טראומת שמחת תורה | הזמן שלא זז בדרך ליום השנה

מי שנרתע מ'שמחת תורה' שירים יד.

כמו החשש מתאריך ה-7/10, התאריך הלועזי ליום ששינה פה הכל, כך גם התאריך לאסון שפקד אותנו מהווה טריגר טראומטי ומלווה בחששות ותגובות רגשיות שליליות.

התאריך בו התרחש האסון הכבד מפעיל את הזיכרון הטראומטי המקושר אליו. הוא מעלה אל המסך התודעתי את המראות הקשים, את הסרטונים שהחלו לפקוד את ה'טלגרם' באותו בוקר חשוך, את תמונות הנעדרים מאותו היום, עד שהתקבלה ההבנה על גורלם. בציון יום השנה הלועזי רבים העלו לרשתות תמונות וסרטונים שהעלו ב-7/10 של שנה שעברה, כשעוד לא חיברו את הנקודות לכדי תמונה גדולה, מסמנים לעצמנו את הרגעים הראשונים של העולם החדש שקמנו אליו. 

ואז הגיעו החגים. ראש השנה עבר עלינו, לאחר מכן יום כיפור, והנה, סוכות. ובואו של החג מביא את התקרבות מועד שמחת תורה. 

שני המועדים, העברי והלועזי, הפכו לימי אבל שמעלים בנו את אותן תחושות קשות שנצרבו בגופנו, את המשפט "לעולם לא עוד", שאחרי מה שחווינו נותר עם סימן שאלה. 

ויש באוויר יראה ופחד מפני העתיד להתרחש באותם מועדים, שכן לתאריך יש משמעות סמלית חזקה והוא מפגיש אותנו עם התעוררות מחודשת של הרגשות שהרגשנו. מזכיר את ההלם, את העצב והתדהמה, מפגיש עם תגובות פיזיולוגיות ועם מחשבות אודות האירוע הטראומטי. כל אלו מביאים להתכנסות, לרצון להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה. משבשים את שגרת חיינו, לא מאפשרים לחיות לצד הכאב אלא לחיות את הכאב כאילו מעולם לא הלך.

טראומה יכולה להיות משתקת, לתעתוע שפוקד את חיינו ולא מרפה, וכדי שלא תהפוך לכזו, חשוב שנדע להיתמך. לדבר עם אדם קרוב, להקיף את עצמנו בדברים שגורמים לנו להרגיש טוב יותר. לדבר עם איש מקצוע, שיעזור לנו להתמודד עם הקושי. לא קל, אבל חשוב שנזכיר לעצמנו שיציאה חוצה היא מה שיעזור, ולא השתבללות פנימה, גם אם מרגיש לנו שההיפך הוא הנכון. כי אם נישאר עם הדברים לבד הם לא ילכו לשום מקום, אך אם נאפשר לעצמנו את המקום והלגיטימציה, נבין לאט לאט איך חוזרים לנשום.

'שמחת תורה', וקצת קשה לשמוח, ואולי השנה זו לא המטרה שעומדת לעיני כל. אולי השנה המטרה היא לנסות להפחית ולהקל על הסבל, כדי שבשנים הבאות השמחה תוכל לחזור. 

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב