פוביה ממחטים | טיפול CBT בפחד ממחטים וזריקות

  

מה זה פחד ממחטים (Trypanophobia)?

 

טריפנופוביה, או חרדה מזריקות ומחטים, היא פוביה מוכרת, נפוצה ושכיחה שמתארת מצב של פחד קיצוני, חרדה והימנעות ממחטים וזריקות.

ההערכה היא כי כ-10% מהאוכלוסיה סובלת מפוביה ממחטים וזריקות שסובלים ממנה ברמות שונות במהלך החיים, בעיקר ילדים בגיל הרך.

 כדי להתמודד עם הפוביה, מומלץ תהליך טיפולי בגישת CBT, פנים אל פנים או טיפול אונליין, בו מתקיימת חשיפה הדרגתית אל המחט, בשעת בדיקת דם או קבלת זריקה.

 

פחד ממחטים מובן והגיוני, אך במקרים חמורים של הפוביה, ההמנעות הנלווית אליה משפיעה על נכונותם של הסובלים לקבל טיפול רפואי חיוני.

 

טריפנופוביה קשורה מאוד לפחד מדם ועלולה לגרור הימנעויות ממחטים גם במחיר של פגיעה בבריאות - בעיקר כאשר מדובר בהמנעות מפרוצדורות רפואיות, כמו פחד מזריקת חיסון, חרדה מניתוח בגלל צורך בהרדמה שכרוכה בדקירה, פוביה מבדיקת דם או חרדה מטיפול אצל רופא שיניים.

ֿ

התחלנו את העשור עם שלוש הזריקות של חיסון הקורונה, שעבור הסובלים מחרדה ממזרקים, מדובר על המשך של מסלול מכשולים מוכר.  

לפי מחקר שפורסם באנגליה באוגוסט 2021, לא פחות מ-10% מהמקרים המתוארים כהססני חיסונים, סובלים בעצם מפוביה מזריקות.

 

 

 

סטטיסטית, עבור כל עלייה של עשור בגיל (בשנים), יש ירידה של 8.7% בשכיחות של פחד ממחטים.
 

 

 

 

מהם התסמינים של פוביה מזריקות?

 

תסמינים של פוביה ממחטים וזריקות כוללים:

 

• סחרחורות.

• עילפון.

• חרדת ציפייה.

• נדודי שינה.

• התקפי חרדה.

• לחץ דם גבוה או דופק מהיר ממש לפני מתן הזריקה.

• עוררות פיזית או רגשית.

• הימנעות או בריחה מהטיפול הרפואי.

 

 

 

 

אנחנו והסעודים מובילים בראש הרשימה.

 

 

 

    

אסטרטגיות מעשיות להתמודדות עם פחד ממחטים

 

הנה כמה המלצות וטיפים למבוגרים המתמודדים עם פוביה ממחטים, לקראת קבלת זריקה או בדיקת דם:

 

  

הכנה מוקדמת (ימים או שבועות לפני)

 

 

• תנו מקום לפחד ונסו לקבל אותו (זה לא אומר להסכים): הפעילו קבלה רדיקלית - אל תנסו להיאבק או להתכחש לפחד. הכרה בו היא הצעד הראשון להתמודדות.

 

• שתפו מראש את הצוות הרפואי: כשאתם קובעים תור או מגיעים למרפאה, ידעו את האחות או הרופא שאתם סובלים מפוביה ממחטים. זה לא זר להם, והם יוכלו להיות סבלניים יותר, להקדיש לכם יותר זמן ולנקוט בצעדים שיקלו עליכם. 

 

• תשאלו שאלות: אל תהססו לשאול על הפרוצדורה: למה צריך אותה, כמה זמן היא תימשך ומה בדיוק יקרה. ידע מגביר שליטה ומפחית חרדה מהלא נודע.

 

• הימנעו מחיפוש מידע מוגזם באינטרנט: לעיתים קרובות חיפוש באינטרנט עלול להוביל למידע מפחיד ולא מדויק. הסתמכו על המידע שתקבלו מהצוות הרפואי.

 

• תרגלו טכניקות הרפיה: למדו ותרגלו טכניקות הרפיה כגון נשימות עמוקות, הרפיית שרירים מודעת או מדיטציה. תוכלו להשתמש בטכניקות אלו לפני ובמהלך הפרוצדורה.

 

• חשבו על אסטרטגיות הסחה: תכננו מראש איך תסיחו את דעתכם בזמן הבדיקה או הזריקה. זה יכול להיות האזנה למוזיקה, פודקאסט, שיחה עם מלווה, או התמקדות במשהו חזותי בחדר.

 

• אל תבואו לבד: אם אתם מרגישים שזה יעזור, בקשו מחבר קרוב, בן משפחה או בן/בת זוג להתלוות אליכם. זה גורם חוסן יקר ואנשים שמחים על ההזדמנות לעזור במצבים כאלה.  

 

• טיפול CBT לפני ובמהלך תקופת הבדיקה המאיימת: אם הפחד שלכם משפיע משמעותית על החיים או על מונע מכם טיפול רפואי נחוץ, שקלו לפנות לטיפול CBT. כדי לטפל בשורש הבעיה. מוזמנים לשיחת ייעוץ. 

 

 

 

ביום הפרוצדורה

 

• הימנעו מקפאין וסוכר לפני: חומרים מעוררים עלולים להגביר חרדה. במקום זה שתו מים.

 

• תתלבשו נוח: בגדים שיאפשרו גישה נוחה לאזור ההזרקה או הבדיקה יכולים להפחית סטרס.

 

• תבואו מוקדם: זה ייתן לכם זמן להתרגל לסביבה ולהירגע לפני הפרוצדורה. אל תוסיפו איחור, הוא מציף תחושת חירום ומלבה חרדה.

 

• הזכירו לצוות שיש לכם קושי: לא להתבייש, אין על מה. ברגע שאתם פוגשים את האחות או הרופא, הזכירו להם שאתם חווים חרדה פובית במצב הזה.

 

• קחו נשימות עמוקות: לפני ובמהלך הפרוצדורה, התמקדו בנשימות איטיות ומלאו עמוק את הבטן. זה יכול לעזור להפחית את התסמינים הגופניים שמעוררת חרדה מצבית.

 

• השתמשו באסטרטגיית הסחה מועדפת: מה נותן לכם שקט? הפעילו מוזיקה, דברו עם מי שהצטרף, או פשוט התמקדו במכוון באובייקט ספציפי בחדר.

 

• הסיטו את המבט: צפייה במחט יכולה להגביר חרדה, אז קחו את המבט הצידה בזמן ההזרקה או הבדיקה.

 

• השתמשו בטכניקת "Applied Tension" (ראו בהמשך): מתחו את שרירי הגוף למשך 10-15 שניות, ואז הרפו אותם למשך 20-30 שניות. חזרו על הפעולה מספר פעמים כדי למנוע ירידה בלחץ הדם ועילפון.

 

• בקשו מהמזריק שיספור עד שלוש לפני הדקירה: לפעמים ידיעה מתי בדיוק זה יקרה יכולה להפחית את חוסר שליטה.

 

• התמקדו בתחושות אחרות: נסו להתמקד במגע של פד האלכוהול הצונן או בלחץ קל במקום בכאב החד של המחט.

 

• היו חומלים כלפי עצמכם: זה בסדר להרגיש חרדה. מחט זה לא דבר שבא לנו טבעי. 

 

• תנו לעצמכם חיזוק אחרי: פרגנו צ׳ופר נעים לאחרי הבדיקה או הזריקה, מגיע לכם.

 

אחרי הפרוצדורה

 

• חכו כמה דקות: אם אתם מרגישים שאתם עלולים להתעלף, חכו כמה דקות לפני שאתם קמים.

 

• לשתות ולאכול: אם אתם מרגישים חולשה, שתו מים או מיץ, אכלו משהו קל. אתם אחרי זה.

 

•  תהיו גאים: אחרי הכל התמודדתם עם הפחד שלכם, וזה הישג ראוי.

 

 

זכרו, התמודדות עם פוביה היא תהליך. 

 

תהיו סבלניים ועדינים עם עצמכם, ואל תהססו לפנות אלינו עזרה מקצועית אם אתם מרגישים שהקושי גדול מדי.

 

 

איך להרגיע ילד שפוחד לקבל זריקה?

 

ילדים חווים כאבים וחרדות בעקבות פעולות רפואיות פולשניות, או לקראתן, אפילו אם הן נחשבות לפרוצדרות רפואיות פשוטות ולא מכאיבות במיוחד.  

ילדים הם באמת האוכלוסיה הפגיעה ביותר לפוביה ממחטים.

גם מבוגרים ובני נוער מתמודדים עם החרדה, אך עם ילדים הפחד מאוד שכיח. 

 

 

 

חרדה ממחטים אצל ילדים - נתונים סטטיסטיים

 

לפי סקירת מחקרים: 

 

• רוב הילדים מבטאים פחד ממחטים.

• שכיחות פחד ממחטים נעה בין 20-50% אצל בני נוער.

• פחד ממחטים שכיח יותר בקרב בנות מאשר בנים.

• ילדים שעוברים טיפולי שיניים: 

  • 16% הראו פוביה ממחטים

  • 35.2% הראו פחד על פי סולם פחד דנטלי לילדים

  • 11.7% הראו פחד דנטלי וחרדה בקרב נוער בריא בגילאי 8, 12, ו-15

• 84% מהילדים שעוברים כימותרפיה סבלו מפוביה ממזרקים.

• 8% מהילדים ו-7% מההורים בקנדה לא נענו לחיסונים בגלל פחד ממחטים.

 

 

 

כמה טקטיקות להורים

 

 

• הרגיעו את הלחץ שלכם.

 

• הנחו את הילד לקחת כמה נשימות עמוקות.

 

• הסבירו לילד שזה יעבור, אבל תנו תוקף לפחד.

 

• הסיחו את דעתו אפשר עם הטלפון הניד.

 

• השתמשו בהומור.

 

• אל תהיו ביקורתיים ושיפוטיים.

 

 

 

הסחה מדקירת המחט

 

כשהיינו ילדים, האחות בקופת החולים נהגה להשתמש במגוון דרכים להסחת דעת, שיובילו אותנו להתרכז בגירוי אחר במקום במחט ובדקירה (״הנה ציפור...״). 

ואכן, צוותים רפואיים מגייסים דרכים אינטואיטיביות בדרך להצליח בבדיקת דם, באצבע או מהזרוע, או במתן חיסון נגד שפעת לשריר הכתף.

 

במחקר שבחן אסטרטגיות הסחה להתמודדות התנהגותית של ילדים עם פחד מזריקות,  נבדקה יעילותן של 3 שיטות התנהגותיות להסחת דעת בעת מתן עירוי (אינפוזיה), תוך מדידה של את רמות החרדה והכאב. 

 

 

השיטות:

 

• צפייה בסרטים מצויירים.

 

• משחקי מחשב.

 

• הסחת דעת על ידי ההורים.

 

• קבוצה נוספת שימשה כביקורת והילדים בה לא הוסחו כלל.

 

 

בכל שיטות ההסחה, רמות הכאב והחרדה היו נמוכות יותר בהשוואה למצב בו לא ניתנה הסחה כלל.

הרמה הנמוכה ביותר של כאב וחרדה נמצאה בקרב הילדים ששיחקו במשחקי מחשב.

 

 

משחקי וידאו 

 

משחקים דיגיטליים יכולים לתת הרבה יותר מהסחה.

למשל, מחקר מ-2023 מצביע על כך שמשחק מחשב בטלפון הניד, שנקרא "דוקטור זו" - Dr. Zoo , עשוי להועיל בהפחתת פחד ממחטים בקרב ילדים בגילאי 3-6.

במחקר, ילדים נתנו חיסונים וירטואליים לבעלי חיים מצויירים לאורך חמישה ימים. בחלוף ימי המשחק, הם נפגשו עם רופא כדי לקבל בעצמם זריקה והראו ירידה משמעותית ברמת החרדה מקבלתה. 

המחקר מציע שהמשחק עשוי להיות אפקטיבי כדרך לטפל בפחד ממחטים, תוך שימוש בגישה משחקית וידידותית לילדים.

 

 

 

טיפול CBT בפחד ממחטים וזריקות

 

גישת CBT היא ממוקדת ופרקטית, ומנגנון השינוי שלה חותר לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים והתנהגויות לא יעילות שמשמרות את הבעיה.

שיטת פסיכותרפיה זו מבוססת על ההנחה שמחשבות, רגשות, תחושות והתנהגויות קשורות זו בזו, ושינוי באחד מהם מוביל לשינוי באחרים.

 

CBT הוא טיפול הבחירה לפוביה ממחטים.

 

הוא נחשב לשיטה המועדפת בשל יעילות מוכחת בהרבה מאוד מחקרים, היותו ממוקד ומוגבל בזמן עם מספר מוגבל של פגישות, הקניית כלים פרקטיים שהמטופל יכול להמשיך ולהשתמש בהם גם לאחר סיום הטיפול והתאמה אישית לצרכים ולקצב ההתקדמות.

הצלחת הטיפול תלויה אמנם בשיתוף הפעולה של המטופל ובנכונותו להתמודד עם החששות שלו באופן הדרגתי, אבל במידה והבעיה העיקרית של המטופל היא אכן פוביה ממחטים, ניתן לומר כי שיעור ההצלחה מאוד גבוה. 

 

  

 

 

איך CBT עוזר בטיפול בפוביה ממחטים?

 

CBT לטיפול בפוביה ממחטים מתמקד בשני מרכיבים עיקריים:

 

 

זיהוי ושינוי דפוסי חשיבה (המרכיב הקוגניטיבי)

 

• זיהוי מחשבות אוטומטיות שליליות: אנשים עם פוביה ממחטים נוטים לחוות מחשבות שליליות אוטומטיות כשהם נתקלים במחטים או חושבים עליהן. מחשבות אלו יכולות להיות מוגזמות, לא מציאותיות ומעוררות חרדה עזה. דוגמאות: "זה יכאב נורא", "אני אתעלף", "הם יטעו ויפגעו בי", "אני לא אצליח להתמודד עם זה".

• אתגור המחשבות השליליות: המטפל עוזר למטופל לבחון את תקפות המחשבות הללו על ידי הצגת שאלות מאתגרות: האם יש הוכחות שתומכות במחשבה הזו? האם יש דרכים אחרות להסתכל על המצב? מה הסיכויים שהדבר הגרוע ביותר יקרה?

• פיתוח מחשבות חלופיות ומציאותיות יותר: לאחר אתגור המחשבות השליליות, המטופל לומד לפתח מחשבות חלופיות שהן יותר מאוזנות ומציאותיות. דוגמאות: "זה עלול להיות לא נעים, אבל זה ייגמר מהר", "רוב האנשים לא מתעלפים מזריקות", "הצוות הרפואי מיומן ויודע מה הוא עושה", "אני יכול להשתמש בטכניקות הרפיה כדי לעזור לעצמי".

 

 

שינוי התנהגויות לא מועילות (המרכיב ההתנהגותי)

 

• זיהוי דפוסי הימנעות: פוביה ממחטים מובילה לרוב להימנעות ממצבים שעלולים לערב מחטים, כמו בדיקות דם, חיסונים או טיפולי שיניים. הימנעות זו מקלה על החרדה בטווח הקצר, אך מחזקת את הפוביה בטווח הארוך.

 

• חשיפה הדרגתית (Gradual Exposure): זהו מרכיב מרכזי ב-CBT לטיפול בפוביות. המטופל נחשף בהדרגה ובאופן מבוקר לגירויים המפחידים, החל מהפחות מאיימים ועד למאיימים יותר. החשיפה יכולה להתבצע בדמיון (Imaginal Exposure) או במציאות (In-vivo Exposure).

 

• היררכיית פחדים (Fear Hierarchy): לפני תחילת החשיפות, המטופל והמטפל בונים יחד סולם פחדים המפרט סיטואציות הקשורות למחטים בסדר עולה של רמת החרדה שהן מעוררות.למשל:

1. לחשוב על מחטים.

2. לראות תמונה של מחט.

3. לראות סרטון של מישהו מקבל זריקה.

4. להיות בחדר שיש בו מזרק.

5. להחזיק מזרק ריק.

6. לראות מישהו אחר מקבל זריקה אמיתית.

7. להרגיש פד אלכוהול על העור.

8. לחוות זריקה או בדיקת דם.

 

 

• חשיפה שיטתית: המטופל מתחיל עם הסיטואציה הנמוכה ביותר בסולם הפחד ונשאר בה עד שהחרדה פוחתת משמעותית. הוא מתקדם לשלב הבא בסולם רק אחרי שהוא רגוע.

 

• מניעת תגובה (Response Prevention): במהלך החשיפה, המטופל מעודד להימנע מתגובות הימנעות או בריחה שנועדו להפחית את החרדה באופן מיידי, כדי לאפשר לחרדה לדעוך באופן טבעי.

 

• תרגול מיומנויות התמודדות: CBT מלמד את המטופל מיומנויות התמודדות שונות שיכולות לעזור לו לנהל את החרדה בזמן החשיפה ובמצבים אמיתיים, כגון טכניקות נשימה, הרפיה ומיקוד קשב.

  

 

  

מהי שיטת Applied Tension? 

 

חשוב לציין כי טיפול בפוביות ממחטים, מזרקים ודם עובד הפוך מיתר הפוביות. 

 

תגובת החרדה של מערכת העצבים גורמת לירידה חדה ופתאומית במדדים הפיזיולוגיים (בעוד שבפוביות האחרות יש עלייה בעוררות). ירידה במתח שריר, לחץ דם, קצב לב, לעתים עילפון. 

 

העבודה נעשית באמצעות תרגול של מתיחת שרירים, הפוך מהרפיית שרירים, שמטרתו להעלות את לחץ הדם ולמנוע התעלפות. למעשה, זוהי טכניקה שעובדת הפוך מהרפיה - למרות שטכניקות הרפיה הן מאוד יעילות לטיפול בפוביות ובכלל בהפרעות חרדה, היא אינה יעילה לטיפול בפוביה מדם.

במקביל, תתקיים חשיפה הדרגתית לגרויים מאיימים (החל מהכי פחות מפחיד ועד למה שהכי מפחיד).

 

הטיפול חושף את המטופל אל המחט / המזרק באופן הדרגתי ובקצב מותאם אישית, כאשר המטרה הסופית של הטיפול היא להפחית את החרדה המתעוררת ולמנוע התעלפות, במידה והיא מופיעה.

CBT מקנה גם כלים וטכניקות לחינוך פסיכולוגי ולהתמודדות מעשית בזמן המגע עם המחטים.

בזירת המחקרים החדשים, מפתחים רופאים וחוקרים אמצעים טיפוליים יצירתיים לטיפול בפוביה ממחטים, למשל טיפול באמצעות מציאות מדומה.

 

 

 

מה גורם לפוביה ממחטים?

 

למרות שפחד ממחטים יכול להתעורר בלי כל סיבה שיש עמה זיכרון ברור, פוביה זו מתפתחת בעיקר על רקע אירוע טראומטי שכלל שימוש במחטים.

 

למשל, בדיקת דם שבוצעה שלא כהלכה ויצרה פגיעה גופנית כואבת (שטפי דם),  אירוע בו איש מקצוע רפואי ניסה לאתר וריד זמין להחדרת המחט ולכן נאלץ לדקור את המטופל מספר פעמים, חיסון שגרר אחריו תגובה אלרגית קשה, דקירה מזריקת הרדמה דנטלית שאולץ האדם לעשות, לרוב בילדותו, מבלי עידוד, תמיכה והתייחסות אמפטית לחרדה שעלתה.

 

מבחינה התנהגותית, הפוביה מתפתחת כתוצאה מקישור שנלמד באופן אוטומטי בעבר, או התניה קלאסית:

אסוציאציה (קשר) בין אובייקט ניטרלי לבין אובייקט מאיים, שהצימוד ביניהם עורר חוויה שלילית. כלומר, פחד ממחטים נוצר כאשר אובייקט ניטרלי הופיע בו זמנית יחד עם חוויה רעה, מפחידה, או מאיימת, כך שנוצרה למידה שמכאן ואילך מעוררת חרדה מהאובייקט הניטרלי עימו נרכשה הלמידה.

 

במידה שהפחד המתעורר נסבל, וקיבלתם החלטה להתמודד עם הפוביה בטיפול עצמי, כדאי להיות מלווים באדם קרוב שמרגישים איתו ביטחון, ולהיעזר בו לתמיכה נפשית ולהסחת הדעת. לצד זה, חשוב לשתף בחששות, את האחות או הרופא המטפלים, ולהקשיב להמלצות שלהם. אם אתם מצויים כבר בסביבה אשפוזית, בקשו פגישה קצרה עם פסיכולוג רפואי, או עם העובדת הסוציאלית של המחלקה.

כאשר פוביה ממחטים גורמת לאדם להימנעות מלאה, גם במחיר של פגיעה בבריאות, יש מקום לטפל בבעיה באופן מקצועי, שכן היא איננה עוד התמודדות לגיטימית עם חשש. במקרה כזה, מומלץ לפנות לטיפול CBT , טיפול קצר מועד שעובד על שינוי דפוסי החשיבה מול מושא הפחד ולבנות בהדרגה יכולת להתמודדות רגועה יותר.

 

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

כתיבה:  

 

מור צח מוכתר,

MA בפסיכולוגיה חינוכית

 

איריס צח, פסיכולוגית,

מתמחה בפסיכולוגיה התפתחותית

וצוות מטפלי המכון 

 

 

 

מקורות:

 

 

Armfield, J. M., & Milgrom, P. (2011). A clinician guide to patients afraid of dental injections and numbness. SAAD Dig, 27, 33-39.

Ayala, E. S., Meuret, A. E., & Ritz, T. (2009). Treatments for blood-injury-injection phobia: A critical review of current evidence. Journal of Psychiatric Research, 43, 1235-1242.

Aydin, M. A., Salukhe, T. V., Wilke, I., & Willems, S. (2010). Management and therapy of vasovagal syncope: A review. World Journal of Cardiology, 2(10), 308-315.

Cirino, E. (2018, September 18). Trypanophobia. Healthline. Retrieved from https://www.healthline.com/health/trypanophobia

Bourne, E., & McKay, M. (1998). Overcoming specific phobia - Therapist protocol. New Harbinger Publications.

Clougherty, M. (2003). For parents: Overcoming a fear of needles. Diabetes Self Management, 20(5), 98, 100, 102-3.

Deacon, B., & Abramowitz, J. (2006). Fear of needles and vasovagal reactions among phlebotomy patients. Journal of Anxiety Disorders, 20(7), 946-60.

France, C. R., France, J. L., Wissel, M. E., Ditto, B., Dickert, T., & Himawan, L. K. (2013). Donor anxiety, needle pain, and syncopal reactions combine to determine retention: A path analysis of two-year donor return data. Transfusion, 53(9), 1992–2000.

 

Freeman, D., et al. (2021). Injection fears and COVID-19 vaccine hesitancy. Psychological Medicine, 1-11. doi:10.1017/S0033291721002609.

Hamilton, J. G. (1995). Needle phobia: A neglected diagnosis. Journal of Family Practice, 41, 169–175.

Healy, P., Lu, C., Silk, J. S., Lindhiem, O., Harper, R., Viswanathan, A., & Babichenko, D. (2023). An exposure-based video game (Dr. Zoo) to reduce needle phobia in children aged 3 to 6 years: Development and mixed methods pilot study. JMIR Serious Games, 11, e42025. https://doi.org/10.2196/42025.

 

McLenon, J., & Rogers, M. A. M. (2019). The fear of needles: A systematic review and meta-analysis. Journal of advanced nursing, 75(1), 30–42. https://doi.org/10.1111/jan.13818

McMurtry, C. M., et al. (2015). Interventions for individuals with high levels of needle fear: Systematic review of randomized controlled trials and quasi-randomized controlled trials. The Clinical Journal of Pain, 31(Suppl 10), S109–S123.

Patel, M. X., Baker, D., & Nosarti, C. (2005). Injection phobia: A systematic review of psychological treatments. Behavioural and Cognitive Psychotherapy, 33, 343–349.

Pitkin, M. R., & Malouff, J. M. (2014). Self-arranged exposure for overcoming blood-injection-injury phobia: A case study. Health Psychology and Behavioral Medicine, 2(1), 665–669.

Wani, A. L., Ara, A., & Bhat, S. A. (2014). Blood injury and injection phobia: The neglected one. Behavioural Neurology, 2014, 471340. https://doi.org/10.1155/2014/471340.

Wright, S. (2009). Fear of needles--nature and prevalence in general practice. Australian Family Physician, 38(3), 172-6.

Yim, L. (2006). Belonephobia--a fear of needles. Australian Family Physician, 35(8), 623-4.