מכון טמיר לפסיכותרפיה
תוכן עניינים
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Affective Disorders חושף את הפסיפס המורכב של דיכאון עמיד לטיפול, זאת באמצעות ניתוח מקיף של 129 מטופלים ומטופלות.
הנתונים מציגים תמונה קלינית מורכבת ודי מטרידה, שחורגת הרבה מעבר להגדרה הפשוטה של "מטופל עם דיכאון שלא מגיב לתרופות".
דמוגרפיה ושכיחות
נתחיל במאפיינים הדמוגרפיים של מתמודדים עם דיכאון עמיד:
מתוך המחקר מצטיירת תמונה של אוכלוסייה מגוונת מבחינה דמוגרפית, אך עם מאפיינים בולטים של בידוד חברתי וקשיים כלכליים. בנוסף, דיכאון עמיד לטיפול אינו פוסח על קבוצה סוציואקונומית כזו או אחרת, אך יש לו השפעה משמעותית על היכולת לשמר קשרים חברתיים ותעסוקה יציבה.
מתוך 129 המשתתפים במחקר, 85 (65.9%) היו נשים, נתון שמצטרף למחקרים קודמים המצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב נשים. הגיל הממוצע עמד על 44.35 שנים, עם טווח רחב במיוחד של גילאים - מ-22 ועד 66 שנים.
המחקר נערך על אוכלוסיה אמריקאית. מבחינה אתנית, הרוב (80.6%) היו לבנים, כאשר 58.9% הגדירו עצמם כבריטים לבנים ו-21.7% כלבנים ממוצא אחר. המיעוטים האתניים כללו 6.9% אסייתים, 6.2% שחורים, ו-1.6% ממוצא מעורב. 3.1% השתייכו לקבוצות אתניות אחרות, ו-1.6% בחרו שלא לחשוף את מוצאם.
מבחינת השכלה, כמעט מחצית מהמשתתפים (47.3%) השלימו השכלה גבוהה, נתון שמדגיש שההפרעה פוגעת גם באנשים משכילים.
עם זאת, רק 41.1% היו מועסקים בזמן המחקר, ויותר ממחצית (52.7%) נזקקו לקצבת נכות - מה שמעיד על עומק הפגיעה הכלכלי, התעסוקתי והחברתי של ההפרעה.
גם הבדידות עמידה
למעלה ממחצית מהמטופלים היו רווקים שחיים לבד.
ואכן, התמונה לגבי מצבם המשפחתי של המתמודדים מלאה בבדידות: 51.9% היו רווקים, ורק 32.6% היו בזוגיות בזמן המחקר. מחצית מהמשתתפים (51.9%) חיו לבד. רק 38.8% היו הורים לילדים, כאשר 18.6% היו הורים לילדים מתחת לגיל 18. רק 13.9% חיו עם ילדיהם.
מטריד במיוחד השילוב של שיעור גבוה של מי שחיים לבד עם שיעור נמוך של תעסוקה, מה שעלול להוביל למעגל קסמים של בידוד חברתי והחמרת הדיכאון.
הנתונים מדגישים את הצורך בהתייחסות לא רק להיבטים הפסיכולוגיים של ההפרעה, אלא גם להקשר הרחב יותר.
התפתחות ההפרעה
חומרת המצב הנפשי של המטופלים הייתה קיצונית. שלושה מכל ארבעה מטופלים (75.9%) סבלו מדיכאון חמור, כאשר ההפרעה נמשכה בממוצע למעלה מ-25 שנה. האפיזודה הנוכחית של הדיכאון, בזמן המחקר, נמשכה כבר קרוב לארבע שנים בממוצע. נתונים אלה מדגישים את האופי הכרוני והעיקש של ההפרעה.
ההיסטוריה הטיפולית של המטופלים מעידה על מאבק ממושך: רק רבע מהם ניסו שני טיפולים בלבד, בעוד שהרוב המכריע עבר שלושה טיפולים או יותר. יותר מרבע מהמטופלים ניסו חמישה טיפולים שונים או יותר - עדות למסע המתיש של ניסוי וטעייה בחיפוש אחר מזור.
אובדנות
הנתונים המטרידים ביותר הם כנראה לגבי אובדנות.
כמעט מחצית מהמטופלים (44.9%) ניסו להתאבד לפחות פעם אחת לאורך חייהם, כאשר חלק משמעותי מהם ביצעו ניסיונות מרובים.
בנוסף, כ-18% מהמטופלים ניסו להתאבד כבר בילדות או בגיל ההתבגרות, מה שמרמז על התפתחות מוקדמת של המצוקה הנפשית.
קומורבידיות
המורכבות של ההפרעה באה לידי ביטוי גם בשכיחות הגבוהה של הפרעות נלוות.
למעלה מ-80% מהמטופלים סבלו מהפרעה פסיכיאטרית נוספת ושיעור דומה אובחן עם הפרעת אישיות:
שני שלישים מהמטופלים התמודדו גם עם בעיות בריאות פיזיות משמעותיות, מה שמדגיש את הקשר ההדוק בין בריאות הנפש והגוף.
הרקע הטראומטי של המטופלים מספק הקשר חשוב להבנת ההפרעה. כמעט 80% מהם חוו לפחות אירוע טראומטי אחד בילדות, כאשר חמישית מהם חוו ארבעה אירועים טראומטיים או יותר. נתון זה מעלה שאלות משמעותיות לגבי הקשר בין טראומות מוקדמות להתפתחות דיכאון עמיד לטיפול.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Rost, F., Booker, T., Gonsard, A., de Felice, G., Asseburg, L., Malda-Castillo, J., Koutoufa, I., Ridsdale, H., Johnson, R., Taylor, D., & Fonagy, P. (2024). The complexity of treatment-resistant depression: A data-driven approach. Journal of Affective Disorders, 358, 292–301. https://doi.org/10.1016/j.jad.2024.04.093