייו בממוצע 4 אפיזודות דיכאוניות משמעותיות, של 20 שבועות כל אחת. אספקט זה של דיכאון מציב אתגר מיוחד בפני פסיכולוגים וחוקרים: למרות תשומת הלב הרבה שקיבל השלב האקוטי של דיכאון, ישנו חוסר בידע מחקרי לגבי פסיכותרפיות בשני השלבים המתקדמים, הכרוניים של ההפרעה.
אם אתם נאבקים לקום מהמיטה בבקרים, אם רק המחשבה להתלבש מתישה אתכם, אם אתם נהנים פחות ופחות מבילוי זמן עם חברים ומשפחה או מוצאים את עצמכם אוכלים הרבה יותר או הרבה פחות מהרגיל – ייתכן ואתם לוקים בדיכאון.
איך מאבחנים דיכאון?
כדי לאבחן דיכאון אדם צריך לחוות כמה סימפטומים מובחנים במהלך מרבית שעות היום, כמעט בכל יום, במשך לפחות שבועיים.
אחד מהסימפטומים הללו צריך להיות תחושות תמידיות של עצבות או ריקנות, או אובדן עניין בפעילויות שנחשבו בעבר מהנות, כמו עבודה, תחביבים, מפגש עם חברים או אפילו אכילה וסקס.
כמו כן, יש לחוות לפחות 4 מהסימפטומים הבאים (או 3, במקרה שאדם חווה את שני הסימפטומים הראשונים):
-
שינויים משמעותיים בתיאבון – אובדן משקל או השמנה שאינם קשורים לדיאטה;
-
קושי לישון (אינסומניה) או שינה מופרזת (היפרסומניה);
-
חוסר מנוחה מוגבר (עצבנות פסיכומוטורית) או להפך – תנועה איטית יותר (האטה פסיכומוטורית);
-
תשישות, עייפות, אובדן אנרגיה או הפיכה של משימות פשוטות, כמו מקלחת, לקשות לביצוע;
-
תחושת חוסר ערך או אשמה שאינה הולמת, למשל מחשבות תכופות על טעויות העבר; 6. קושי לחשוב בבהירות, להתרכז או לקחת החלטות;
-
מחשבות חוזרות ונשנות על מוות והתאבדות (עם או ללא תכנית ספציפית) או ניסיון אובדני. חשוב לציין שלצורך אבחנת דיכאון קליני על הסימפטום לגרום למצוקה משמעותית או להפוך את משימות היומיום לקשות הרבה יותר מהרגיל. למשל, אם אדם רגיל לסבול מקשיי שינה, אינסומניה לא תחשב עבורו לסימפטום לאבחנת דיכאון קליני.
איך מאבחנים דיכאון אצל גברים?
באופן כללי, גברים מדברים על רגשותיהם פחות מנשים ולכן לעתים קשה יותר להבחין בנוכחות ההפרעה בחייהם.
יחד עם זאת, קיימים סממנים התנהגותיים בולטים לדיכאון אצל גברים, ביניהם עצבנות, כעס, חוסר מנוחה ואפילו השתלחות אגרסיבית באחרים.
יש גברים שינסו להתמודד עם דיכאון, סמוי או גלוי, דרך התנהגות פזיזה, שתיית אלכוהול מופרזת ו/או שימוש בסמים.
מיתוסים ומציאות
מיתוס: דיכאון הוא חלק טבעי מתהליך ההזדקנות
לא נכון.
מרבית האנשים צולחים את אתגרי ההזדקנות מבלי להתמודד עם פריצה של דיכאון קליני, אך כאשר זה בכל זאת קורה – ההפרעה עלולה שלא להיות מאובחנת, וזה חבל.
אנשים בגיל הזיקנה נוטים לעיתים להצניע את עצבותם ולהפגין סימפטומים אחרים:
האוכל אינו טעים להם כפי שהיה בעבר, מכאובים גופניים מתגברים ודפוסי השינה מקשים על החיים.
יש כאן תהליך שרשרת:
בעיות רפואיות עלולות להוות טריגר לדיכאון אצל בני הגיל השלישי, והדיכאון בתורו עלול להאט תהליכי החלמה מדום לב או מניתוח כירורגי.
מיתוס: ״לדבר על זה״ רק יחמיר את הדיכאון
לא נכון.
בעבר היה נהוג לייעץ לבני משפחה וחברים של אנשים דיכאוניים שלא לדבר על בעיותיהם ופשוט לתת להן לחלוף באופן ספונטני.
היום ישנן ראיות לכך ששיח מודרך על ידי איש מקצוע עשוי לשפר את המצב. סוגים שונים של פסיכותרפיה יכולים לסייע לטיפול בדיכאון באמצעות התמודדות עם דפוסי חשיבה שליליים, רגשות לא מודעים או בעיות במערכות יחסים.
מיתוס: בני נוער עצובים מטבעם
גם לא נכון.
למרות שבני נוער רבים נוטים באופן טבעי למצבי רוח ולעגמומיות, עצבות או עצבנות מתמשכים אינם נורמליים או טבעיים עבורם.
עצבות שנמשכת יותר משבועיים היא סממן לדיכאון אצל מתבגרים, המתפתח אצל 1 מכל 11 בני נוער. סימנים נוספים שכדאי לשים אליהם לב: עצבות מתמשכת גם בנוכחות חברים, אובדן הנאה מפעילויות אהובות או צניחה פתאומית בציונים.
מיתוס: קשה לטפל בדיכאון
לא נכון, או לפחות לא מדויק.
למרות שטיפול בדיכאון יכול להיות מאתגר ומתמשך, מרבית המתמודדים שייפנו לטיפול מקצועי בדיכאון אכן ירגישו טוב יותר.
למשל, במחקר נרחב שערך המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה״ב נמצא כי יותר מ-70% מהחולים שנטלו תרופות נגד דיכאון השתחררו לחלוטין מהסימפטומים, גם אם נדרשה החלפת תרופה אחרי שהראשונה לא עבדה ביעילות.
בדרך כלל הטיפול הנכון ביותר בדיכאון יהיה שילוב של תרופות יחד טיפול בשיחות (פסיכותרפיה).
עבור דיכאון קל עד בינוני, טיפול ושינויים באורח החיים נחשבים ל"קו ראשון".
עבור דיכאון בינוני עד חמור, שילוב של טיפול ותרופות נמצא מועיל לעתים קרובות.
לעתים תרופות נוגדות דיכאון ישמשו תחילה כאמצעי להפחתת התסמינים הדיכאוניים. לצידן תשולב פסיכותרפיה, כמו טיפול קוגנטיבי התנהגותי בדיכאון.
הפסיכיאטר יחליט על היעילות של שילוב אסטרטגיות טיפול נוספות, כמו טיפול בגרייה מגנטית למוח או ECT.
מיתוס: אנשים מדוכאים בוכים הרבה
בכי אינו סימן הכרחי לדיכאון.
יש מתמודדים שלא רק שאינם בוכים, אלא אפילו אינם מפגינים עצב נראה לעין.
לרוב, מדובר באנשים שהם מראש סגורים יותר רגשית ורואים בבכי, או בפורקן רגשי, אמצעי לא יעיל ואפילו לא לגיטימי.
חשוב לציין שבאותה מידה, היעדר בכי אינו מעיד על מצב רגשי תקין, בדיוק כפי שעיבוד אבל תקין אינו מחייב בכי.
מיתוס: דיכאון נובע מרחמים עצמיים
אוהו, זה לגמרי מיתוס...
מי שלוקה בדיכאון קליני הוא לא עצלן, לא ״בכיין״ ולא מישהו שמרחם על עצמו.
המתמודד אינו יכול פשוט לנצח את הדיכאון באמצעות כוח הרצון - דיכאון הוא מחלה לכל דבר, הנובעת משינויים במוח ולכן בדרך כלל יושג שיפור רק באמצעות טיפול נכון.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר
המלצות קריאה נוספות על דיכאון
מקורות:
Canadian Network for Mood and Anxiety Treatments (CANMAT), Lam, R. W., Kennedy, S. H., Adams, C., Bahji, A., Beaulieu, S., Bhat, V., Blier, P., Blumberger, D. M., Brietzke, E., Chakrabarty, T., Do, A., Frey, B. N., Giacobbe, P., Gratzer, D., Grigoriadis, S., Habert, J., Husain, M. I., Ismail, Z., McGirr, A., McIntyre, R. S., Michalak, E. E., Müller, D. J., Parikh, S. V., Quilty, L. S., Ravindran, A. V., Ravindran, N., Renaud, J., Rosenblat, J. D., Samaan, Z., Saraf, G., Schade, K., Schaffer, A., Sinyor, M., Soares, C. N., Swainson, J., Taylor, V. H., Tourjman, S. V., Uher, R., van Ameringen, M., Vazquez, G., Vigod, S., Voineskos, D., Yatham, L. N., & Milev, R. V. (2024). CANMAT 2023 update on clinical guidelines for management of major depressive disorder in adults. The Canadian Journal of Psychiatry, 1-47. https://doi.org/10.1177/07067437241245384
Afshar, H., et al (2011). Positive and negative perfectionism and their relationship with anxiety and depression in Iranian school students. Journal of Research in Medical Sciences : The Official Journal of Isfahan University of Medical Sciences, 16(1), 79–86
Albert, P. R. (2015). Why is depression more prevalent in women? Journal of Psychiatry & Neuroscience : JPN, 40(4), 219–221
Albert, P. R., & Benkelfat, C. (2013). The neurobiology of depression—revisiting the serotonin hypothesis. II. Genetic, epigenetic and clinical studies. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 368(1615), 20120535
Allan LG, Siegel S, Hannah S. (2007). The sad truth about depressive realism. Quarterly Journal of Experimental Psychology. Mar;60(3):482-95
Burcusa, S. L., & Iacono, W. G. (2007). Risk for Recurrence in Depression. Clinical Psychology Review, 27(8), 959–985
Dunn, E. C., Brown, R. C., Dai, Y., Rosand, J., Nugent, N. R., Amstadter, A. B., & Smoller, J. W. (2015). Genetic determinants of depression: Recent findings and future directions. Harvard Review of Psychiatry, 23(1), 1–18
Janssen CW, Lowry CA, Mehl MR, et al. Whole-Body Hyperthermia for the Treatment of Major Depressive DisorderA Randomized Clinical Trial. JAMA Psychiatry. 2016;73(8):789–795
Kessler, R. C., & Bromet, E. J. (2013). The epidemiology of depression across cultures. Annual Review of Public Health, 34, 119–138
Kleiber, B., Jain, S., & Trivedi, M. H. (2005). Depression and Pain: Implications for Symptomatic Presentation and Pharmacological Treatments. Psychiatry (Edgmont), 2(5), 12–18
Moncrieff, J. (2015). Empirically derived criteria cast doubt on the clinical significance of antidepressant-placebo differences. Contemporary Clinical Trials Volume 43, July 2015, Pages 60-62
National Research Council (US) and Institute of Medicine (US) Committee on Depression, Parenting Practices, and the Healthy Development of Children; England MJ, Sim LJ, editors. Depression in Parents, Parenting, and Children: Opportunities to Improve Identification, Treatment, and Prevention. Washington (DC): National Academies Press (US); 2009. 3, The Etiology of Depression
Nierenberg AA, Amsterdam JD. Treatment-resistant depression: definition and treatment approaches. J Clin Psychiatry 1990 Jun; 51 Suppl.: 39–47
Rosenblat, J. D., Kakar, R., & McIntyre, R. S. (2016). The Cognitive Effects of Antidepressants in Major Depressive Disorder: A Systematic Review and Meta-Analysis of Randomized Clinical Trials. International Journal of Neuropsychopharmacology, 19(2), pyv082
Quello, S. B., Brady, K. T., & Sonne, S. C. (2005). Mood Disorders and Substance Use Disorder: A Complex Comorbidity. Science & Practice Perspectives, 3(1), 13–21
Thase, M. E. (2006). Depression and sleep: pathophysiology and treatment. Dialogues in Clinical Neuroscience, 8(2), 217–226
https://sohe.wisc.edu/staff/charles-l-raison-md/
