מכון טמיר לפסיכותרפיה
העיסוק במיניות בחברה העולמית ובחברה הישראלית, בפרט, נחשב לטאבו. למרבית האנשים בחברה שלנו יש פחד או רתיעה לגעת בנושאים הקשורים במיניות, ולכן ברוב המקרים יש השתקה בעקבות בושה ומבוכה. הטאבו גובר כשהשיח מתקרב לנושאים במיניות הקשורים לזהות מינית, נטייה מינית והעדפה מינית, וגולש גם למרחבים העוסקים במגדר, זהות מגדרית ובתוכה גם הבלבול בזהות המינית והמגדרית.
בשנים האחרונות עולה שיח גובר בנושאים אלה בעיקר סביב דמויות מקהילת הלהטבק״א הנמצאות בקונצנזוס, ביניהן אנשי בידור וטלוויזיה, זמרים, פוליטיקאים וחברי כנסת. ייצוגים אלו מקבלים גם חיזוקים באוכלוסיית הנוער והצעירים בפרופילים הנמצאים ברשתות החברתיות, דוגמת אינסטגרם, סנאפצ׳אט וטיק טוק. חשוב לציין כי בשנים האחרונות עולים נושאים הקשורים לקהילת הלהטבק״א גם בשיח החברתי בצורת הפגנות למען ונגד זכויות הקהילה, דוגמת ההפגנה למען תיקון חוק הפונדקאות, שהינו חלק קטן, אך משמעותי, בדרישה לשוויון זכויות של חברי הקהילה לחברה הכללית בישראל.
יחד עם זאת, אנשים רבים עוד חוששים לחיות את חייהם כפי שהם מרגישים שהיו רוצים לחיות אותם. הם נוטים להסתיר, להימנע מלהחצין, לשמור על סודיות ודיסקרטיות, גם מהקרובים אליהם ביותר, בעקבות מחשבה שאם ידברו את צרכיהם, יחשפו את הבטן הרכה ויפגעו מכך.
מה זה הומופוביה מופנמת?
פעמים רבות ההימנעות מלהודות ולקבל בעצמך את מי שאתה נובע מהומופוביה מופנמת – מונח המתאר את הקושי לשאת את הנטייה או ההעדפה המינית, בעקבותיה עולים רגשות של אשמה, בושה, חולשה וכעס, במקביל להתנהגות שנועדה להסתיר ולהעצים את הצד ההופכי של האמת – גברים בוחרים להתנהג לפי אמות מידה סטריאוטיפיות גבריות, להחצין את גבריותם, כוחם, עד להיותם אגרסיביים, עוינים ותוקפניים. במקרים מסוימים בוחרים גברים, וגם נשים, להתחתן עם בן/בת זוג מהמין השני רק כדי להיענות לצרכי החברה, המשפחה והנורמה, וחיים בתחושות של תסכול וכעס על העולם ועל עצמם.
תפיסה זו, הבנויה על עמדות שליליות חברתיות נגד הקבלה של העצמי, לא קשורה בהכרח לנטייה או העדפה מינית, ולרוב היא מונחת על הקושי להודות בחולשות ובתחושות של קטנות, עלבון, אכזבה ואשמה. א.נשים (המילה אינה טעות, אלא הדרך של אגודת הלהטבק״א להתייחס לנשים וגברים במקביל) רבים מפחדים להיפגע ולהיתפס חלשים, אחרת הם יודרו חברתית ויהיו דחויים, לתפיסתם.
איך מטפלים?
במסגרתו של טיפול דינאמי המכוון לבלבול בזהות המינית או הרצון לעסוק במיניות ובהעדפה המינית אפשר, במידה והמטופל מעוניין בכך, להניח בצד את אותן דרישות חברתיות הלוחצות כמכבש על האדם. בתוך המפגש הטיפולי אפשר לפגוש את העצמי האותנטי של האדם, לחשוף מבלי לחשוש לקבל ביקורת או שיפוטיות, ולהגיע לתחושות של הקלה בעקבות היכולת להתבונן על עצמי, אולי בפעם הראשונה, בראי של טוב וקבלה.
פעמים רבות במהלך טיפול בו המטופל.ת בוחר.ת להיחשף ולדבר על המיניות שלו/שלה, על הבלבול המיני, על החשש לנפץ את הנורמות החברתיות ואולי אף לאכזב את המשפחה, החברים, הקולגות בעבודה, מגיעים להבנה כי הפחד העמוק ביותר הינו לאכזב את עצמך, וכי עד כה הפחד גם התממש. הרי אדם שחי בהסתרה, מרגיש אכזבה מעצמו באופן יומיומי שמובילה לכעסים על העצמי וגם על הסביבה.
אמנם הדרך לא קלה. כשמתחילים טיפול לרוב יש הרבה חששות, הססנות ובחינה של המטפל. האם גם הוא, כמו החברה, ישפוט אותי על מי שאני? יבקר אותי על המיניות שלי? אולי גם יראה אותי באור אחר – חלש ולא גברי? תפיסות אלו, יכולים להחזיק מטופלים רבים שלאו דווקא עסוקים בנטייה או בהעדפה מינית, אך הן מועצמות ברגע שהנושא העיקרי קשור למיניות. לאורך הדרך בטיפול, ככל שהמטופל ישים מבטחו במטפל ויראה כי אין חשש לדבר את עולמו הפנימי ועולמו המיני באופן מלא ואותנטי, יכולה להיווצר חוויה של תיקון ושל שינוי בחיים וב-well being של המטופל.
כתיבה:
נתי בן דוד, MA,
ומטפל פסיכודינמי בראשון לציון