פחד שיקרה משהו רע | ניהול חרדה מפני אסונות עמומים בעתיד

עיוותים קוגניטיביים מתבטאים כמחשבות לא רציונליות שבכוחן להשפיע על איך אתה מרגיש. 

לכל אחד יש כמה עיוותים קוגניטיביים - למעשה הם חלק נורמלי מלהיות בן אדם. יחד עם זאת, כאשר עיוותים קוגניטיביים מקצינים ומרחיקים לכת, הם עלולים להזיק.

סוג שכיח למדי של עיוות קוגניטיבי נקרא קטסטרופיזציה, מצב תודעתי בו חשיבותה של בעיה מקבלת עוצמה מופרזת, או שהתוצאה האפשרית הגרועה ביותר היא בעלת ההיתכנות הגבוהה ביותר.

אחת הדרכים לטפל בחשיבה קטסטרופלית באמצעות שיטת CBT היא למידה להטיל ספק במחשבות באמצעות טכניקה הנקראת ארגון מחדש קוגניטיבי.  

היא מאפשרת לתקן עיוותי חשיבה:

• איך ייראו החיים מול התממשות התסריט הנורא מכל? 

• מה קורה יום לאחר האירוע? 

• מה קורה אחרי שבוע וחודש?

חשיפה בדימיון 

שימוש טיפולי בחשיפה נפוץ בעבודה קלינית עם חרדות ופחדים.

אלא שלמטופלים ומטפלים קשה עם תרגיל של חשיפה בדמיון, שנקרא גם Decatastrophizing - 

קשה להסתכל לפחד בעיניים, כי רמת החרדה מרקיעה שחקים.

נוסיף לכך שלא מוצע סוף טוב או פתרון חיובי לאירוע המדומיין. 

היתרון הוא שההתמודדות הדמיונית עם התסריט מנגישה את היכולת לעמוד מול האיום ולחזק תחושת שליטה. 

במקום שהחרדה מאסון תסתובב בחלל ללא יכולת לתאר ולשיים, דקטסטרופיזציה מאפשרת תיחום ותיקוף שמגביל את האירוע הקשה והשלכותיו, על אף הכניסה הדמיונית את תוך התופת. 

חשוב לבנות את הסיפור בליווי המטפל, עם שאלות ישירות ומדויקות:

• ממה אתה מודאג?

• מה הסיכוי שהדאגה שלך תתגשם? 

• תן דוגמאות לחוויות עבר, או ראיות אחרות, שתומכות בתשובתך.

• אם הדאגה שלך אכן תתגשם, מה הגרוע ביותר שיכול לקרות?

• אם הדאגה שלך אכן תתגשם, מה הכי סביר שיקרה?

לרוב הסיפור מתואר תחילה בכתיבה, תוך כדי הסשן הטיפולי, בניסוח של המטופל עצמו. המטפל מתבל עם היבטים נוספים שנועדו להעשיר את התוכן, למשל לשאול את המטופל לגבי רגשות שהוא חווה בזמן אמת.

במקרים מסוימים המטפל או המטופל מקליטים את תיאור האירוע כדי שהמטופל יתרגל את העימות הפנימי בין המפגשים.

הרציונל הוא שאם מתרגלים את התסריט הקשה מכל שוב ושוב, החרדה מתפיידת מתוכו בהדרגה.

חשוב מאוד שהסשנים של החשיפה הדמיונית לקשה מכל יחזרו על עצמם כדי להפחית חרדה, אחרת זו עלולה להיות ברכה לבטלה. 

בעבודה של עדנה פואה עם חשיפה בטיפול ב-OCD, היא מתארת כיצד לבנות עם המטופל את התסריט הכי קשה שיש.

יש דוגמאות נוספות, ובהן תרגיל הטלוויזיה:

תרגיל הטלוויזיה

אחת הדרכים שממחישה דקטסטרופיזציה היא תרגיל הטלוויזיה:

המטפל מבקש מהמטופל לדמיין שהוא יושב על ספה, מול הטלוויזיה והמטפל עובד איתו על הרפיה גופנית, דרך נשימות, הרפיה ועבודה גופנית.

השלט שנמצא בידי המטופל מסמל את יכולת השליטה, והמטפל מבקש ממנו לפתוח את הערוץ הראשון מתוך השלושה ולהיכנס לאירוע בו המטופל הוא הגיבור הראשי -

ערוץ האימה

תסריט קטסטרופלי על ההתרחשות המאיימת ביותר על המטופל. עובדים על תיאור פנימי של מה קורה בדמיון, מה יקרה לך וליקרים לך.

ערוץ החיים הטובים

תסריט אידיאלי של התרחשות הפוכה, חיובית לחלוטין. עובדים על החשיבה החיובית הזו, שלמטופלים חרדים בד״כ קשה להתחבר אליה.

ערוץ מותאם אישית

תכנית שהמטופל אוהב לצפות בה, בלי קשר עם התימה מעוררת החרדה. הרעיון הוא שניתן להתמקד בדברים שלא קשורים רק במה שמאיים עלי.

המטפל מנווט ומדריך את תודעת המטופל בתנועה בין שלושת הערוצים, בכמה סבבים.

בסיום התרגיל, המטפל מבקש מהמטופל מתבקש לכבות את הטלוויזיה ולהתעורר מהרגיעה הגופנית.

מוח שכל כך רגיל לגירוי המתמיד של ריבוי משימות אלקטרוניות שאנחנו לא מתאימים לחיים במצב לא מקוון, שבו דברים צצים בקצב הרבה יותר איטי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר