מכון טמיר לפסיכותרפיה
בואו נדבר על היעדר ההכרה הפורמלית באבחנה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (Complex PTSD) במדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5-TR, ועל ההשלכות של חוסר זה על ההבנה והטיפול הקליני בהפרעה.
טראומה מורכבת נובעת מחשיפה ממושכת לטראומה קשה, בעיקר בהקשר בינאישי, כמו התעללות בילדות או ממערכות יחסים פוגעניות, בעוד ״PTSD רגיל״ - שנקרא גם טראומה פשוטה - מתאר לרוב אירועים טראומטיים יחידים, נקודות ספציפיות בזמן, כמו תאונות דרכים או מלחמה.
ב-ICD-11, הגרסה ה-11 של הסיווג הבינלאומי של מחלות של ארגון הבריאות העולמי, הפרעת טראומה מורכבת דווקא מוכרת כאבחנה נפרדת מ-PTSD רגיל. זהו הבדל משמעותי ממה שקיים ב-DSM-5-TR, בו אין הכרה רשמית בהפרעה זו. לפי ICD-11 מתארת מצב בו אנשים חוו טראומה ממושכת או חוזרת, כמו התעללות רגשית, פיזית או מינית, לרוב במסגרת אינטרפרסונלית. טראומות אלו גורמות למגוון תסמינים חמורים יותר מ-PTSD "רגיל". התסמינים של Complex PTSD כוללים לא רק את אותם תסמינים של PTSD כמו פלאשבקים, הימנעות ודריכות יתר, אלא גם קשיים משמעותיים בתחומים כמו ויסות רגשי, דימוי עצמי פגוע, וקשרים בין-אישיים בעייתיים.
היעדר ההכרה באבחנה זו ב-DSM יוצר כמה בעיות. ראשית, יש הבדלים מהותיים בין התסמינים של PTSD ו-Complex PTSD, אבל המדריך לא מכיר בהם. בעוד שהתמונה הקלינית של PTSD ממוקדת בתגובות לטראומה מיידית כמו חרדה או פלאשבקים, טראומה מורכבת כוללת גם קשיים בתפקוד הבין-אישי, תחושות חוסר ביטחון קיומי, בעיות זהות ודיסוציאציה. כתוצאה מכך, אנשים שחוו טראומות ממושכות לא מקבלים את תשומת הלב והטיפול הנדרשים, מכיוון שהאבחנה הרשמית לא משקפת את כל התסמינים שהם חווים.
בעיה נוספת היא ההשפעה על פיתוח טיפולים מותאמים. היעדר הכרה רשמית בהפרעת טראומה מורכבת מגביל את פיתוח הטיפולים התרופתיים והפסיכולוגיים שמיועדים לאוכלוסיות עם טראומות שנמתחות לאורך החיים. מדריך ה-DSM מתאר הפרעת פוסט-טראומה כסיווג אבחוני אחיד עם תסמינים נלווים, אבל הוא לא מתייחס בצורה מובהקת לשוני המאפיין טראומות מתמשכות. העניין הזה מפריע לחקירה קלינית ומחקר מעמיק סביב סוגי הטראומה השונים והאופן שצריך לטפל בהם.
העדר האבחנה גם מקשה על קלינאים להבין ולעזור למטופלים בצורה מיטבית. אנשים הסובלים מהפרעת טראומה מורכבת עשויים להציג תסמינים כמו היעדר יציבות רגשית, קושי ביצירת קשרים בין-אישיים ותחושת ניתוק מהעצמי ומהעולם, מה שמקשה על הטיפול בהם באמצעות השיטות המקובלות לטיפול ב-PTSD רגיל. מצב זה יוצר בלבול ומגביר את הקושי במתן טיפול מדויק ויעיל לאוכלוסייה זו. בנוסף, ההשפעה קיימת גם בתחום הטיפולים התרופתיים. נכון לעכשיו, ה-FDA אישר רק שתי תרופות לטיפול ב-PTSD, אך אלו מראות יעילות מוגבלת עבור אנשים עם טראומה מורכבת. ייתכן שאילו ההפרעה הייתה מוכרת, ניתן היה לפתח תרופות ייעודיות. התרופות הקיימות כיום לרוב אינן מתאימות לאוכלוסייה זו והן לא מצליחות לענות על הצרכים המורכבים המאפיינים אותם.
בסופו של דבר, התעלמות מהפרעת טראומה מורכבת במדריך ה-DSM מגבילה את היכולת להבין ולטפל בצורה מקיפה בתסמיני טראומה ממושכת. ההכרה בהפרעה הזו יכולה להוביל להעמקת ההבנה הקלינית, לפיתוח כלים וטיפולים ייעודיים, ולשיפור איכות החיים של אנשים רבים הסובלים מטראומות מתמשכות, שכיום אינם מקבלים את הטיפול הראוי להם.
מקורות:
Giourou, E., Skokou, M., Andrew, S. P., Alexopoulou, K., Gourzis, P., & Jelastopulu, E. (2018). Complex posttraumatic stress disorder: The need to consolidate a distinct clinical syndrome or to reevaluate features of psychiatric disorders following interpersonal trauma?. World journal of psychiatry, 8(1), 12–19. https://doi.org/10.5498/wjp.v8.i1.12
Miller, J. J. (2024, October 11). Complex PTSD: A necessary DSM addition. Psychiatric Times, 41(10). https://www.psychiatrictimes.com