מכון טמיר לפסיכותרפיה
מהם תהליכים מקבילים
בפסיכותרפיה?
כיצד הם מתבטאים
בטיפול פסיכולוגי אישי, בקבוצה ובארגון?
תהליך מקביל הוא מושג בו משתמשים אנשי מקצוע מתחומי הטיפול הנפשי הדינמי-מערכתי, כדי לתאר חפיפה לא מודעת בין התהליך שקורה בין המטפל למטופל, לתהליכים אחרים שקורים בין המטופל לבין דמויות חשובות אחרות בחייו. תהליך מקביל אינו מזיק לתהליך הטיפולי, אך לעיתים הוא סמוי מן העין - ומכאן מורכבותו. המודעות לקיומו, בדומה למודעות לקיומם של תהליכי העברה והעברה נגדית, עשויה לשרת את התפתחות התהליך הטיפולי.
תהליך מקביל הוא אחת התופעות הקסומות בעולם הטיפול הנפשי. במאמר זה ננסה להבהיר את התופעה, לתת דוגמא מהפרקטיקה הטיפולית ולהציע לכל אחד מאיתנו, מטפלים ולא מטפלים, דרך ייחודית להתבונן ולהיות מודעים יותר לגבי התרחשויות במרחב הבין אישי.
בואו נביט במקרה הדימיוני הבא כדי שנבין כולנו במה מדובר:
פסיכולוגית מטפלת בנערה מתבגרת עמוסת קשיים. הטיפול נמצא בפגישה החמישית והפסיכולוגית מוצאת שהיא אבודה בסבך המורכבות הנפשית של הנערה: המטופלת מחפשת (ומוצאת) חומרים כתובים על הפסיכולוגית באינטרנט, מקריאה בפניה בקול בפגישה דברים שכתבה בבלוג על טיפול וגורמת לפסיכולוגית להרגיש בוז וזלזול מצד הנערה. מה הייתם עושים בנקודה כזאת? דרך אחת היא לנסות להתמודד עם הזעם של הנערה, לחפש דרכים להרגיע אותה, אולי להציב לה גבולות ולהתנות את המשך הטיפול בהתנהגות פחות מתריסה. דרך שנייה היא להכיל את הזעם, לקבל את זלזול והבוז ולנסות לעבור את זה בשלום. דרך שלישית, הרבה יותר מעניינת ורלוונטית, היא לנסות לפענח מה קורה בתהליך בין השתיים תוך שימוש במושג של תהליך מקביל.
תהליך מול תוכן
המשתנה המרכזי שמשחק כאן תפקיד הוא התהליך ולא התוכן:
התהליך עונה לשאלה:
"כיצד הדברים נאמרים?"
התוכן עונה לשאלה:
"מה הדברים שנאמרים?".
כדי לפענח את התהליך המקביל, הפסיכולוגית צריכה ראשית לשער שההתרחשויות הבין-אישיות בין השתיים בחדר הטיפול אינן חד-פעמיות ואינן מקריות, אלא מתארות מציאות בין אישית דפוסית, שחוזרת על עצמה גם ביחסים אחרים בחייה של הנערה - בעולם בין-אישי מקביל.
מכאן היא תוכל לברר עם המטופלת את השאלות הבאות:
-
אילו התנהגותיות משחזרת הנערה באופן מקביל (בוז, השפלה, זלזול)?
-
מי מתנהג כלפיה באופן הזה?
-
האם היא מתנהגת כך כלפי אחרים?
והנה, הפלא ופלא, המטופלת המופתעת (והפתעה היא אירוע חשוב בטיפול) מספרת על ההשפלות והבוז שספגה לכל אורך ילדותה על ידי אחותה הגדולה. ההתייחסות של הפסיכולוגית אל התהליך המקביל שהתרחש מחוץ לקשר הטיפולי פתחה צוהר לעיבוד של מערכת יחסים קשה ומתעללת שהשפיעה על חיי המטופלת - מהיום שהיא זוכרת את עצמה היא מותקפת ופיתחה מנגנוני התמודדות. מכאן סלולה הדרך לבניית אמון ועבודה טיפולית משותפת שתעבד את הפגיעה ותסייע למטופלת להיות ערה ליחסים מתעללים אמיתיים בחייה - הן של אחרים כלפיה והן שלה כלפי אחרים.
כדי להבין טוב יותר את המושג, כדאי לעיין בשני מאמרים נוספים באתר:
תהליך מקביל בהדרכה (supervision) על פסיכותרפיה
תהליך מקביל נוצר מעצם העובדה שהמטפל והמדריך שלו, בדיוק כמו המטופל, אינם מנותקים מרגשותיהם שלהם, העולים בעקבות התכנים הטיפוליים.
יחסי ההדרכה בין המדריך למטפל, אשר מזכירים במידה מסוימת את יחסי הסמכות שבין המטפל למטופל, מהווים קרקע פוריה להבנה של הדילמות והקונפליקטים של המטופל התהליך המקביל.
משמעות הדבר היא שביחסים בין המדריך לבין המטפל קיימים היבטים שמושלכים מתוך הקשר היחסים בין המטפל לבין המטופל. רגשות שעולים בטיפול, כמו כעס וחוסר אונים, מתבטאים בתסכול של המטפל בהדרכה. כאשר תהליך מקביל כזה אינט מטופל, תיתכן תקיעות גם בתהליך הסופרויוז'ן, וכך, במקום לפתור את הרגשות הקשים - ההדרכה מחזקת ומשמרת אותם.
זהו תהליך מקביל Bottom-Up. מהטיפול אל ההדרכה.
ישנה גם השפעה מלמעלה מלטה, Top-Down, מההדרכה את הטיפול:
ההדרכה אינה מתקיימת בחלל ריק, במנותק מעולמו הפנימי של המדריך ומהרגשות המתעוררים בו. המטפל מושפע מהתנהגות המדריך, והלך הרוח הזה מועבר בתהליך מקביל גם למרחב הטיפולי עצמו (תהליכי Top Down). מדריכים טובים בפסיכותרפיה מחפשים עדויות על הקבלות דינמיות ומשתמשים באופן תדיר בהבהרה ובפירוש של התהליך המקביל. הם מתאימים את דרך העבודה שלהם בהדרכה בהתאם לחומר אותו הם סופגים מהמטפל וחותרים להסבר שיבהיר את הקשר בין כאן (ההדרכה) לבין שם (הטיפול).
השימוש בתהליך המקביל מקבל אופי שונה בטיפולים דינמיים שונים, בהתאם לסיטואציה, למדריך, למטפל, למטופל, ולפעמים גם לארגון בו מתקיימים הטיפול וההדרכה.
בעיתות של משבר בטחוני או אובדן לאומי חשוב לבחון גם את ההשפעה של "הלא מודע החברתי" על כל רמות המערכת.
המדריך והמטפל מחויבים לחקור (Explore) את המעגלים השונים של המעורבים בתהליך ואת ההשלכות כל שינוי בשכבה של המעגל על כל השכבות האחרות.
המדריך צריך לשאול את עצמו:
אילו רגשות עולים בו מול המטפל?
למה דווקא הם עולים וכיצד הם משפיעים על אופי ההדרכה?
למשל, מטופל המכעיס את המטפל מסיבות שונות שאינן בהכרח קשורות בו, או מטופל שמתקשה להשתפר ולהתמסר לטיפול, עשוי למצוא עצמו במצב תקיעות מסוים, היוצר תסכול ממשי אצל המטפל. התסכול והייאוש אינם מקדמים את הטיפול לעבר אופק חיובי, ואת הדפוס הזה יכול המדריך לבחון, לנתח ופעמים רבות גם לפתור.
היציאה ממצב בו התהליך המקביל פוגע באופן כלשהו במטופל, נעוצה קודם כל במודעות לקיומו של התהליך המקביל. ברגע שהמדריך מזהה את ההקבלה, עליו לשקף זאת למטפל ולפעול בעצמו למען שינוי המצב. כאשר מזוהה ההקבלה הפוגעת בטיפול- חשוב לשנותה. שינוי אינו בהכרח יציאה מהחפיפה בין התהליכים, ייתכן כי אם ליצור הקבלה מסוג אחר, מועיל ואדפטיבי יותר. למשל, מעבר ממצב בו המדריך מזדהה עם התסכול של המטפל, למצב בו הוא מעודד אותו ומעורר בו מוטיבציה לשינוי, עשוי לעורר מעבר גם בתהליך הטיפולי- מתקיעות של המטופל לעבר חשיבה חיובית קדימה.
חשוב לדעת כי על אף שברעיון התהליך המקביל נעשה שימוש משמעותי בקרב מדריכים קליניים, הרעיון לא זכה לתיקוף מחקרי עד היום, ונותר בגדר רעיון תיאורטי בלבד.
קיימים מעט מדי מחקרים שניסו להתחקות אחר התהליך המקביל, אבל נמצאו חסרי תוקף סטטיסטי. למשל, מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים כמעט ואינם נעזרים בתהליך.
אולם, אין זה חריג בעולם הטיפול הנפשי, ובעולמות התוכן הקרובים אליו (כדוגמת עולם העבודה הסוציאלית, עולם קלינאות התקשורת והריפוי בעיסוק), שנוצר שימוש רב דווקא במושגים שנותרו תיאורטיים בלבד, וחסרי תוקף אמפירי מבוסס. לרעיונות הללו יש תוקף קליני מעשי, שמבוסס על שנות פרקטיקה רבות, שקשה להביאם לתנאי מעבדה מבוקרים.
הדוגמא המובהקת לכך היא רעיונותיו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שרבים מהם אינם ניתנים לבדיקה מחקרית תוצאתית. עם זאת, פרויד נותר שם דבר בכל הקשור לפסיכולוגיה וטיפול נפשי, ומושגיו עדיין משמשים במידה רבה את מרבית האסכולות הטיפוליות.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
אילת צמח, MA, פסיכולוגית קלינית
מקורות:
Mitchell, S. A. (1993). Hope and dread in psychoanalysis. New York: Basic Books.
