מטפלים בנטיה וזהות מינית | טיפול ללהטב״ק בת״א והמרכז

 

מטפלים מומלצים

לקשיים בזהות המינית

 

מתמודדים/ות עם בעיות זהות מינית?

 

נבוכים מול בלבול בנטייה המינית?

 

מתקשים עם זהות מגדרית?

 

אתם לא לבד  

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

  

נטייה מינית, או נטיות מיניות, הן נושא עמוס ומורכב, אולי אחד המורכבים ביותר שקיימים בנפשם של בני האדם.

כבר כילדים אנו עסוקים בבנייה ובבדיקה של זהותנו המינית, אבל החל מתקופת ההתבגרות המיניות הופכת סוגיית הזהות למרכזית הרבה יותר.

למשל, אובססיות ומחשבות מטרידות על נטייה הומוסקסואלית HOCD יכולות להוציא אדם משלוותו באופן טורדני ביותר.

 

 

 

אילו היו הדברים פשוטים יותר, היינו יכולים לומר שאנו חיים בעידן שבו יש מקום לכל אדם, עם כל נטייה מינית, בין אם הוא הטרוסקסואל ובין אם הוא גיי, ולכל מי שנמצא באמצע.

 

ואכן, הקהילה ההומוסקסואלית הצליחה לעשות בעשורים האחרונים שינויים מדהימים, ממש מהפך בתפיסה של דעת הקהל בעולם המערבי לגבי קבלה וסובלנות כלפי נטייה מינית - הומוסקסואלית, לסבית וטרסנג'נדרית.

 

הצלחה זו נותנת מענה יוצא דופן למציאות החיים של חברי וחברות קהילת ה- LGBTQ, שמתאפיינת בסיכון גבוה יותר לדיכאון, עישון, שימוש-יתר באלכוהול ובסמים ואפילו אובדנות, כמו גם סיכון מוגבר לדחייה, אפליה ובריונות. בימי הקורונה הסיכון מורכב אף יותר עקב אובדן מערכות יחסים בבית הספר, במועדונים או במרכזים קהילתיים גאים בהם בני נוער להטב״ק מוצאים תמיכה ותיקוף.  

 

הדס אורינגר וייס, MA, מטפלת בלהט״בק, מכון טמיר ת״א

 

המציאות מורכבת הרבה יותר עבור רוב האנשים שאינם מצויים בקצה המובחן של הסקאלה. 

אם אתם עסוקים בסוגיה מהותית הזו, של בלבול, חששות וחוסר וודאות לגבי הזהות המינית, מבלי שאתם יודעים להגדיר באופן עקבי ומובהק את הזהות המגדרית או את הנטייה המינית שלכם, הרי שכנראה אתם מתמודדים עם קושי מורכב יותר מהקושי של הומוסקסואל שהגדיר את זהותו המינית מוקדם יותר בחיים, בגיל ההתבגרות למשל.

במכון טמיר תל אביב ובקליניקות העמיתות ברחבי הארץ מתקיימים טיפולים עמוקים אך ממוקדים, ביניהם טיפול דינמי וטיפול CBT, שבונים תהליך בו עובדים המטופל והמטפל באומץ ובנחישות, ברגישות אך ללא פשרות, על הבהרת הזהות המינית, על הקניית סדר עם בלבול בזהות המינית, על גיבוש זהות מגדרית, גיבוש נטיות מיניות והבהרת זהות כללית יותר.

הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה עדיין לא מצאו את הדרך המדויקת להתמודד באופן מלא עם הסוגיות הללו, התחום עדיין בתנועה והתפתחות מחקרית, אבל את הידע הפסיכולוגי הכי עדכני, תוצאתי ומקצועי בנושאים הללו תמצאו אצלנו.

 

ליה רינג, MSW,  מטפלת בלהט״ב, מכון טמיר בפ״ת

 

 

על זהות מינית אצל בני נוער - גיל ההתבגרות ונטייה מינית

 

טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה, בנושא של זהות מינית מתקיים גם עם בני ובנות נוער, המתלבטים לגבי זהות מגדרית. זו התקופה, גיל ההתבגרות, בה מתגבשת הזהות המינית באופן מלא, ולצידה הרבה בלבול, בושה, כאב ומצוקה.

 

שאלות לגבי יציאה מהארון מעובדות בתהליך הטיפולי, עם הדגשה על הכוח שמקנה החופש שבחשיפה. אבל לא תמיד זה המצב, לעיתים מתבגרים אינם פותרים את הסוגייה באופן מלא, לעיתים הם רק חוו התנסויות קרובות עם בני מינם ולעיתים המתבגר בוחר בדרך ההטרוסקסואלית.

 

הטיפול מתקיים עם פסיכותרפיסטית או פסיכולוגית מומלצת בתל אביב, באופן שמשתף את ההורים, ובמידת הצורך משלב אותם בתהליך של הדרכת הורים. בזמן הקרוב אנו מתכננים להקים קבוצה טיפולית לבני נוער המתמודדים עם בלבול בזהות המינית. 

 

יש גם כאלה שהבהירו לעצמם היכן הם ממוקמים על הרצף של נטייה מינית. עבור גייז ולסביות מציע המכון טיפול איכותי, ממוקד ומקצועי, החותר לרכישת דרכי התמודדות, בבניית תא משפחתי וזוגיות טובה ואינטימית. 

 

איך מתמודדים עם ילד שיוצא מהארון? קראו <

 

---

 

ראיון עם איל גינזבורג, מטפל מומחה ללהט"ב

 

חבר צוות מכון טמיר לפסיכותרפיה בתל אביב

 

מראיינת:

מור צח מוכתר,

MA בפסיכולוגיה תעסוקתית

 

 

אייל גינזבורג, MSW, פסיכותרפיה ללהט״ב, מכון טמיר תל אביב

 

 

ספר לי על הרקע המקצועי שלך

 

אני עובד סוציאלי קליני מזה כ-20 שנה.

 

במהלך העבודה שלי עבדתי במגוון רחב מאוד של אוכלוסיות.

 

התחלתי לעבוד עם נוער, אחר כך עבדתי בתחום של אלימות במשפחה, בבריאות הנפש, בתחום של התמכרויות ועכשיו אני עובד אוכלוסיות פליטים בעיקר, כך שיש לי טעימה מכל דבר.

במקביל, יש לי גם ניסיון עם קהלים אחרים, בעיקר האוכלוסיה הגאה- הומואים, לסביות, טראנסג'נדרים, והרבה מאוד ניסיון קבוצתי.

אני מביא לתוך העולם המקצועי שלי מגוון רחב של התנסויות וכתוצאה מזה יש לי גם יכולת לטפל במגוון רחב של בעיות.

יחד עם זה אני רואה את המכנה המשותף בעבודה עם כלל האוכלוסיות הללו .

הגישה הטיפולית שלי מאוד אמפטית וסובלנית, שמתחברת עם הקשיים ומכבדת את האדם, תוך התחקות אחר התנהלותו הנפשית בדרך שהוא בוחר ללכת בה.

 

 

באיזו גישת טיפול איתה אתה עובד? 

 

בהיותי עובד סוציאלי קליני, שיטת הטיפול שלי מכוונת כלפי הפונה.

הגישה שלי מתמקדת במציאת הטוב בפונה,

בניסוח משותף של הדברים שהוא רוצה להשיג בתהליך הטיפולי, ולהתקדם איתו.

יש לי רקע קליני דינמי אבל אני בהחלט מכוון מטרה.

התפיסה שלי, בשורה התחתונה, היא שפסיכותרפיה אמורה לעזור לאדם לשפר את איכות חייו של המטופל, אם ברמה הפרקטית ואם ברמה הרגשית וטיפול פסיכותרפי צריך להיות מכוון גם לזה.

אז הטיפול שאני מציע הוא שילוב בין  איכות דינמית תחושתית לבין תהליך מוכווןן תוצא והישגים, ולא מנותק מהמציאות.

 

 

מהי אוכלוסיית המטופלים בה אתה מטפל?

 

כרגע אני עובד בעיקר עם אוכלוסיית הלהט"בים:

הרבה מאוד פונים שמתלבטים בנושא של יציאה מהארון, של זוגיות, של השלמה עם הנטיות המיניות  שלהם ופונים נוספים עם סימנים של הפרעות אישיות, וגם איתם יש לי עבודה מאוד טובה.

זאת אומרת, בעיקר חבר'ה שזקוקים לתהליך מעמיק, אבל יחד עם זה זקוקים להטבה ניכרת, מורגשת ומשמעותית בחיים, זה הגבול שאני פחות או יותר נוגע בו.

כיוון שיש לי ניסיון מאוד רחב עם אוכלוסיות מגוונות, אני מטפל במנעד די נרחב של פונים.

 

 

האם יש הבדלים בדרך הטיפולית שלך בין האוכלוסיות השונות שמגיעות אליך לטיפול?

 

רוב האנשים שבאים לטיפול מבקשים אוזן קשבת, הם מבקשים מישהו שיכבד אותם, מישהו שיכיר אותם, מישהו שילך בקצב שלהם, אלה הכלים המשמעותיים שאני משתמש בהם והם נכונים לכל אדם.

 

אני חושב שסביב הניסיון האישי שלי אני כן יכול אולי להגיע לרמה של הזדהות יותר גבוהה עם אוכלוסיית הלהט"בים, עם כל המשמעויות של יציאה מהארון, של חיפוש זוגיות, של תחושת השונות, תחושת יוצא הדופן והעימותים הפנימיים והחיצוניים הקשורים לזה.

 

אני חושב שמתוך הניסיון שלי אני יכול יותר להתחבר ולהבין במה מדובר וגם להעביר בתחושה, שאני מבין על מה מדברים וזה משהו מאוד משמעותי למטופלים שמרגישים שהתחושה שלהם ייחודית ולא מובנת, מבחינתם הם היחידים שמרגישים ככה ואף אחד לא מבין אותם ובקטע הזה זה מאוד חשוב לי להבהיר שזה נכון,  אבל יחד עם זה אפשר להיות קרוב וצמוד ולתת תחושה שקרובה לזה.

 

 

מה התהליך הטיפולי שעובר מטופל או מטופלת שמגיעים אליך?

 

דבר ראשון, אני מבקש שהוא יציג את עצמו כמו שמתאים לו להציג את עצמו.

אני עובר באופן כללי על ההיסטוריה שלו ואני קובע יחד איתו את המטרות שלו בטיפול.

אני לוקח בחשבון שעם הזמן חלק מהמטרות יכולות להשתנות אבל אני כל הזמן מכוון את הטיפול פחות או יותר בהתאם לדרך הזו.

דבר מאוד משמעותי שאני מנסה לעשות זה לשמוע ממנו -

• מה עובד?

• מה מתאים לו?

• מה מצליח עבורו?

 

אני מכוון גם להסתכל, לסמן דברים שמצליחים וללכת בכיוון הזה, כי בסופו של דבר אני באמת מאמין שהמטופל יודע הכי טוב מה מתאים לו והתפקיד שלי הוא בעיקר להעלות את הידוע בצורה חדה ובהירה אל המודעות.

 

 

יש לך פה הרבה מטופלים במכון טמיר שמספרים על הצלחות מרשימות. רוצה לשתף?

 

יש הצלחות רבות.

 

במהלך הטיפול אני רואה הרבה מטופלים שעושים תהליך מאוד מרשים, לא רק ברמה הפנימית אלא עם ראיות ותוקף חיצוניים.

אני יכול לספר לך על בחור שהיה אצלי בטיפול, שנכשל עקב חרדה בחמישה טסטים לנהיגה.

ברור שאני לא יכול לצאת איתו לשטח ולנהוג בטסט עצמו אבל יחד עם זה, סביב התהליך של החיזוק, תוך זמן קצר מתחילת הטיפול הוא ניגש לטסט השישי ועבר בהצלחה.

 

״ברגע שאתה בונה את העולם הפנימי שלך,

הרבה הצלחות קורות מבחוץ למרות

שלפעמים אתה לא עובד עליהן באופן ישיר״

 

אני ממש יכול לראות שיש קשר גדול בין הדברים שמתרחשים פה בחדר לבין ההצלחות שנרשמות בחיי המטופלים בחוץ, גם אם אנחנו מתמקדים במשהו אחר בטיפול.

יש אנשים שחיפשו עבודה, שהיו ללא עבודה תקופה ארוכה ופתאום מצאו עבודה, כל מיני הצלחות קטנות כאלה שקורות.

דוגמה נוספת היא שחקנית שקיבלה פתאום הרבה מאוד תפקידים ומוערכת בתפקידים שלה, או סטודנטים שהציונים שלהם מאוד עולים.  

טיפלתי  למשל בסטודנט שסבל מחרדת מבחנים, שלא ניגש לאף מבחן בסמסטר הראשון ובסמסטר השני, כשעבדנו,

הוא ניגש לכל המבחנים ועבר אותם. כלומר, הדברים  קשורים אחד לשני: ברגע שאתה בונה את העולם הפנימי שלך, הרבה הצלחות קורות מבחוץ למרות שלפעמים אתה לא עובד עליהן באופן ישיר.

הרבה מטופלים שלי מזמינים חברים שלהם, אחים שלהם...

היה לי מקרה שבו האמא הגיעה לטיפול בעקבות בנה.

זה מעיד בעיניי על הצלחות, ואני גאה בכך.

 

אני מטפל שמעורב בחיי המטופלים, אני מזדהה איתם, אני שמח בשמחותיהם, כשקורה להם משהו יוצא דופן אני נוהג לפרגן, גם אם זה מחוץ לשעות הטיפול הקליני, כי המטופלים חשובים לי ובשורה התחתונה אני חושב שהם מרגישים את זה וזה כוח שמעודד אותם.

 

 

ולסיכום?

 

לסיכום, אני חושב שאני יכול להוות דמות מאוד משמעותית לאנשים שמתלבטים בדברים או רוצים להצליח וטיפול דינמי כבד קשה להם אבל טיפול CBT  ממוקד מדי זה לא בדיוק מה שהם מחפשים. אני מאמין שיש לי את היכולת לתרום להם בחיים ואני אשמח לצאת איתם למסע המשותף הזה.

 

 

 

לקריאה נוספת:

 

ההבדל בין הומוסקסואליות אגו-סינטונית לבין הומוסקסואליות אגו-סינטונית <

מה באמת ההבדל בין טיפול דינמי לטיפול CBT? <

עם אילו בעיות רפואיות מתמודדים הומואים? מאנורקסיה ועד HIV <

 

 

 

הרחבת הספקטרום המגדרי

 

לשמחתנו, השנים האחרונות מציעות הרחבה ניכרת, הכרה, רגישות ותיקוף בטווח נרחב של הגדרות קהילתיות של זהות מגדרית.

 

אבל מדוע צריך בכלל לתייג זהויות על הקשת המגדרית?

 

התשובה העיקרית היא שזיהוי של זהות מינית עשוי לסייע לכל אדם להרגיש שייך ולהבין שאינו לבד, אפשר הצטרפות לקהילה, לקבל עזרה הדדית ולחוות תחושת קבלה.

 

דפנה גרינר, מנהלת השירות הטיפולי של המרכז הגאה בתל אביב, מספרת בראיון לאלון נירגד גיא, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית במכון טמיר:

 

״נראה שבדידות היא משהו שחוזר על עצמו, וגם דיכאון ואובדנות. כל אלה הם תוצר של גדילה בחברה הטרו-נורמטיבית שמכתיבה מגיל מאד צעיר מה נכון ומה לא נכון, מי מתקבל אליה ומי נותר חריג, ושל ההפנמה של התפיסות האלה. יש הרבה להט"פוביה מופנמת בקהילה שלנו. יש גם מאפיינים ספציפיים לחלקים שונים בקהילה. אם נתייחס ספציפית למטופלים מהקהילה ה"הומואית", הרבה פעמים יש הסתרה של הכאב הנפשי, ונוצר פער בין הפנים והחוץ״.

 

בואו נכיר 5 הגדרות, ייצוג מתוך מגוון הזהויות המגדריות ברוח התקופה:

 

 

פנסקסואליות

 

פנסקסואלים יכולים להימשך לכל אדם, ללא הבדל מגדר, אוריינטציה מינית או זהות מגדרית.

מבחינת רבים מהפנסקסואלים, זהות מגדרית או מין ביולוגי אינם הקריטריון הראשון ליחסי אהבה, אלא משתנים אחרים, כמו אינטלקט.

יחד עם זאת, רמת המשיכה של פנסקסואלים כלפי אחרים/ות יכולה להשתנות על פי הזהות המגדרית - אדם פנסקסואלי עשוי, למשל, להימשך לנשים יותר מאשר אל גברים, או להיפך.

 

יהודית לוי, MSW, מטפלת בסוגיות של זהות מינית, נאות אפקה, מכון טמיר ת״א

 

 

ספיוסקסואליות 

 

ספיוסקסואליים (Sapiosexual) הם כנראה מי שמתארים את ״המוח כאיבר מין״. 

יותר מכל דבר אחר, ספיוסקסואליים חווים משיכה ותשוקה לאחר דרך ערוץ האינטליגנציה או השכל. הם מעדיפים שיחה שנונה על חיזור מסורתי, אוהבי תרבות ודעת ונמשכים לאינטלקט יותר מכל היבט אחר. 

 

 

דמיסקסואליות

 

דמיסקסואליות (Demisexuality) מתארת אנשים שחווים משיכה מינית לאחר רק אם יש להם קשר רגשי חזק אליו.

 

דמי-סקסואליים יקחו חלק בפעילויות מיניות לעתים נדירות יחסית וקשה להם יותר לחוש משיכה מינית לגברים ולנשים שהם פוגשים.  הם יפתחו משיכה מינית לאדם לאור קשר רגשי חזק שנוצר עשויים לבחור להשתתף איתו במגע מיני, אך לעתים קרובות הדחף לכך יהיה חלש יותר בקרבם, ובמקרים מסוימים לא יתפתח כלל, חרף החיבור הרגשי. יש לציין כי החיבור הרגשי לא מתבטא בהכרח בגוונים רומנטיים ועשוי להיווצר ביחסים אינטימיים ואפלטוניים.

 

פרק הזמן שייקח לקשר הרגשי להתפתח שונה מאוד מאדם לאדם: בעוד שישנם דמי-סקסואליים שייקשרו לפרטנר/ית בעקבות חוויה שיחלקו איתו, אצל אחרים עשוי תהליך ההתקרבות להתרחש לאחר הכרות של שנים. כך או כך, ההתקשרות אינה מבטיחה משיכה מינית, ואפילו אם יחושו בה – אין ביטחון שיפעלו בכיוון מיני. 

 

 

א-מיניות

 

אדם א-מיני הוא מי שאינו חש/ה כל חיבור מיני לאחרים ואין לו/ה כל חשק לפעילות מינית. 

אחד ההישגים התודעתיים של קהילת הא-מיניים הוא שבוע המודעות הבינלאומי לא-מיניות (AAW), שמתקיים מדי שנה. 

  

 

א-מיניות אפורה

 

א-מיניות אפורה, בשונה מא-מיניות, מתייחסת למי שחווה משיכה מינית או עניין לקחת חלק בפעילויות מיניות לעתים נדירות או בעוצמה נמוכה יותר מהרגיל.

כלומר, הם אכן יחוו משיכה מינית אך לעתים נדירות, הדחף המיני שלהם יהיה נמוך ויהיו להם סיבות ספציפיות למשיכה ולהנאה ממין.

בשונה מדמי-סקסואליים, הם לא יזדקקו לחיבור רגשי כדי להרגיש משיכה מינית.

  

 

מקורות:

 

Lothwell L, Libby N, Adelson S. Mental health care for LGBT youths. FOCUS. 2020;18(3):268-276.

 

Reed, G. M.et al  (2016). Disorders related to sexuality and gender identity in the ICD‐11: revising the ICD‐10 classification based on current scientific evidence, best clinical practices, and human rights considerations. World Psychiatry, 15(3), 205–221