מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהם פרכוסים דיסוציאטיביים?
פרכוסים דיסוציאטיביים הם פרכוסים שמקורם במצוקה פסיכולוגית.
התקפים כאלה מתבטאים בתנועות או התנהגויות לא-רצוניות ומכונים פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים (PNES).
במהלך PNES, האדם חווה דיסוציאציה, כלומר אינו מודע באופן מלא או אינו נמצא במלוא השליטה, חווה מצבי תודעה משתנים ועשוי להפסיק להגיב לפרקי זמן קצרים.
התקפים נמשכים ממספר שניות ועד כמה שעות (תודה ל/שירה על התיקון!) ואחריהם מופיעה תשישות פיזית ונפשית, הנמשכת עד 24 שעות.
לא ברור עד כמה PNES נפוץ, אך זו הייתה האבחנה בקרב 20-40% מהאנשים שהזדקקו לניטור בביה״ח עקב פרכוסים שאינם רגילים.
כאשר מדובר בהתקפים חוזרים, מומחים משתמשים גם במונח הפרעת התקפים לא-אפילפטית (non-epileptic attack disorders) NEAD.
שמות מוכרים נוספים ל-PNES הם ״פסאודו-פרכוסים״, פרכוסים היסטריים, או פרכוסים מדומים, אבל מדובר במונחים מיושנים שעלולים לרמז כי הסימפטומים אינם אמיתיים, מה שיוצר סטיגמה מיותרת.
פרכוסים דיסוציאטיביים יכולים להיראות דומים לפרכוסים אפילפטיים, מקור מרכזי לאבחון שגוי.
ואולם, לאחר שבוצעה אבחנה נכונה, המתמודד יוכל להתחיל טיפול פסיכולוגי, או פסיכותרפיה, שייתנו מענה לסיבה השוכנת בבסיס הפרכוסים.
עם טיפול מתאים, פרכוסים דיסוציאטיביים יכולים להשתפר משמעותית או להיעלם לגמרי.
הבדלים בין התקף דיסוציאטיבי לבין התקף אפילפטי
PNES נראה די דומה להתקף אפילפטי אבל קיימים כמה הבדלים.
אבחנה מבדלת
יש לשים לב לכך שניתן ללקות בשני סוגי הפרכוסים - אפילפטי ודיסוציאטיבי:
סקירה מ-2013 הראתה שכ-10% מהמתמודדים עם PNES לוקים גם באפילפסיה, מה שעשוי להקשות אף יותר על אבחון ה-PNES.
אף עך פי כן, קיימים לפחות ארבעה הבדלים חשובים בין שני המצבים:
-
במהלך כ-95% מההתקפים הדיסוציאטיביים העיניים סגורות, בעוד שהן נותרות פקוחות במרבית ההתקפים האפילפטיים.
-
בנוסף, היכולת לדבר או לצעוק במהלך פרכוס היא סימן ל-PNES, וכך גם היכולת לקפוץ למשמע רעש חזק, בעוד ששתי היכולות הללו אינן שכיחות במהלך פרכוס אפילפטי.
-
לרוב, התקף דיסוציאציה הוא ממושך יותר מהתקף אפילפסיה.
-
התקף דיסוציאציה אינו גורם לירי שגוי של אותות חשמליים במוחו או לאבנורמליות של לחץ הדם.
במקרה של פרכוסים דיסוציאטיביים נדרש טיפול רפואי בחירום רק כאשר האדם נפצע.
סימפטומים של התקפי דיסוציאציה
למרות שהתקפים דיסוציאטיביים מתחילים כתגובה רגשית, הם משליכים די מהר על התחושה הגופנית.
ידוע כי דיסוציאציה יכולה להיות סימפטום של מצבים נפשיים רבים (Lyssenko et al, 2017).
כמה סיפפטומים של התקפים דיסוציאטיביים דומים מאוד לתסמינים של התקף חרדה, בעוד אחרים מזכירים התקף אפילפטי:
-
שינויים ברמות התודעה.
-
רעידות.
-
תנועות גפיים הודפות ו״מרביצות״.
-
תנועת דחיפה באגן הירכיים.
-
נענוע הראש מצד לצד.
-
אפיזודות קצרות של חוסר תגובתיות.
-
צרחות, בכי או קולות אחרים.
-
עצימת חזקה של העיניים או הפה.
זיהוי טריגרים
יש מצבים נפשיים שמעוררים PNES.
זיהוי שלהם יכול לעזור לאדם להבין כיצד להפחית את הפרכוסים ולצפות אותם.
למשל, ניהול יומן עשוי להועיל, ע״י תיעוד הנסיבות בהן הפרכוס מתרחש או כל גורם אחר שיתרום לזיהוי טריגרים.
חשוב לא לנסות להימנע מכל הטריגרים עד כדי כך שהדבר יגרום לבידוד שימנע מהאדם להשתתף פעילויות מהנות. בטווח הקצר הימנעות באמת מפחיתה את המתח והמבוכה אבל בטווח הארוך זה יגביל אותו.
יש לנסות לשמור על שגרה נורמלית ועל מידה של עצמאות, ובמקביל, אם תסמיני ה-PNES גורמים לקושי גופני או נפשי, למצוא עזרה מקצועית.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
14 בדצמבר 2023
על טיפול במכון טמיר
גורמים להתקפי דיסוציאציה
נראה ש-PNES הוא תגובה לא-רצונית למצוקה רגשית חמורה.
סינדרום זה קשור מאוד לבעיות נפשיות, כמו חרדה ודיכאון, וכן לטראומת עבר.
טראומה פסיכולוגית מתייחסת להשפעות על הנפש שיש לאירועים שגורמים למצוקה חמורה, למשל תאונת דרכים חד-פעמית או אירועים חוזרים על פני תקופה ארוכה.
היסטוריה של התעללות גופנית ומינית היא אחד מגורמי הסיכון ל-PNES, מה שיכול להסביר באופן חלקי מדוע רוב המתמודדות עם PNES הן נשים.
נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים לחוות את סוגי ההתעללות הללו, בעיקר במהלך הילדות ובמערכות יחסים אינטימיות.
פרכוסים דיסוציאטיביים במהלך השינה
השאלה של התרחשות התקפים דיסוציאטיביים תוך כדי שינה נשארה פתוחה.
במחקר מ-2021 דווחו התקפים דיסוציאטיביים בקרב 12 נבדקים, שנראו לגמרי ישנים, אך על פי נתוני EEG היו ערניים לגמרי.
עבודות מאוחרות יותר דיווחו כי עד 13% מאפיזודות ה-PNES מתרחשות במהלך ״שינה לכאורה״.
מצבים נפשיים קשורים
כמה מהמצבים הקשורים ל-PNES הם:
-
הפרעות דיסוציאטיביות ובפרט מצבי דפרסונליזציה ודראליזציה.
-
הפרעה סומטופורמית, מצב נפשי המתבטא בסימפטומים גופניים, כמו כאב ראש או ריפלוקס.
בריאות הנפש היא עולם מורכב.
אנחנו עדיין רחוקים מלהבינו במלואו.
קשה לזהות גורם ספציפי ל-PNES, אבל חשוב לדעת שאין במה לפקפק - האפיזודות הן אמיתיות.
אבחון
הדימיון בין פרכוסים דיסוציאטיביים לאפליפטיים מביא לכך שרבים מהמתמודדים/ות מקבלים אבחנה שגויה.
מצב כזה עלול להזיק, שכן הטיפולים והתרופות לאפילפסיה שונים ואינם יעילים עבור פרכוסים דיסוציאטיביים.
לעתים הרופא יכול לאבחן PNES בהתבסס על השוני בין הסימפטומים של PNES לבין אלה של פרכוסים אפילפטיים, זאת באמצעות צפייה במטופל או שיחה איתו או עם בני משפחתו וחבריו שחזו בפרכוסים.
בשלב הבא יישללו פרכוסים אפילפטיים ע״י מדידת פעילות חשמלית במוח.
רופא יוכל לעשות זאת באמצעות ניטור ע״י מכשור EEG, מבדק שבמהלכו האותות החשמליים במוח מנוטרים ומצלמה מקליטה פרכוס.
התוצאות מאפשרות לנוירולוג לבצע אבחנה.
האם מותר לנהוג אם אתם סובלים מ-PNES?
קיימת אמנם חובת הודעה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) במצבים כמו אפילפסיה, אולם לא מצאתי התייחסות בחוק לחובת דיווח על פרכוסים דיסוציאטיביים (בניגוד לאנגליה, בה קיימת חובה מפורשת).
בכל מקרה, כידוע, אי ידיעה אינה פוטרת מעונש, לכן אני ממליץ לפנות לרופא המשפחה או לנוירולוג ולבדוק מה נדרש חוקית.
טיפול בפרכוסים דיסוציאטיביים
הטיפול העיקרי ל-PNES הוא פסיכותרפיה, כלומר טיפול בשיחות.
ע״י שיחה עם פסיכולוג או מטפל מומחה ניתן להתחיל להבין את הסיבות השוכנות בבסיס הפרכוסים, לפרק ולארגן מחדש.
למעשה, מחקרים מלמדים כי טיפול נפשי מקצועי מפחית את תדירות ההתקפים הדיסוציאטיביים ב -50% לפחות, ואף מבטל אותם לחלוטין עבור 50-80% מהמטופלים.
זה יפה.
יש הרבה שיטות פסיכתרפיה, אך הסוג הנחקר ביותר עבור PNES הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), הבוחן את היחסים בין האמונות, המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של המטופל.
לאנשים עם היסטוריה של חוויות טראומטיות עשויים להועיל טיפולים פסיכולוגיים ממוקדי טראומה, הכוללים מגוון טכניקות לתרגול המוח בעיבוד זיכרונות הגורמים למצוקה ולהפחית את השפעתם.
תרופות עשויות לסייע להפחתת הסימפטומים של כל בעיה נפשית הקיימת במקביל ולשפר את איכות החיים, אך הן לא יפחיתו את הפרכוסים.
מה עושים בכזה מצב? טיפול עצמי ב-PNES
למרות ש-PNES אינו מזיק כשלעצמו, אנשים עלולים לפצוע את עצמם בטעות במהלכו.
עזרה ראשונה רלוונטית כוללת התנהגויות למניעת פציעה.
אפשר להסביר לחברים, משפחה או קולגות מה לעשות אם פרכוס מתרחש.
הם יוכלו לעזור ע״י הזזת כל חפץ שעלול להיות מסוכן, הדרכת האדם החווה פרכוס למקום בטוח, הנחת משהו רך מתחת לראשו ופנייה אליו באופן רגוע ומרגיע,
כל זאת מבלי לנסות להגביל את תנועותיו או את הקולות שהוא משמיע, כי הדבר יכול להפחיד אותו ולהוביל לפציעה.
אם אדם אינו חווה כל סימני אזהרה לפני פרכוס, יכול להיות שלא יוכל לנהוג.
PNES עלול להיות מפחיד ומבלבל, אבל באמצעות טיפול ניתן בהחלט למזער את ההשפעות הללו וכפי שקראנו למעלה גם להכחידן.
אסטרטגיות התמודדות מומלצות:
קרקוע חושי (גראונדינג)
אם אדם חש סימני אזהרה לפני הפרכוס הוא יכול לבצע קרקוע חושי, הכולל את השלבים הבאים:
1. למצוא חפץ מחוספס או ארוג שאפשר לשאת לכל מקום. כאשר חשים שהפרכוס מגיע יש לשפשף את החפץ בין האצבעות ולהתמקד בתחושה.
2. להצמיד את כפות הרגליים ביציבות לקרקע ולהרגיש במוצקותה.
3. למצוא משהו קרוב שאפשר להסתכל עליו ולתאר אותו בקול או בשקט.
4. להקשיב לצלילים מהסביבה הקרובה, כמו ציוץ ציפורים או אנשים מדברים. אסטרטגיה זו יכולה למנוע פרכוסים או לדחות אותם מספיק זמן כדי שהאדם יוכל להגיע למקום פרטי או בטוח.
נשימה סרעפתית
נשימה סרעפתית עשויה לקדם רוגע ואף למנוע פרכוס.
מוזמנים/ות לתרגל בעצמכם:
1. שבו עם יד אחת על הבטן, מתחת לטבור.
2. קחו אוויר באיטיות דרך האף וחושו איך הבטן מתרחבת.
3. הפסיקו ל-3 שניות בערך ואז נפשו באיטיות דרך הפה.
4. חזרו על ההליך הזה 15-20 פעם או עד שסימני הניתוק חולפים.
נדיר שאדם זקוק לטיפול רפואי כתוצאה מ-PNES. התקף הדיסוציאציה אינו מסכן חיים ואינו גורם נזק מוחי.
אבל, אם יש ספק, אין ספק:
במקרים רבים חשוב לפנות למד״א להיבדק במיון, כדי לוודא שההתקף אכן אינו אפילפטי.
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
מקורות:
BROWN RJ, TRIMBLE MRDissociative psychopathology, non-epileptic seizures, and neurologyJournal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry 2000;69:285-289.
Fritzsche, K., Baumann, K., Götz-Trabert, K., & Schulze-Bonhage, A. (2013). Dissociative seizures: a challenge for neurologists and psychotherapists. Deutsches Arzteblatt international, 110(15), 263–268. https://doi.org/10.3238/arztebl.2013.0263
Huff JS, Murr N. Psychogenic Nonepileptic Seizures. [Updated 2021 Jul 25]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK441871/
Lyssenko L, Schmahl C, Bockhacker L, Vonderlin R, Bohus M, Kleindienst N. Dissociation in Psychiatric Disorders: A Meta-Analysis of Studies Using the Dissociative Experiences Scale. Am J Psychiatry. 2018 Jan 1;175(1):37-46. doi: 10.1176/appi.ajp.2017.17010025. Epub 2017 Sep 26. PMID: 28946763.
Vanek, J., Prasko, J., Ociskova, M., Genzor, S., Holubova, M., Hodny, F., Nesnidal, V., Slepecky, M., Sova, M., & Minarikova, K. (2021). Sleep Disturbances in Patients with Nonepileptic Seizures. Nature and science of sleep, 13, 209–218. https://doi.org/10.2147/NSS.S289190