הקשר בין חוסר אונים נלמד להתפתחות טראומה מורכבת

הפסיכולוג מרטין זליגמן האיר את עינינו בשנות ה-60, במחקריו על חוסר האונים הנלמד.

הניסוי המפורסם שלו כלל כלבים שנחשפו לשוקים חשמליים בלתי נמנעים. 

בתחילה, הכלבים ניסו לברוח או להימנע מהשוקים, אך לאחר מספר ניסיונות כושלים, הם הפסיקו לחלוטין לנסות, גם כאשר הוצעה להם דרך מילוט פשוטה.

הניסוי הדגים כיצד חשיפה מתמשכת למצבים שליליים שאין לגביהם שליטה נתפסת יכולה להוביל לתחושת חוסר אונים נרכשת, בה הפרט מפסיק לנסות לשנות את מצבו, אפילו אם השינוי אפשרי.

זליגמן זיהה את הקשר בין חוסר אונים נלמד לבין דיכאון.

שהוא מצא שמצב זה דומה לתחושת הפסיביות וחוסר התקווה המאפיינת דיכאון קליני.

בדיכאון, האדם עשוי לחוות תחושת חוסר אונים כאשר הוא מרגיש שאין לו שליטה על האירועים בחייו, מה שמוביל בין היתר לאנהדוניה – אובדן היכולת להפיק הנאה מפעילויות שבעבר היו מהנות.

התחושה המתמשכת של כישלון בניסיון לשפר את המצב מחזקת את תחושת חוסר האונים ומובילה להעמקת הדיכאון.

חוסר אונים של דיכאון לעומת טראומה

כאשר מעבירים את הרעיון הזה להקשר של טראומה מורכבת, הקשר נעשה ברור אף יותר.

אנשים החווים טראומה מתמשכת כמו התעללות או הזנחה חוזרת, מתחילים להאמין שאין להם דרך לברוח או לשנות את מצבם.

בדיוק כמו הכלבים בניסוי של זליגמן, הם לומדים לוותר ולהיכנע למציאות הכואבת, מתוך אמונה שאין טעם להיאבק.

תחושת חוסר האונים הזו משתרשת עמוק בנפשם ומשפיעה על האופן שבו הם תופסים את העולם ואת יכולתם לשלוט בו.

באופן זה, חוסר אונים נלמד אינו מוגבל רק לדיכאון אלא משפיע גם על מי שחוו טראומה מורכבת.

הבנת הקשר הזה יכולה לסייע בפיתוח גישות טיפוליות שמטרתן לשבור את מעגל חוסר האונים ולסייע לאנשים לחוות תחושת שליטה מחודשת בחייהם.

תובנות נוירוביולוגיות מחזקות את הקשר בין חוסר אונים נלמד לטראומה, ומציעות ששני התהליכים חולקים מסלולים דומים התורמים להמשכיות של תחושת החוסר אונים ולקושי להתגבר על חוויות טראומטיות. 

מחקרים מדגישים את ההקבלה במנגנונים נוירוביולוגיים שבבסיס חוסר אונים נלמד והפרעות הקשורות לטראומה כמו PTSD ודיכאון מג'ורי (Hammack et al, 2012).

מחקרים שנעשו על מודלים של בעלי חיים מלמדים כי חשיפה לגורמי לחץ בלתי נשלטים, כמו שוקים חשמליים בלתי נמנעים, יכולה לגרום לשינויים התנהגותיים הדומים לתסמינים של טראומה ודיכאון.

אזורים מרכזיים במוח המעורבים בתהליכים אלו ומראים פעילות מוגברת של נוירונים סרוטונרגיים ב-DRN (dorsal raphe nucleus), האמיגדלה, וגרעין ה-Stria terminalis, כולם משחקים תפקיד קריטי בתיווך התנהגויות בהפרעות אלו.

כשמסתכלים על התופעה לעומק בהקשר לדיכאון, אנו רואים את מרכיב האנהדוניה. 

אנהדוניה הוא מושג המתאר אי-הנאה מדברים שהסבו לנו הנאה בעבר, וכשאנו מסתכלים על דיכאון אי-אפשר שלא להבחין במושג זה.

האנהדוניה עשויה להביא לתחושת חוסר אונים, שכן כאשר אנו רואים שאיננו מצליחים להנות לא משנה כמה אנו רוצים, הדבר עלול לייצר אצלינו תסכול ומכאן לחוש בחוסר אונים.

אנו רוצים, מנסים, אבל שום הנאה לא מצליחה להזדנב לפתחינו, ואם רצינו אבל לא הצלחנו, אז למה שנצליח בהמשך? כאן נכנסת תחושת חוסר האונים. 

כפי שתחושה זו נוצרת בדיכאון, תחושה זו עשויה להגיע גם כהשלכה של חשיפה לטראומה מורכבת, הלוא היא טראומה ממושכת החוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים.

כשאדם חווה חוויה לא-נעימה, לרוב הוא מנסה לעשות מאמצים בשביל להימנע מהתחושה הלא-נעימה הבאה בעקבותיה.

מקרים של התעללות והזנחה, למשל, עשויים לתת אותותיהם ולהביא לתחושה של חוסר אונים, זאת משום שהמצוקה הרגשית מתורגמת בסופו של דבר לחוסר אונים.

התעללות או הזנחה תמיד נכפות על הנפגע. כשמשהו נכפה עלינו ואיננו רוצים בו, אנו עשויים לחוש מגוון רחב של תחושות שליליות, החל מחוסר משמעות היות וגם אם ננסה לא נצליח להגן על עצמנו, ועד לתחושה של חוסר אונים העולה מההבנה או התחושה שלא ניתן לקחת בעלות על החיים.

במקרים של התעללות או הזנחה נמשכת, תחושת חוסר האונים עשויה להיות חזקה אף יותר.

איך חוסר האונים יכול לבוא לידי ביטוי ואילו השלכות עשויות להיות ללמידה שלילית? 

ניקח למשל מקרה של אדם שחווה מערכת יחסים פוגענית במשך 4 שנים. 

לצורך העניין, אותו אדם עשוי להאמין שלנצח הוא יחווה את ההשלכות של הקשר הטראומטי, ויתרה מכך, הוא עשוי  להרגיש כי מערכות היחסים העתידיות שלו יהיו בהכרח פוגעניות.

עקב מחשבה זו, המתמודד יחוש כי אין טעם לנסות אפילו לשנות או לשפר משהו במערכות היחסים הנרקמות, כיוון שהן נועדו מראש לכישלון.

כן, כשאדם עובר חשיפה ממושכת לגורם שלילי, הוא יערוך, בסבירות גבוהה, צימוד בין משהו מסוים לגורם שלילי כלשהו.

חשיפה לצליל שלאחריו תתקבל מכת חשמל, למשל, תייצר למידה עתידית כי לאחר שמיעת אותו צליל תגיע מכת חשמל.

הלמידה הזו שהאדם חווה על בשרו עשויה להביאו להרגיש חסר אונים, ומכאן ייתכן שלא ינסה לעשות צעדים בשביל לשנות את הרגשתו.

תקווה בדרך לצמיחה

כאן בולטת החשיבות של תקווה. 

האמונה והתקווה בעלות השפעה ניכרת על מצב-הרוח שלנו, על היכולת לפעול ולברוא את המציאות שאנו רוצים לחיות.

אדם שמרגיש עצמו פסיבי וכי אין לו יכולת לברוא את המציאות שלו, יברא למעשה נבואה המגשימה את עצמה, ואכן יהיה חסר מסוגלות בבריאת מציאות מיטיבה.

לעומת זאת, אדם שמחזיק בתקווה ובתחושה כי ביכולתו לברוא לעצמו את המציאות הרצויה, יהיה בעל סיכויים גבוהים להגעה לנקודה הרצויה.

זה קצת כמו בחרדה:

אם אני חוששת שתהיה אזעקה כשאצא מהבית ולא יהיה לידי מרחב מוגן אז אני לא אצא.

אבל מה אם לא תהיה אזעקה? מה אם תהיה וכן יהיה מקלט בקרבתי?

החרדה בעצם משתקת את האדם וגורמת לו שלא לפעול.

אז נכון, זה לא אותו מנגנון וזה לא בדיוק אותו דבר, אבל העיקרון דומה. אם לא אנסה ואפעל, אם אאמין כי בהכרח יהיה לא טוב כך יהיה, אך אם אחליט שכן- זה יקרה.

מכאן עולות 2 שאלות -

איך מצליחים להחזיק את התקווה הזו?

 איך מצליחים שלא להתייאש ולא לקבל על עצמנו את חוסר האונים? 

לפעמים זו באמת משימה מאוד לא פשוטה, לפעמים אנו מגיעים למצב של ייאוש כה רב, שאין ביכולתנו להחזיק בראש את התחושה שיכול להיות אחרת.

כאן הטיפול מהווה מעין חבל הצלה, שכן יש אדם נוסף שמחזיק את התקווה הזו, בין אם יחד עם האדם ובין עם עבורו.

בנוסף, בטיפול יהיה ניתן לעבד את חוויות העבר, לשקף ולתקף את תחושות ההווה בשביל לנסות ולהגיע לעתיד בריא יותר.

העיבוד עשוי להחזיר לאדם את תחושת השליטה עקב קבלת רצף זמנים ברור אודות המתרחש, מה שהרבה פעמים משתבש בעת חווית טראומה, ומתן תוקף עשויה להוות לחיבוק אימהי חם לו האדם היה זקוק. 

טראומה מביאה איתה הרבה השלכות שליליות, ביניהן תחושת חוסר האונים, וההתאוששות והצמיחה עשויים להיות מורכבים. כאשר יש קושי או חוסר ידע כיצד לפתור את הקשיים, העזרה העצמית הטובה ביותר היא פנייה לטיפול, שם יסייע המטפל למטופל עם החוויות הקשות וההשלכות שנצברו. 

אם התחברתם ומצאתם את עצמכם בין המילים, אתם.ן מוזמנים לפנות אלינו, אנחנו כאן בשבילכם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 20 דקות, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב

מקורות:

Hammack, S. E., Cooper, M. A., & Lezak, K. R. (2012). Overlapping neurobiology of learned helplessness and conditioned defeat: implications for PTSD and mood disorders. Neuropharmacology, 62(2), 565–575. https://doi.org/10.1016/j.neuropharm.2011.02.024

Pistoia, J. C. (2022, July 20). Learned helplessness and C-PTSD. Psych Central. Healthline Media. https://www.psychcentral.com/learned-helplessness-and-c-ptsd

Seligman MEP, Maier SF. Failure to escape traumatic shock. Journal of Experimental Psychology. 1967;74:1–9. http://dx.doi.org/10.1037/h0024514.

Song X, et al. (2021). Assessing the relationship between the human learned helplessness depression model and anhedonia.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC8009390/