אובדן טראומטי | תסמינים וטיפול באובדן פתאומי ולא צפוי

 

מהו אובדן טראומטי?

 

אובדן פתאומי של אדם יקר, שכול פתע, יכול לעורר בתנאים מסוימים חוויה של טראומה. 

 

אבל טראומטי מתרחש לאחר שאדם אהוב מת באופן בלתי צפוי, עם או בלי רקע אלים. לרוב – אך לא תמיד – בפתאומיות, למשל במקרים של התאבדות, רצח, תאונת דרכים, התקף לב או שימוש במנת יתר.

אבל טראומטי יכול להתרחש גם כשהמטופל שרד תאונה קשה בה אדם אהוב מת, כאשר היה עד לאסון. 

 

 

תגובת טראומה יכולה להגיע גם לאחר שאדם נאלץ לקחת החלטה רפואית קשה שנוגעת לחיי קרוב, למשל החייאה או ניתוק מאמצעים רפואיים מאריכי חיים.

 

לפי נתוני מחקר שפרסמה עמותת ״בשביל החיים״, חלה ב-2020 עלייה של 20% במקרים של מוות פתאומי - מתאבדים, נרצחים, הרוגים בתאונות דרכים ועוד. 

אובדן פתאומי אינו מנותק מקשיים פסיכיאטריים:

סטטיסטית, לפי מחקר מפברואר 2021, למעלה מ-50%  ממקרי התמותה הפתאומית מחוץ לכתלי בית חולים, סבלו ב-5 השנים לפני מועד המוות מהפרעה נפשית, כמו התמכרות. למעלה משליש מהנפטרים התמודדו עם שתי הפרעות או יותר. 

 

 

אבחון 

 

מבחינת סיווג פסיכאטרי, אובדן טראומטי נכנס ב-DSM-5 תחת קטגוריה פסיכודיאגסנוטית חדשה, שנקראת Other Trauma and Stress-Related Disorders (קוד 309.89). 

ההגדרה קצת מעורפלת וחולקת מאפיינים דומים עם עוד קטגוריה חדשה, שנקראת Persistent Complex Bereavement-Related Disorder (קוד 309.89), ומצוין כי נדרש עבורה מחקר נוסף וחלוקה לשלבים בהירים יותר. 

 

אצלנו, באתר מכון טמיר, ניתן לקרוא על הפרעת אבל מורכב / מתמשך (PGD), או במאמר על אבל פתולוגי.

 

 

סיבוכים

 

בין הסיכובים השכיחים של אובדן טראומטי שאינו מטופל, נמצאים הפרעת דחק חריפה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ומנגנוני התמודדות לא יעילים, כמו התמכרויות. 

לפעמים האדם המתאבל מצליח לדכא את הסימפטומים בטווח הקצר, אולם סביר שהם ישובו מאוחר יותר.

 

  

טיפול 

פסכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי, יכולה להיות דרך טובה להתמודדות עם אובדן פתאומי. לא תמיד צריך, אבל לפעמים חשוב לדעת לבקש עזרה. 

פסיכותרפיה ממוקדת באבל טראומטי מתייחסת בו-זמנית לתגובת טראומה ולאבל שקשור למוות הטראומטי, ומטרתה לווסת רגשות, להפחית תסמיני טראומה, ללמוד מיומנויות להתמודדות עם טראומה ולניהולה ולעבד אובדן שקשור לאבל.

 

 

 

איך אובדן טראומטי קשור לאבל טראומטי?

 

תגובת אובדן טראומטי עלולה להוביל לאבל מורכב או פתולוגי. 

תגובת הטראומה היא מה שמבדיל בין אבל טראומטי לצורות נורמטיביות יותר של אבל. 

במקרים מסוימים, אדם עשוי להגיב באופן נורמלי לאירוע שאינו נורמלי. בעוד שלכל אחד יש תגובה אחרת לטראומה, 

  

  

 כולנו חיים קצת בסרט, לפחות לגבי ׳אשליית הביטחון׳ שאנחנו מפתחים:

אנחנו מאמצים סדרת הנחות שנועדה לשמור עלינו. לפי קו ההנחות הזה יש לנו יכולת דימיונית לחזות במדויק את מה שעומד להתרחש בעתיד הקרוב, וזאת על בסיס התנהגותנו. למשל, אם חבר טוב ייצא לרוץ היום, סביר שהוא ירגיש יותר טוב עם עצמו ואחר כך גם יהנה משביעות הרצון של עמידה ביעדיו האישיים ובחיים לפי ערכים לגבי הקפדה על פעילות גופנית.

 

אבל קיימת הסתברות מסוימת, אפסית כמעט, אבל קיימת, שהיציאה שלו לריצה תסתיים בפציעה אנושה ואפילו מוות כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית.

  

 

המצב הנדיר הזה, בו אנחנו מתוודעים למוות פתאומי של אדם יקר, לאירוע שאינו עומד ב״משוואות הפנימיות״ שהגדרנו לעצמנו לגבי ביטחון ובטיחות, יכול ליצור תנאים לפיתוח אובדן טראומטי (traumatic-loss), מצב בו בני אדם מתמודדים עם התנפצות אשליית הביטחון שמגנה פסיכולוגית על כל אחד מאיתנו.

 

תסמינים של תגובת אובדן טראומטית מתבטאים בכמה ערוצים:

 

• פסיכולוגי / רגשי

• קוגניטיבי

• גופני / סומטי

• התנהגותי

• רפואי

• התקשרותי (כלומר קשור למערכות יחסים)

  

 

מהי התנפצות אשליית הביטחון?

 

טראומה מפרה את ההנחות באמצעותן אנו מתנהלים בעולם בבטחה, בהן אנו נאחזים ורואים אותן כמובנות מאליהן:

אנחנו ויקירינו בטוחים בעולם (הילדים בביה״ס, בני הזוג בעבודה או בלימודים).

בלי מנגנוני ההגנה הללו היינו סובלים כנראה מהתקף חרדה כל כמה דקות. 

בשלב מסוים אנו לומדים ומפתחים ציפייה לפיה העולם אינו אקראי אלא בר-חיזוי, כך שלאירועים יש סיבה ויש תגמול קבוע עבור ההתנהגויות שלנו.

כשהאידיאלים הללו מאותגרים באובדן פתאומי, מתערערת מערכת אמונות הליבה שלנו.

במצב כזה, האדם החווה תסמיני טראומה, כאשר היגון והשכול מקשים עליו לתפקד.

זה גם הזמן לחפש טיפול מקצועי. 

  

 

מהם גורמי הסיכון לאובדן טראומטי? 

 

מאפייני המוות הם מרכזיים ביותר כסיכון לאובדן טראומטי.

שניים מגורמי הסיכון המוכרים בספרות הם:

• מוות פתאומי כתוצאה מנפילה בקרב, תאונת אימונים, תאונת דרכים או תאונת עבודה, אסון טבע, התאבדות או רצח.

• מאפיינים אישיותיים של המתמודד, כמו אמונה דתית ורוחנית, עומק הקשר עם הנפטר ואפשרות הפרידה ממנו.

 

 

טיפול באובדן טראומטי

 

למרות שמסע הטיפול באבל טראומטי משתנה בין אדם לאדם, יש כמה צעדים כלליים שאפשר לצפות להם:  

 

1. ייצוב הטראומה - המטפל מפתח עם המטופל מערכת יחסים מבינה, תומכת ואוהדת, לצד תחושת ביטחון, עם התמקדות בשגרה ובתפקוד, כדי שהמטופל יבנה מחדש סביבת חיים ראויה ומוגנת. התהליך יתמקד גם בוויסות רגשי, בהרגעת מערכת העצבים (באמצעים שונים, כמו לימוד טכניקות הרפיה) ובפיתוח מיומנויות של ויסות עצמי. 

 2. עיבוד הטראומה - לאחר בניית בסיס מוצק ולמידה של מיומנויות ראשוניות לחיזוק החוסן הנפשי, יתחיל תהליך עיבוד הטראומה והאבל. 

3. עבודת אבל מאוחרת יותר - תתמקד בעיבוד מתמשך של תחושות שקשורות לאובדן, חיים עם אי-הוודאות של הטראומה, אבל על מה שאבד, התייחסות למה שנותר לא גמור, כתיבה מחדש של נרטיבים, יצירת משמעות, פיתוח קשרים המשכיים והקלה על צמיחה פוסט-טראומטית. בשלב זה המשתתף יכול לחפש טיפול אישי, קבוצתי או שניהם.

 

מי שנאבק בקבלת האבל, או מעמיד פנים שהסבל אינו קיים, עשוי להתנגד לצורך לחפש טיפול לאבל טראומטי, מה שיביא ליציבות או החמרה בתסמיני הטראומה, כולל רומינציות (מעגלים של מחשבות) על האירוע, פלאשבקים, סיוטים, הפרעות חרדה, דריכות-יתר ודיכאון.

 

מתאבלים רבים מתקשים לראות מצב שהחיים ימשיכו בטוב בלי האדם היקר, אבל אנחנו יודעים להגיד שמציאויות יכולות להשתנות. האם אמנם לא ישוב, אולם ניתן לחזור לחיים למרות קיום החלל. 

 

טיפול באובדן טראומטי מציע הפחתה בתסמינים, העשרת מנגנוני ההתמודדות, עלייה בסבירות לצמיחה פוסט-טראומטית (כלומר טרנספורמציה והתחזקות מתוך הכאב), חיבור פסיכולוגי מותאם לזיכרון המת ויכולת להמשיך לחיות חיים משמעותיים.

 

 

תיאור מקרה (טושטשו הפרטים)

 

שיר, בת 35, מתגוררת בתל אביב. לאחרונה איבדה בתאונת דרכים את בן זוגה, תום. שיר ותום היו ביחד שלוש שנים ותכננו להתחתן. האובדן היה הרסני עבור שיר, והיא התקשתה להתמודד עם הכאב והגעגוע העמוק.

 

שיר חיפשה עזרה ופנתה למטפלת בשם ענת. בפגישות הראשונות, שיר התמודדה עם רגשות אשמה, עצב, כעס ובלבול. היא לא הצליחה להבין למה תום נאלץ למות בכזו פתאומיות, והיא הרגישה שהיא אבודה בעולם בלעדיו.

 

ענת זיהתה ששיר מתמודדת עם אובדן עמום, סוג של אבל המתרחש לאחר אובדן קשה ופתאומי. פתאומיות הפטירה מביאה להלם, חוסר יכולת להכיר באובדן וחרדה משמעותית. המתאבל חש כי הנפטר "לא באמת מת" ולכן תהליך האבל אינו מתפתח לשלבים של השלמה וקבלת האובדן. במקרה של שיר, מותו של תום היה פתאומי וטראומתי, ולא הייתה לה הזדמנות להיפרד או לעבד את רגשותיה בצורה בריאה.

ענת הסבירה לשיר שאובדן עמום מקפיא את תהליך האבל ומונע את "הבנת הסיום" (closure) ואת קבלת האובדן. המוות הלא צפוי של תום לצד הסטטוס הלא מוגדר כבת זוג רשמית, לא אפשרו את הטקסים שמסייעים להתמודדות עם תחילתו של תהליך האבל כגון לוויה, ניחום אבלים והכרה חברתית באובדן. שיר וענת עבדו יחד כדי ליצור נרטיב חדש סביב מותו של תום, כזה שיאפשר לשיר למצוא משמעות באובדן ולהתקדם בחייה.

 

הפגישות הטיפוליות היו אמוציונאליות ואינטנסיביות. שיר סיפרה על הזיכרונות שלה מתום ועל העתיד שתכננו יחד. ענת עודדה את שיר לבטא את רגשותיה, גם אם הם כואבים או מבלבלים. יחד הם בחנו מנגנוני התמודדות שונים, כמו מיינדפולנס ומדיטציה, כדי לעזור לשיר לווסת את רגשותיה.

אחד האתגרים המשמעותיים בטיפול באובדן עמום הוא הקושי של המטפל להישאר אובייקטיבי. ענת מצאה את עצמה מושקעת רגשית בסיפורה של שיר, והיא נאלצה לנקוט משנה זהירות על מנת לשמור על גבולות מקצועיים. היא פנתה להדרכה שעזרה לה לעבד את רגשות האובדן והעצב שלה עצמה.

 

ענת עבדה גם עם משפחתה וחבריה של שיר כדי לספק מעגלי תמיכה. אמה של שיר הגיעה איתה לפגישות טיפוליות, וענת עודדה את שיר לדבר עם אחיה וחבריה הקרובים על האבל. תמיכה זו עזרה לשיר להרגיש פחות לבד ובודדה בצערה.

עם הזמן שיר התחילה להתקדם. היא החלה למצוא משמעות חדשה בחייה ולפתח תחושת מטרה. היא התנדבה במקלט מקומי לבעלי חיים, משהו שתום והיא תכננו לעשות ביחד, והתחילה להרגיש שהיא מכבדת את זכרו בצורה חיובית.

 

לאחר כמה חודשים של טיפול, שיר מצאה בסופו של דבר תחושה חדשה של קבלה ושלווה. היא הכירה בכך שתום תמיד יהיה חלק מחייה ושהיא לעולם לא תשכח אותו. ועם זאת גם הבינה שהחיים ממשיכים, ושהיא צריכה למצוא דרך להתקדם בלעדיו.

תהליך הריפוי מאובדן טראומטי הוא אף פעם לא קל, ואובדן עמום יכול להפוך אותו למאתגר עוד יותר. אבל עם התמיכה וההכוונה הנכונים, אפשר למצוא את הדרך לצד הכאב והבלבול. סיפורה של שיר הוא עדות לכוחו של הטיפול ולחוסנה של רוח האדם.

 

 

תגובות יום השנה לאובדן

 

תחושת אבל נוטות לעיתים להתגבר בימי השנה לציון האובדן. 

 

בימים כאלה, ובתקופה לקראתם, מתעוררים מחדש רגשות כמו עצב, רגזנות, כאב נפשי, חוסר אונים וכעס.

מוות של בני משפחה או חברים אהובים בדרך כלל מעורר "תגובות יום השנה".

 

כאשר מתקרבים ימות השנה הללו, רבים מאיתנו מרגישים לפרק זמן מוגבל כאילו איבדו את יקירם מחדש.

תגובות רגשיות חזקות לימי השנה יכולות להפתיע אותנו מכיוון שהן מופיעות בצורה די מתוחכמת, חושית, לא מודעת ולעיתים מבוססות על התניה קלאסית. 

למשל, רמזים סביבתיים כמו חום אוגוסט, שעת בין הערביים או אפילו קול של מגיש בטלוויזיה, שזורים עמוק בזיכרון שלנו ובהקשר של האובדן הטראומטי.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

 

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

 

 

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

17 באוגוסט 2024 

 

  

 

 

 

רלוונטי: 

 

טיפול פסיכולוגי בארגון נפגעי פעולות האיבה <

 

 

מקורות:

 

כשהנורא מכול מתרחש: טיפול באבל טראומטי בקרב ילדים שאיבדו את שני הוריהם בתאונת דרכים. כנס שיקום בפסיכותרפיה  דצמבר 2014, ד״ר עדי גרנט, המרכז רפואי לווינשטיין. מתוך אתר הסתדרות הפסיכולוגים. 

 

Paul A. Boelen, Miranda Olff & Geert E. Smid (2019) Traumatic loss: Mental health consequences and implications for treatment and prevention, European Journal of Psychotraumatology, 10:1, DOI: 10.1080/20008198.2019.1591331

 

Kangas M. (2013). DSM-5 Trauma and Stress-Related Disorders: Implications for Screening for Cancer-Related Stress. Frontiers in psychiatry, 4, 122. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2013.00122 

 

https://www.nctsn.org/what-is-child-trauma/trauma-types/traumatic-grief