התמודדות פסיכולוגית עם אלצהיימר | תסמינים, מחקרים וטיפולים

 

מהי מחלת אלצהיימר?

 

 

אלצהיימר היא מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית שעם הזמן גורמת לחוסר יכולת של המוח לתפקד כהלכה. 

 

הסימפטומים המרכזיים של המחלה הם אובדן זיכרון ובלבול, והיא מהווה את הסוג הנפוץ ביותר של דמנציה (שיטיון) ולרוב נצפית אצל קשישים. 

 

נכון להיום, לאלצהיימר אין מרפא, אך ניתן לנהל את התדרדרות התסמינים באמצעות אסטרטגיות התנהגותיות וטיפול תרופתי. 

 

היא נחשבת לגורם המוות החמישי בשכיחותו בארצות הברית בקרב מבוגרים מעל גיל 65.

לפי נתונים מאמצע 2023, 7% מהפניות של מבוגרים מעל 65 לחדר מיון הן על רקע אלצהיימר או דמנציה. 

 

תסמיני המחלה כוללים בעיות בזיכרון, בתקשורת, בהבנה ובשיפוט, ועשויים גם להתפתח שינויים באישיות. 

 

 

שלבי המחלה

 

עם התקדמות המחלה דועכת היכולת לתפקד מנטלית, חברתית ופיזית, ובעוד שהתפתחות המחלה יכולה להשתנות מאדם לאדם - לרוב היא עוקבת אחר דפוס דומה, המאופיין בשלושה שלבים: 

 

• שלב מוקדם – קושי ללמוד מידע חדש, למצוא את המילה המתאימה לתיאור דבר, לזכור אירוע שארע הרגע (פגם בזיכרון קצר הטווח) או לתכנן ולארגן פעילות הדורשת תפקוד ניהולי. 

• שלב ביניים – היכולת לחשוב בצלילות הופכת קשה יותר, לעתים קרובות זיכרונות ארוכי טווח מתעמעמים, יכולה להיות ירידה ביכולות הוויזואליות והמרחביות (שעשויה להביא את החולה לשיטוט או להליכה לאיבוד), וגם שינויים רגשיים והתנהגותיים, כמו חרדה או סערת נפש, נפוצים בשלב זה ויכולים להיות מאתגרים עבור החולה ועבור הסובבים אותו כאחד.

• שלב מאוחר – ירידה משמעותית בתפקודים גופניים,שהופכת משימות כמו הליכה, התלבשות ואכילה לקשות. לבסוף החולה הופך תלוי לחלוטין במי שמטפל בו. 

 

 

אובדן עמום

 

ישנם שני סוגים של אובדן עמום (ambiguous loss):

 

• אדם שנעדר מבחינה פיזית אבל נוכח מבחינה פסיכולוגית

• אדם שנעדר פסיכולוגית, אבל נוכח מבחינה פיזית

 

חולי אלצהיימר ובני משפחותיהם מתמודדים עם הסוג השני של אובדן עמום: התהליך הפרוגרסיבי של דמנציה מביא עמו תחושות של אובדן ורגשות צער על האבחנה, שמתעצמים לאורך התקדמות המחלה.

בני המשפחה המטפלים בחולה וסועדים אותו מתאבלים על אובדן חלומות ותוכניות בעתיד, אובדן של הורה או בן זוג, אובדן תפקידים מסורתיים ואחריות משותפת על הכשלים הקוגניטיביים המזדחלים בחייו של האדם שמתמודד עם דמנציה.

 

 

אטיולוגיה

 

מבחינת הסיבות למחלה, ידועים שינויים במוח המאפיינים חולי אלצהיימר, אך לא ידוע עד הסוף מה גורם להם.

 

 

חציית מחסום דם-מוח ואלצהיימר 

 

חוקרים אוסטרליים זיהו את אחד הגורמים המסבירים אלצהיימר, במה כ"פריצת דרך" של ממש.

על ידי למידה של תהליכים במחסום הדם-מוח אצל עכברים, החוקרים הגיעו להבנה מדויקת יותר לגבי הסיבתיות ותהליך ההתפתחות של מחלת האלצהיימר.

המחקר מראה כי ריבוי של חלבוני שומן רעילים בדם עלול לפגוע בכלי דם מוחיים מיקרוסקופיים (נימים) ולאחר מכן לחצות את מחסום דם-מוח (blood-brain barrier), לחדור פנימה, לגרום להתלקחות דלקתית ובעקבותיה לתמותה של נוירונים.

ממצאיהם מצביעים על אפשרויות טיפול ומניעה אפשריות למצב הדמנטי של המחלה.

 

 

קשר בין גיל מתקדם לאלצהיימר 

 

גיל מתקדם אינו כרוך בהכרח בהנמכה קוגניטיבית.

למעשה, מחקר מאוגוסט 2021 מלמד כי חלק מהתפקודים הניהוליים משתפרים עם הגיל. 

 

ככל הנראה, מעורבים בכך שילוב של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים וכאלה הקשורים לסגנון החיים.

אלצהיימר אינה חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות, אך עם ההזדקנות הסיכוי לפתח אותה גדל. ואולם, אין זה נכון שהמחלה משפיעה רק על קשישים. למעשה, ישנם שני סוגי אלצהיימר: 

• התפרצות מאוחרת, הפוגעת באנשים מעל גיל 65

• התפרצות מוקדמת, המוגדרת על ידי סימפטומים המתחילים לפני גיל 65

 

 

קשר בין זיהום אוויר לאלצהיימר

 

יש גורמים רבים ומגוונים להתפתחות דמנטיה ומחלת אלצהיימר.

למשל, במחקר אנגלי, ביקשו החוקרים לבחון קשר פוטנציאלי בין איכות אוויר ירודה לבין התפתחות דמנציה. הם השתמשו באומדנים של זיהום אוויר ורעש וגילו קשר חזק בין רמות גבוהות של זיהום לבין דמנטיה. 

 

 

דלקת חניכיים ואלצהיימר

 

מחקר אחר מלמד כי החיידק שאחראי על דלקות חניכיים, קשור בצורה חזקה למחלת אלצהיימר. החיידק המזהם, שמצית דלקות חניכיים נקרא Porphyromonas gingivalis.

המשמעות של המחקר מרתקת ואף יישומית: ייתכן כי ניתן לחסן נגד החיידק ולמנוע את המחלה, או לפחות להפחית את ההסתברות להתפתחותה.

 

 

גורמי סיכון לפיתוח אלצהיימר

 

קיימים גורמים שנקשרו לסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (Nianogo et al, 2022):

 

• זוהו גנים שמגבירים להגביר את הסיכוי של קרובי משפחה ביולוגיים לחלות באלצהיימר. 

• מחלת לב וכלי דם.

• יתר לחץ דם, סוכרת ודיכאון באמצע החיים.

• פגיעת ראש.

• סגנון חיים: היעדר פעילות גופנית, תזונה לא בריאה, משקל יתר, עישון וצריכת אלכוהול.

• הרגלי שינה לקויים או דום נשימה בשינה (אפניאה) עלולים אף הם להגדיל את הסיכוי ללקות באלצהיימר.  

• השכלה נמוכה.

• אובדן שמיעה.

 

 בהיבט האישיותי, נמצא כי נוירוטיות מגבירה את הסבירות לפתח פלאקים עמילואידים וסבכים נוירופיברילריים, וכי מצפוניות מפחיתה את הסבירות לפתחם (Terracciano et al, 2022).

 

מדובר לרוב במחקרים תצפיתיים, ובכל מקרה לא על קשר סיבתי.

 

 

אבחון

 

אבחון המחלה נעשה על ידי שלילת מחלות וגורמים אחרים, סקירת ההיסטוריה המשפחתית וביצוע בדיקה מנטלית לבחינת תפקוד המוח.

רוב הרופאים יבצעו גם בדיקות סריקת מוח, כמו MRI, שבכוחן לזהות שינויים בגודל ובמבנה המוח, מה שעשוי לרמז על כיוון של אבחנת אלצהיימר.

 

בעוד שלעתים קרובות רופאים כלליים מאבחנים אלצהיימר, ניתן לבקש הערכה גם מפסיכולוג גריאטרי, רופא גריאטר או נוירולוג.

 

ירידה ביכולת הקוגניטיבית יכולה להיגרם גם מסיבות אחרות, חלקן הפיכות, ולכן אבחון מוקדם ומדויק הוא חיוני.  

 

 

אבחנה מבדלת לגבי דמנציה ואלצהיימר 

 

אלצהיימר הוא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה, אך קיימים גם סוגי דמנציה אחרים, כמו דמנציה וסקולרית, דמנציה עם גופיפי לואי, דמנציה פרונטו-טמפורלית ועוד. 

 

אנשי מקצוע, ובפרט נוירו-פסיכולוגים קליניים, פיתחו שיטות מדידה להערכת יכולות הזיכרון,  שבין היתר מאפשרות לזהות הבדלים בין הזדקנות תקינה לבין סימנים ראשונים של התפתחות דמנציה.

שיטות אבחון אלו יכולות גם לסייע בחדר מיון, כאשר אובדן זיכרון (אמנזיה) קשור לסיבות פסיכולוגיות שניתן לטפל בהן, כמו דיכאון או הפרעות שינה.

 

  

טיפול באלצהיימר

 

טיפול פסיכולוגי עבור מבוגרים/ות בגיל השלישי, ובפרט באלצהיימר, הוא תחום מאתגר שדורש יותר ויותר משאבים ומחקר. 

כיום הטיפול באלצהיימר מתמקד בהפחתת התסמינים, כולל קוגניטיביים, התנהגותיים ורגשיים, על ידי תרופות וגישות לא-תרופתיות. 

 

הטיפולים הלא-תרופתיים מתמקדים בטיפול בסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים על ידי שינוי הדרך בה מבינים ומתקשרים עם החולה.

הגישות הללו מתבססות על ההבנה שעבור חולי אלצהיימר התנהגות היא לעתים קרובות דרך תקשורת, כך שהמטרה היא להבין את פשר התנהגותם ואת הסיבות לה.

למשל, ההבנה שחוסר מנוחה עשוי לנבוע מרצון לצאת להליכה או לעשות צרכים, ומתן מענה לכך, יביאו לתגובה אפקטיבית בהרבה מאשר לבקש מהאדם הדמנטי להתיישב בחזרה במקומו. 

 

מומחים ממליצים לנסות גישות לא-תרופתיות לתסמיני אלצהיימר לפני הפנייה לטיפול תרופתי, והתחום מתפתח כל הזמן.

למשל, מחקר ישראלי שפורסם באוגוסט 2021,העלה כי טיפול בתא לחץ (טיפול היפרברי) יעיל להפחתת תסמינים של דמנציה ואלצהיימר. 

 

בסוף 2021 החל ניסוי ראשון בחיסון הניתן דרך האף,שמטרתו למנוע או להאט את החמרת המחלה. 

החיסון מורכב מתרופה, פרוטולין (Protollin),שנועדה לעורר תאי חיסון המסירים רובד דביק מהמוח.

 

בגזרת הטיפול התרופתי, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר שני סוגי תרופות לטיפול באלצהיימר: מעכבי כולין אסטראז (אריספט [דונפזיל], אקסלון [ריבסטיגמין] ורזדין [גלנטמין]), ונוגדי NMDA (נמנדה [ממנטין]).

 

בעוד שנראה כי תרופות אלה אכן משפרות תהליכי חשיבה ועשויות להאט את ההתדרדרות עבור חלק מהאנשים, האפקטיביות הכללית שלהם משתנה באופן ניכר.

 

תרופות פסיכוטרופיות יכולות להירשם כדי לכוון אל הסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים של המחלה. 

 

תרופות פסיכוסטימולנטיות, כמו מתילפנידאט (ריטלין ונגזרותיה) עשויות לסייע בהפחתת תסמיני האדישות בקרב חולי אלצהיימר, כך על פי מחקר שפורסם ב-2021 ב- JAMA Neurology.

 

 

עם אבחון אלצהיימר, תגובות של אבל, עצב ודאגה הן נורמליות, למרות שלעתים יש כאלה שיחושו הקלה מגילוי הסיבה לתסמינים שהם או אדם יקר להם חווים.

 

חשוב לזכור שגם נוכח האבחנה עדיין ניתן לקיים חיים מלאי משמעות.

כדאי לחפש תמיכה חברתית וייעוץ, במידת הצורך, לשמור על הבריאות הגופנית ככל הניתן, לעקוב אחר דרכים מעשיות לשיפור הזיכרון (למשל קביעת שגרה), לשמור על בטיחות ולדאוג לקבל את הטיפול הטוב ביותר באמצעות חתימה מראש על ייפוי כוח,

 

להמשך הדרך. לקיחת אחריות על העתיד היא הדרך הטובה ביותר לנהל את אורח החיים והאתגרים הרגשיים שתביא עמה המחלה. 

 

 

מניעה

 

לא ידוע כיום על דרך מוכחת למניעה מוחלטת של אלצהיימר, אך ניתן להפחית משמעותית את הסיכוי לחלות במחלה.

תזונה בריאה ללב ואורח חיים אקטיבי עם פעילות גופנית שנעשית באופן עקבי, אינטראקציות חברתיות ותרגילי חשיבה על בסיס קבוע הוכחו כולן כאסטרטגיות יעילות בהפחתת הסיכון לחלות באלצהיימר. 

 

 

תמיכה במטפלים העיקריים

 

אם אתם לא לגמרי זאבים בודדים, יגיע שלב בחיים בו תמצאו את את עצמכם דואגים לאדם יקר שסובל ממחלה אחר.

 

בין אם זה מדובר במשבר פתאומי ובלתי צפוי או בתהליך פרוגרסיבי ומדרדר, .מטפל עיקרי (Primary Caregiver) הוא אדם שנדרש לשאת ברוב נטל הטיפול, הליווי והסעד עבור האדם החולה.

בהקשר של אלצהיימר מדובר ברוב המקרים בטיפול בהורה קשיש או בבן/ת זוג חולה.

המחירים הנפשיים והגופניים של טיפול עיקרי בדמנציה כוללים רמות גבוהות יותר של מתח, יותר תסמיני דיכאון וחרדה ורמות נמוכות יותר של תחושת רווחה סובייקטיבית בהשוואה למטפלים שאינם מטפלים  (Mahoney et al, 2005).

 

אורית זיידמן, עמיתת מכון טמיר ומנחת קבוצות מנוסה, מקימה בימים אלו קבוצת תמיכה שנועדה לסייע למטפלים/ות עיקריים.

הקבוצה תתקיים בתל אביב וכל משתתפיה הם מטפלים עיקריים עבור מתמודדים עם מגוון מחלות כרוניות, בינהן אלצהיימר ודמנציה.

 

 

עוד מקורות עזרה קהילתיים עבור מטפלים עיקריים:

 

עמותת עמדא - קו סיוע וקבוצות תמיכה למתמודדים עם מחלת אלצהיימר ולבני משפחותיהם.

 

עמותת Caregivers Israel.

 

 

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

 

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

 

עלות: 140 ש"ח

 

 

הרשמה מהירה:

 

 בתל אביב / אונליין בזום

 

 

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

Gerlach LB, Martindale J, Bynum JPW, Davis MA. Characteristics of Emergency Department Visits Among Older Adults With Dementia. JAMA Neurol. Published online July 24, 2023. doi:10.1001/jamaneurol.2023.2244

 

Mahoney R, Regan C, Katona C, Livingston G. Anxiety and depression in family caregivers of people with Alzheimer disease: the LASER-AD study. Am J Geriatr Psychiatry. 2005 Sep;13(9):795-801. doi: 10.1176/appi.ajgp.13.9.795. PMID: 16166409.

 

Mintzer J, Lanctôt KL, Scherer RW, et al. Effect of Methylphenidate on Apathy in Patients With Alzheimer Disease: The ADMET 2 Randomized Clinical Trial. JAMA Neurol. Published online September 27, 2021. doi:10.1001/jamaneurol.2021.3356

 

Nianogo RA, Rosenwohl-Mack A, Yaffe K, Carrasco A, Hoffmann CM, Barnes DE. Risk Factors Associated With Alzheimer Disease and Related Dementias by Sex and Race and Ethnicity in the US. JAMA Neurol. Published online May 09, 2022. doi:10.1001/jamaneurol.2022.0976

 

Antonio Terracciano, Murat Bilgel, Damaris Aschwanden, Martina Luchetti, Yannick Stephan, Abhay R. Moghekar, Dean F. Wong, Luigi Ferrucci, Angelina R. Sutin, Susan M. Resnick, Personality Associations With Amyloid and Tau: Results From the Baltimore Longitudinal Study of Aging and Meta-analysis, Biological Psychiatry, Volume 91, Issue 4, 2022, Pages 359-369.

  

Veríssimo, J., Verhaeghen, P., Goldman, N. et al. Evidence that ageing yields improvements as well as declines across attention and executive functions. Nat Hum Behav (2021). https://doi.org/10.1038/s41562-021-01169-7