מכון טמיר לפסיכותרפיה
כיום ברור לכל כי טראומה היא לא רק פיזית אלא גם רגשית ופסיכולוגית.
כל אירוע טראומטי, בין אם זו מתקפת טרור, אלימות פיזית קיצונית או אסון טבע, מותיר אחריו השפעה פסיכולוגית, והההכרה בנוכחות השפעה כזו היא צעד ראשון לקראת ריפוי.
לטראומה יש השפעה מגוונת על אוכלוסייה מגוונת -
אנשים שונים יגיבו בצורה שונה לאירועים טראומטיים, זאת בהתבסס על הרקע, חוויות העבר והנטיות האישיותיות.
חשוב להימנע מהנחות גורפות לגבי האופן בו אדם אמור להרגיש או להגיב לאחר אירוע טראומטי.
במקום זה נכון להציע אמפתיה, מחויבות וניסיון להבנות את חוויות האימה.
מתן אבחנה של תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) דורשת נוכחות של שורת סימפטומים, לאורך חודש לפחות שחלף מאז החשיפה לאירוע טראומטי.
רוב מי שמתנסה באירוע טראומטי יחווה כמה סימפטומים של PTSD, אבל אלה ידעכו מעצמם עם הזמן.
עד חודש מהטראומה, המצב הנפשי יאובחן כהפרעת לחץ חריפה ואם התסמינים ממשיכים למעלה מחודש תישקל אבחנה של PTSD.
זיהוי ההשפעות המתמשכות של טראומה חיוני להתאוששות והחלמה, אבל יש גם מצבים שבהם הכל חוזר לשיגרה ונראה תקין, עד שיום אחד, Out of Nowhere, מגיע טריגר שלוחץ על כפתור פנימי נסתר, ואז חלה התפרצות מאוחרת של PTSD, מה שמכונה בשפה המקצועית Delayed Onset Post-Traumatic Stress Disorder.
למרות שתגובה פוסט-טראומטית מאוחרת איננה אבחנה נפוצה, מהנתונים הקיימים נראה שכמעט רבע ממקרי ה-PTSD עשויים להתרחש במתכונת של התפרצות מאוחרת.
ליה רינג, MSW, מטפלת מומחית בטראומה בפתח תקווה
מהי התפרצות מאוחרת של PTSD?
תגובה פוסט-טראומטית מאוחרת מתארת מצב בו אדם אינו מפתח תסמינים שעונים באופן מלא לקריטריונים של אבחון PTSD, לפחות במהלך 6 החודשים לאחר האירוע הטראומטי, ולאחר תקופה זו (מחודשים ועד שנים) פורצת הפרעה פוסט-טראומטית בעוצמה מלאה.
תגובה פוסט-טראומטית מאוחרת בהיעדר תסמינים קודמים של PTSD נדירה מאוד - ברוב המקרים התגובה המאוחרת משקפת החמרה או רה-אקטיבציה של הסימפטומים שהופיעו בתחילת הדרך.
לרוב, תגובה פוסט-טראומטית מאוחרת מאובחנת אצל קשישים, שעשויים לפתח PTSD שמקורו באירוע טראומטי שקרה כשהם היו צעירים יותר.
אבל לא רק.
מה תורם להופעה מאוחרת של PTSD?
נראה שמי שנמצא בסיכון גבוה יותר ללקות בפוסט-טראומה מאוחרת הם כאלה שאחרי האירוע הטראומטי חוו כמה תסמינים של PTSD, אבל כמותם ועוצמתם לא הספיקו למתן אבחנה של הפרעת PTSD מלאה.
עוד ידוע כי קיומם של גורמי לחץ נוספים או אירועים טראומטיים אחרים מגביר את הסבירות לפתח PTSD בתגובה לאירוע טראומטי קודם.
חוויה של טראומה מצטברת יכולה לאתגר את יכולת האדם להתמודד עם אירוע טראומטי מהעבר ולהגביר את הסבירות להחמרה של סימפטומים קיימים שאינם עומדים בסף האבחון.
למשל, מחקר על חיילים יוצאי מלה״ע ה-2 הראה שלרבים מהם הייתה החמרה בתסמיני PTSD או תגובה פוסט-טראומטית מאוחרת בשלב הרבה יותר מתקדם בחייהם, וכמעט מחציתם ציינו שמה שעורר את ההחמרה היה שינוי גדול בחיים, כמו אובדן עבודה או מוות של קרוב משפחה.
מהם גורמי הסיכון לפוסט-טראומה מאוחרת?
במצבים בהם האדם מתמודד עם תסמינים תת-אבחנתיים, כלומר שאינם מספיקים לקבלת אבחנה של PTSD, ואינם מטפלים בבעיה, מתגבר הסיכון לתגובה פוסט-טראומטית מאוחרת.
מעבר לכך שמצב נפשי גבולי כזה מפריע למהלך חיים תקין, חשוב מאוד לנקוט בשלב מוקדם צעדים להתמודדות עם תסמיני PTSD, באמצעות אסטרטגיות אפקטיביות ובריאות.
מעל לכל, חשוב לא להישען על אסטרטגיות התמודדות לא יעילות, כמו הימנעות, הדחקה של תסמיני PTSD, או שימוש בחומרים. למרות שבטווח הקצר הן מסייעות להרגיע את המצוקה, בטווח הארוך הן רק גורמות לה להתמיד ולהחמיר.
זהו.
אם אתם ממשיכים לחוות סימפטומים שקשורים לאירוע טראומטי מהעבר, חשוב להתייעץ עם מומחה לבריאות הנפש, שכן ניתן להפיק תועלת רבה מטיפול פסיכולוגי או תרופתי ב-PTSD, גם בהיעדר אבחנה רשמית.
יהודה רגב רקובסקי, MSW, מטפל CBT בטראומה בירושלים
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
12 בדצמבר 2023
מקורות:
Bryant RA, Harvey AG. Delayed-onset posttraumatic stress disorder: a prospective evaluation. Aust N Z J Psychiatry. 2002 Apr;36(2):205-9. doi: 10.1046/j.1440-1614.2002.01009.x. PMID: 11982541.
Smid GE, Mooren TT, Van der Mast RC, Gersons BP, Kleber RJ. Delayed posttraumatic stress disorder: systematic review, meta-analysis, and meta-regression analysis of prospective studies. J Clin Psychiatry. 2009;70(11):1572-82. doi:10.4088/JCP.08r04484
Institute of Medicine (US) Committee on Responding to the Psychological Consequences of Terrorism. (2003). Developing Strategies for Minimizing the Psychological Consequences of Terrorism Through Prevention, Intervention, and Health Promotion. In A. Stith Butler, A. M. Panzer, & L. R. Goldfrank (Eds.), Preparing for the Psychological Consequences of Terrorism: A Public Health Strategy. National Academies Press (US). https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK221644/