מהי הפרעת התקשרות? (RAD) | על הקשר אם-תינוק והשלכותיו

 

הפרעת התקשרות תגובתית

(RAD) אצל ילדים

 

 

בפסיכולוגיה, המונח ״התקשרות״ מתייחס למערכות היחסים שבני אדם יוצרים ביניהם.

 

לפי תיאוריית ההתקשרות, הקשרים שילדים יוצרים עם המטפלים העיקריים שלהם בשלב מוקדם בחיים משפיעים על בריאותם הנפשית ועל מערכות היחסים העתידיות שלהם. 

לרוב, המטפלים העיקריים הם ההורים, אבל הם יכולים גם להיות סבים, הורי אומנה או אנשים אחרים האחראיים לטיפול בילד. 

 

כשמבוגרים מגיבים במרבית הזמן באהבה וחיבה, ילדים מפתחים סגנון התקשרות בריא ובטוח. 

 

ה-DSM-5 מקשר באופן ספציפי בין הפרעת התקשרות תגובתית (RAD) להזנחה או התעללות.

כשילדים לא מקבלים את הטיפול והאהבה שהם צריכים, הם אינם לומדים כיצד ליצור התקשרויות בריאות ועלולים לראות בחיבה דבר מאיים. 

 

אתגרים בהתקשרות יכולים להיווצר עקב:

 

• חוסר באהבה וחיבה.

• ניתוק מהמטפלים העיקריים.

• טראומה מוקדמת.

 

בסביבה התפתחותית נורמטיבית, השכיחות של RAD אינה גבוהה. 

בקנדה, למשל, שכיחותה היא אחוז אחד בלבד באוכלוסיה הכללית, אולם בקרב ילדים שחוו התעללות או שנשלחו למוסדות, השיעור של הפרעת RAD מזנק ל-40%.

  

 

מהי הפרעת התקשרות תגובתית?

 

הפרעת התקשרות תגובתית, Reactive Attachment Disorder, הינה מצב של חוסר אמון בסביבה, תחושת ביטחון לקויה ושבורה, אשר משפיעה על הילד בתחומי החיים השונים, הרגשיים והחברתיים.

 

הקריטריונים לאבחון הפרעת התקשרות תגובתית השתנו בשנים האחרונות, בשל המחקר המתרחב בנושא.

 

 

אבחון

 

נכון להיום, עפ"י ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), הפרעת התקשרות מאובחנת אצל ילדים לפני גיל 5, ונחלקת ל-2 טיפוסים עיקריים:

 

• טיפוס אינהיביטורי- ילד המאופיין בעכבות, בייאוש. הילד לא מחפש קשר, הוא אינו מחפש נחמה אצל הוריו או אצל אחרים, נראה כי התייאש מבני אדם, אינו מאוד תגובתי כליהם. 

• טיפוס דיס-אינהיביטורי- ילד המאופיין בחוסר עכבות, בחברותיות יתר, מפוזרת, חוסר בררנות קיצוני. הילד יוצר קשרים שטחיים ולא בררניים, לכן נראה כי הם חסרי שמעות עבורו. יתרה על כן, הוא אינו מגלה העדפה לדמויות מסוג מסוים (ילדים רבים מעדיפים "נשים כמו אמא"/"ילדים כמוני"), כך שנראה שלא ממש משנה לו עם מי לקיים אינטראקציה.

 

 

קריטריונים לאבחנה של RAD

 

• קיים עיכוב משמעותי בהתפתחות ההתנהגותית והחברתית, אשר הופיע לפני גיל 5, ומתבטא באחת משתי צורות: או כשלון תקשורתי מתמיד ורגישות יתר, התנהגות מבולבלת, או בהתקשרות לא בררנית, חברותיות יתר וחוסר סלקטיביות. 

• ההפרעה אינה קשורה בבעיות התפתחותיות אחרות. 

• קיים רקע של טיפול לקוי או טראומטי בילד, אשר יכול להסביר את ההפרעה.

• קיימת הנחה שהבעייתיות בטיפול בילד היא המסבירה את העיכוב ההתפתחותי ממנו הוא סובל.

  

מחקר פיני מעניין וחדש מלמד כי מידת הסיכון של ילדים להיות מאובחנים כמתמודדים עם הפרעת התקשרות תגובתית (RAD) עולה משמעותית, במידה וההורים מאובחנים בעצמם בהפרעה נפשית כלשהי. הגיוני. 

 

 

אבחנה מבדלת

 

כמו הפרעות נפשיות אחרות, התמונה הקלינית של RAD יכולה להיות דומה למצבים אחרים.

 

למשל, למתמודדים/ות עם הפרעת תקשורת על הקשת האוטיסטית יכולים להיות בעלי קווים דומים במצבים חברתיים.

גם אצל מתמודדים עם הפרעות התנהגות מופיעות התנהגויות לא-מווסתות, בלי קשר ל-RAD.

 

זאת ועוד, פרקטיקות הוריות משתנות בהתאם לתרבות.

למשל, בהוואי, בחלקים של אפריקה ובהודו לעתים קרובות ילדים פונים לאנשים שאינם בני משפחה בכינויים משפחתיים, כמו ״דודה״. 

למתבונן מבחוץ הילד עשוי להיראות קרוב מדי לזרים, בעוד שבעצם מדובר בדבר שגרתי.

 

מסיבות אלה, ילד יקבל אבחנה של RAD רק אם יש לו היסטוריה ידועה של טראומה או הזנחה, ואין מצב אחר שמסביר טוב יותר את הסימפטומים שלו.

 

 

טיפול ב-RAD

 

אין גישה אחידה לטיפול ב-RAD.

המציאות היא שחוקרים עדיין לומדים מה עובד ומה לא. 

 

טיפול שמתייחס להשפעות של זיכרונות טראומטיים עשוי להועיל למטופל.

טיפול בהתקשרות גם הוא אופציה, והוא מכוון באופן ספציפי להגברה של התקשרות בטוחה. 

 

 

כינון סביבה בריאה, מתקפת ובטוחה

 

רכיב עיקרי בטיפול ב-RAD הוא לספק סביבה פסיכולוגית מתקנת.

 

במקרה של ילדים, ייתכן ויהיה צורך להתייחס להתנהגות של בני משפחה או להפנות להכשרה הורית או לייעוץ משפחתי.

לעיתים נדרשת הוצאה למסגרת חוץ-ביתית, כמו פנימייה. 

 

אצל מבוגרים, כינון סביבה בטוחה יכול לסייע בהתרחקות ממערכות יחסים הרסניות, במציאת מקום בטוח יותר לחיות בו או בחיבור לרשת תמיכה טובה של חברים או משפחה.

 

אחד התנאים ההכרחיים לשיפור טיפולי הוא סביבה שיש בה חמלה.

 

 

מערכת יחסים יציבה בין המטפל למטופל

 

בניית מערכת יחסים חיובית בין מטופל למטפל, שנקראת גם הברית הטיפולית, היא חלק חשוב בכל שיטת פסיכותרפיה.

אבל כאן יש לקשר חשיבות מכריעה - 

אצל מתמודדים עם RAD נפגעה האמונה הטבעית בקשר.

הטיפול חותר לביסוס קשר מיטיב אבל ברור לכל שהתקשרות היא עניין מורכב והתהליך יכול להיות מאתגר יותר מטיפול במקרים אחרים.

 

אינדיקציה ראשונית לכך שהטיפול על המסלול הנכון הוא תגובה חיובית של המטופל להחזקה (Holding) שמציע המטפל. 

אם אין תגובה חיובית כזו, כדאי לעצור ולבדוק. 

 

 

מה לא עובד?

 

חשוב לשים לב שכמה מההתערבויות שהיו פופולריות בעבר לטיפול ב-RAD ונמצאו לא יעילות ואף מזיקות.

 

למעשה, הן עלולות להחמיר את הסימפטומים או להוביל לתוצאות חמורות.

 

בין ההתערבויות הללו מצויות:

 

• טכניקות של ריסון גופני, כמו ״החזקה טיפולית״.

• ניסיון לא מבוקר ״לעבד מחדש״ את הטראומה.

• טיפול באמצעות רגרסיה לקידום ״התקשרות מחודשת״, כמו Rebirthing.

• הענשה, בייחוד כאשר אינה חלק ממערכת מתוכננת של חיזוקים.

 

 

גורמים

 

טיפול ב-RAD כולל חקירה של גורמי וחוויות השורש שהובילו להפרעות בהתקשרות. מכיוון של-RAD יש קשר חזק להזנחה והתעללות, התהליך יכול להיות קשה. לפעמים הזנחה מתרחשת כשהמטפלים אינם זמינים לטפל בילד או שלחצים חמורים גורמים לחוסר הזמינות.

 

 

לחצים אלה יכולים לכלול:

 

• עוני.

• קושי בגישה לטיפול בילד.

• שימוש בחומרים.

• בעיות נפשיות.

• מאסר.

 

מוסדות, בתי אומנה ומסגרות דיור לילדים הזקוקים להשגחה יכולים גם הם להיות בעייתיים.

במוסדות צפופים, לא תמיד אפשר לתת לילד את הטיפול ותשומת הלב להם הוא זקוק.

בידוד וחוסר במגע עם מטפל אוהב עלולים להעלות את הסיכון ל-RAD.

מחקר מ-2019 מצא שיעור RAD נמוך אצל ילדים שחיים עם המשפחות שלהם בקהילה ביחס לילדים שחיים באומנה או במוסדות טיפוליים, כמו בי״ח פסיכיאטרי.

 

 

גורמי סיכון נוספים

 

 

חוסר יציבות

 

ילד שיש לו התקשרות עם מטפל אחד יכול לחוות הפרעה פתאומית במערכת היחסים, למשל אם הרשויות מעבירות אותו דרך כמה משפחות אומנה בינקות ומונעות ממנו לפתח התקשרות עמוקה וקבועה. 

 

 

מצבים של הפרדה כפויה

 

מוות של הורה או מטפל עיקרי יכול להעלות את הסיכון ל-RAD אם אין מטפל אוהב אחר שיכול לגדל את הילד.

גם כליאה ואירועים אחרים יכולים לכפות פירוד בין ילד לבין הורה.

 

 

ביקורת על הפרעת RAD

 

כיום מוצעת דרך חלופית לבחון את טיב ההתקשרות שבין הילד להוריו, אשר מחלקת את הפרעת ההתקשרות לשלוש תת-הפרעות:

 

• הפרעת חוסר התקשרות- כאשר הילד לא עבר התקשרות לאף דמות משמעותית. קורה אצל ילדים אשר גדלו במוסדות או באומנה, שלא הייתה לרשותם דמות לפתח עימה יחסי התקשרות. הילדים הסובלים מהפרעה זו עשויים לבטא זאת או בעיכוב התנהגותי ורגשי, או בחברתיות יתר.

• הפרעה בבסיס הבטוח- כאשר לילד יש דמות עימה מקיים יחסי התקשרות, אך היחסים עימה אינם שגרתיים ואינם תקינים. דפוס ההתקשרות שיראה הילד הזה יהיה בעייתי ומופרע, בעיקר למול הדמות הספציפית. הילדים עשויים לבטא את ההפרעה בדאגת יתר, צייתנות יתר, הצמדות כפייתית לדמות המשמעותית, לעיתים נטיות "הוריות" כלפי הדמות המשמעותית. 

• הפרעת התקשרות משובשת- מתרחשת בעיקר כאשר נוצר נתק פתאומי בין הילד לאדם עימו קיים יחסי התקשרות, מאפיין מאוד משפחות בהן הילד איבד הורה בגיל צעיר. הילד סובל מטראומה ממשית אשר מתאפיינת בייאוש, ניתוק ופגיעות.

 

 

האם ניתן לשנות סגנון התקשרות בבגרות?

 

קריאה ולמידה על היבטים שונים של תיאוריית ההתקשרות מגבירות מודעות ותובנה, אבל האם ניתן לעבור מהתקשרות נמנעת / חרדה / לא מאורגנת להתקשרות בטוחה?

 

הביטוי המשמעותי ביותר של סגנונות התקשרות בבגרות בא לידי ביטוי בזוגיות ובמערכות יחסים אינטימיות אחרות, כמו הורות.

סוג ההתקשרות ניכר בעיקר באינטראקציה עם בן/ת הזוג, דרכי התגובתיות לקונפליקטים והתמודדות עם כעס או התרחקות באמצעות הגנות אופי מסוימות. 

 

 

איך אוכל לדעת מהו סגנון ההתקשרות שלי?

 

יש המון שאלונים אונליין באינטרנט, אבל כאשר רוצים לגשת לשאלה הזאת ברצינות רבה יותר מומלץ לפנות לאיש/ת מקצוע, שעבר הכשרה בתחום. 

ככלל, ניתן לזהות סוג התקשרות אצל מבוגרים רק באמצעות כלים מהימנים ותקפים, כמו ראיון ההתקשרות למבוגרים, שפיתחו גורג׳ וקפלן ב-1985 (Adult Attachment Interview). 

המבחנים הללו מועברים על ידי פסיכולוגים מחקריים, התפתחותיים וקליניים, בעלי הכשרה מתאימה.

 

 

האם החיים עצמם תורמים לשינוי סוג ההתקשרות?

 

אנחנו יודעים כי השפעתם של סגנונות התקשרות נוטה לפחות עם השנים, כלומר החל משנות ה-40-50 לחיים האדם כבר צובר די ניסיון כדי להכיר את נקודות החולשה שלו, פצעי הילדות והחסכים הנפשיים, והוא ער לנוכחותם ביחסים.

 

בדרך כלל, אנשים עם סגנונות התקשרות לא בטוחה פונים לעזרה מקצועית ומתחילים תהליך של שינוי, בטיפול פסיכולוגי ממוקד. 

יש דוגמאות שזה עובד, למשל, מחקר הערכה שהעלה כי פסיכותרפיה דינמית מוגבלת בזמן היא אפשרות יעילה לשינוי סגנונות התקשרות.

 

 

תיאוריית ההתקשרות  

 

תיאורית ההתקשרות, שפותחה ע"י הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ההתפתחותי ג'ון בולבי, מתמקדת בחשיבות של האמון והקשר בין התינוק לסביבתו, כשבעיקרן עומדות הדמויות המטפלות העיקריות.

תיאוריית ההתקשרות מדברת על טיב הקשר שבין הילד להוריו, ומגדירה מספר סוגי התקשרות, הנבדלים זה מזה באופן ההתנהגות של הילד בעת פרידה מההורה.

 

סגנון ההתקשרות בו מאובחן כל ילד, מושפע מטיב היחסים שלו עם הוריו, מניסיון העבר שלו עימם וממידת האמון המבוסס שיש לו בהם.

לסגנון ההתקשרות יש השפעה על מגוון די נרחב של משתנים פסיכולוגיים.

למשל, מחקר שבחן את הקשר בין סגנון התקשרות של מתבגרים לבין תסמיני דחק פוסט טראומטי מלמד כי בעלי/ות התקשרות לא בטוחה נוטים גם לדווח על יותר תסמיני PTSD.

 

 

התקשרות לפי בולבי

 

• תינוקות נולדים עם נטיות מולדות ליצור קשרים אמוציונליים חשובים עם הדמויות המטפלות בהם: יש לתינוק נטיה מולדת, פרידספוזיציה ליצור קשרים עם סביבתו, במיוחד עם הדמויות המטפלות. הנטיה המולדת הזו כוללת התנהגויות בכי, צחוק, יצירת קשר עין, העדפה לקשב כלפי קולות של בני אדם - כך התינוק מכוון את עצמו די מהר לדמויות המרכזיות סביבו. לפי בולבי, יש לתנאים הראשוניים הללו ערך הישרדותי, שכן הם מאפשרים לבסס קשר רגשי בין התינוק לבין הסביבה. כך נוצר יתרון בקירוב הדמויות ההוריות, ו/או אלו שאמורות לטפל בו ולדאוג לצרכיו.

• התינוק "מגיע" עם רפרטואר התנהגותי אינסטינקטיבי מרשים - מעצם היותו קטן, מתוק, עגלגל, עם עור חלק ועדין. זה מושך את הדמויות המטפלות לחמול, לחבק, להרים וללטף. גם צאצאים של יונקים אחרים נולדים עם יכולת למשוך את הסביבה להיות איתם, הגורים הם רכים, אטרקטיביים למגע. אנחנו רוצים להיות בקרבת תינוקות, הם מושכים אותנו. 

 

 

שלבי ההתקשרות על פי בולבי

 

 

שלב טרום התקשרותי (עד גיל 2-3 חודשים)

 

התינוק מצוייד ברפרטואר התנהגותי מרשים שמגביר את קרבת האם אליו: זהו השלב בו התינוק מתרגל את המיומנויות עימן הוא נולד, כאשר התנהגותו אינה מכוונת עדיין כלפי דמות ספציפית. הוא מתחיל לפתח הבחנה ראשונית בין הדמויות הקבועות, ומפתח ציפיות מסוימות מהן. התינוק מתנסה בתגובות מגוונות מהסביבה, הרי לא כל האנשים מגיבים אליו באותה צורה, ולכן באמצעות תהליך למידה קלאסית, התינוק מתחיל לפתח ציפיות. זוהי 'תרגולת לקראת התקשרות', אבל עדיין לא התקשרות של ממש.

 

 

התמקדות בדמות אחת או יותר (3-6 חודשים)

 

פה אבא מתחיל להנות... התינוק מכוון את התנהגויות ההתקשרות באופן ממוקד יותר וסלקטיבי - ומראה העדפה כלפי מספר דמויות מסוימות שהוא פוגש באופן קבוע. כשהאם נפרדת ממנו הוא מראה הרבה פחות חרדה. עם זאת, התינוק עדיין לא מראה התקשרות כלפי דמות אחת ספציפית.

 

 

התנהגות על בסיס בטוח (6-24 חודשים) 

 

בערך בגיל חצי שנה ההתקשרות האמיתית נוצרת והיא מתבססת בערך בגיל שנה וחצי.  התינוק משתמש בדמות החשובה ביותר עבורו כ"בסיס בטוח" (safe base) ממנה הוא שואב את הביטחון לחקור את העולם. במידה והיחסים עם הדמויות הללו תקינים, והאם מעניקה לו תחושות חיוביות, היא נותנת לו בעצם את מה שהוא זקוק לו כדי לפתח התקשרות עם בסיס בטוח. בולבי טען שבכל קשר של התינוק עם דמויות קבועות תתפתח התקשרות, אבל לא תמיד ההתקשרות תהיה בטוחה.

 

 

בולבי התמקד ב-4 מערכות התנהגותיות וביחסים ביניהן 

 

• מערכת ההתקשרות (Attachment) - כשהיא מתעוררת, מופיעות התנהגויות ייחודיות,  כמו הצמדות לאם, חיפוש אחריה, קשר עין, רצון להיות מורם על הידיים ולהיות קרוב לדמות שמשמשת בסיס בטוח.

• מערכת הפחד (Fear)- מתעוררת בתקופת הינקות ומתבטאת בשני סוגי חרדות: חרדה מפני זרים וחרדה מפני פרידה

• מערכת החקירה (Exploration)  - הסקרנות המבורכת של תינוקות ופעוטות מחייבת תחושה של בסיס בטוח.

• מערכת הטיפול (Care-giving) - בולבי המחיש לנו כמה התגובתיות של האם קריטית לפיתוח אישיות בריאה. עד כמה האמא זמינה לצרכי הקרבה של התינוק - להרים אותו, לנחם, לתמוך בו, להראות לו שהיא נמצאת שם עבורו ושלא יאונה לו כל רע, היא שומרת עליו.

• מרתק לפגוש את "התינוק של בולבי" כאדם מבוגר שמתקשה למצוא מנוח בזוגיות. שווה לקרוא כאן על שיטת הטיפול הזוגי אימגו . 

 

בסיס בטוח (Secure Base)  - שימוש בדמות המטפלת כבסיס ליציאה, חקירה, וסקרנות בסביבה לא מוכרת.

חוף מבטחים (Safe Haven) -  נסיגה או בריחה חזרה אל הדמות המטפלת בזמן מצוקה ופחד במטרה לרכוש מחדש תחושת בטחון.

 

 

מרי אינסוורט וסיטואציית הזר

 

מרי אינסוורט למדה אצל ג'ון בולבי והכירה את התיאוריה שלו. היא רצתה ליצור פרוצדורה מחקרית שאכן תבדוק את מערכות התקשרות אלה-

 

איך עובד התהליך ומהן תגובות התינוק?

 

אינסוורט פיתחה פרוצדורה ניסויית שנקראת: סיטואציית הזר - The Strange Situation- תהליך הכולל חשיפת התינוק למצבים "זרים" ובאמצעותו מוערכת איכות ההתקשרות של התינוק אל האם.

הפרוצדורה מתנהלת במעבדה, סביבה מתוכננת ומפוקחת מבחינת שליטה במשתנים מתערבים.

ה״משתתפים״ הם תינוקות בני 9 חודשים עד שנה וחצי.

האם והתינוק מוכנסים לתוך החדר הזר לתינוק וכך מתנהל המחקר התצפיתי.

 

 

הפרוצדורה של סיטואציית הזר כוללת 8 צעדים, שכל אחד מהם נמשך כמה דקות:

 

• שלב 1: עם האם: מבקשים מהאם שתשב עם התינוק תשחק איתו קצת התינוק בודק את הצעצועים והמשקיפים בודקים באיזו מידה הוא חוקר את סביבתו-הצעצועים. לאחר התרגלות לסיטואציה

• שלב 2: אדם זר נכנס לחדר+האם-בודקים איך הוא מגיב לכניסת הזר-מה עושה-מתקרב? מסתייג? פוחד? מתעלם.? ולאט לאט יוצרים מצב יותר מאיים עבור התינוק. 

• שלב 3: עם זרה לבד: האם עוזבת את החדר ומשאירה את התינוק עם הדמות הזרה - איך מגיב התינוק בחדר עם הזרה?  האם חוזרת לאחר מכן ומה שמעניין מה קורה בחזרה הזו-מפגש מחודש? איך יקבל את אמו?-נצמד? בורח? כועס עליה? נרגע כשהיא מגיעה? האם הוא ממשיך לבכות?

• שלב 4: התינוק לבד.

• שלב 5: התינוק שוב עם האם.

• שלב 6: ושוב לבד- כשהאם עוזבת בפעם השניה, התינוק כבר מנוסה והרבה יותר עצבני לקראת עזיבתה.

• שלב 7: התינוק עם זרה.

• שלב 8: שוב עם האם.

 

השלבים הללו באים לבדוק את תגובת התינוק למצבי סטרס אלו. 

אינסוורט מעוניינת בעיקר לבחון מצבים ספציפיים.

היא ביקשה לבדוק את מערכת ההתקשרות שבולבי דיבר עליה, אך בעיקר את איכות ההתקשרות.

 

 

סוגי התקשרויות על-פי Ainsworth

 

 

התקשרות בטוחה (כ-70%)

 

הבריאה והצפויה, התינוק מראה את הסימנים הבאים: כשהתינוק עם אימו הוא סוקר את סביבתו החדשה-מערכת החקירה מופעלת, בעיקר כאשר הוא משחק באופן עצמאי.

התינוק מודאג ובוכה כשהאם עוזבת.

הוא מקבל את פני האם בשמחה כשהיא חוזרת, ושמח למגע פיזי איתה- מתנחם מהר כשהיא חוזרת ושמח להיות בקירבתה.

לאחר התרגלות לאשה הזרה, הוא יכול להראות סימנים חברתיים בטוחים כלפיה בנוכחות האם לידו.

 

 

התקשרות חרדתית-מתנגדת / אמביוולנטית (כ 10-15%)

 

בסיטואצית הזר תינוקות בעלי התקשרות זו פחות יחשפו ויבדקו את סביבתם, גם בנוכחות האם. הם לא מעיזים להתרחק ממנה ולבדוק את הצעצועים, הם מתוחים מאוד כשהאם עוזבת את החדר.

 

הם מתוחים כשדמות הזרה נכנסת לחדר (גם כשהאם נוכחת). הם לא נרגעים ולא נינוחים באיזשהוא שלב. ובפגישה המחודשת עם האם הם מראים אמביוולנטיות:

מצד אחד רוצים להיות בקרבתה מצד שני מראים התנגדות אליה ודוחים מגע שהיא יוזמת: אם תרים על הידיים גם ירצה אבל גם ידחוף ויבעט בה ולא התנחם בזרועותיה. מסרים לא ברורים מצד התינוק. רוצה ולא רוצה.

 

 

התקשרות חרדתית-נמנעת (כ-20%)

 

באופן כללי התינוק לא יראה עניין בקרבה עם האם בזמן שנמצאת שם, לא שומר קשר עין או מתקרב.

 

הוא חוקר ומתעניין בסביבה ובצעצועים אך אינו מגלה עניין בדמות הזרה ולרוב מתעלם ממנה. כאשר האם תעזוב את החדר התינוק לא בוכה או מחפש אחריה. כשהאם חוזרת, הוא לרב נמנע מלהגיע או להסתכל אליה ונמנע ממגע. התנהגותית, נראה כי התינוק מנתק את עצמו משתי הדמויות. 

אלו 3 הדפוסים שהיא גילתה במחקר.

 

כמה שנים מאוחר יותר, זיהתה מרי מיין (Mary Main) דפוס התקשרות רביעי:

 

 

התקשרות חסרת אירגון וכיוון

 

בהתקשרות לא מאורגנת נפגעת הסינכרוניזציה בקשר, למשל

 

התנהגות לא קוהרנטית, תגובה מוגברת, בהייה, ניסיון לברוח גם בנוכחות האם, או התקרבות אל האם אך הימנעות מקשר עין עמה.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

כתיבה:

 

אופיר ברגמן פרי, MA,

לשעבר מנהלת קהילת העמיתים במכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון: 

 

18 בדצמבר 2023  

 

 

 

 

  

מקורות:

 

יונית ברעם (2010). הקשר שבין התניית אהבה הורית בילדות, לבין התקשרות לא בטוחה לבן זוג אינטימי בבגרות. עבודת מ.א., אוניברסיטת בן גוריון. http://aranne5.bgu.ac.il/others/BaramYonit.pdf

 

מריו מיקולינסר ואטי ברנט (2005). כתב העת מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית הוציא גיליון מיוחד (מס' 21) בנושא: תיאוריית ההתקשרות (Attachment theory) בעריכת פרופ' מריו מיקולינסר וד"ר אטי ברנט. https://kitvei-et.efshar.org.il/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9-21/

 

Handbook of Attachment: Third Edition: Theory, Research, and Clinical Applications. Edited by Jude Cassidy and Phillip R. Shaver, 2018. Guilford press

 

Cushing, T., Robertson, S., Mannes, J., Marshall, N., Carey, M., Duschinsky, R., & Meiser-Stedman, R. (2023). The relationship between attachment and posttraumatic stress in children and adolescents: A meta-analytic review. Development and Psychopathology, 1-15. doi:10.1017/S0954579423000299

 

Gorge, C., Kaplan, N., & Main, M. ( 1985). The adult attachment interview. . Unpublished manuscript., university of California, Berkeley.

 

  

https://icd.who.int/browse10/2010/en#/F94.1