מכון טמיר לפסיכותרפיה
על הקשר בין הפרעות אכילה וטראומה נפשית
בהנחה שרעב הוא מה שמניע אנשים לאכול, קל לקבל שאדם אוכל כדי להגיע לשובע.
אבל במקרה של אכילה רגשית או צריכת ״מזון מנחם״ יש אסכולה המציעה שהסיבה נעוצה דווקא בפוסט-טראומה.
נתונים מחקריים חושפים את ההשפעה של מתח וחרדה על עלייה במשקל מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל: נמצא כי למעלה משליש מאוכלוסיית ישראל דיווחה על עלייה במשקל מאז 7 באוקטובר, כאשר גורמי המפתח המדווחים הם אכילה רגשית מוגברת וירידה בפעילות הגופנית.
קיימים מנגנונים פיזיולוגיים שיכולים להסביר את הקשר הזה. למשל, ידוע כי עלייה ברמות הקורטיזול עקב מתח וחרדה מעוררת תשוקה למזון מתוק ועתיר פחמימות, מה שמוביל לעלייה במשקל. בנוסף, חוסר האיזון בין מנגנוני הרעב והשובע במוח, בשילוב רמזים חיצוניים כמו אכילה מול הטלוויזיה, תורמים אף הם לאכילת יתר.
אכילה רגשית יכולה להיות אסטרטגיה לא יעילה לוויסות רגשי עבור מתמודדים/ות עם טראומה.
.
למרות שקיימות נקודות דמיון בין התקפי זלילה לאכילה רגשית, הקשר הכי חשוב ביניהם הוא ששתי ההתנהגויות מושפעות מחוסר חיבור להווה.
כלומר, שלעתים קרובות נפגעי/ות טראומה אוכלים כדי לברוח מתחושות שליליות.
לאנשים עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קשה להתמקד בהווה ובעתיד, משום שהוא מוטרדים מזיכרונות טראומטיים או בניסיון להימנע מתזכורות להם.
טבעי לחלוטין לרצות לנתב מחשבה שלילית למשהו חיובי, אבל הקשר בין אוכל לניתוב אקטיבי מחדש הוא חלק מהמהות של אכילה רגשית.
לרוב האנשים יש מחשבות שליליות על עצמם מעת לעת, ובד״כ הן חולפות במהרה, אך ההבדל בין ״רגעים של שליליות״ לבין ״אוברול״ קוגניטיבי שלם הוא עצום, כאשר בזה המאוחר כבר לא ניתן להכחיש את גודל ההשפעה.
לעתים קרובות אנשים שחוו טראומה בעברם הם בעלי ״טווח הקלה״ מצומצם מאוד, ובכך נותר מקום משמעותי ל״חנינה אלטרנטיבית״, כמו אוכל.
פסיכולוגים ומטפלים רבים מזהים כיום שקורבנות טראומה מפרשים סימפטומים פיזיים, כמו כאב, בצורה שונה מאחרים, דבר הנובע מכך שאצל אנשים שחוו חוויות טראומטיות כצעירים המוח מחווט מחדש לנצח.
מקובלת מאוד התפיסה של קורבנות טראומה ככאלה המקדישים אנרגיה עצומה לשליטה בהיבט מסוים של חייהם.
הדבר נכון בעיקר למצבים שקשורים לפשע כמו אונס או אלימות.
במקרים כאלה הופך האוכל לכלי משחק במאבק כוחות פנימי, בו האינדיבידואל עם הפרעת האכילה לוקח על עצמו הן את תפקיד הקורבן והן את תפקיד המתעלל.
אבל גם במקרים של טראומה לאומית או גלובלית מתקיימים תנאים פסיכולוגיים המחזקים אכילה רגשית:
למשל, חוקרים איטלקים בחנו את השפעות הסגר על אכילה רגשית וכפייתית, הם ערכו סקר מקוון שהשווה מדדים של דיווח עצמי פיזי, פסיכולוגי, רגשי (חרדה, מתח ודיכאון) וחברתי (הכנסה ועומס עבודה) במהלך הסגר הראשון והשני (Cecchetto et al, 2021).
על בסיס נתונים שנאספו-מ-365 תושבים/ות איטלקים נמצא כי אכילה רגשית מוגברת נחזתה על ידי רמות חרדה ודיכאון גבוהות יותר, בעוד שעלייה בהתקפי אכילה בולמוסיים נקשרה סטטיסטית ברמת סטרס גבוהה יותר.
יתר על כן, החוקרים מצאו כי ציוני אלקסיתימיה גבוהים יותר ניבאו באכילה רגשית מוגברת.
לבסוף, נמצאה הפחתה באכילת בינג׳ ואכילה רגשית בתקופה שבין הסגר הראשון לשני.
מיכל שני, מטפלת בטראומה ובהפרעות אכילה, מכון טמיר כפר סבא
יהלומית (יהלי) סימיונוביץ׳, מטפלת באכילה רגשית בחיפה והקריות, מכון טמיר
אין זה נדיר שנפגע טראומה מעניק לאוכל את תפקיד המתעלל, בכך שהוא מכריח אותו לרדת בגרון או להנציח את הנזק לגוף.
במקביל, את תפקיד הקורבן מייצג הגוף המנוצל וחסר האונים לכאורה.
בכך מצליח המתמודד לשמר אירועים מתעללים חוזרים וחודרניים דרך "השימוש" בהפרעת אכילה, ובמקביל לאפשר לעצמו דיסוציאציה, הסחה ושיכוך כאב דרך האובססיה לאוכל.
איך טראומה קשורה להפרעות אכילה?
כשמדובר בטראומה נפשית, אנו נתקלים בתמורה נפשית שאינה מושפעת רק מהאירועים המאיימים שעברו על האדם, אלא גם מהאופן בו אירועים טראומטיים מוטמעים בתודעה.
מה קורה כאשר הפצע הנפשי מעורר תגובות המתבטאות כהתנהגויות אכילה בעייתיות?
האם זו הדרך שבה הגוף מנסה להתמודד עם הכאב הנפשי?
טראומה נפשית פוגעת במרקם של תפיסת המציאות. בתהליך פסיכולוגי חודרני המתרחש מרחב הפנימי והעמוק של הנפגע.
אנשים הנחשפים לאירועים טראומטיים עלולים לסבול מפגיעה בבוחן המציאות.
החיים, כפי שהכרנו אותם, משנים את צורתם:
האדם עלול לחיות בתחושת חוסר הבנה המושכת אותו להתבודדות. הרבה פעמים עיבוד האירוע הטראומטי מקבל תרגום מעשי להתנהגויות הפוגעות בגוף.
התנהגויות של פגיעה עצמית הן רבות ומגוונות. מה שחשוב עבורנו זה לדעת שגם הפרעות אכילה יכולות "לשרת" את האדם הפגוע (באופן לא מודע) כתגובה הגנתית לטראומה שעבר.
אם כך, הפרעות כמו בולימיה, אכילה כפייתית ואנורקסיה, אינן קשורות רק באוכל.
הן יכולות להעיד על התהום הנפשית בה נמצא האדם, וגם על הניסיונות הנואשים שלו להשיב לעצמו תחושת שליטה שאבדה. הן מהוות גם עדות להתרחקות מרגשות כואבים, כמו בושה או חרדה.
במקרה כזה הפרעת אכילה היא אמצעי לברוח, דרך להתמודד ולהתנהל במציאות שהפכה בין רגע להרבה יותר מאיימת.
מחקרים אחרונים מצביעים על קשר מורכב בין הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לבין הפרעות אכילה:
בערך 75% מהנשים המטופלות במרכזים להפרעות אכילה מדווחות על חוויות טראומטיות, לא פחות ממחצית מהן מתמודדות עם PTSD.
חשוב לדעת שטיפול בהפרעות אכילה ובטראומה אפשרי והפרוגנוזה אפילו אופטימית.
עולם הטיפול הנפשי, הפסיכולוגי והפסיכיאטרי, מציע מגוון כלים וטכניקות להתמודד עם מצב כזה, למשל טיפול DBT (טיפול התנהגותי דיאלקטי), טיפול באמנות וטיפול באמצעות בעלי חיים.
גישות פסיכותרפיה אלו ואחרות מסייעות לתת מקום, לתקף ולבטא רגשות חבויים, שעבור רבים היו אניגמטיים עד הטראומה.
זיהוי נכון של הטראומה הוא השלב הראשון בדרך להחלמה. הנפגע מתחיל ללמוד כיצד להתמודד עם הפצע הפנימי והשלכותיו.
בעולם עם כזה גיוון של טראומות, חשוב להכיר בקשרים המורכבים בין פגיעה נפשית לבין תגובות גופניות.
מבחינה פסיכולוגית, האדם אינו מגיב רק לאירוע עצמו אלא בעיקר לתחושות ולרגשות שהאירוע עורר בו.
במעבר מהטראומה אל הגוף ובחזרה, מצויים מטופלים ומטפפים במסע מאתגר מאוד של הבנה והתמודדות.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר
מקורות:
Cecchetto C, Aiello M, Gentili C, Ionta S, Osimo SA. Increased emotional eating during COVID-19 associated with lockdown, psychological and social distress. Appetite. 2021 May 1;160:105122. doi: 10.1016/j.appet.2021.105122. Epub 2021 Jan 14. PMID: 33453336.
Mahoney, B. (Year of Publication). The relationship between trauma and eating disorders. Center for Discovery. https://centerfordiscovery.com/blog/relationship-trauma-eating-disorders/