חובת דיווח | מתי חובה לדווח על תכנים בטיפול פסיכולוגי?

 

 

חובת דיווח בטיפול נפשי  

 

 

טיפול נפשי נועד להיות מרחב בטוח שאפשר לדבר בו על הכל. 

זה מקום לחקור בו רגשות, להבין את עצמנו, ללמוד מיומנויות חדשות ולפתור קונפליקטים מהעבר.

שמירת סוד היא ההבטחה הבסיסית ביותר בפסיכותרפיה, והיא מאפשרת למטופלים לשתף מטפלים בתכנים שמעולם לא סיפרו לאף אחד, לעיתים גם לא לעצמם. 

 

 

השאלות שנדון בהן כאן חיוניות מאין כמותן:

 

• האם יש גבול שאסור לחצות כשאתה מדבר על עצמך בטיפול?

• האם כל מה שאתה אומר למטפל שלך סודי וחסוי?

• מתי מטפל מחויב לדווח?

 

 

בואו נדבר על מה מטפלים צריכים לדווח ומתי, למי עליהם לדווח ולמה.

  

 

האם פסיכולוג צריך לדווח על התכנים של טיפול נפשי?

 

מתי ובאילו תנאים מחויב פסיכולוג או פסיכותרפיסט מוסמך לדווח לרשויות - על אלימות במשפחה, על פגיעה בעצמו, או על פגיעה באחר?

 

ברמת העקרון, במקרה שמדובר בבגיר, לא קיימת חובת דיווח, אלא אם מדובר בכזה שיש לו אפוטרופוס ממונה בגלל מגבלות שונות שלו. יתירה מכך, במקרה של מטופל בגיר ועצמאי חובת הסודיות המקצועית גוברת. כלומר אם היה והמטפל בטיפול פסיכולוגי פעל על מנת לדווח, הוא עלול להיחשב כמי שהפר את חובת הסודיות המקצועית. אין חובת דיווח אם המטופל אינו חסר ישע, קטינ/ה או תחת אפוטרופסות, אלא קיימת חובה ליידע אותה/ה על האפשרות של הגשת תלונה במשטרה ופנייה לגורמי רווחה.

גם במקרים בהם פסיכולוג או רופא סבורים כי החזקת נשק על ידי מטופל, עלולה להזיק לו או לסביבתו, קיימת חובת דיווח, כך על פי חוק כלי הירייה, שפורסם בחוזר של משרד הבריאות ב-1992. 

 

מובן שמומלץ להתייעץ ספציפית על פי המקרה, לעיתים אף בייעוץ משפטי.

יורם צדיק הקדיש מאמר לנושא חובת הדיווח בפסיכותרפיה והפסיכולוגית הארצית התייחסה אף היא, תוך מתן דגש לנושא החזקת כלי ירייה. 

 

 

חיסיון התכנים בטיפול

 

הכתיבה על מערכת היחסים הטיפולית מאפשרת התבוננות ורפלקציה של המטפל, גם בתחילת הדרך, עם ביסוס התכנית הטיפולית, גם אחרי מפגשים וגם בסיכום התהליך הטיפולי כולו.

כאשר נדרשת עבודה של צוות רב-מקצועי, הרשומה הרפואית מספקת תשתית לתקשורת על מקרה טיפולי, למטרות התייעצות והדרכה.

 

 

 

על פי חוק זכויות החולה (1996) כל מי שמגיש טיפול או ייעוץ נפשיים, מחייב רישום ומעקב אחר התנהלות התהליך - לא רק פסיכולוגים.

בנוסף, החוק מחייב את המטפל למסור את הרשומות הרפואיות בפני המטופל, כאשר הוא מבקש זאת.

 

הרשומות הרפואיות של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים כוללות תכנים רגישים, לצד התרשמויות המטפל.

בסדרה "להעיר את הדב" מובאת המורכבות של חשיפת הרשומות האישיות בטיפול פסיכולוגי.

דילמות נוספות שעלו בשנים האחרונות לכותרות מופיעות, למשל, במשפט המתוקשר של אלון קסטיאל. 

 

במקרים מסוימים, חשיפת הרשומות הרפואיות אינה אוטומטית, בעיקר כאשר הן עלולות להסב למטופל נזק.

 

 

הרישום בטיפול פסיכולוגי מורכב משני חלקים:

 

רשומה רפואית - תוכן פורמלי במפגש הטיפולי

תרשומת אישית - אסוציאציות של המטפל, מחשבות לגבי התהליך והיחסים הטיפוליים ותכנים פחות פורמליים. תרשומת זו נחשבת פרטית, והמטפל אינו מחויב למסור אותה כחלק מהתיק הרפואי.

 

לפי החוק, הרשומה הרפואית היא קניינו של המטופל. במידה והוא נפטר, התיק הרפואי עובר ליורשיו החוקיים. עם זאת, הזכאות של היורשים אינה אוטומטית, והם נדרשים להציג את הסיבות לבקשתם.

 

 

רצח טניה טרסוף וחובת הדיווח של מטפלים

 

פרשת טראסוף (Tarasoff) היא אחד המקרים המשפטיים המפורסמים ביותר בתחום הסודיות הרפואית בטיפול נפשי. 

 

הפרשה התרחשה בארה"ב, 1968, כאשר אזרח הודי בשם פודאר הכיר את טניה, במסגרת לימודיהם באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. השניים יצאו כמה חודשים, בסופם החליטה טניה לסיים ולהיפרד, פודאר הפגוע ייחס  את החלטתה של טניה למוצאו ההודי ובכאבו פנה לשירותי הייעוץ באוניברסיטה והחל טיפול פסיכולוגי. 

 

במהלך הטיפול משתף פודאר את הפסיכולוג בכך שהוא שוקל לרצוח את טניה. הפסיכולוג אינו מתייחס לאמירה זו בקלות ראש. הוא משתכנע שהאיום אמיתי ומציאותי ולכן פונה למשטרת הקמפוס. בדיווח לביטחון של האוניברסיטה הוא מפרט מדוע המטופל שלו מסוכן להערכתו, והמשטרה אכן עוצרת אותו לתשאול, פודאר טוען בחקירתו כי אין לו כל כוונה רצינית לרצוח אף אחד ומשוחרר.במקביל, הוא מבין שהאדם היחיד שיכל לדווח על מחשובתיו למשטרת הקמפוס הוא הפסיכולוג ולכן אינו שב עוד לטיפול.

 

בחלוף חודשיים פודאר רוצח את טניה בדם קר והפרשה מתפוצצת בקול תרועה רמה:  

משפחתה של טניה תובעת את הנהלת האוניברסיטה ותובעת אישית גם את הפסיכולוג.

בית המשפט העליון בארה״ב פסק כי המטפל הוא האחראי העיקרי, כאשר החובה המוטלת עליו הייתה ליצור בעצמו קשר עם טניה ולהזהיר אותה.

 

  

חשיפת רישומי הטיפול בפני מטופל

 

בשנתיים האחרונות נידונה עתירה בבבית הדין האיזורי לעבודה ולאחר מכן בעתירה לבג״צ, במסגרתו עלתה שוב, ובעוצמה רבה, השאלה לגבי מחויבותו של פסיכולוג קליני לשמור בחיסיון מלא את הרשומות הרפואיות של מטופלת.

 

 

השתלשלות האירועים בקצרה: 

 

• המטופלת תבעה על הטרדה מינית את המעסיק אצלו עבדה.

• ההגנה דרשה לחשוף את הרשומות.

• בית הדין לעבודה פסק שעל הפסיכולוגית לחשוף אותן.

• ואילו ב-24.7.19 בג״צ הפכו שופטי העליון, השופטים, השופטים יצחק עמית ודוד מינץ, את ההחלטה:

בג"ץ קיבל פה אחד את עתירתה של תובעת בטענה להטרדה מינית, על החלטות בית הדין האיזורי ובין הדין הארצי לעבודה, אשר חייבו אותה לחשוף רישומים של הפסיכולוגיות שטיפלו בה.

עמית קובע, כי זהו מקרה נדיר המצדיק התערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה. החוק קובע חיסיון ליחסי מטופל-מטפל, מהסיבה הברורה של הרצון לאפשר טיפול מיטבי.

העיקרון חשוב עוד יותר כאשר מדובר בנפגע של עבירת מין, בשל האינטרס הציבורי בשיקומו - הכרוך בטיפול נפשי. בוודאי שהדברים אמורים בהליך אזרחי, ולא כאשר מן הצד השני ניצבת זכותו של נאשם להגן על עצמו.

  

בשנת 1996 נחקק חוק זכויות החולה, שעל פיו מחוייב מטפל לנהל רשומה רפואית הכוללת פרטים מזהים של המטפל והמטופל, מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר (אנמנזה), אבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול. טיפול רפואי כולל גם פעולות של אבחון וטיפול פסיכולוגי. החוק מחייב את המטפלים לנהל את הרשומות באופן שוטף ועדכני.

 

למרות  העובדה שחוק זכויות החולה מתייחס למטפל שהוא רופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי, ההנחיות המפורטות בו פונות בעיקר  לרופאים, הפועלים במסגרות הרפואיות הכפופות למשרד הבריאות, תוך שימוש במונחים הקשורים לעולם הרפואה. בטיפול פסיכולוגי הנעשה על ידי מי שאינם רופאים, הדגשים והמינוחים שונים והם נובעים מייחודו של הטיפול הפסיכו תרפויטי, המבוסס בראש ובראשונה על תהליכים פסיכולוגיים בקשר ובאינטראקציה עם המטופל.

 

חוק זכויות החולה הכיר בצורך לאפשר למטפל שלא לתעד ברשומה הרפואית כל מה שקשור לטיפול (למשל מחשבותיו ורגשותיו האישיים), תרשומת אישית של המטפל אינה מהווה חלק מהרשומה הרפואית. כלומר, החוק מכיר בכך שיש חלקים בתיעוד הטיפול שהם רישום אישי של המטפל ועל כן אינם כפופים לדרישות החוק בכל הנוגע לרשומה רפואית. אולם החוק לא הגדיר באופן מדוייק מהי אותה תרשומת אישית ומה מותר לכלול בה.

 

על פי חוות דעת משפטית שניתנה להסתדרות הפסיכולוגים בעניין תרשומת אישית היא מוגדרת כרישומים בדבר התרשמות סובייקטיבית  של המטפל, זאת לעומת רישום נתונים אובייקטיבים ושל המסקנות המקצועיות המתחייבות מהן. במסגרת פסיכותרפיה ובעיקר פסיכותרפיה בעלת אוריינטציה דינאמית , הפרדה כזו בין התרשמות סובייקטיבית לרישום נתונים אובייקטיבים אינה פשוטה. בתהליך הטיפול נוצרת תערובת מורכבת בין חוויות המטופל לחוויות המטפל. המטפל משתמש באסוציאציות האישיות ובחוויה האישית שלו כדי להבין את התהליכים הלא מודעים שחווה המטופל וכדי לבנות יחד איתו את התהליך הטיפולי. לחוויה הסובייקטיבית של המטפל יש איפוא חלק חשוב בתהליך הטיפול ולא ברור האם היא שייכת לרשומה הרפואית או לתרשומת האישית.

 

על פי חוק זכויות החולה רשאי המטופל לקבל לידיו מידע רפואי מהרשומה הרפואית. עם זאת החוק מאפשר למטפל להחליט שלא למסור למטופל מידע רפואי מלא או חלקי המתייחס אליו, אם המידע עלול לגרום לנזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו וזאת בכפוף לאישורה של וועדת האתיקה המקצועית.  כלומר חוק זכויות החולה הכיר בזכותו של המטופל לקבל מידע אודותיו המצוי ברשומה הרפואית, אך הוא גם מבטיח שבמקרים בהם הרשומה מכילה מידע אשר קבלתו עלולה לגרום לנזק רגשי חמור, המטפל ימסור לו את המידע בעל פה ולא ייתן לו לקרוא ישירות ברשומה.

 

מסירת רישומי מידע רפואי מעלה דילמות אתיות. יש לזכור כי המטרה הראשונית שלשמה נערך תיעוד רפואי הינה בקרת המטפל על איכות עבודתו המקצועית. הרישום מאפשר גם בקרה מערכתית על העבודה של המטפל הבודד ותקשורת מקצועית בין מטפלים. הרישומים נעשים לרוב בשפה מקצועית  המתאימה לתקשורת בין אנשי מקצוע, אנשי בריאות הנפש פיתחו שפה מקצועית (ז'רגון) הכוללת אבחנות והמשגות שונות המסתמכות על גישות טיפוליות שונות. שפה זו מורכבת ועמוסה במונחים מקצועיים שלהבנתם המלאה יש צורך ברקע מקצועי מתאים. לפני שנחקק חוק זכויות החולה נהגו מטפלים לשתף את מטופליהם במידע אודותיהם, כאשר נדרשו לכך, בעל פה בשפה שתהייה מובנת למטופל ובאופן אשר יקדם את מצבו של המטופל וזאת על סמך שיקוליהם המקצועיים. בדרך זו התאפשרה מסירת מידע, אולם באופן כזה אשר יהיה פחות מאיים, מובן למטופל, תוך מגע ישיר עמו, בדרך כזו קיימת אפשרות לחוש את תגובתו של המטופל למידע שנמסר לו ולהרחיב במקום שבו הדברים לא הובנו וכדומה. שיחה פנים אל פנים מאפשרת למטפל לחוש עד כמה הוא יכול להרחיק לכת במידע שמוסר למטופל, מסירת מידע באופן כזה יכולה להתאים למינון ולקצב שלו לקבל את הדברים.

 

אין ספק כי חוק זכויות החולה מבוסס על מטרות ראויות:שקיפות התהליכים הרפואיים למטופל ובקרתם על ידו, המביאות לשותפות רבה יותר שלו בתהליך. השאלה הנשאלת היא האם אין חוק זה עלול במקרים מסויימים לפגוע במטופל. החוק נחקק מתוך התייחסות לכלל מקצועות הרפואה, ללא כל הבחנה והבדל בין המקצועות השונים ועולה שאלה האם הוא מתאים תמיד גם למקצועות בריאות הנפש. נראה כי המחוקק לא נתן את דעתו לדילמות הייחודיות למקצועות אלו, כפי שתוארו לעיל ויתוארו להלן.

 

בתחום בריאות הנפש אבחנות מסויימות עלולות להיחוות על ידי מטופלים כפוגעות, מעליבות ודוחות ולעורר זעם רב אשר יכביד על המשך הטיפול. תגובות כאלה אינן כלולות בהגדרות החוק של "סכנה חמורה", אך לא ניתן להתעלם מהן. המחוקק לא ראה לנגד עיניו את ההשלכות הרגשיות המורכבות של מסירת מידע מסוג זה על התהליך הטיפולי.

 

העברת הרשומה הרפואית לידי המטופל על פי בקשתו היא ארוע דינאמי שיש לו משמעות ביחסים של המטופל עם המטפל. יש לנסות ולבחון יחד עם המטופל מה עומד מאחורי בקשה זו ולהתייחס לכל מקרה לגופו. יש לבחון את שיקולי התועלת והרווחה של המטופל אל מול הנזק האפשרי כתוצאה מחשיפת המידע. קיימים מקרים רבים שאינם בבחינת "סכנה חמורה" כפי שהגדיר החוק, אולם יש בכוחם להשפיע על רווחת המטופל ועל מהלך הטיפול. למשל שימוש לרעה בחומר הרפואי בידי צד שלישי, קרוב משפחה של המטופל או מקום עבודה המנצל את חוק זכויות החולה על מנת לקבל לידיו את הרשומות הרפואיות.  

 

לצד היתרון המשמעותי בשקיפות המידע, המקנה למטופל שליטה גדולה יותר, נראה כי לעיתים יש במהלך זה את הפוטנציאל לפגוע ביכולתו של המטפל לעשות את מלאכתו, לפגוע במרחב הטיפולי ובאוטונומיה המקצועית שלו. הצורך במתן דין וחשבון למטופל עלול ליצור עמדה מתגוננת אצל המטפל, הוא עלול להיות עסוק יותר בחשש מתביעה, מהביקורת ומהפיקוח עליו, דבר הגוזל ממנו כוחות ואנרגיות שאמורות להיות מושקעות במטופל. המטפל זקוק למרחב משלו על מנת לפעול לטובת המטופל ובלי אמון בסיסי וסביר במטפל מצד המטופל, הטיפול אינו אפשרי. כך שמצד אחד יש לפעול במסגרת החוק, אך מצד האחר יש להכיר באוטונומיה המקצועית של המטפל שבלעדיה לא ייתכן טיפול.

 

מבוסס על "סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי ", אכמון, וייל (2007), פרק 11 – הרשומה הרפואית: מידע קליני, שמירתו ומסירתו. הוצאת מגנס.

 

 

חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991

 

 מתוך: http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/072_006.htm#Seif18

הגדרות

1. בחוק זה –

"בית משפט" – בית משפט השלום, בית המשפט לעניני משפחה, וכן בית דין דתי לגבי צדדים שבענינם הוא מוסמך לדון;

"בית דין דתי" – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דתי דרוזי;

"בן זוג" – לרבות ידוע בציבור;

"בן משפחה" – לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר, והוא אחד מאלה:

(1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית;

(2) מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור;

"חסר ישע" – כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

"קטין" – כהגדרתו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962;

"פקיד סעד" – (נמחקה);

"רשות ביטחון" – משטרת ישראל, הרשות להגנה על עדים, משמר הכנסת, כמשמעותו בחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח-1968, צבא הגנה לישראל, שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר.

צו הגנה

2. (א) בית המשפט רשאי לתת צו האוסר על אדם לעשות את אלה כולם או מקצתם או לקבוע להם תנאים (להלן - צו הגנה):

(1) להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסויים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה;

(2) להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום;

(3) לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס;

(4) (נמחקה).

(ב) צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן  להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו ובטחונו של בן משפחה, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.

(ג) תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ב), לרבות חילוטה, יפורטו בצו ההגנה.

(ג1) בית המשפט רשאי בנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את תקופת תוקפה של ערובה להתנהגות טובה לתקופה שלא תעלה על שנה מיום שיפוג תוקפו של צו ההגנה.

(ד) (בוטל).

(ה) (בוטל).

(ו) (בוטל).

(ז) (1) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, תימסר הודעה על כך על ידי בית המשפט, לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960;

(2) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, רשאי בית המשפט להורות לעובד סוציאלי כאמור בפסקה (1), להגיש תסקיר בכתב במועד שיקבע;

(3) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין כאמור בסעיף קטן (א)(1), כלפי אדם האחראי על הקטין, יורה בית המשפט לעובד סוציאלי כאמור בפסקה (1), על הגשת תסקיר לבית המשפט; תסקיר כאמור יוגש בתוך 30 ימים ובו ימסור העובד הסוציאלי, בין היתר, את עמדתו ביחס לקיומה של אפשרות לשמירת קשר בין הקטין לבין האחראי על הקטין;

(4) נוכח בית המשפט, על סמך תסקיר כאמור בפסקה (3), כי שמירת הקשר בין הקטין ובין האחראי על הקטין שכלפיו ניתן צו ההגנה, עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, רשאי הוא ליתן הוראות לעניין זה.

(ח) ניתן צו הגנה כאמור בסעיף קטן (א)(1) כלפי אדם האחראי על קטין, ומטרת הצו אינה להגן על הקטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות לעניין שמירת הקשר שבין האדם לבין הקטין, ובלבד שנוכח, על סמך תסקיר לפי הוראות סעיף 6 או בדרך אחרת, כי מתן הוראות כאמור לא יהיה כרוך בפגיעה בקטין.

(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2001.

(ט) לעניין סעיף זה, "אחראי על קטין" – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו.

התחייבות לקבלת טיפול

2א. (א) ניתן צו הגנה, רשאי בית המשפט עם מתן הצו או במועד מאוחר יותר, להורות למחוייב על פי הצו, לתת התחייבות שיקבל טיפול מגורם שיקבע בית המשפט (להלן בסעיף זה – התחייבות לקבלת טיפול).

(ב) לא יורה בית משפט על התחייבות לקבלת טיפול, אלא לאחר שהוגש לו תסקיר כאמור בסעיף 6 ובית המשפט נוכח כי המחוייב על פי צו ההגנה מתאים לטיפול, מסכים ומבין את תנאיו ואת מהותו של הטיפול, וכי קיימת מסגרת לטיפול בו.

(ג) נתן בית משפט הוראה להתחייבות לקבלת טיפול, יורה על מסירת דיווח לבית המשפט על התקדמות הטיפול, במועדים ובדרכים שיקבע.

איסור החזקה ונשיאה של נשק

2ב. ניתן צו הגנה כאמור בסעיף 2, ייאסר על המחויב בצו להחזיק או לשאת נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה; בית המשפט יורה, במעמד מתן הצו, על תפיסת נשקו של המחויב בצו, לאלתר.

היתר להחזקה ולנשיאה של נשק

2ג. (א) על אף הוראות סעיף 2ב, ניתן צו הגנה שאינו כולל איסור כאמור בסעיף 2(א)(1), רשאי בית המשפט, לבקשת המחויב בצו, הנושא או המחזיק נשק כדין, להתיר לו להמשיך להחזיק או לשאת נשק, אם סבר כי אין בכך כדי להוות סיכון לשלומו של בן משפחה, והתקיימה אחת מהוראות פסקאות (1) עד (3) –

(1) הנשק דרוש לו לשם הגנה עצמית מפני סכנה ממשית;

(2) הנשק משמש אותו במסגרת עבודתו אצל בעל רישיון מיוחד או במפעל ראוי והתקיימו שני אלה:

(א) איסור החזקה או נשיאה של נשק עלול להביא להפסקת עבודתו או לפגוע באופן ממשי בהמשך עבודתו;

(ב) הממונה על המחויב בצו אצל בעל הרישיון המיוחד או במפעל הראוי, הגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב להמשך ההחזקה והנשיאה של הנשק בידי המחויב בצו;

בפסקה זו –

"בעל רישיון מיוחד" – בעל רישיון מיוחד לפי סעיף 10ג לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן – חוק כלי היריה);

"מפעל ראוי" – כהגדרתו בסעיף 10 לחוק כלי היריה;

(3) הוא איש רשות ביטחון והממונה עליו ברשות הביטחון הגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב להמשך ההחזקה והנשיאה של הנשק בידי המחויב בצו; בפסקה זו, "הממונה" – אחד מאלה:

(א) כשהמחויב בצו הוא איש משטרת ישראל – ממונה שהוא בדרגת ניצב משנה ומעלה;

(ב) כשהמחויב בצו הוא איש משמר הכנסת – ממונה שהוא בדרגת גונן משנה ומעלה;

(ג) כשהמחויב בצו הוא איש צבא הגנה לישראל – ממונה שהוא מפקד יחידה בדרגת סגן אלוף ומעלה;

(ד) כשהמחויב בצו הוא איש שירות בתי הסוהר – ממונה שהוא בדרגת גונדר משנה ומעלה;

(ה) כשהמחויב בצו הוא איש הרשות להגנה על עדים – מנהל הרשות או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך.

(ב) לענין מחויב בצו הנמנה עם הכוחות הסדירים או עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל, רשאי גם מפקד יחידה שדרגתו סגן אלוף ומעלה להגיש ביוזמתו בקשה לבית המשפט כי יותר למחויב בצו הגנה כאמור, להחזיק או לשאת נשק, ורשאי בית המשפט להתיר כן למחויב בצו, אם סבר כי אין בכך כדי להוות סיכון לשלומו של בן משפחה.

דיון במעמד הצדדים

2ד. דיון בבקשה לפי סעיף 2ג יתקיים במעמד שני הצדדים ובלבד שבבקשה –

(1) לפי סעיף 2ג(א)(2) או (3) יתקיים הדיון גם במעמד נציג בעל הרישיון המיוחד, המפעל הראוי או רשות הביטחון לפי הענין;

(2) לפי סעיף 2ג(ב) יוזמן לדיון גם המחויב בצו.

הסדרים להבטחת שלום בן משפחה

2ה. התיר בית המשפט למחויב בצו הגנה להחזיק או לשאת נשק לפי הוראות סעיף 2ג, יפרט את הנימוקים ויקבע בצו תנאים והסדרים להבטחת שלום בן משפחתו של המחויב בצו; ניתן ההיתר על פי הבקשה לפי סעיף 2ג(א)(2) או (3) או (ב), יפרט בית המשפט את הצעדים שינקוט בעל הרישיון המיוחד, בעל המפעל הראוי או רשות הביטחון, לפי הענין, שנקבעו בהסכמתם להבטחת קיומם של התנאים וההסדרים שקבע לענין זה.

העברת החלטות בית המשפט

2ו. בית המשפט ימסור לגורמים האלה הודעה על צו הגנה שנתן לפי הוראות סעיף 2 וכן על היתר שנתן לפי הוראות סעיפים 2ג ו-2ה:

(1) פקיד הרישוי כהגדרתו בחוק כלי היריה;

(2) משטרת ישראל;

(3) צבא הגנה לישראל – אם המחויב בצו נמנה עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל או אם נמסר לו נשק מטעם צבא הגנה לישראל או בהסכמתו כדי להחזיקו, לרבות נשק שנמסר לו לפי תעודת הרשאה כאמור בסעיף 5ב(ג) לחוק כלי היריה;

(4) רשות ביטחון – רשות הביטחון שעמה נמנה המחויב בצו.

בקשה למתן צו הגנה והתנאים לנתינתו

3. לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי או עובד סוציאלי שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 או על פי חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-1966, רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;

(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;

(3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו;

לענין סעיף זה, "עבירת מין" – עבירה לפי סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

צו הגנה מפני קטין

3א. (א) בקשה למתן צו הגנה מפני קטין תוגש לבית המשפט לעניני משפחה או לבית דין דתי שהוקמה בו יחידת סיוע לפי חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א-2011, ובלבד שבית הדין דן בעניינו של הקטין בתובענה אחרת שבסמכותו.

(ב) על בקשה שהגיש בן משפחה יחולו הוראות אלה:

(1) בית המשפט יפנה את המבקש ואת הקטין (בסעיף קטן זה – הצדדים) ליחידת הסיוע שבבית המשפט;

(2) יחידת הסיוע תודיע לבית המשפט אם הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסדר הסכסוך ואת המלצותיה בענין;

(3) לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, תודיע יחידת הסיוע לקטין על זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיון כאמור בפסקה (4), בהתאם להוראות חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, זולת אם בחר הקטין להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו;

(4) ראה בית המשפט, לאחר ששקל את נסיבות הענין ואת טובת הקטין נושא הבקשה, כי יש צורך לתת צו הגנה, רשאי הוא, לאחר שנתן לקטין הזדמנות להשמיע את עמדתו לפניו, לתת צו הגנה; ואולם לא ייתן בית המשפט צו לפי סעיף 2(א)(1), אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מעובד סוציאלי כמשמעותו בסעיף 3, ובלבד שנמצא סידור חוץ ביתי הולם לקטין.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 3א לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 ואין בהגשת בקשה לצו הגנה לבית דין דתי, לפי סעיף קטן (א), כדי להקנות לבית הדין סמכות לדון לפי החוק האמור.

סדרי דין

4. (א) בית המשפט רשאי לתת צו הגנה במעמד צד אחד; ניתן צו במעמד צד אחד יתקיים הדיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו.

(ב) נקבע דיון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להאריך את תקפו של הצו כאמור בסעיף 5, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שמחוייב בצו לא התייצב לדיון.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), צו כאמור בסעיף 3(3) יינתן רק במעמד שני הצדדים, אלא אם כן הוזמן המשיב כדין ולא התייצב לדיון.

(ד) בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו הגנה אלא לאחר שנתן למבקש או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל פה, אלא אם כן ראה שמתקיימות נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו.

תקופת תוקף

5. (א) תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על ששה חדשים; ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת וכן, מנימוקים מיוחדים כאמור, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת נוספת.

(ב) איסור נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ב ימשיך לעמוד בתוקפו גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההגנה, כל עוד לא בוטל על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו, ולגבי מי שנמנה עם הכוחות הסדירים או עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל גם לפי בקשת מפקד יחידה בדרגת סגן אלוף ומעלה; הדיון בבקשה לפי סעיף קטן זה יתקיים במעמד שני הצדדים; לדיון לפי בקשת מפקד יחידה כאמור, יוזמן גם המחויב בצו.

(ג) תנאים והסדרים שבהם הותרו נשיאה והחזקה של נשק כאמור בסעיף 2ה, יעמדו בתוקפם כל עוד לא בוטלו על ידי בית המשפט לפי בקשת המחויב בצו, ולגבי מי שנמנה עם הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל גם לפי בקשת מפקד יחידה שהוא בדרגת סגן אלוף ומעלה; הדיון בבקשה לפי סעיף קטן זה יתקיים במעמד שני הצדדים כאמור בסעיף קטן (ב).

(ד) התקיים דיון בבקשה לביטול האיסור, או לביטול התנאים וההסדרים לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), לא ידון בית המשפט בבקשה חוזרת בענינים אלו אלא לאחר שעברו שישה חודשים מיום מתן ההחלטה בדיון הקודם.

(ה) (1) נעתר בית המשפט לבקשה לביטול האיסור או לביטול התנאים וההסדרים לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), לא יוחזר הנשק למחויב בצו, אלא לאחר הצגת רישיון תקף שנתקבל לפי חוק כלי היריה, אם רישיון כזה נדרש לשם נשיאתו או החזקתו של הנשק;

(2) אין בביטול האיסור לשאת או להחזיק נשק על ידי בית המשפט לפי סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של פקיד הרישוי לפי סעיף 12 לחוק כלי היריה.

תסקיר

6. לצורך הליך על פי סעיף 4(ב) או סעיף 5(ב) או (ג), רשאי בית המשפט לצוות על עובד סוציאלי כמשמעותו בסעיף 2(ז)(1) או בסעיף 3, לפי העניין, להכין תסקיר בכתב עד למועד שיקבע בכל דבר הקשור למתן צו הגנה, והוראות חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, יחולו בשינויים המחוייבים על הכנתו, אף אם התסקיר נתבקש לגבי מי שאינו כלול בחוק האמור.

הפרת צו

7. (א) (בוטל).

(ב) הוגשה תלונה במשטרה על הפרת צו הגנה הכולל איסור לפי סעיף 2(א)(1), רשאי שוטר לעצור את המפר.

(ג) לא תהיה זו הגנה טובה למי שהפר צו הגנה שבני משפחתו לא עמדו על קיומו או על הפעלת הוראות החוק בשל הפרתו.

דיני ראיות

8. (א) בהליך על פי חוק זה לא יחולו הוראות סעיפים 3 ו-4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

(ב) הוראות סעיף 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, יחולו על בית משפט השלום הדן בתובענה על פי חוק זה.

דרכי המצאה

9. כתבי בית-דין וצווים על פי חוק זה יומצאו על ידי פקיד בית המשפט, או על ידי מי שהוסמך בכתב בידי בית המשפט או מנהל בתי המשפט; ואולם לא יוסמך לכך בן משפחתו של צד בהליך או כל אדם מטעמו, למעט עורך דינו אם זה הסכים לכך.

סמכות

10. בהליך על פי חוק זה בית משפט לא יימנע מלדון או מלתת סעד בענין, מחמת זה בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית, או שאדם התנה על זכותו על פי חוק.

הוצאות ופיצויים בפניית סרק

11. דחה בית המשפט בקשה למתן צו הגנה וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש צו הגנה את אלה או חלק מהם:

(1) הוצאות לטובת המדינה ולצד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון;

(2) פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.

חובת יידוע

11א. (א) בסעיף זה –

"מחלקה לשירותים חברתיים" – לשכת סעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958;

"עבירה" – עבירה לפי סעיפים 329, 333 עד 335, 345 עד 348, 377, 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

(ב)[1] רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג קליני, עוסק במקצוע פרה-רפואי, עורך דין, איש דת או טוען רבני, שעקב טיפול או ייעוץ שנתן לאדם במסגרת עיסוקו במקצועו או בתפקידו, היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה באותו אדם (בסעיף זה - המטופל) על ידי בן זוגו או על ידי מי שהיה בן זוגו בעבר, יידע את המטופל על כך שבאפשרותו לפנות לתחנת משטרה, למחלקה לשירותים חברתיים או למרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, וייתן לו כתובת ומספר טלפון של המקומות האמורים הקרובים למקום מגוריו של המטופל.

(ג) השר האחראי, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, יקבע הוראות לביצוע סעיף קטן (ב) ולתיעוד פעולות שנעשו לביצועו; בסעיף קטן זה, "השר האחראי" –

(1) לענין רופאים, אחיות, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים במערכת הבריאות, קרימינולוגים קליניים ועוסקים במקצועות פרה-רפואיים – שר הבריאות;

(2) לענין עובדי חינוך – שר החינוך;

(3) לענין עובדים סוציאליים, למעט עובדים סוציאליים במערכת הבריאות – שר העבודה והרווחה;

(4) לענין שוטרים – השר לביטחון הפנים;

(5) לענין אנשי דת וטוענים רבניים – השר לעניני דתות

(ד) המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, באישור שר המשפטים והועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, תתקין כללים לביצוע סעיף קטן (ב) ולתיעוד פעולות שנעשו לביצועו לענין עורכי דין.

שמירת דינים

12. הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן.

ביצוע ותקנות

13. (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

(ב) השר לעניני דתות, בהסכמת שר המשפטים, יתקין תקנות, כפי שהותקנו לפי סעיף קטן (א), לכל בית דין דתי, בהתאמות הנדרשות.

תיקון חוק הנוער

14. בחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, אחרי סעיף 3 יבוא:

"צו הגנה

3א. בית המשפט הדן בענינו של קטין רשאי, אם ראה צורך בכך, לתת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991".

תיקון חוק סדר הדין הפלילי

15. בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בסעיף 44 בסופו, יבוא "כן רשאי בית המשפט לתת צו הגנה כאמור בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991".

תחילה

16. תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו.

יצחק שמיר דן מרידור

ראש הממשלה שר המשפטים

חיים הרצוג דב שילנסקי

נשיא המדינה יושב ראש הכנסת

 

 

חובת דיווח על חיילים בסיכון

חייל צה"ל יכול לקבל טיפול נפשי פרטי רק אם קיבל אישור לכך ממחלקת בריאות הנפש במקרפ"ר. אסור לו להתחיל את הטיפול לפני קבלת אישור זה. הדבר לא מטיל חובה על המטפל, החובה חלה רק על החייל.

 

לגבי היקף חובת הסודיות של המטפל מסירת מידע מותרת:

1. אם המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע

2. כאשר חלה עליו חובה על פי דין למסור את המידע

3. כאשר יש סכנה שהחזקת כלי ירייה תסכן את המטופל או אנשים אחרים יש חובה לדווח למשרד הבריאות (ומשרד הבריאות יעביר את הידיעה לצה"ל)

4. המטפל רשאי להעביר מידע הדרוש לשם טיפול באותו חייל לידי גורמי בריאות הנפש המוסמכים בצה"ל במצבים בהם מסירת המידע חיונית להבטחת טיפול רפואי נאות לחייל. על המטפל להשתדל לקבל את הסכמת המטופל למסירת המידע ואם הדבר לא ניתן עליו להפעיל שיקול דעת ולמסור את המידע לגורמים מטפלים אחרים רק כאשר מדובר במידע שמסירתו הכרחית לטיפול שהוא חיוני עבור החייל, בנסיבות בהן אי מסירתו עלולה לגרום נזק לבריאותו. יש לציין כי סעיף זה מנחה כי מסירת המידע לא תיעשה אלא במידה הנדרשת לצורך העניין, ותוך הימנעות מירבית מחשיפת פרטיותו של המטופל

 במקרה שהחייל מחזיק נשק ויש חשש סביר שישתמש בו לפגיעה בעצמו או באחרים, הדיווח (שמועבר למשרד הפנים, לא הבריאות) לא מספיק -לא פרקטית ולא כהגנה מדיקולגלית על המטפל. התהליך עד שהדיווח יקלט במערכת, ויועבר לצבא עשוי להיות ארוך ומאוחר מידי. אירעו בעבר מקרים שמטפלים נתבעו לאחר ששלילת הרישיון הגיעה בדואר לבית המטופל מספר ימים לאחר שכבר התאבד ביריה. כאן לא מדובר היה בחייל וכנראה לא היתה דרך מהירה יותר  להרחיק ממנו את הנשק. כשמדובר בחייל הדרך המהירה שמחייבת את המטפל היא ליצור קשר עם פסיכיאטר צבאי כונן (ניתן להשיג דרך ר״מ 2). 

אתית- יש ליידע את המטופל שעומדים לעשות זאת ואם ניתן רצוי גם לקבל הסכמתו לכך. בכל אופן יש לשלוח הודעה בפקס למשרד ממשלתי ולהמתין כשבידי החייל נשק זו לא דרך שמגנה על המטופל (או סובביו) ולא דרך שתעמוד במבחן בית משפט או מצפון המטפל לו חלילה יארע אסון.   

יש למטפלים חובה, לא רק היתר, לפעול ולדווח כשהם מקבלים מידע שמישהו עומד להפגע. חייל שיש חשש סביר שישתמש בנשקו באופן זה- יש חובה ולא רק הצדקה לדווח מייד לגורמי בריאות הנפש בצבא.

 

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

20 באוקטובר 2023