מכון טמיר לפסיכותרפיה
פחד מגובה
איך מטפלים בפוביה מגובה?
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT
בפחד גבהים אצל ילדים, נוער ומבוגרים
כתיבה:
אופיר ברגמן, MA,
לשעבר מנהלת קהילת העמיתים
מה זה פחד גבהים?
פחד גבהים, סוג של פוביה הנקראת גם אקרופוביה (בדומה למילה אקרובטיקה), היא פוביה ספציפית בה מרגיש האדם חרד מפני מצבים הכרוכים בשהות בגובה.
הפוביה מגובה שכיחה למדי - כמעט 5% מאוכלוסיית העולם המערבי הבוגרת עונים לקריטריונים של ההפרעה.
הערכות מצביעות על כך שככל אחד מכל שלושה אנשים חווה מידה כלשהי של 'קושי לשאת גובה חזותי', שזה בעצם ביטוי של פחד גבהים.
כמו רוב הפוביות הספציפיות, טיפול קוגניטיבי התנהגותי חד, קצר וממוקד יתן מענה יעיל ומוכח ויפחית עד יעלים את הסימפטומים מעוררי החרדה.
מהי פוביה?
פוביה הינה פחד מוגזם מאובייקט או מצב ספציפי, במידת חומרה שגורמת למצוקה רגשית ולשיבוש בחיי היומיום. ישנן פוביות רבות, השכיחות בהן הן פחד מדם, ממחטים, או מפציעה, פחד מטיפולים רפואיים (זריקה, טיפול שיניים), פחד מכלבים, פוביה ממים ובמקרה שלנו - פחד מגבהים.
האדם הפובי יפרש סיטואציות שונות הקשורות בגובה בצורה מוקצנת:
הוא יעריך יתר על המידה את הסיכוי שיתרחש אסון ויפחית בתחושת המסוגלות שלו להתמודד עם החרדה שמעוררות בו הסיטואציה.
למשל, אקרופובים נוטים להאמין שמשהו רע יקרה כשהם נמצאים במקום גבוה, גם אם אין סיכוי שייפגעו. האמונה הזאת יוצרת מחשבות על אפשרויות מחרידות, כמו חשש ליפול, שהבניין יתמוטט או אפילו שהאדם עלול לזרוק את עצמו מלמעלה.
כתוצאה מפרשנות קטסטרופלית כזו, נוצרת חרדה שגורמת למצוקה חריפה ואקוטית שלרוב מתלווה בסימפטומים גופניים קשים של חרדה, המאפיינים תגובה פיזיולוגית במצבי חירום:
דפיקות לב מואצות, פיק ברכיים, הזעה, סחרחורות, לצד תחושה חזקה של קטסטרופה מעבר לפינה.
האם פחד מגובה זהה לפחד מנפילה?
פחד נפילה, שמכונה גם בזופוביה (או בזיפוביה), הוא פחד טבעי שמאפיין את רוב בני האדם והיונקים, בדרגות שונות של קיצוניות וחומרה.
בזופוביה שונה מאקרופוביה - פחד גבהים- אם כי שני הפחדים קשורים זה לזה.
מחירי ההימנעות ממקומות גבוהים
כדי להגן על עצמו ובמאמץ להפחית את החרדה האקרופוב יימנע מכל חוויה שכרוכים בה טיפוס או עליה לגובה.
הוא ימנע מביקור באירועים המתקיימים בקומות עליונות, יעשה כל שלאל ידו כדי לא לטפס על סולם, מדרגות תלולות או מרפסת, יוותר על טיולים שיש בהם סיכון לשינויים בגובה השטח וכמובן יתמודד עם פחדים מטיסות.
ההימנעות מגובה תורמת אמנם להקלה מיידית מהחרדה המציפה, אבל הקלה זו היא זמנית.
מעצם טיבה, ההימנעות אינה מאפשרת לאדם המתמודד לבחון מחדש את תוקף הפרשנות שלו:
-
האם הטיפוס לגובה עודו מסוכן?
-
האמנם אין ביכולתו להתמודד כיום בקלות רבה יותר עם החרדה?
למעשה, ההימנעות משמרת את החרדה ואף מסייעת לה להרחבתה ולהנצחתה.
לאורך זמן מתרחשת הכללה (Generalizaion) - הסלמה קוגניטיבית בה החרדה מופיעה גם במצבים פחות מאיימים, כמו שיחה על גובה, צפייה בסרט, או התבוננות על גורד שחקים ממרחק.
כך, ללא טיפול, הפוביה מתחזקת יותר ויותר בעוד שאיכות החיים נפגעת עוד ועוד.
אנחנו הולכים ומסתבכים עם ההמנעות שלנו.
טיפול בפחד מגובה
טיפול CBT
הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בפחד גבהים מורכב מכמה שלבים:
-
הסבר פסיכו-חינוכי של מעגל החרדה, הכולל את המרכיבים הקוגניטיביים, הרגשיים, הגופניים וההתנהגותיים. חשוב לדעת שההפרעה מתחזקת בגלל מודעות יתר ופרשנות מוטעית של תחושות גופניות טבעיות, בעיה שכיחה בהפרעות חרדה רבות, כולל פוביות.
-
בשלב הבא המטופל לומד לזהות את מרכיבי המעגל ולאתגר את הפרשנות הקיצונית שלו למצבים שונים הקשורים לפוביה וליכולתו להתמודד עם החרדה. בשלב זה, מתבררות אמונות היסוד של המטופל, אשר לרוב מאופיינות באמירות כגון, "העולם הוא מקום מסוכן", "אני לא מסוגל להתמודד במצבי לחץ". המטופל, בעזרת המטפל, מברר וחוקר כיצד התגבשו תפיסות אלו, מה מאשש אותן ומה מפריך אותן.
-
השלב הבא כולל חשיפה לטריגרים המעוררים את החרדה. החשיפה היא הדרגתית, בהתאם לקצב האישי של המטופל, החל מטריגרים המעוררים חרדה נמוכה ועד לטריגרים המעוררים חרדה רבה. לעיתים, החשיפה נעשית בתחילה בדימיון או לטריגרים "מתווכים" כגון, תמונות וסרטים. לעיתים, המטפל מלווה את המטופל בחשיפה במציאות עד שהוא חש מוכן לחשיפה לבדו.
טיפול CBT בזום
השנה האחרונה הביאה אלינו את הטיפול הפסיכולוגי בוידאו, לגם למטופלים וגם למטפלים.
Telehealth שיפרה גם את ההשפעה של מפגשי הטיפול בעת ביצוע תרגילי חשיפה, מה שרלוונטי במיוחד לפוביה מגובה, שיכולה להתבצע In vivo.
טיפול מבוסס "מציאות מדומה" (CBT-VR)
טיפול פסיכולוגי מבוסס מציאות מדומה (VR) עשוי לעזור לאנשים להתמודד עם פחד הגבהים שלהם, זאת לפי מחקר קליני שפורסם לאחרונה.
מה שמפתיע במחקר הוא שהמטפל במחקר היה דמות אווטאר ולא אדם אמיתי!
במחקר השתתפו אנשים שאובחנו עם פחד גבהים קליני על פי DSM-5, והם סווגו לשתי קבוצות- קבוצת VR וקבוצת ביקורת שמשתתפיה לא קיבלו טיפול.
הטיפול ב-VR כלל שישה מפגשים, כל אחד מהם לאורך 30 דקות, למשך שבועיים. במפגש הראשון, המטפל הוירטואלי סיפק מידע על פחד גבהים וכיצד לטפל בו מפרספקטיבה קוגניטיבית, כך שיהיה ניתן לפתח זכרונות של ביטחון אל מול האסוציאציות המאיימות שמעורר הפחד. ביתר 5 המפגשים ניתנו למשתתפים פעילויות שנועדו לשבור את פחדיהם, יחד עם המטפל שעודד אותם וחזר על נקודות למידה חשובות ונתן פידבק.
על פי העיקרון ההיררכי של טיפול בחשיפה, ככל שהתוכנית התקדמה, כך נעשו הפעילויות מאתגרות יותר. לבסוף, נמצא כי המשתתפים שעברו את הטיפול באמצעות VR חוו הפחתה מובהקת בפחד הגבהים, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
אם פחד גבהים מפריע בחיי היומיום שלך, ומגביל פעילויות שחשוב לך לעשות, יכול להיות שהגיע הזמן לעשות משהו כדי לנהל אותו.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
שיחת ייעוץ ממוקדת
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים
140 ש״ח
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
14 בדצמבר 2023
קראו על פוביות נוספות:
מקורות:
Arroll, B. (2017). A systematic review and meta-analysis of treatments for acrophobia. Med J Aust 2017; 206 (6): 263-267
Bentz D, Wang N, Ibach MK, Schicktanz NS, Zimmer A, Papassotiropoulos A, de Quervain DJF. Effectiveness of a stand-alone, smartphone-based virtual reality exposure app to reduce fear of heights in real-life: a randomized trial. NPJ Digit Med. 2021 Feb 8;4(1):16. doi: 10.1038/s41746-021-00387-7. PMID: 33558625; PMCID: PMC7870885.
Freeman, Daniel et al. (2018). Automated psychological therapy using immersive virtual reality for treatment of fear of heights: a single-blind, parallel-group, randomised controlled trial. The Lancet Psychiatry , Volume 0 , Issue 0
Hofmann, S. G. (2008). Cognitive processes during fear acquisition and extinction in animals and humans: Implications for exposure therapy of anxiety disorders. Clinical Psychology Review, 28(2), 199–210
Huppert, D., Grill, E. & Brandt, T. Down on heights? One in three has visual height intolerance. J Neurol 260, 597–604 (2013). https://doi.org/10.1007/s00415-012-6685-1