מכון טמיר לפסיכותרפיה
כל פעם שמתכנת נכנס לקליניקה שלי, אני פוגש את אותו רחש הישרדותי עמום שמהדהד בחדר - פחד קמאי שמחפש ניסוח במילים:
"האם בעוד שנה אהיה עדיין רלוונטי?" "האם המקצוע שבחרתי, שהשקעתי בו שנים של עקומת למידה אינסופית, עומד להתפייד לתוך ענן הקדמה הטכנולוגית?"
החרדה מתעצמת עם כל כותרת חדשה על התפתחויות בתחום הבינה המלאכותית, והיא חודרת את העור, הרבה מעבר לשכבת הדאגה התעסוקתית - היא נוגעת בשורשי הזהות העצמית.
כשמארק צוקרברג, עם התלתלים המוזרים שלו והמבט הקפוא, מכריז שעוד ב- 2025 תהיה לחברת מטא מערכת AI ״שתחליף מתכנתים בדרג ביניים״.
מה נגיד? אפשר להבין למה עבור חלק ממומחי הקוד זה מפתיע כמו סטירת לחי ומרגיש כמו בגידה אישית.
עבור רוב המתכנתים, הקוד הוא הרבה יותר ממיומנות טכנית - הוא שפת הנפש שלהם, הדרך בה הם מביעים את עצמם בעולם.
אמיתי, תבדקו.
הנה צוקי, נשמע מבסוט, אצל ג׳ו רוגן:
הכאב מתעצם כשחברות כמו Salesforce מפסיקות לגייס מהנדסי תוכנה. זה כמו לראות את האומנות שלך, שנים של התמחות והתמקצעות, מוחלפת במכונה שעושה הכל מהר יותר, זול יותר, מדויק יותר. אבל כאן טמונה גם נקודת המפנה.
דמיינו רגע פסנתרן וירטואוז שמגלה שמחשב יכול לנגן את כל היצירות שלו בדיוק מושלם. האם זה מייתר אותו? להפך - זה משחרר אותו ליצור מוזיקה חדשה, להתחבר לעומק הרגשי של היצירה, להעביר את הקסם האנושי שאף מערכת לא תוכל לחקות. כך בדיוק נראה עתיד המתכנת.
כשאני עובד בפסיכותרפיה עם מתכנתים, אני מזמין אותם לחזור להתחלה - למה בחרת במקצוע הזה? אף אחד לא התאהב בתכנות בזכות הסוגריים המסולסלים. התשוקה מתבססת על יכולת ליצור, לפתור חידות מורכבות שמציבה המציאות, לבנות דברים שמשנים חיים של אנשים אמיתיים. וזה תמיד יישאר רלוונטי.
בינה מלאכותית לא באה להחליף את המוח הקודח של המתכנת - היא באה לשחרר אותו. חשבו עליה כמו עוזר אישי מבריק שלוקח על עצמו את כל המשימות הטכניות והחזרתיות, משחרר אתכם להיות המנהלים החכמים, המתכננים האסטרטגיים, מנהלי הסיכונים והיוצרים האמיתיים. גם אם עולה אצלך תוך רגע השאלה על בניית מנהל AI שיסנכרן הכל, אנחנו מספיק רחוקים משם.
הניסיון, האינטואיציה והידע שצברתם הם אוצר שרק מתעצם.
איזה מודל AI יכול באמת ״להרגיש״ מערכת?
מי יכול להבין את הכמיהה האנושית מאחורי דרישות טכניות?
מי יודע לפתור בעיות עם אותה תבונה יצירתית שעוקפת כל אלגוריתם בסיבוב?
אז בואו נעשה ריפריימינג:
העבודה עם בינה מלאכותית פותחת עולם של אפשרויות חדשות, הזדמנות להתפתח, לרכוש כישורים חדשים, להפוך ממתכנתים למנצחים על תזמורת דיגיטלית מתוחכמת.
ההבנה הזו לא מוחקת את החרדה, כמובן, אבל היא מאפשרת להתמודד איתה בצורה בריאה יותר. במקום לראות בבינה המלאכותית איום קיומי, אפשר לראות בה שותפה להתפתחות. כן, יש כאן אתגר של הסתגלות - כי העתיד לא שייך למי שכותב את הקוד המושלם, אלא למי שיודע לחשוב, ליצור ולרתום את הכלים החדשים בתבונה.
ההתנגדות והחרדה משינוי הן תגובות אנושיות עמוקות ומובנות. אבל כמו שהאנושות למדה להשתמש במחשבים ככלי העצמה, כך הבינה המלאכותית יכולה להפוך לשותפה שתאפשר לנו להתמקד בהיבטים המשמעותיים והיצירתיים יותר של העבודה ושל החיים.
זו לא רק דרך לשרוד את השינוי - זו הזדמנות לצמוח ולשגשג מתוכו.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
