מכון טמיר לפסיכותרפיה
פרוטוקול CBT לטיפול בחרדת הקאה (אמטופוביה)
אם את/ה חווה פחד עז מפני הקאות, בין אם זה להקיא בעצמך או לראות אחרים מקיאים, את/ה ממש לא לבד. חרדת הקאה (אמטופוביה) היא מצב שכיח יותר ממה שנראה, אך רבים מתמודדים איתו בשקט עקב בושה או אי-הבנה של המצב. הפרוטוקול הנוכחי מציג תוכנית טיפולית מובנית בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), שהוכחה כאפקטיבית ביותר בטיפול בחרדות ופוביות, כולל אמטופוביה. תוכנית זו תאפשר לך להבין טוב יותר את מקור הפחד, ולרכוש כלים מעשיים להתמודדות טובה יותר ולהפחתה הדרגתית של החרדה.
הבנת חרדת הקאה (אמטופוביה)
אמטופוביה היא פחד קיצוני, בלתי רציונלי ומתמשך מפני הקאות. הפחד יכול להיות מהקאה עצמית, מלראות אחרים מקיאים, משמיעת קולות הקאה, או אפילו מהמחשבה על הקאה. בניגוד לתחושת הגועל הטבעית והנורמלית שרוב האנשים חווים כלפי הקאות, אמטופוביה היא פחד כה עז שהוא משבש את החיים ומוביל להתנהגויות הימנעות קיצוניות.
"פחד מהקאות לא רק משפיע ברגע שבו אנחנו חווים בחילה, אלא מלווה אותנו בכל החלטה הקשורה לאוכל, למקומות שאנו הולכים אליהם, לאנשים שאנו נפגשים איתם, ואפילו להחלטות גדולות בחיים כמו הריון. זו לא רק חרדה מפני ההקאה עצמה, אלא פחד שמעצב את כל אורח החיים."
7.5%
מהמתבגרים מראים תסמינים גבוהים של אמטופוביה
80%
מהמתמודדים עם אמטופוביה הן נשים
70-90%
שיעור ההצלחה של טיפול CBT בפוביות ספציפיות
סימפטומים נפוצים של חרדת הקאה:
- פחד אינטנסיבי: חרדה קיצונית מפני הקאה, בחילה, או אפילו מחשבות על הקאה.
- תגובות פיזיולוגיות: דופק מואץ, הזעה, רעד, קוצר נשימה, תחושת חנק, סחרחורת.
- מחשבות חודרניות: דאגה מתמדת לגבי אפשרות של הקאה, פרשנות של כל תחושה בטנית כאיום.
- התנהגויות הימנעות: הימנעות ממזון מסוים, מסעדות, אירועים חברתיים, נסיעות, הריון.
- התנהגויות בטיחות: בדיקה קפדנית של תאריכי תפוגה, בישול יתר של מזון, נשיאת שקיות הקאה.
- פגיעה בתפקוד: השפעה משמעותית על חיי היומיום, על הרגלי אכילה, יחסים חברתיים וקריירה.
מעגל החרדה באמטופוביה
הבנת מעגל החרדה הייחודי של אמטופוביה הוא צעד חשוב בדרך להתמודדות. גורמים פיזיולוגיים, קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים, כולם משחקים תפקיד בשימור החרדה:
גירוי פנימי או חיצוני (תחושת בטן, ראיית אדם חולה, שמיעת המילה "הקאה")
מחשבות קטסטרופליות ("אני עומד להקיא", "זה יהיה נורא", "לא אוכל לשאת זאת")
↑
↓
חרדה ועוררות (דופק מהיר, בחילה, הזעה, לחץ)
תשומת לב מוגברת לתחושות גופניות (התמקדות בבטן ובגרון)
התנהגויות הימנעות וביטחון (הימנעות ממזון, בדיקה מופרזת, הימנעות ממקומות)
הקלה זמנית אך חיזוק הפחד והאמונות השליליות
טיפול CBT מתערב בנקודות מפתח לאורך המעגל של חרדה מהקאות: שינוי פרשנויות קטסטרופליות, הפחתת התמקדות יתר בתחושות גופניות, הפחתה הדרגתית של התנהגויות הימנעות וביטחון, ופיתוח אסטרטגיות התמודדות בריאות יותר.
מבנה הטיפול ב-CBT לאמטופוביה
טיפול CBT לאמטופוביה בדרך כלל כולל 12-16 מפגשים שבועיים, כשמשך כל מפגש כ-50 דקות. הטיפול מובנה ומשלב מרכיבים התנהגותיים, קוגניטיביים וגופניים:
| שלב | מפגשים | מרכיבים עיקריים |
|---|---|---|
| הערכה והמשגה | 1-2 | הערכה מקיפה, פסיכו-חינוך, המשגת הבעיה, הצבת מטרות |
| רכישת מיומנויות הרגעה | 3-4 | טכניקות הרפיה, נשימה, הפחתת עוררות גופנית |
| עבודה קוגניטיבית | 5-7 | זיהוי ואתגור מחשבות אוטומטיות, שינוי אמונות ליבה |
| חשיפה הדרגתית | 8-12 | חשיפה לגירויים מעוררי חרדה בהדרגה, הפחתת התנהגויות ביטחון |
| מניעת הישנות | 13-16 | שימור הישגים, התמודדות עם נסיגות, תוכנית המשך |
שלב 1: הערכה והמשגה
מטרות:
- הבנת ההיסטוריה האישית של החרדה וגורמיה
- מיפוי מפורט של הטריגרים, התסמינים וההתנהגויות
- פסיכו-חינוך לגבי אמטופוביה והגישה הטיפולית
- המשגת הבעיה באמצעות המודל הקוגניטיבי-התנהגותי
- הצבת מטרות טיפוליות מדידות ומציאותיות
תרגיל 1: מיפוי אישי של חרדת ההקאה
השלם את המיפוי הבא כדי להבין טוב יותר את דפוסי החרדה האישיים שלך:
- טריגרים ספציפיים: מהם המצבים, המילים, התחושות או האירועים שמעוררים את החרדה?
- תגובות גופניות: אילו תחושות פיזיות אתה חווה כשמתעוררת החרדה?
- מחשבות אוטומטיות: מה עובר לך בראש כאשר אתה חש חרדה?
- התנהגויות הימנעות: ממה אתה נמנע בשל החרדה?
- התנהגויות ביטחון: מה אתה עושה כדי להרגיש בטוח או להפחית חרדה?
- השפעות על החיים: כיצד החרדה משפיעה על חייך היומיומיים?
- ניסיונות קודמים: מה ניסית לעשות בעבר כדי להתמודד עם החרדה?
דוגמה למיפוי אישי:
טריגרים ספציפיים: שמיעת המילה "הקאה", ראיית אדם שנראה חולה, תחושת מלאות בבטן אחרי ארוחה, נסיעות ארוכות, ריחות מזון חזקים, סצנות הקאה בסרטים, להיות בקרבת אנשים שאומרים שהם חולים
תגובות גופניות: דופק מואץ, קוצר נשימה, הזעה, תחושת לחץ בחזה, רעד בידיים, תחושת קלות בראש, גוש בגרון, רגישות מוגברת בבטן
מחשבות אוטומטיות: "אני עומד להקיא", "זה יהיה נורא", "אני אאבד שליטה", "זה לא ייגמר", "כולם יראו ויצחקו", "זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות", "אני עלול להיחנק"
התנהגויות הימנעות: הימנעות ממסעדות, נסיעות ארוכות, אירועים חברתיים גדולים, מקומות ללא גישה מהירה לשירותים, מזון "מסוכן" (כמו בשר, מאכלי ים), אלכוהול, הימנעות מהריון (אצל נשים)
התנהגויות ביטחון: בדיקה מופרזת של תאריכי תפוגה, בישול יתר של מזון, נשיאת שקיות הקאה, תרופות נגד בחילה או מסטיקים, שתייה מופחתת בזמן אכילה, אכילה באיטיות רבה, רחיצת ידיים חוזרת
השפעות על החיים: הגבלה של אירועים חברתיים, קושי בנסיעות ארוכות, הימנעות מביקור במקומות חדשים, צמצום מגוון המזון, מתח תמידי סביב ארוחות, פגיעה בקשרים חברתיים ומשפחתיים, קשיים בתחום העבודה
ניסיונות קודמים: ניסיון לשלוט בחרדה באמצעות הימנעות קיצונית, הסחת דעת, נטילת תרופות הרגעה, חיפוש הבטחות מאחרים שהם אינם חולים
קביעת מטרות טיפוליות:
קביעת מטרות מדידות וריאליסטיות היא חלק חשוב מהטיפול. דוגמאות למטרות אפשריות:
- להיות מסוגל/ת לאכול ארוחה במסעדה ללא חרדה משמעותית (פחות מ-3/10).
- להפחית את זמן בדיקת תאריכי תפוגה ל-3 דקות ביום לכל היותר.
- להיות מסוגל/ת לבצע נסיעה של שעתיים ללא חרדה משמעותית.
- להרחיב את מגוון המאכלים בתפריט האישי ב-5 מאכלים חדשים.
- להפחית את רמת החרדה הכללית מהקאה מ-9/10 ל-3/10.
שלב 2: רכישת מיומנויות הרגעה
מטרות:
- הבנת הקשר בין גוף ונפש בתגובות חרדה
- רכישת מיומנויות להפחתת עוררות פיזיולוגית
- למידת טכניקות להרגעה מהירה בזמן התקף חרדה
- פיתוח יכולת להבחין בין תחושות בחילה אמיתיות לתחושות הנובעות מחרדה
תרגיל 2: נשימות סרעפתיות (דיאפרגמטיות)
נשימה דיאפרגמטית היא אחת הטכניקות היעילות ביותר להפחתת חרדה ולהרגעת הגוף. היא מסייעת להפחית את תגובת "הילחם או ברח" ומפחיתה תחושות בחילה הקשורות לחרדה:
- שב/י בתנוחה נוחה או שכב/י על הגב עם ברכיים כפופות.
- הנח/י יד אחת על החזה ויד שנייה על הבטן, מעט מתחת לצלעות.
- נשום/י באיטיות דרך האף, כך שהבטן מתרוממת ודוחפת את היד שעליה. החזה אמור לנוע רק מעט.
- הוצא/י אוויר בעדינות דרך השפתיים המכווצות קלות, תוך הרגשת הבטן שוקעת.
- תרגל/י 5-10 דקות, 3 פעמים ביום.
- בזמן חרדה: התמקד/י ב-5 נשימות איטיות ועמוקות (4 שניות שאיפה, החזקה של 2 שניות, 6 שניות נשיפה).
תרגיל 3: טכניקת 5-4-3-2-1 להורדת חרדה מיידית
טכניקה זו עוזרת להחזיר את המיקוד להווה ולהפחית חרדה ברגעים קשים:
- 5 דברים שאתה רואה: התבונן סביבך וציין 5 דברים שאתה יכול לראות. התמקד בפרטים - צבעים, צורות, טקסטורות.
- 4 דברים שאתה יכול למשש: הרגש 4 דברים - למשל, הבגדים שלך, משטח השולחן, טקסטורת הכיסא, מפתחות בכיס.
- 3 דברים שאתה שומע: הקשב ל-3 צלילים שונים - אולי מוזיקה, רחש מזגן, קולות מבחוץ, נשימתך.
- 2 דברים שאתה מריח: שים לב ל-2 ריחות - בושם, אוכל, אוויר צח, סבון.
- 1 דבר שאתה טועם: התמקד בטעם אחד בפיך - טעם הקפה האחרון ששתית, מנטה, או פשוט הטעם הטבעי של פיך.
הבחנה בין בחילת חרדה לבחילה אמיתית:
למידת ההבדלים בין תחושות בחילה הנובעות מחרדה לבין בחילה "אמיתית" היא כלי חשוב:
| בחילה הקשורה לחרדה | בחילה פיזיולוגית "אמיתית" |
|---|---|
| מתחילה לרוב באופן פתאומי | מתפתחת בהדרגה בדרך כלל |
| קשורה לאירועים מעוררי חרדה | קשורה לסיבות פיזיולוגיות (מזון לא טוב, מחלה) |
| מלווה בסימפטומים נוספים של חרדה | מלווה בסימפטומים של מחלה או קלקול קיבה |
| שיפור עם טכניקות הרגעה | אינה משתפרת משמעותית עם טכניקות הרגעה |
| נעלמת כשתשומת הלב מוסטת | נמשכת גם כשתשומת הלב מוסטת |
| תנודתית - עולה ויורדת | בדרך כלל יציבה או מתגברת |
שלב 3: עבודה קוגניטיבית
מטרות:
- זיהוי מחשבות אוטומטיות שליליות המגבירות את החרדה
- אתגור מחשבות קטסטרופליות ואמונות ליבה
- פיתוח דפוסי חשיבה מאוזנים ומציאותיים יותר
- הפחתת החשיבות המיוחסת להקאה
- עבודה על הסובלנות לאי-ודאות
אמונות ליבה נפוצות באמטופוביה:
- הקאה היא בלתי נסבלת: "אני לא יכול/ה לשאת להקיא."
- אובדן שליטה: "אם אקיא, אאבד שליטה לחלוטין."
- השפלה: "הקאה בפומבי תהיה ההשפלה הגדולה ביותר."
- סכנה: "אני עלול/ה להיחנק או להיפגע מהקאה."
- ודאות: "אני חייב/ת להיות בטוח/ה שלא אקיא."
- הכללת יתר: "אם התחלתי להרגיש בחילה, זה תמיד מוביל להקאה."
תרגיל 4: זיהוי ואתגור מחשבות אוטומטיות
השתמש/י בטבלה הבאה לזיהוי ואתגור מחשבות אוטומטיות שליליות:
- זהה מצב שגרם לחרדה הקשורה להקאה
- רשום את המחשבה האוטומטית שעלתה בך
- דרג את עוצמת האמונה במחשבה (0-100%)
- רשום את הרגש שהמחשבה עוררה ועוצמתו (0-100)
- זהה את עיוות החשיבה במחשבה (קטסטרופיזציה, הכללת יתר, קריאת מחשבות וכו')
- נסח מחשבה חלופית מאוזנת יותר
- דרג את האמונה במחשבה החלופית (0-100%)
- רשום את הרגש החדש ועוצמתו (0-100)
דוגמה לאתגור מחשבות:
מצב: הרגשתי בחילה קלה אחרי שאכלתי במסעדה
מחשבה אוטומטית: "אוי לא, אני בטח אקיא עכשיו וכולם יראו אותי. זה יהיה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי."
האמונה במחשבה: 90%
רגש ועוצמה: חרדה (95/100), בושה (85/100)
עיוות חשיבה: קטסטרופיזציה, קפיצה למסקנות, קריאת מחשבות
מחשבה חלופית: "בחילה קלה היא תופעה שכיחה ובדרך כלל לא מובילה להקאה. גם אם יקרה הגרוע מכל ואקיא, זה יהיה לא נעים אבל אוכל להתמודד עם זה. אנשים בדרך כלל מבינים ומגלים אמפתיה כשמישהו חולה."
האמונה במחשבה החלופית: 40%
רגש חדש ועוצמה: חרדה מופחתת (60/100), תקווה (50/100)
שאלות מנחות לאתגור מחשבות:
- "מה הראיות שתומכות במחשבה זו? מה הראיות נגדה?"
- "מה הסבירות שהתרחיש הקטסטרופלי אכן יתרחש?"
- "האם זה עזר לי לחשוב כך בעבר?"
- "מה הייתי אומר/ת לחבר/ה שהיה לו/ה מחשבה דומה?"
- "האם אני מגזים/ה בחומרת המצב?"
- "כיצד אוכל להתמודד אם אכן אקיא?"
- "האם אני מניח/ה שאחרים חושבים עלי בצורה שלילית בלי ראיות מספיקות?"
- "האם אני שופט/ת את עצמי חמור יותר מאשר הייתי שופט/ת אחרים?"
שלב 4: חשיפה הדרגתית
מטרות:
- בניית היררכיית חשיפה מותאמת אישית
- חשיפה הדרגתית לגירויים ומצבים מעוררי חרדה
- הפחתת התנהגויות הימנעות וביטחון
- פיתוח יכולת להתמודד עם מצבים מעוררי חרדה
- הרחבת "אזור הנוחות" והחזרה לתפקוד נורמלי
תרגיל 5: בניית היררכיית חשיפה
יש ליצור רשימה של מצבים מעוררי חרדה ולדרג אותם לפי עוצמת החרדה הצפויה בסולם 0-100:
- רשום מגוון רחב של מצבים הקשורים לפחד מהקאה (מילים, תמונות, סרטונים, מצבים חברתיים, סוגי מזון, וכו').
- דרג כל מצב בסולם חרדה 0-100 (כאשר 0 = אין חרדה, 100 = חרדה בלתי נסבלת).
- סדר את המצבים מהקל ביותר לקשה ביותר.
- התחל באתגרים הקלים יותר (דירוג 30-40) והתקדם בהדרגה לקשים יותר.
- הקפד לתרגל עם כל אתגר עד שהחרדה יורדת בלפחות 50% לפני המעבר לאתגר הבא.
דוגמה להיררכיית חשיפה:
רמה 30/100: כתיבת המילה "הקאה" וקריאתה בקול
רמה 40/100: צפייה בתמונות מאויירות או איקונים של הקאה
רמה 50/100: צפייה בקטע מסרט עם סצנת הקאה מלאכותית/קומית
רמה 60/100: אכילת מזון "מסוכן" (שבעבר נמנע) בכמויות קטנות בבית
רמה 70/100: ישיבה קרוב למישהו שאומר שהוא חש קצת לא טוב
רמה 80/100: אכילה במסעדה חדשה ללא בדיקת תפריט מראש
רמה 90/100: נסיעה ארוכה בתחבורה ציבורית ללא אפשרות יציאה מיידית
עקרונות החשיפה:
- הדרגתיות: התקדמות הדרגתית מאתגרים קלים לקשים.
- חזרתיות: תרגול חוזר של כל אתגר עד להפחתת החרדה משמעותית.
- המשכיות: חשיפה מתמשכת ללא בריחה או הימנעות.
- מניעת התנהגויות ביטחון: הימנעות מפעולות שנועדו להפחית חרדה, כגון בדיקות יתר.
- תרגול בדמיון: לפני חשיפה במציאות, אפשר לתרגל בדמיון. אמשיך את הפרוטוקול מהנקודה בה הוא נעצר:
- הדרכה עצמית חיובית: אמירת משפטי עידוד לעצמך במהלך החשיפה.
- תיעוד ומעקב: רישום רמות החרדה לפני, במהלך ואחרי החשיפה.
תרגיל 6: הפחתת התנהגויות ביטחון
התנהגויות ביטחון עשויות להפחית חרדה בטווח הקצר, אך שומרות על הפחד לטווח ארוך:
- רשום את כל התנהגויות הביטחון שאתה מבצע (בדיקת תאריכי תפוגה, נשיאת שקיות הקאה, וכו').
- דרג כל התנהגות לפי רמת החרדה שתחוש אם תפסיק אותה (0-100).
- בחר התנהגות ביטחון אחת בדירוג בינוני (40-60) לעבוד עליה תחילה.
- הפחת את ההתנהגות בהדרגה (למשל: הפחתת זמן בדיקת תאריכי תפוגה מ-15 דקות ל-10, ואז ל-5).
- התקדם להתנהגויות ביטחון נוספות לאחר שאתה מסוגל לוותר על הראשונה.
התמודדות עם תגובות חרדה במהלך חשיפה:
במהלך תרגילי חשיפה, צפוי שתחווה חרדה. זכור/י את הטכניקות הבאות:
- נשימה דיאפרגמטית: האט את קצב הנשימה, נשום עמוק לבטן.
- שימוש במשפטי התמודדות: "אני יכול/ה להתמודד עם אי נוחות", "זו רק חרדה, היא תחלוף".
- הישארות במצב: חשוב להישאר במצב עד שהחרדה יורדת באופן טבעי (בדרך כלל 30-45 דקות).
- מיקוד ב"כאן ועכשיו": השתמש/י בטכניקת 5-4-3-2-1 אם החרדה גבוהה מדי.
- זיהוי הצלחות: שים/י לב לכל התקדמות, גם אם היא נראית קטנה.
שלב 5: מניעת הישנות ושימור הישגים
מטרות:
- סקירת ההתקדמות והישגים שהושגו לאורך הטיפול
- זיהוי אסטרטגיות שהיו יעילות במיוחד
- אימון כלים להתמודדות עם נסיגות אפשריות
- בניית תוכנית שימור לטווח ארוך
- הכנה לסיום הטיפול ותחזוקה עצמאית
הכנה לנסיגות אפשריות:
נסיגות הן חלק טבעי מתהליך ההחלמה. חשוב להתכונן אליהן מראש:
- זיהוי מצבי סיכון: למד/י לזהות מצבים שעלולים להגביר סיכון לנסיגה (עומס, מחלות, שינויים).
- תוכנית פעולה: הכן/י מראש תוכנית למקרה של החמרה בתסמינים.
- גישה חמלתית: אמץ/י גישה מבינה וחמלתית כלפי עצמך אם תחווה נסיגה.
- חזרה לתרגול: במקרה של נסיגה, חזור/י לתרגל את הכלים שלמדת.
תרגיל 7: יצירת תוכנית תחזוקה אישית
בנה/י תוכנית מניעת הישנות אישית שתסייע לך לשמר את הישגיך:
- כלים יעילים: ערוך/י רשימה של הכלים שהיו הכי יעילים עבורך.
- סימני אזהרה: זהה/י "דגלים אדומים" אישיים שמעידים על החמרה.
- מצבים מאתגרים: רשום/י מצבים שעדיין קשים לך והכן/י תוכנית התמודדות.
- תוכנית תחזוקה: קבע/י לוח זמנים לתרגול שגרתי של מיומנויות שרכשת.
- מערכת תמיכה: זהה/י אנשים שיכולים לתמוך בך בעת הצורך.
דוגמה לתוכנית תחזוקה:
כלים יעילים ביותר: נשימות דיאפרגמטיות, טכניקת 5-4-3-2-1, רישום מחשבות ואתגורן, חשיפה הדרגתית
סימני אזהרה אישיים: חזרה לבדיקת תאריכי תפוגה, הימנעות ממסעדות, תחושת דאגה מוגברת לאחר ארוחות, קושי לאכול ליד אנשים אחרים
מצבים מאתגרים: נסיעות ארוכות, ארוחות עם אנשים לא מוכרים, חשש מהריון, תקופות של מתח גבוה
תוכנית תחזוקה: - תרגול יומי של 5 דקות נשימות דיאפרגמטיות - אתגור מחשבות שליליות לפחות פעם בשבוע - תרגול חשיפה קל פעם בשבועיים (למשל: צפייה בסצנת הקאה) - הרחבת מגוון המזון והאתגרים בהדרגה
מערכת תמיכה: בן/בת זוג, חבר/ה קרוב/ה, קבוצת תמיכה מקוונת, מטפל/ת במקרה של החמרה משמעותית
סיכום ומשאבים נוספים
מדדי הצלחה בטיפול:
הצלחה בטיפול באמטופוביה אינה בהכרח היעלמות מוחלטת של החרדה, אלא:
- יכולת להתמודד: התמודדות טובה יותר עם מצבים שבעבר גרמו לחרדה קיצונית.
- הפחתת הימנעות: צמצום התנהגויות הימנעות והרחבת "אזור הנוחות".
- שליטה בחרדה: יכולת להרגיע את עצמך כשמתעוררת חרדה.
- איזון: גישה מאוזנת יותר לנושא ההקאה, ללא מחשבות קטסטרופליות.
- חזרה לתפקוד: יכולת לבצע פעילויות שבעבר נמנעו עקב החרדה.
- קבלה: יכולת לקבל אי-ודאות לגבי הקאה כחלק מהחיים.
זכור/י:
החלמה היא תהליך, לא אירוע חד-פעמי. התקדמות בטיפול אמטופוביה היא לרוב הדרגתית, עם עליות וירידות. כל צעד קטן הוא הישג משמעותי. הצלחה אינה מדידה רק בהיעלמות החרדה, אלא ביכולת לחיות חיים מלאים למרות החרדה.
משאבים מומלצים:
- ספרים:
- "להתגבר על פחדים ופוביות" - מאת ד"ר אדמונד ג'יי בורן
- "חופשי מחרדה" - מאת רוברט ל. לייהי
- "לשחרר את החרדה" - מאת יובל עודד
- אפליקציות:
- Headspace - למדיטציה והרגעה
- Dare - אפליקציה ייעודית לטיפול בחרדה
- CBT Thought Record Diary - לתיעוד ואתגור מחשבות
- קבוצות תמיכה:
- קבוצות פייסבוק לאנשים עם אמטופוביה
- פורומים מקוונים כמו "מקום לדאגה" בעברית
- קבוצות תמיכה בהנחיית מטפלים בקהילה
מתי לפנות לעזרה נוספת:
יש לפנות לעזרה נוספת במקרים הבאים:
- חרדה שאינה משתפרת או מחמירה למרות הטיפול.
- הופעת תסמינים של דיכאון או מחשבות אובדניות.
- הפרעות אכילה או סימני תת-תזונה.
- שימוש באלכוהול או בסמים כדרך להתמודדות.
- פגיעה משמעותית בתחומי חיים מרכזיים (עבודה, לימודים, זוגיות).