מהו פחד להזדקן?
הזדקנות היא תהליך טבעי של מעגל החיים שבו אנשים עוברים מסיווג חברתי של צעירים לזקנים.
דאגה לגבי הגיל היא שכיחה. כאשר הופכים להיות מודעים לתהליך ההזדקנות לפעמים מכחישים או מבקשים להאט זאת באמצעות פעולות שמצמצמות או מסתירות סימני הזדקנות, כדוגמת: שימוש בקרמים נגד קמטים, ביצוע ניתוחים פלסטיים והשתלת שיער.
במקרים מסוימים הדאגות לגבי הגיל עלולות לצאת מפרופורציה ולעורר אובססיביות, חרדה ופחד לא מוצדק.
פחד מוגזם, לא רציונלי ומתמשך מפני התבגרות והזדקנות נקרא גרסקופוביה (Gerascophobia).
פחד זה כולל ביטויי חרדה ומחשבות שליליות מתמידות כלפי הזדקנות – המשתלטים על חיי הפרט.
דוגמאות לגרסקופוביה:
"אני חושש/ת שכשאהיה זקן/ה כל החברים שלי ייעלמו".
"אני חושש/ת שיהיה לי קשה מאוד למצוא נחת בגיל מבוגר".
"ככל שאני מתבגר/ת אני מפחד/ת על בריאותי".
"אני עצבני/ת כשאני חושב/ת שאדם אחר יקבל עבורי החלטות כשאהיה מבוגר/ת".
"אני חושש/ת שאנשים יתעלמו ממני כשאהיה זקן/ה".
"אני חושש/ת שלא תהיה שום משמעות לחיים שלי כשאהיה זקן/ה".
"כשאני מסתכל/ת במראה, מפריע לי לראות איך המראה שלי משתנה עם הגיל".
החששות העיקריים מהזדקנות
שינויים פיזיים
ההזדקנות מסמלת התדרדרות של הגוף הפיזי. לדוגמה, מפרקים כואבים באופן כרוני, האטת חילוף החומרים ומסת שריר מתדרדרת קשורים לגיל מבוגר. התדרדרות זו מסמלת שאנו לא חסינים מפני הזדקנות.
שינויים פיזיים הנוגעים לבריאות מעוררים פחד מחולי, מעייפות ומירידה באקטיביות. בדרך כלל ככל שבריאותו של האדם לקויה, כך חששותיו מפני הזדקנות גדולים יותר.
בנוסף, ישנם גם חששות משינויים פיזיים במראה. ככל שמתבגרים מתחילים שינויים כגון: קמטים, כתמי שמש, עור נפול ושיער אפור. בעקבות כך, יש החוששים מחוסר משיכה פיזית.
חרדה של נשים מהזדקנות נובעת בעיקר מדאגות לגבי שינויים פיזיים הקשורים למראה החיצוני, וכן עולות דאגות גם לגבי אובדן הפוריות. אצל גברים הדאגות הן בעיקר בנוגע לבריאות.
שינויים פסיכולוגיים
הזדקנות משמשת תזכורת לכך שעלולים לאבד מיומנויות ויכולות מסוימות ככל שמתבגרים. למשל, ירידה ביכולות קוגניטיביות בגיל מבוגר.
שינויים פסיכולוגיים מעוררים חששות מפני איבוד עצמאות וכוח, סבל, תלות, יחס שלילי מצד החברה, איכות חיים ירודה, שביעות רצון נמוכה מהחיים, איבוד משמעות וחוסר סיפוק.
חשש נוסף הוא מירידה בערך העצמי בגיל מבוגר.
מקורות מסוימים של ערך עצמי הם תלויי גיל. לדוגמה, אנשים עשויים לשאוב ערך עצמי מהקריירה שלהם.
לאנשים הפורשים כבר אין אותה מטרה להתעורר בכל בוקר וכעת עליהם למצוא מקורות אחרים של ערך עצמי.
על כן, לעיתים כאשר אדם פורש לגמלאות הוא מרגיש אובדן של חלק מזהותו.
שינויים חברתיים
ככל שמזדקנים גדלים הסיכויים לאבד בן זוג, בני משפחה או חברים קרובים. מוות של אדם קרוב עשוי לגרור איבוד של היבטים כמו חברות ושייכות.
בפן החברתי אנשים חוששים מאובדן קשרים בין־אישיים משמעותיים, מהתמודדות עם פרידה ומתחושות ניתוק, בדידות וחוסר אונים.
הפחד מהזדקנות ובריאות נפשית
הפחד מהזדקנות עשוי להשפיע לרעה על הבריאות הנפשית והרווחה.
חרדה גדולה מהזדקנות ומשינויים לגבי העתיד עלולה לפגוע בבריאות הנפשית – לגרום לסיפוק ירוד מהחיים, לעורר תחושת אומללות, להוביל לשימוש בסמים ובאלכוהול, וכן להתקשר לדיכאון ולהפרעות פסיכיאטריות אחרות.
כאשר מתעוררת חרדה גבוהה עלולים להופיע תסמינים שיפריעו לאדם מבחינה פסיכולוגית ופיזית, כדוגמת: קושי ברגיעה, נדודי שינה, ייסורים מתמידים, קשיי ריכוז ועצבנות יתר.
כמו כן, חרדה מפני הזדקנות קשורים לחרדת מוות.
במחקר שבוצע בשנת 2018 נמצא כי חרדת הזדקנות קשורה לפחד גדול יותר ממוות ולאופטימיות נמוכה יותר.
כלומר, לאנשים עם חששות רבים יותר מפני הזדקנותם ישנו פחד גדול יותר ממוות. הממצא עולה בקנה אחד עם התפיסה כי אנשים עשויים לקשר בין הזדקנות לבין פחדיהם מפני המוות.
גיל זה בראש?
מתי מתחילים להיות זקנים?
לפי מחקר עדכני תלוי את מי שואלים:
-
אנשים שחווים תחושת בדידות רואים את תחילת הזקנה מוקדם יותר ב-Timeline של החיים – בממוצע ב-1.3% מוקדם יותר בהשוואה לאנשים שאינם בודדים.
-
אנשים שמדרגים את מצב בריאותם כירוד נוטים לחשוב שהזקנה מתחילה ב-0.8% מוקדם יותר.
-
הבדלים תרבותיים, למשל, במזרח גרמניה הזקנה נתפסת כמתחילה מוקדם יותר ב-1.9%. יש להם גם תוחלת חיים קצרה יותר.
-
אנשים שנולדו לפני 1935 נוטים להעריך את תחילת הזקנה מוקדם יותר בהשוואה למי שנולדו אחרי שנה זו.
-
מי שמרגישים "זקנים" בעצמם מעריכים את תחילת הזקנה כ-8.7% מוקדם יותר.
מקרה קליני של נער בן 14 עם גרסקופוביה
פרלס-בלום ועמיתותיה תיארו מקרה קליני שבו לנער בן 14 היה חשש מוגזם מהתבגרות. בגיל 11.5 היו לו תסמינים חרדתיים ודיכאוניים, הוא החל לחשוש מכך שאדם מבוגר נדרש לציפיות מוגזמות: להשיג בן/בת זוג, להיות עצמאי, אחראי ובעל מחויבויות. הוא גם דאג מכך שכשהוא יהיה מבוגר יהיה לו סיכוי גבוה יותר לחלות ולמות.
הנער חש בהתפתחות גופו כאיום, עד כדי נקיטת צעדים קיצוניים כדי לעצור ולהסתיר את גדילתו. הוא לא אכל הרבה משום שלא רצה להזין את גופו במזון הדרוש להתפתחות גופנית. יתרה מזאת, אימץ תנוחה כפופה על מנת להסתיר את גובהו, ועיוות את קולו ודיבר בקול גבוה.
הוא היה ביקורתי כלפי גופו, בכל פעם כשהבחין בשינוי פיזי המצביע על גדילה, הוא חש פחד וחרדה, ואף שקל לעבור ניתוחים כדי להסתיר זאת. וכן, כשאנשים אמרו לו שהוא גבוה יותר ממה שהוא נראה – הוא היה מתעצבן מאוד ובוכה.
במקרה זה גורמי הסיכון לגרסקופוביה היו:
-
גורמים ביולוגיים: הנער ביטא חרדה כבר בגיל צעיר והייתה לו חרדת נטישה. החרדה גורמת לתשומת לב רבה יותר לגירויים מאיימים ולעיוותים קוגניטיביים.
-
גורמים פסיכולוגיים: לא היה לו אמון בקשרים בין־אישיים, בעקבות בריונות שסבל ממנה, ואילו כאשר ישנם קשרים בין־אישיים מיטיבים – פוחת הסיכוי לגרסקופוביה.
-
גורמים סביבתיים: הנער התמודד עם טראומה, בשל התעללות מינית שעבר. טראומה עשויה לפתח אמונה שהעולם הוא מקום מסוכן שבו אין שליטה על המתרחש.
מצבו של הנער השתפר באמצעות טיפול פסיכותרפי מבוסס מנטליזציה ומסגרת תאורטית של "התקשרות" וטיפול תרופתי.
כיצד להתמודד עם פחד מהזדקנות?
אנשים חווים את התבגרותם והזדקנותם כחוויה חיובית או שלילית, תלוי במה הם מתמקדים. פחד מהזדקנות עשוי להשפיע על בחירות באורח החיים ועל איכות ההזדקנות בהמשך.
ניתן להפחית את הפחד מהזדקנות באמצעות הכרה טובה יותר של תהליך ההזדקנות הטבעי, כמו גם ביצוע פעולות על מנת לשפר את איכות החיים ככל שמתבגרים, למשל: אכילה בריאה וביצוע פעילות גופנית.
שיפור קשרים בין־אישיים גם כן יכול לסייע בהתמודדות עם חרדות מפני הזדקנות. קשרים בין־אישיים מיטיבים יותר (עם המשפחה, העמיתים והקהילה) קשורים לחרדת הזדקנות פחותה יותר.
יתר על כן, טיפול רגשי עשוי לסייע לאנשים להתמודד עם הפחד מהזדקנות. הטיפול מאפשר להעמיק בחששות ולשפר את התפיסה שלאדם יש יכולת להתמודד עם אתגרים עתידיים.
בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ניתן לזהות מחשבות ואמונות לא אדפטיביות שמחזקות את הפחד והחרדה, ולבצע שינויים בחשיבה לגבי הזדקנות. קבלת ההזדקנות והתמותה עשויה להקל על החששות.
ההזדקנות היא טבעית ומשפיעה על כולנו, תזכירו לעצמכם לחיות, ליהנות, לצחוק ולאהוב.
הלוואי ותהיי זקנה / אסתר שקלים
"אִינְשַׁאלְלָה פִּיר שִׁי"
הַלְוַאי וְתִהְיִי
זְקֵנָה
כָּךְ הָיְתָה סָבָתִי
מְבָרֶכֶת
אוֹתִי יוֹם-יוֹם
כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי מִמֶּנָּה
לְשָׁלוֹם
בְּפַרְסִית.
בְּיוֹם הֻלַּדְתִּי
אִחֲלוּ לִי
רֵעַי הַנֶּאֱמָנִים:
"שֶׁתִּשָּׁאֲרִי צְעִירָה לָנֶצַח"
בְּעִבְרִית צֶחָה.
בְּעוֹלָם
הַשַּׁיָּךְ לַצְּעִירִים
אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת
וּמִצְתַעֶרֶת
מַשִּׁירָה מֵעַל פָּנַי
קְמָטִים שֶׁל חַיִּים אֲרֻכִּים
נִסָּיוֹן וּבִינָה
בְּתַעַר-קַצָּבִים מְחֻכָּם
וּמִתְנַעֶרֶת.
נַעֲרָה הָיִיתִי
וְלֹא זָקַנְתִּי
וְגַם רָאִיתִי
צָעִיר נֶעֱזָב
מְבַקֵּשׁ לוֹ
בְּרָכָה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר
כתיבה:
פסיכולוגית בהתמחות קלינית,
מכון טמיר ת״א
מקורות:
Barnett, M. D., & Adams, C. M. (2018). Ageism and aging anxiety among young adults: Relationships with contact, knowledge, fear of death, and optimism. Educational Gerontology, 44(11), 693-700.
Barrett, A. E., & Robbins, C. (2008). The multiple sources of women's aging anxiety and their relationship with psychological distress. Journal of Aging and Health, 20(1), 32-65.
Benton, J. P., Christopher, A. N., & Walter, M. I. (2007). Death anxiety as a function of aging anxiety. Death Studies, 31(4), 337-350.
Brunton, R. J., & Scott, G. (2015). Do we fear ageing? A multidimensional approach to ageing anxiety. Educational Gerontology, 41(11), 786-799.
Chonody, J. M., & Teater, B. (2016). Why do I dread looking old?: A test of social identity theory, terror management theory, and the double standard of aging. Journal of Women & Aging, 28(2), 112-126.
Faria, M. C. (2017, May). People, Ageing communities and diversity. In Proceedings of the International Congress on Interdisciplinarity in Social and Human Sciences. Faro: CIEO–Research Centre for Spatial and Organizational Dynamics, University of Algarve (pp. 624-630).
Perales-Blum, L., Juárez-Treviño, M., & Escobedo-Belloc, D. (2014). Severe growing-up phobia, a condition explained in a 14-year-old boy. Case reports in psychiatry, 2014.
Wettstein, M., Park, R., Kornadt, A. E., Wurm, S., Ram, N., & Gerstorf, D. (2024). Postponing old age: Evidence for historical change toward a later perceived onset of old age. Psychology and Aging, 39(5), 526–541. https://doi.org/10.1037/pag0000812