מטופל נעלם.
כתבתם הודעת טקסט לשאול מה קרה, אולי אפילו שניים, וגם חיכיתם יום או יומיים. ההודעות נקראו ומענה אין, ומה שמחלחל פנימה זו ההבנה שאין עם מי לדבר ושאנחנו עומדים חסרי אונים מול פרידה חד-צדדית, פרידה בלי פרידה, החלטה שאין לנו יכולת לתקשר לגביה או לעבד אותה, קל וחומר לא לנהל עם מישהו משא ומתן. לדבר לקירות. אנו חווים את אותה מהלומה שמכיר כל נפגע גוסטינג, זה שנעלמו לו והותירו אותו לבד עם הגנותיו, הוא והן מול הדרמה האנושית של אובדן עמום. מטופל נעדר.
גוסטינג (ghosting) של מטופל זה אחת החוויות המאתגרות ביותר מולן ניצבים מטפלים.
התסכול והכאב מתגברים אף יותר במצבים בהם ההתפיידות נתפסת כתגובה לאקט מאכזב של המטפל, כמו כשל אמפתי למיניו, טשטוש עדין בגבולות, או רצף פגישות שנדחו בגלל פורס מז'ור.
תגובה ראשונית - אי תגובה
העצה שלי למטפלים היא קודם כל ללכת לקבלה רדיקלית, כלומר לקבל באופן מלא את המציאות תוך הכרה בכך שאנחנו לא אוהבים את המצב, שאין לנו דרך לשנות אותו אבל מתאמצים ומשתדלים לקבלו כפי שהוא.
הדרך היעילה ביותר שמצאתי היא לפנות להדרכה מקצועית ולהתייעץ, אבל גם אם לא, סביר שכל מדריך שפוי יעזור לכם להבין שזו עת להשתהות ולהמתין, לא להגיב.
אם אתם עובדים בגישה פסיכודינמית, תעדו את ה- Reverie בכתב, ושימרו את הדף להמשך.
עת להשתהות.
מדוע להימנע מתגובה מיידית?
כי גם אם נדמה לכם שדעתכם מיושבת ובחירת המילים מולידה ניסוח מהוקצע, ידוע וברור כי רגשות נוטים להסתנן ולמלמל את עצמם בינות למילים, וכי במצב הנוכחי תגובה עלולה בהחלט להחמיר את המצב. למעשה, רבות מהטעויות הקשות ביותר של בני אדם מתרחשות באירוע שניוני, לא זה המרכזי, כלומר תוך מאמץ כן לתקן ולפתור בעיה.
יתירה מכך, חשוב להיות מודע להשפעה הניכרת של הצורך בסגירה (Closure) על התגובה לגוסטינג, ולזכור שהדחף להגיע לתשובות מונע בעיקר על ידי הצורך בסגירה, לא בהכרח לאור מציאות אובייקטיבית.
לבסוף, טוב לקחת את הזמן. מחקר מלמד כי בוגרים צעירים נוטים להגיע מהר יותר למסקנה כי עברו גוסטינג, ובאותה עת עם ביטחון נמוך יותר באשר לסיבות לכך. לעומת זאת, אנשים בגילאים מבוגרים יותר, ובהקשר שלנו גם בעלי ידע וניסיון קליניים ופוזיציה טיפולית, מגיעים להבנות בחלוף יותר זמן, ועם ביטחון גבוה יותר.
יצירת קשר
במקום להגיב מיידית, בחרו ביומן תאריך ספציפי, משהו כמו שבועיים או חודש קדימה, וגשו שוב לסוגיה בחלוף הזמן ועם שוך הדף הפגיעה. כשתגיע לה העת מומלץ לנסח הודעה המתקפת את העובדה שאתם חושבים וזוכרים את המטופל ואת הקשר, וכי אתם מציעים לקיים מפגש יחיד שיאפשר להיפרד בצורה ראויה ואם לא, שהדלת פתוחה והרצון קיים, גם בעתיד. בדקו רגע שאתם מתכוונים לכך ושלחו. הודעה אחת, בלי follow up.
מבחינת אחריות מקצועית, ניתן להפסיק את הקשר לאחר תקופה מסוימת. אך חשוב לעשות זאת בצורה מסודרת ומכבדת: קודם כל, יש לתעד את הניסיונות ליצור קשר ואת כל הצעדים שננקטו כדי לוודא שהמטופל יודע שיש לו אפשרות לחזור. כך, גם אם הקשר הסתיים פורמלית, יש תחושת אחריות מקצועית ודאגה להמשכיות.
חשוב לא להשאיר אותו בלי גישה לעזרה. בהודעה האחרונה מומלץ לכלול מידע על אפשרויות טיפול אחרות, כך שגם אם המטופל בחר להתרחק, יש לו דרך לחזור ולקבל עזרה נפשית בעתיד.
גם בזמן המיידי לאחר הההיעלמות, חשוב לשקול האם לפנות למקורות בקהילה או למשפחת המטופל, זאת במקרה וקיים סיכון עבורו או עבור אדם אחר.
ניהול מפגש הפרידה
לקראת המפגש, ההמלצה היא שהמטפל יעבד את חווית הגוסטינג בהדרכה מקצועית או בקבוצת עמיתים, כדי לאפשר הבנה ובירור רגשי.
כך תגיעו מוכנים יותר למפגש ותוכלו לפגוש את המטופל במקום של קבלה ולא של אשמה או כעס.
זכרו שהתחייבתם למפגש אחד ועמדו בהתחייבות. זה מפגש סגירה, לא פתיחה. אם המטופל מעלה מצדו רצון לחזור לפגישות, ואם זה מתאים, הקדישו לפחות מפגש אחד לעיבוד התהליך מצד המטופל. כידוע, ההקשר הוא האקט האימפולסיבי שלו, אבל נכון יהיה להקשיב היטב לחלק הביקורתי, זה מסוג המתנות הנדירות שמטופלים מעניקים ברגעי קצה ותפקידנו לקחת וליישם איתם ועם אחרים.
אפשר שתפגשו כאן דברים שלא ידעתם, אבל מה שכמעט ודאי זה שהמטופל עמד בשעתו מול קושי גדול לבטא את מה שהרגיש, עד כדי כך שהעדיף לשבור את הכלים. נטישה הייתה עבורו קלה יותר משיתוף. המסר הוא שעם מטופל זה (וסביר שגם עם אחרים) נדרשת רגישות רבה יותר באיתור רמזים לביטויים עדינים של ביקורת, פגיעה, אכזבה, או פשוט מיצוי של הטיפול.
בהמשך העבודה הטיפולית, אחרי שהמקרה עובד והמקצב השבועי שב לסדרו, מעניין יהיה להסתכל על אירוע הגוסטינג כשחזור של מערכת יחסים משמעותית וכואבת בחיי המטופל, בעבר, בהווה או בשניהם.
יחד עם זאת, טבעו המעורפל של אקט הגוסטינג מעודד אונו כמטפלים לבנות נרטיב שנועד להבין ולהבנות את ההסברים לסיום הטיפול.
תיתכן כאן הטיה מסוימת, שכן בניית ההסבר מעניקה תחושת סדר והיגיון, ומפחיתה חרדה, אך מבוססת בעיקרה על השערות תאורטיות ולא על עובדות.
בנוסף, מומלץ לחזור לרשומות של המפגשים האחרונים לפני אקט הגוסטינג ולבדוק עם המטופל - ישירות או בעקיפין - מה עבר עליו בתוך הקשר הטיפולי.
יתכן שההיעלמות התרחשה דווקא בצלה של התקדמות משמעותית, אשר שאיימה על המטופל והעלתה הגנות קודמות שהפכו את המרחב הטיפולי לבלתי נסבל.
חשוב לבחון את ההעברה הנגדית שהתעוררה בכם אחרי שהמטופל התפייד - הדאגות, המחשבות, המשאלות ולעיתים גם ההקלה שהתלוותה לסיום של קשר מכביד.
תודה על הקריאה,
איתן טמיר
מקורות:
Arvidsson, W., & Flygfors, L. (2023). Avoiding uncertainty in the aftermath of ghosting: The role of need for closure and age (Bachelor's thesis, University of Gothenburg, Department of Psychology). https://gupea.ub.gu.se/handle/2077/80002
West T, Torrico TJ. Terminating the Therapeutic Relationship. [Updated 2024 Sep 2]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK608005/