מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהי הפרעת זלילה?
הפרעת זלילה, המוכרת בשמה הלועזי Binge Eating Disorder BED (ההפרעה כונתה לאחרונה בעברית הפרעת אכילה התקפית) גורמת לסובלים ממנה לאכילת כמויות עצומות של מזון, לרוב במהירות, ובהתעלם מתחושות גוף כמו שובע או מכאוב.
בולמוסי האכילה, שמתרחשים בטווח של כמה שעות עד ימים (תלוי בחומרת ההפרעה), מלווים ברגשות אשם כבדים, בביקורת עצמית ושנאה עצמית, אשר כה מאפיינת את הסובלים מהפרעות אכילה.
לרוב, הפרעת האכילה מופיעה בצל מצוקה נפשית כבדה.
לא פעם, הסובלים ממנה היו חשופים להתעללות בילדותם, לפגיעה מינית או להזנחה.
חשוב להבין שפעולת הזלילה היא סוג של הרס עצמי, האדם אינו קשוב לגופו, במידה מסוימת מתעלל בו תוך דחיסת כמות אוכל שעושה לו רע, ולבסוף- מלווה בשנאה עצמית נוקבת, אשר כואבת יותר מכל.
בתחילה, הזלילה מספקת נחמה לאדם, עוזרת לו להשכיח רגשות כואבים או זיכרונות רעים, ולכן היא נמשכת. לזלילה אין קשר לרעב, ומכאן ניתן להבין שהיא מספקת לאדם דבר אחר, שאינו שובע, אלא הקלה במכאובים. הזלילה הופכת ממכרת, לא בריאה, ומוסיפה מצוקה עצומה לאדם אשר כבר בלאו הכי סובל מאוד.
אכילה כפייתית הינה הפרעת אכילה שמתאפיינת באכילה מוקצנת, שגורמת לעלייה משמעותית במשקל ולנזקים בריאותיים.
אמנם, רבים אוכלים יותר ממה שהם צריכים והנטייה להשמנה שכיחה בעולם המערבי כולו, אולם הפרעת אכילה כפייתית היא יותר מזה.
אכילה כפייתית מתחילה מצורך בלתי נשלט ובלתי מוסבר לאכול הרבה יותר ממה שהאדם באמת צריך, ולעיתים גם בניגוד להיגיון ולצורך, ואף במקרים בהם חש ברע כי כבר אכל הרבה יותר מדי.
אנו מזמינים אותך לפנות אלינו לשיחת הכוונה וקבלת המלצה על מטפלת קוגניטיבית התנהגותית בתל אביב ובקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ, לטיפול ממוקד באכילה כפייתית, אישי או קבוצתי.
מה זה BED?
אכילה כפייתית הינה הפרעת אכילה חמורה אשר אמנם פחות מוכרת מהפרעות אכילה אחרות, אך הינה מזיקה והרסנית לגופו ולנפשו של האדם לעיתים לא פחות מהן.
הזלילה נובעת מתוך חרדה, חוסר שקט מסוים, דכדוך או דיכאון, שהאדם מנסה לדחוק הצידה, "לפצות" על התחושה הקשה בעזרת אכילה. האכילה לא נובעת בהכרח מתחושת רעב, וממשיכה גם לאחר השובע, ולרוב מגיעה בצורת "התקפי זלילה", פרק זמן בו האדם לא מוצא שובע, לא מסוגל להירגע ודוחף באמצעות הרס עצמי עוד ועוד מזון לגופו, ואינו עוצר גם כשחש ברע וגופו מאותת לו להפסיק.
חשוב להבדיל בין אכילה כפייתית או אכילה בולמוסית, לבין בולימיה, אשר לעיתים מאופיינת גם היא בהתקפי זלילה, כיוון שאצל הסובלים מאכילה כפייתית הזלילה לא מלווה בצורך להתנקות, להוציא את האוכל מהגוף.
תחושת חוסר השליטה, ההשמנה, תגובות הסביבה הפוגעניות במקרים רבים וכיוצא באלה, יוצרות בקרב האדם הסובל מההפרעה תחושות קשות של אשמה, בושה , דימוי עצמי ירוד ותחושת מסוגלות נמוכה ביותר. כך, נוצר מצב שלא רק שהאדם נקלע למצוקה שגררה להפרעת אכילה, הפרעת האכילה הובילה למצוקה גדולה אף יותר. רבים הסובלים מהפרעות אכילה סובלים גם מאפיזודות דיכאוניות המתבטאות במצב רוח ירוד לאורך זמן רב, התבודדות, חוסר חשק, אבדן הנאה וכיוצא באלה.
התקף האכילה מתרחש לרוב כשהאדם נמצא לבד בביתו, ואינו מספר על כך לאנשים, בגלל תחושת הבושה והפחד מביקורת. לכן, אכילה כפייתית היא הפרעה "מוחבאת", לא תמיד שמים לב לכך שמדובר ב"התקפי זלילה", לא תמיד יודעים לפרש נכונה את ההשמנה הקיצונית של אדם כתגובה למצוקה שחווה. לכן, השמנה קיצונית בפרק זמן קצר, בתוספת שינוי באורח החיים, באיכות החיים או במצב רוחו של האדם, צריכים להעלות נורה אדומה עבור קרוביו.
התקפי אכילה ודימוי גוף
דימוי גוף הינו שם כולל לתפישותיו של האדם לגבי גופו ומראהו החיצוני. כלומר, דעותיו של האדם לגבי מראהו, רגשותיו לגבי זה, שיפוטו ומידת המשיכה שמייחס לגופו.
דימוי הגוף שלנו מתפתח באמצעות מרכיבים רבים, כגון תגובת הסביבה אלינו, ניסיון זוגי, נטייה אישיותית לביקורתיות וטעם אישי, כשלרוב המרכיבים אין כל קשר למראה האובייקטיבי.
דימוי הגוף של האדם הינו בעל השפעה מכרעת על דימויו העצמי הכללי של האדם ועל מידת ביטחונו העצמי, ובהתאם לאלה- בעל השפעה ניכרת גם על מצבו החברתי ולעתים גם על התקדמותו האישית והמקצועית.
דימוי גוף שלילי
דימוי הגוף שלנו הינו דינמי ומשתנה לאורך החיים, עם התבגרות, שינוי וחוויות החיים השונות.
עד גיל ההתבגרות, ילדים רבים כלל אינם מייחסים חשיבות לניראותם החיצונית, בגיל ההתבגרות הניראות מקבלת תפקיד מכריע והנטייה לחוסר קבלה עצמית מתעצמת, לעיתים הדבר מתמתן עם השנים והבגרות.
אירועי חיים כגון פרידה מבן זוג, אי מציאת בן זוג, בעיה חברתית וגם הליכים טבעיים כגון היריון או הזדקנות, עשויים לפגוע בדימוי הגוף של האדם, אפילו אם אינם בהכרח משפיעים על המראה החיצוני באופן ישיר.
הדבר נכון גם לכיוון השני -
במקרים רבים מציאת בן זוג, תחושה עצמית שאנחנו ״מבוקשים" בקרב בני המין אליו אנו נמשכים, מעלים את דימויו העצמי, על אף שגם לכך אין קשר אובייקטיבי למראה החיצוני.
כלומר, ניתן להבין שדימוי גוף אינו קשור בהכרח לצורת הגוף האובייקטיבית, כי אם לנטייה אישיותית, מצב חברתי, סטטוס זוגי וכיוצא באלה.
לדימוי גוף שלילי יש השפעה קשה על החיים.
המראה הופך לחשוב יותר ממה שהוא באמת, האדם נוטה לייחס אירועים שליליים למראה החיצוני, ולעיתים אף חווה דיכאון ומפלות חברתיות עקב תפיסת החיצוניות העצמית הביקורתית.
דימוי גוף שלילי מעורר אצל רבים סלידה עצמית ואפילו שנאה עצמית, שעלולים לגרור בתורם לנטייה קיצונית לדיאטות מוגזמות שאינן מחוברות לקרקע המציאות, ניתוחים פלסטיים ובעיקר - חוסר שקט בכל הקשור לחיצוניות.
דימוי עצמי שלילי בבני נוער
בגילאים צעירים יותר, בעיקר בגיל ההתבגרות, דימוי גוף שלילי עלול להשפיע על כלל הדימוי העצמי, הנערים הצעירים והנערות נוטים להתעלם מתחומי חיים אחרים ולתלות את כל גורלם במראהם. זאת, במיוחד לאור הדוגמה המעוותת המוצגת ברשתות החברתיות ובמדיות התקשורתיות. דימוי גוף שלילי בקרב נוער עשוי להוביל לדיכאון אף יותר מאשר בקרב מבוגרים, כיוון והנוער מתקשה לזהות תחומי חיים אחרים סביבם יוכלו לבסס דימוי עצמי.
כיצד נוכל לשפר דימוי עצמי גופני, שלנו או של אדם קרוב הסובל מהתקפי Binging?
-
חשוב מאוד לבנות דימוי עצמי המבוסס על כלל תחומי החיים, המשפחתי, החברתי, התעסוקתי, הלימודי ותחומי העניין, ולתת לדימוי הגוף את המקום המתאים לו- מקום מוגבל שאינו משתלט על כלל תחומי החיים והדימוי העצמי שאנו מחזיקים לגבי עצמינו. למעשה, המילה הנכונה היא פרופורציות. ביסוס ההבנה שתחומי החיים השונים אינם מושפעים ישירות ממראנו החיצוני, כי אם מהביטחון שאנו מביעים ומתחומי החיים השונים המרכיבים את הדימוי העצמי שלנו. ניתן להרכיב רשימת יתרונות, באישיות הייחודית ובחיים, עליהם ניתן לבנות דימוי עצמי איתן.
-
במרבית המקרים, אנו לא אוהבים בעצמינו מספר מועט של דברים, אשר הופכים להיות עיקריים מאוד בעינינו. ניתן להסתכל מול המראה ולחפש איברים וחלקים בעצמינו שאנו שלמים עימם, ובמרבית המקרים נגלה כי עם מרבית גופינו אנו שלמים.
-
פעילות גופנית ועיצוב הגוף ידועים כמשפרים דימוי עצמי. עצם העשייה, המאמץ וההשקעה העצמית משפרים את תפיסת האדם לגבי מראהו, מעבר לשינוי הממשי שרואים בשטח. חשוב למצוא ענף ספורט ממנו מפיקים הנאה- ולהתמיד בו.
-
חשוב למצוא את הדברים הנכונים לכל אדם באופן אישי, ולא ללכת בעקבות "טרנדים". כלומר, לעיתים הבגד המתאים, האיפור המתאים, התספורת המתאימה- יעשו שינוי מהותי במראה החיצוני ובמקביל יגרמו לאדם להרגיש נוח וטוב יותר עם עצמו. לכל אדם מתאים סגנון מסוים, ולא בהכרח הסגנון האחיד והספציפי המקובל בחברה.
כאמור, דימוי גוף ירוד עלול להיות הרסני עבור האדם, בכמה תחומי חיים, כאשר העיקרי בהם הוא החברתי.
חשוב לשים לב לאדם (ובעיקר לבני נוער) הנוטה לעיסוק מוגזם במראה החיצוני, לביקורת עצמית מוקצנת, לסלידה עצמית, המתקשה להסתדר חברתית ושיש לכך קשר לדימוי הגוף שלו, ולמצוא לכך פיתרון.
דימוי גוף שלילי עשוי להפיל רבים לדיכאון ממשי ולעכבם בתחומי חיים רבים, ובדיוק את זה- יש למנוע. טיפול נפשי מסייע רבות לאדם, צעיר ומבוגר כאחד, לראות את היתרונות שבעצמו ובחייו, לחזור לפרופורציות הגיוניות, לתפוש את עצמו, חייו ואת מראהו האובייקטיבי באופן מציאותי יותר ולקבל בהבנה גם את מה שאינו אוהב בעצמו.
טיפול פסיכולוגי בזלילה כפייתית
הפרעת אכילה, במרבית המקרים, לא תעלם מעצמה. דורשת טיפול מקצועי, מעמיק, אשר מתמקד בכמה מישורים. לכן, הטיפול באכילה כפייתית צריך להתמקד גם הוא בכמה זירות בו זמנית. אצל רבים, נהוג לתת טיפול תרופתי להרגעה, להפחתת חרדה ודיכאון, ובנוסף נהוג להפנות לדיאטן שירכיב לאדם הסובל מההפרעה שגרת תזונה אליה צריך לשאוף להיצמד. בו זמנית, יש חשיבות כמעט חסרת תחליף לטיפול הרגשי.
קיימים סוגים שונים של פסיכותרפיות שמוכרות כמסייעות להפרעות אכילה והפרעות רגשיות שונות, וכך גם להפרעת אכילה כפייתית. עם זאת, הטיפול המומלץ והמוכר ביותר כיום, כמסייע להפרעה בצורה האפקטיבית, המהירה והיציבה ביותר- הינו טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי).
טיפולי CBT הם משפחה של שיטות פסיכותרפיה מבוססות מחקר, שפותחו ונבדקו קלינית עבור הפרעות נפשיות ספציפיות.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי להפרעת אכילה כפייתית נקרא CBT-BED, נגזרת ייחודית של הגישה לטיפול בהפרעות אכילה שמותאמת למטופלים עם BED.
מטרת הטיפול היא לשנות הן את דפוסי החשיבה והן את דפוסי ההתנהגות המסוכנים והמזיקים שמחזיק האדם, ולהחליפם בדפוסים אחרים, אדפטיביים יותר. הטיפול מספק לאדם מוקד תמיכה, מקום למחקר מעמיק אודות העולם הפנימי שלו, וכן מקום לרכוש את הכלים הנחוצים להתמודדות פחות הרסנית.
תוך תקופת זמן משתנה אך יחסית קצרת טווח, של עד כחצי שנה (טיפולים ארוכי טווח לרוב מוגדרים כטיפולים אשר אורכים שנה ומעלה), האדם רוכש טכניקות התמודדות חלופיות, לומד לשלוט ביצריו ההרסניים ולתעל אותם למקומות אדפטיביים יותר, מצוקתו פוחתת במידה רבה וכך איכות חייו משתפרת באופן ניכר.
עקב העובדה שההפרעה פוגעת ברבים מתחומי החיים, הטיפול בה מורכב ודורש התערבות של מספר גורמים מקצועיים. הגורם הראשון הוא תזונאי שתפקידו להשיב למטופל את הרגלי אכילה בריאים לצמצום הנזק הגופני. הגורם השני הינו גורם טיפולי שמטרתו להציף ולהתמודד עם ההיבטים הרגשיים הגורמים להפרעה וכן עם המצוקה החברתית שנלווית לה. שלב מפתח בתהליך הריפוי הוא להחזיר לאוכל את תפקידו בהזנת הגוף, תוך הפחתת הממד הרגשי והמתח הנוצר באכילה.
גם כאשר התקפי הבולמוס פוחתים או מפסיקים כליל, יש ללמוד מחדש הרגלי אכילה ביחידות או בציבור בכדי להחזיר את כל מערך התזונה לדפוס של שגרה תקינה ונורמטיבית. כך למשל, אכילה במסעדה עלולה להיות קשה במיוחד עבור אלו המשתקמים מהתקפי בולמוס. זאת בשל הצורך לעמוד מול מגוון רב של מנות והפחד משיפוטיות של החברה הסובבת. במקרה זה, הכנה מקדימה עם התזונאי המטפל על החוויות שעלולות להתעורר במהלך האכילה במסעדה יכולה להיות בעלת ערך רב.
חוש חשוב נוסף, אותנו אנו רוכשים במהלך ההתבגרות באופן כמעט אוטומטי, אך מתקהה כחלק מההתמודדות עם ההפרעה הינו ביטחון בתחושות רעב ושובע והקשבה פנימית להן. חושים אלו נרכשים מחדש ומתחדדים באמצעות טכניקות של קשיבות (Mindfulness). ההקשבה לגוף הינה חיונית ולוקחת זמן רב ללמוד ולשפר אותה. חשוב לזכור זאת כאשר עורכים את החוזה הטיפולי עם המטפלים השונים. ככל שתגבר השליטה של המטופל על הסיטואציות אותן הוא מעוניין לזמן לעצמו כחלק מתהליך הריפוי, הוא יהפוך מודע יותר למצבו, להתקדמות שעשה ולמגבלותיו.
מה הקשר בין אכילת יתר לבין דיכאון ואיך אפשר לצאת מהמעגל הזה?
אכילת יתר כרונית ודחק קשורים בעלייה בסיכון לדיכאון וחרדה. היא מופיעה בתחלואה נלווית (קומורבידיות) עם עוד הפרעות וקשיים נפשיים, ADHD למשל.
מה הקשר בין זלילה כפייתית לדיכאון?
במחקר חדש שנערך באוניברסיטת ייל החוקרים מסבירים למה זה קורה ומציעים פתרונות אפשריים. המחקרים מדווחים שסם ההרדמה קטמין משפיע על התהליכים העצביים אצל עכברושים המקבלים דיאטה רווית שומן באופן דומה לאיך שהוא משפיע על תהליכים עצביים אצל אנשים הסובלים מדיכאון או חרדה כרונית.
לפי פרופ' רונלד דומאן, ההשפעה של דיאטת רווית שומן חופפת להשפעה של דחק מתמשך ויכולה להוות גורם מתווך לדיכאון ולסוכרת מסוג 2.
מדענים מאוניברסיטת ייל הוכיחו שסם ההרדמה קטמין יכול להפחית באופן דרמטי סימפטומים של דיכאון כרוני במטופלים המתנגדים לקבל טיפול מונע בדיכאון.
הקטמין מעורר את סנסור ה-mTORC אשר אחראי על וויסות תהליך המיזוג של הפרוטאין אשר מעורב ביצירת אותם קשרים סינפטיים במוח שניזקים מחרדה ודיכאון. הסנסור mTORC גם מעורב בתגובות התאים שאחראים לאנרגיה ולמטבוליזם של הגוף- אנשים עם הפרעות מטבוליות כמו למשל סוכרת מסוג 2 גם כן נמצאים בסיכון גבוה יותר לדיכאון. בייל נמצא כי עכברושים שהוזנו במשך 4 חודשים, בכמות שומן שגבוהה פי 6 מהכמות הרצויה, חוו דיכאון וחרדה . בנוסף, הם מצאו שנדרשת כמות נמוכה של קטמין בכדי להפחית את אותם הסימפטומים במהירות. מחקר נוסף נדרש כדי לבחון את ההשפעה של קטמין על מטבוליזם ועל דיכאון.
אכילת לילה וזלילה בזמן עייפות
רבים מאיתנו חשים חשק עז לאכול בשעות הלילה, כמה שעות לאחר ארוחת הערב ולקראת שעת השינה שלנו.
בעוד חלקנו מחכים לבוקר או חוטפים משהו קטן שירגיע את הרצון, יש אנשים שמקיימים שגרת אכילה לילית, שלא להגיד זלילה לילית.
לרוב, אנו חושבים שאנו מרגישים רעב, אך לעיתים מדובר בעיקר ברצון עז לאכול.
במרבית המקרים, ארוחות שנעשות בשעות הלילה אינן בריאות. הן מתרחשות בשעת עייפות, כאשר אין כוח או חשק להתעסק בפעולות הכנה מייגעות, ולכן לרוב אנו חוטפים את הדבר הטעים ביותר שנמצא בהישג ידנו.
ככל הנראה, יהיה זה מאכלים מתוקים, מלוחים ומספקים במיוחד, אך לא מזינים בשום רמה.
לצד תופעת הזלילה הלילית המוכרת, רבים מדווחים גם על שעות ביום המתאפיינות בדחף לזלול, לרוב בין ארוחות וכאשר אנו חשים עייפים או חסרי אנרגיה.
אז מדוע אנו כל כך רוצים לאכול דווקא בשעות הלילה, או ברגעי תשישות אחרים במהלך היום?
קשר בין עייפות ואכילת יתר
רבים אינם יודעים שקיים קשר בין מחסור בשעות שינה ובין השמנה ואכילת יתר.
ככל הנראה, הקשר הזה נובע ממספר מקורות. בין היתר, מחסור בשעות שינה עשוי לשנות את האיזון ההורמונאלי אשר קשור בתחושת רעב ושובע, וכן להפריע לפעילות המחזורית הטבעית של הגוף.
מחקר חדש אשר התפרסם בכתב העת “Sleep” ובדק דגימות דם של אנשים אשר נמצאו במחסור בשעות שינה, מצא כי מחסור בשעות שינה אכן מסוגל לייצר שינוי כימי בגופנו.
השינוי הכימי הזה משנה את התחושה המלווה את האכילה ואת הצורך שאנו חשים בה.
המחקר הראה כי חסך בשעות שינה עשוי לגרום להנאה רבה יותר מהאכילה, וכך להגביר את הצורך לאכול.
המשמעות היא שאותו האוכל, בתנאים פיזיים של חסר בשעות שינה, יחווה כמספק יותר, טעים יותר ויעורר כמיהה עזה יותר.
המחקר בדק 14 נבדקים בשני תנאים, אשר כל תנאי ארך 4 ימים. בתנאי הראשון הונחו הנבדקים לישון 8 וחצי שעות מידי לילה (מספר שעות שינה תקין), ובתנאי השני התבקשו הנבדקים לישון 4 וחצי שעות בלבד (מספר שעות שינה מועט ביותר). לאורך שני התנאים, הוצעו לנבדקים מאכלים, חטיפים וממתקים בצריכה חופשית, כלומר כל נבדק יכל לאכול ככל שחפץ. תוצאות המחקר הראו כי כאשר הנבדקים ביצעו את תנאי הניסוי השני, כלומר נמצאו בחוסר שעות שינה, הם צרכו כ-400 קלוריות יותר מאשר בתנאי הראשון, בו לא היו תחת מחסור.
אנדוקנבנואידים
באופן ספציפי, מצאו החוקרים כי שומן מסוים בשם אנדו-קנבנואיד, אשר נמצא במחזור הדם, מושפע ממחסור בשעות שינה ומתגבר בעת מחסור כזה.
השומן המדובר אחראי, בין היתר, על תפישת פעולת האכילה כמהנה יותר, ובעצם מספק הסבר לתופעה של אכילה בשעת עייפות.
באופן כללי, מדובר בחומר אשר הימצאותו בדם הולכת וגוברת לאורך היום, מגיעה לשיאה לקראת הערב ויורדת בהדרגה.
בקרב הנבדקים, בתנאי בו נמצאו במחסור בשעות שינה, דגימות הדם הראו רמות גבוהות יותר של החומר בדמם, אשר נשארו לאורך זמן רב יותר ולא ירדו בקצב האופייני.
בנוסף, נמצא כי השעות בו נמצאו הרמות הגבוהות ביותר של החומר בדם היו גם השעות בהן צרכו הנבדקים את כמות האוכל הגדולה ביותר ודיווחו על דחף עז יותר לאכול.
המחקר מוכיח את קיומו של מכניזם כימי המתפעל את הקשר בין מחסור בשעות שינה לבין אכילת יתר והשמנה.
מתוך הבנת המכניזם וחקירה מעמיקה שלו, ניתן יהיה להוסיף לתוכניות התערבות המטפלות בהשמנה ובאכילת יתר תכנים הקשורים לקיום שגרת שינה בריאה ומאוזנת.
טיפול DBT להתקפי זלילה
כשאנו חושבים על הפרעות אכילה, עולים במוחנו אנשים (ובעיקר נשים) רזים מאוד, שדופים, אשר נמנעים מאכילה או לחילופין- מקיאים באופן יזום לאחר שאכלו. ואכן, הפרעות האכילה המוכרות ביותר הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה, מחלות קשות להתמודדות ולריפוי. לצידן, קיימות הפרעות אכילה נוספות, אשר בכוחן לגרום ללא פחות סבל, ואינן מוכרות לרבים. אחת מהן היא הפרעת הזלילה.
הטיפול בהפרעת הזלילה הינו מורכב, ותלוי במצב הבריאותי בו נמצא האדם. המשותף לכל המקרים הוא צורך בפסיכותרפיה, כלומר בטיפול נפשי, אשר יסייע לאדם להתמודד עם ההפרעה ממנה סובל, למגרה בהדרגה ולהחליפה בהרגלים בריאים יותר לגוף ולנפש. בתקופה האחרונה, טכניקה טיפולית בשם DBT הפכה מוכרת ביעילותה בתחום הפרעות הזלילה.
DBT Dialectical Behavior Therapy, או בשמו העברי- טיפול דיאלקטי התנהגותי , הוא נגזרת של ה-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) אשר פותחה בשנות ה-90 ע"י מרשה לינהאן, ומטרתו לשפר את איכות חייהם של הסובלים מהפרעות נפשיות הקשורות בין היתר לוויסות רגשי. בהקשר של הפרעת זלילה, טיפול DBT מסייע לסובלים מההפרעה לחוות את רגשותיהם בצורה אדפטיבית ובריאה יותר, שתסב פחות סבל, במטרה ליצור איכות חיים טובה. אחד מעקרונות המפתח של ה-DBT הוא קבלה עצמית ושכלול כוחות ההתמודדות, לצד ניסיון השינוי, מתוך הבנה שקבלה עצמית היא זו שתפחית את סבל האדם.
בטיפול DBT משתמש המטפל בטכניקות שונות, כדוגמת שיטת המיינדפולנס, על מנת לסייע לאדם להתמודד עם מצבו בהווה ולקבל אותו. המיינדפולנס גורם לאדם להכיר בתחושות הקשות שמרגיש, לחוש אותן במלוא עוצמתן במקום להחליפן בבולמוס אכילה. לשיטת המיינדפולנס, בחלוף הזמן עוצמת הרגשות הקשים תפחת, כמובן בתנאי שניתן להם מקום הולם במודעות. המיינדפולנס לא מנסה למחוק את הזיכרון או לשנות אותו, רק לתת לאדם חוויה של שליטה בו והתמודדות עימו.
דגש נוסף המיושם בשיטה הוא איכות החיים, "wellness". הטיפול מסייע לאדם לבנות שגרת חיים בונה ומעצימה, המלאה בחוויות חיוביות, בחיים חברתיים, בשעות שינה סדירות ובמאפיינים נוספים הקשורים לשגרה בריאה.
בעוד שהפרעת הזלילה בהכרח קשורה להרס עצמי, ולעולם לא תהיה חלק משגרת חיים בריאה, בטיפול DBT מבין האדם מה מטרותיו בחייו, מה מגדיר כ"איכות חיים", ומנסה להגשים זאת צעד אחר צעד. כאשר האדם מתמודד עם רגשותיו הקשים, לומד לקבל אותם כחלק אינטגרלי מעברו ומחייו, תוך חיפוש אחר מימוש עצמי והנאה- הצורך בזלילה פוחת בהדרגה ומתחלף בדרכי הבעה בריאים יותר והרסניים פחות.
האם יש קשר בין זיכרון לבין הפחתת משקל אחרי ניתוח בריאטרי?
ג'ון גונסטד, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קנט סטייט, יחד עם צוות חוקרים נוספים, גילו שהרזיה מובילה לשיפור זיכרון.
אז, האם יש קשר בין הפחתה במשקל לבין זיכרון?
במחקרם, שארך שנתיים, השתתפו 150 משתתפים שמתוכם 109 עברו ניתוח בריאטרי (ניתוח לקיצור קיבה).
הממצאים הראו שמשתתפים שעברו ניתוח בריאטרי הראו שיפור בזיכרון ובריכוז כבר לאחר 12 שבועות מיום הניתוח. המחקר מעניק אופטימיות רבה לאנשים שסובלים מבעיות זיכרון וריכוז ומדגיש את הקשרים הרבים שיש בין הגוף למוח.
כאמור, הפרעת אכילה כפייתית כמעט לעולם אינה חולפת בעצמה, ודוחקת את האדם הסובל ממנה לתהומות של מצוקה ותחושות קשות.
עם זאת, היא כמעט תמיד מוסווית, נעשית בהתבודדות, מלאה בבושה ובהסתרה אקטיבית מצד האדם הסובל. לכן, חשוב שהאדם יהיה ער לעצמו וכן לקרוביו, וכן חשוב ביותר שלא לוותר על תמיכה מקצועית בהתמודדות הקשה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר
כתיבה:
פסיכולוג חינוכי
יחד עם מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
22 בדצמבר 2023
