התמודדות הורית כאשר הילד/ה

מאובחן עם הפרעת אכילה

איך לשוחח עם ילד/ה שאובחן עם הפרעת אכילה?

אם הילד שלך אובחן עם הפרעת אכילה, הנה מה שאתה יכול לעשות כדי לעזור.

• אם הילד מתכנס, מסוגר ותנודתי במצב רוח, השיחה איתו תהיה יותר מאתגרת. זה עלול להיות קשה אף יותר כאשר הילד מתכחש לכך שקיימת בעיה. 

• אל תוותרו עליו -  חשוב להתעקש, בתבונה ובנחישות: יש לילד צורך לדבר על מצבו ויש מצב  שישחרר יותר. חפשו את החלונות בהם קיימת הזדמנות לתקשורת אתו והמשיכו לנסות.

• הילד עלול להיראות כועס, חסר סבלנות ואף מתריס, אבל מה שהוא באמת מרגיש בפנים זה בעיקר פחד, בושה וחוסר ביטחון.  סביר שיהיה לו קשה לדבר על רגשות. אפשר להבין את זה ולתקף שזה באמת לא קל.  לצד זה, היו סובלניים והקשיבו למה שהוא מנסה להגיד. 

• הישארו רגועים והכינו מראש מה שאתם הולכים להגיד - אל תאשימו, אל תשפטו, רק התמקדו באמפתיה. למשל, איך הם מרגישים. חושבים או חשים גופנית.

• הימנעו מלדבר על המראה של הילד, אין מקום כל כך להומור שחור ולציניות, גם אם אתם רגילים לדבר ככה בסערות רגשיות. 

• השתמשו במשפטים שמתחילים במילה "אני", כמו "אני מודאג כי אתה לא נראה לי מאושר", במקום משפטים שמתחילים ב"אתה". 

• הימנעו מדיון על דיאטות או בבעיות משקל.

• אל תתפתו להיפגע ולהיעלב. נכון, אנחנו כבר רלוונטיים עבורם כמו פעם, זה נכון בכל גיל, אבל במיוחד בשנות הילדות, הילדים זקוקים להורים תומכים, מתקפים וקשובים. 

• פנייה לטיפול מקצועי הכרחית במצב של הפרעת אכילה אולם לעיתים היא לא מספיקה בקליניקה פרטית. ברמת חומרה מסוימת נדרש אשפוז בבית חולים או טיפול רב-מקצועי במרפאה המתמחה בטיפול הפרעות אכילה. בשתי המסגרות הללו ניתן לעקוב מקרוב אחר הטיפול וההתקדמות בכמה הקשרים: פסיכאטר, פסיכולוגית קלינית, עו״ס קלינית ותזונאית תורמים את חלקם בניהול המקרה. . 

איך לשוחח עם נער/ה שאובחן עם הפרעת אכילה?

• אל תתעצבנו אם המתבגר/ת ׳בונקר׳ ואינו משתף. חשוב לדעת שלעיתים ההסתרה מבטאת נפרדות, לא הכל זה הסיפור של הפרעת האכילה, בלי קשר להפרעה, ככה זה שיחות של הורים עם מתבגרים.

• בני נוער רבים לא מוכנים לקבל עזרה מהוריהם, לפעמים קל להם יותר לשתף את המחנכת או את היועצת בבית הספר. לא להיעלב מזה. כל ערוץ תקשורת אותנטי ותומך מבורך ומצוין לנו. 

• מוקשים. בני משפחה ומקורבים למשפחה שואלים את המתבגר/ת בתמימות לשלומו. בתחום העדין שאנחנו נמצאים בו תיתכן הטיה של המתמודד/ת, שייראה בשאלה כזו פידבק עם ביקורת סמויה. למשל, ההנחה המוקדמת היא חוויית כישלון בעיקר במצבים בו הופסק או נדחה מסלול לימודים או קריירה. המתמודד הרי נכנס לאינסטגרם ורואה בכאב את בני גילו מתקדמים בזמן שהוא תקוע במקום. עוד דוגמא למוקש -   אמירה מפרגנת כמו "את נראית ממש טוב, חזר לך הצבע הפנים, את נראית בריאה ומלאת חיוניות". בתודעת המתמודדת יכולה אמירה כזו להתפרש כמו משהו אחר לגמרי, למשל: ״כולם קולטים ומדברים על כמה אני שמנה. אני צריכה להפסיק לאכול עכשיו".

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

תודות:

דנית מכלוף, תלמידת תואר שני

בפסיכולוגיה קלינית לילדים ונוער,

אוניברסיטת רייכמן

באחת הסצנות הידועות במחזה 'מקבת' של שייקספיר, דמותה של ליידי מקבת הולכת בשנתה ומנסה לשטוף דם דמיוני מידיה.

פעולה זו נעשית עקב רגשות אשמה הולכים וגוברים שחשה לאחר שרצחה את המלך דאנקן. 

לייידי מקבת מקווה שמעט מים ייפטרו אותה מהאשמה על הרצח הבוגדני.

במחזה זה מתגלה הבנה פסיכולוגית בסיסית אודות נפש האדם, על הצורך שלו בטיהור על מנת להתנקות מאשמה - האובססיה הנואשת של ליידי מקבת, שמנסה לשטוף ולטהר את מצפונה בזמן שהיא בוכה, לא הייתה לגמרי לשווא. 

סצנה זו מובילה אותנו ל'אפקט מקבת', המתאר כי מצב של איום מוסרי מעלה את הצורך בניקוי והיטהרות גופניים. 

בנוסף, ישנו קשר בין איום מוסרי להתנהגות אלטרואיסטית. כאשר המוסר מאוים ישנו צורך בהתנהגות מפצה, כמו רצון לעזור לאחר.

האנושות מכירה בצורך של האדם בניקיון פיזי.

באתר המכון דנו בסוגיות של התנהגויות כפייתיות הקשורות לניקיון, אבל יש להיטהרות גם הקשר רחב פסיכולוגי רחב יותר מ-OCD.

למשל, לאורך השנים התגבשו מנגנוני התמודדות עימו בדמות של טקסים דתיים המכונים ׳רחיצת חטאים׳, אשר בבסיסם האמונה כי טיהור גופני עשוי להשיג גם את טיהור המצפון והנפש.   

הטיהור הגופני, הכולל גם רחצה או שטיפת ידיים, לרוב מהווה את החלק העיקרי בטקסים אלה.

כך למשל, נוצרים, מנדעים וסיקים נוהגים לערוך טקס טבילה, המבוסס על טבילה במים כאקט המסמל את שטיפת החטאים, ואילו המוסלמים נוהגים לרחוץ את איברי גופם כהכנה לתפילה בטקס המכונה ׳וודו׳, שפירושו היטהרות.

ואכן, מחקרים מצאו כי שגרת היגיינה יומיומית כמו שטיפת ידיים פשוטה, יכולה להגן על מוסר מאוים.  

מהו מוסר?

לפני שניכנס לעומקם של הדברים, תחילה נגדיר מהו מוסר. 

מוסר (Morality) הינו מערכת של עקרונות ואידיאלים בה אנשים משתמשים כמורה דרך מחייב על מנת לבצע שיפוט הערכתי (טוב לעומת רע) של פעולות ואופי של אדם. למרות שמה שנחשב מוסרי משתנה עם הזמן והתרבות, יש הסכמה לגבי מספר מאפייני פעולה הנחשבים נכונים או שגויים מבחינה מוסרית. 

ז'ונג וליליינקוויסט (2006) הראו במחקרם כי איום מרומז על המוסר מייצר תשוקה פסיכולוגית לגירוי, אשר באה לידי ביטוי בהעדפתם של משתתפי המחקר למוצרי ניקיון, בהשוואה למוצרים אחרים.

הנבדקים במחקר התבקשו להעתיק סיפור קצר; חלקם קיבלו סיפר המתאר מעשה מוסרי, וחלקם סיפור המתאר מעשה-לא מוסרי.

לאחר מכן, המשתתפים דירגו את מידת הרצון שלהם לקנות מוצרים שונים, כדוגמת מוצרי ניקיון ומוצרי חשמל.

ממצאי הניסוי הראו כי העתקת הסיפור הלא-מוסרי הגבירה את הרצון של המשתתפים לקנות מוצרי ניקיון, בהשוואה להעתקת הסיפור המוסרי. 

ממצאי המחקר תומכים בקיומו של 'אפקט מקבת', המתאר מצב שבו איום מוסרי על האדם מעורר בו את הצורך לנקות את עצמו, ולמעשה מספקים עדויות לקשר פסיכולוגי בין תחושת מוסר לניקיון פיזי.

איום על המוסר מפעיל את הצורך בטיהור גופני ובפעולותיו, כאשר בכוחם של אלה להקטין התנהגויות המפצות על המעשה הלא-מוסרי.

הצורך הפסיכולוגי לטיהור המצפון עולה גם כאשר קיים איום מרומז על המוסר, שכן גם איום מרומז יכול להביא לתחושת אשמה המעודדת את האדם לנסות ולהחזיר את מצפונו למצב תקין.

היטהרות גופנית ומוסרית בשפה 

ניתן לראות כי גם בשפה שלנו קיים הקשר העמוק בין מוסר לטיהור גופני.

אנשים נוטים להשתמש במילים הקשורות לניקיון על מנת להבנות מצבים חברתיים מורכבים- נקי לעומת מלוכלך, מקביל למוסרי לעומת לא מוסרי.

מילים אלה אכן מתארות מצבים פיזיים וחברתיים כאחד. 

בנוסף הקשר בין טוהר גופני לבין טוהר מוסרי מבוסס על הפן הרגשי. השימוש במילים "מגעיל" ו"דוחה" נפוץ הן בהיבט הפיזי, לתיאור של אוכל לדוגמה, והן בהיבט המוסרי כאשר רוצים לתאר התנהגות פוגעת. 

גם הביטוי ׳שאט נפש׳ שימש במקור למניעת אכילת מאכלים לא טובים (רעילים או מסוכנים) והקשרו היה לחוש הטעם, אך עם הזמן התרחב גם לתחומי המוסר והחברה, ובהקשרים אלה מבטא סלידה. כמובן שההבדל בין שתי המשמעויות עדיין קיים, אלא שישנה חפיפה בקונוטציה שהן מעוררות.

ניתן לצפות כי איום על המוסר העצמי יניע את הרצון לשקם את טוהר המוסר, שכן כולנו רוצים דימוי עצמי מוסרי.

לאנשים יש מוטיבציה להגיע לתפיסה עצמית שלמה וחיובית, וכאשר תפיסה זו לוקה בחסר, הם נוטים להשלימה על ידי פעילויות סמליות. כלומר ישנה מוטיבציה טבעית של האדם.

לעשות מעשים שישיבו את היושרה המוסרית על כנה. שיקום המוסר יושג באמצעות התנהגויות מפצות ישירות, כמו התנדבות לעזור.

לצד זאת, ההשערה טוענת שטיהור גופני "משחזר" את העצמי המוסרי, שכן הומחשה הזיקה בין ניקיון פיזי לטוהר מוסרי.

לכן, לאחר ניקיון, אנשים ירגישו צורך נמוך יותר לעסוק בהתנהגויות מפצות, ביניהן התנהגויות אלטרואיסטיות שונות.  

ז'ונג וליליינקוויסט (2006) הראו שכאשר אנשים לא שטפו את ידיהם והתבקשו להיזכר במעשה לא מוסרי, הם נטו יותר להתנדב להשתתף במחקר נוסף, לעומת אנשים שכן שטפו את ידיהם.

ככל הנראה שטיפת הידיים היוותה אמצעי שהחזיר את תחושת המוסר שלהם, לכן הם לא הרגישו צורך להתנדב. 

ממצא זה מוסבר על ידי הקשר הפסיכולוגי בין ניקיון פיזי לניקיון אתי. 

קשר זה מעלה באופן טבעי את הרצון של אנשים הסובלים מרגשי אשם אמיתיים, לנקות את מצפונם. או במילים אחרות- לרחוץ את חטאיהם ולנקותם. 

כתיבה:

דנית מכלוף, בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית לילדים ונוער,

אוניברסיטת רייכמן,

מתאמת טיפול לשעבר במכון טמיר

מקורות:

C. J. Fuller, The Camphor Flame: Popular Hinduism and Society in India (Princeton Univ. Press, Princeton, NJ, 1992).

E. Kalanthroff, C. Aslan & R. Dar. (2015). Washing away your sins will set your mind free: physical cleansing modulates the effect of threatened morality on executive control. Cognition and Emotion, 1464-0600.

J. Haidt, P. Rozin, C. McCauley, S. Imada, Psychol. Dev. Soc. 9, 107 (1997).

J. Haidt, S. Algoe, in Handbook of Experimental Existential Psychology, J. Greenberg, S. L. Koole, T. Pyszczynski, Eds. (Guilford, New York, 2004), pp. 322–335.

P. Rozin, L. Lowery, R. Ebert, J. Pers. Soc. Psychol. 66, 870 (1994).

P. E. Tetlock, O. V. Kristel, S. B. Elson, M. C. Green, J. S. Lerner, J. Pers. Soc. Psychol. 78, 853 (2000).

Zhong, C. B., & Liljenquist, K. (2006). Washing away your sins: Threatened morality and physical cleansing. Science, 313, 1451–1452.

ד"ר תמר לופו

שמי תמר, אני דוקטור לפסיכולוגיה שיקומית, פסיכולוגית במכון טמיר ת״א.

אני משלבת בין פסיכותרפיה דינמית ובין גישות CBT גל שלישי, מתוך אמונה שיש להתאים את אופן הטיפול לצרכי המטופל, לסיבות בגינן הגיע לטיפול ולמטרות הטיפול. 

הנני בעלת ניסיון רב בנושאים הנוגעים לקשיים בזוגיות, דילמות משפחתיות, תחושת חוסר סיפוק, הפרעות חרדה, ספציפיות או כלליות, דיכאון ועוד.

תחום נוסף קרוב לליבי הינו טיפול במשברים הקשורים לעולם הנשיות כגון: הריון, לידה, אמהות ופיריון. 

בנוסף, אני בעלת ניסיון רב בעבודה עם מטופלים מהעולם השיקומי - לאחר תאונות דרכים, התמודדות עם מחלות כרוניות, מצבים רפואיים מורכבים כמו קטיעת גפיים, מחלות אוטואימוניות ועוד.

אני מאמינה 

אני מאמינה כי גם באמצעות טיפול "קצר טווח" ניתן להשיג מטרות מהותיות ולשפר את איכות החיים.

בתפיסה שלי, המטופל או המטופלת הם/ן המומחים לענייני עצמם/ן ואני שם כדי לעזור להם להקשיב לקולות הפנימיים שלהם, לנווט בסבך החיים, להצליח לשאת רגשות עוצמתיים, כמו חרדה ודיכאון ובעיקר שאלו לא ינהלו אותם.

אני מאמינה שהתפקיד שלי (בין התפקידים הרבים) הוא לעבוד עם המטופל/ת באופן שייצור אצלו/ה תחושת מסוגלות ועצמאות מחוץ לחדר הטיפולים. 

השנים בהן טיפלתי בבית חולים במגוון סיטואציות לימדו אותי להיות גמישה עם מטופלים ועם עצמי, והבהירו לי שעל מנת לייצר טיפול משמעותי כל שצריך הוא שני כסאות, את המטופל ואותי (לפעמים גם הכסאות מיותרים).

בסופו של דבר, אני חושבת שאפשר ללמוד עשרות תיאוריות ושיטות טיפול (ואני משתדלת לעשות זאת), אך הקסם של הטיפול הוא בקשר הפשוט בין שני אנשים, קשר שמאפשר החזקה והכלה, ויוצר למטופל מרחב בטוח, מוכר ונעים שבו הוא יכול לבוא כפי שהוא.

השכלה

מספר רשיון בפנקס הפסיכולוגים:

27-131123

מטפלת בשפות:

• עברית

• אנגלית 

פרסומים

דר׳ ורד קליינמן - בלוש

שמי ורד קליינמן -בלוש, דר' לעבודה סוציאלית, מומחית בתחום בריאות הנפש, מטפלת כעמיתת מכון טמיר בחיפה.

עובדת באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות כמנהלת תחום בכירה איכות, תכנון, מחקר ופיתוח מקצועי במערך השיקום בבריאות הנפש בקהילה. 

כעת בהתמחות בפסיכותרפיה באקדמית תל אביב – יפו.

ניסיון מקצועי

בעלת ניסיון מקצועי של 28 שנים בתחום בריאות הנפש, במסגרתו עסקתי בטיפול ישיר במתמודדי נפש במרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל, כשעבדתי כמנהלת הוסטל מעבר של בית החולים וכעובדת סוציאלית במחלקה לאשפוזים ראשונים,

בהמשך עבדתי כמנהלת מערך השיקום הפסיכיאטרי המחוזי של מחוז חיפה ומשם עברתי לעבוד בתפקיד מטה באגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות.

במסגרת עבודתי אני עוסקת בניהול והובלת מערך שיקום מתמודדי הנפש בקהילה בתחום ההתמקצעות של העובדים המקצועיים, פיתוח הכשרות מקצועיות, לרבות הקמת ביה"ס הארצי להכשרה בשיקום, שילוב והחלמה, הטמעת התערבויות טיפוליות – שיקומיות מקדמות החלמה ופיתוח מערך ההדרכה.

כמו כן, עוסקת במחקר בתחום בריאות הנפש, כשעבודת הדוקטורט שלי עסקה בגורמים המשפיעים על הענות לטיפול תרופתי.

בנוסף, אני עוסקת בפיתוח כלי איכות לטיוב העבודה השיקומית-טיפולית ובפיתוח, יישום והטמעה של תכניות חדשניות מוכוונות אדם לפיתוח מענים, הובלת שינויים, הבניית שותפויות וקידום אישי ומקצועי של מקבלי השרות ואנשי המקצוע. 

מעבר לתחומי עיסוק אלה אני מרחיבה ומעמיקה כיום את הידע בתחום הטיפול הקליני ולומדת מגוון של התערבויות טיפוליות, המצטרפות לארגז הכלים שלי, כדי להתאימן לצרכי המטופל/ת, מתוך אמונה בסיסית במודל של האדם במרכז לאורך כל שלבי הטיפול. 

תחומי טיפול

אני מקבלת מטופלים/ות המתמודדים עם מגוון מצבי חיים:

• משברי חיים.

• קושי ביצירת קשרים.

• חוסר משמעות בחיים .

• הפרעות בטווח הסכיזופרני.

• דיכאון והפרעות מצב-רוח.

• חרדות ופוביות.

• אנשים לאחר אשפוז ראשון ו/או לאחר אשפוזים חוזרים.

• קשיי תפקוד וצורך בבניית תהליכי שיקום.

• קושי עם מציאת זוגיות וקשיים ביחסים.

• קשיים חברתיים ו/או תעסוקתיים.

• קשיי הסתגלות.

• נטייה / זהות מינית.

• ליווי ועיבוד תהליכי אבל.

אני מאמין

טיפול פסיכותרפויטי מסייע כשהרגשות חוסמים ומגבילים אותנו, וכשסבל רגשי פוגע בתפקוד שלנו ואנו כמהים לחתור להסרת החסמים והגעה לנמל מבטחים. 

ביסוד האני מאמין שלי נמצאת התפיסה שהאדם במרכז ויכול ללמוד, להשתנות ולצמוח, בכל גיל ובכל מצב.

כל ייעודי כאשת טיפול הוא לאפשר מקום לקשר אנושי ומצמיח, אשר יסייע בידי האדם להתפתח, לצמוח ולהגשים את עצמו במלואו, תוך התאמת הכלים, המיומנויות וההתערבויות לצרכיו, להעדפותיו, למאווייו וליכולותיו.

משימתנו המשותפת היא יצירת מפת סימון שבילים לנתיבי שיקום, ריפוי והחלמה באמצעותה נזהה יחדיו את המחסומים והמכשולים העומדים בדרכו של האדם לממש את מטרותיו ולנטוע משמעות בחייו ולבסוף יהיה זה הוא אשר יסירם בעצמו ומתוך מסוגלותו העצמית וכוחותיו הטמונים בו יביא למימושו העצמי.

אני פוגשת מטופלים בקליניקה בשד׳ מוריה 21, חיפה, 

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

חוש מורגש (Felt Sense) הוא מונח שנטבע על ידי הפילוסוף יוג'ין גנדלין, מפתח גישת ההתתמקדות (Focusing).

ג׳נדלין פיתח במקור את הרעיון, כמודעות גופנית הנובעת מקשב מוגבר פנימה ותיאר Felt Sense כפונקציה טבעית המחברת בין גוף לנפש.

אנשים בעלי חוש מורגש מפותח יותר מצויים בהלימה גבוהה יותר לתהליכים הגופניים שלהם והם לעתים קרובות מסוגלים ׳להרגיש את עצמם מתוך הבטן או החזה׳.

בטיפול בגישת ההתמקדות, תחושות גופניות מעורפלות שמצויות בהלימה עם קונפליקטים רגשיים בלתי פתורים, אשר נוטים להיפתר כאשר המטופל ממקד את הקשב בהם. 

התמקדות היא היכולת להקשיב למקום שמנסה להגיד לך משהו, לצד הנכונות להיות מופתע מבפנים.

השתהות עם החוש המורגש עוזרת למי שמתרגל התמקדות להכיר חלק מסוים שעדיין אינו מודע במלואו.

פיטר לוין מסביר בראיון על Felt Sense:

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

22 במאי 2022   

לעיתים בני זוג נשארים במערכת יחסים גם כאשר הקשר לא טוב עבורם ואף מזיק להם.

הישארות בקשר עשויה לנבוע מתוך תחושת מחויבות, אשר מתבטאת כשמעוניינים לשמור על מערכת היחסים לאורך זמן ומרגישים קשורים אליה מבחינה פסיכולוגית.

ניתן להסביר מחויבות לקשר באמצעות מודל ההשקעה: 

מודל ההשקעה (The Investment Model)

מודל ההשקעה מספק מסגרת חברתית-פסיכולוגית להבנת הסיבות שגורמות למחויבות במערכת יחסים.

לפי מודל זה, מערכות יחסים נמשכות לא רק בגלל היבטים חיוביים שמחברים בין בני זוג (שביעות רצון), אלא גם בשל משאבים הקושרים אותם להיות שותפים (השקעות) והיעדר אופציה טובה יותר מהיחסים עם בן הזוג הנוכחי (היעדר אלטרנטיבות).

• שביעות רצון – שביעות הרצון גבוהה יותר כאשר האדם חווה בקשר השפעה חיובית, לעומת שלילית. שביעות רצון מושפעת מהמידה שבה בן הזוג ממלא צרכים חשובים ביותר, כגון: ביטחון, אינטימיות, מיניות ושייכות. ככל שסיפוק הצרכים גבוה יותר – כך שביעות הרצון גבוהה יותר ובני הזוג מרגישים תלות וצורך להישאר בקשר.

• השקעה – גודל ההשקעה מתייחס להיקף ולחשיבות של משאבים הקשורים למערכת היחסים. כשמערכת יחסים מתפתחת – בני זוג משקיעים בה משאבים רבים, מתוך תקווה שזה ישפר אותה וייצור בסיס חזק לעתיד מתמשך יחד.  ההשקעות כוללות חשיפה עצמית של מחשבות ורגשות בפני בן הזוג, השקעת זמן ומאמץ במערכת היחסים, וכן השקעות עקיפות יותר, כדוגמת: חברים משותפים, גיבוש זהות אישית, ילדים, צבירת רכוש חומרי משותף או מתן חפצים בעלי ערך לשותף.  מעשים של השקעה מחזקים את הקשר ומגבירים את התלות ואת הסבירות להישאר יחד.

• אלטרנטיבות – אלטרנטיבות לבן זוג באות לידי ביטוי כאשר האדם יכול לספק את צרכיו מחוץ לקשר. לא רק על ידי בן זוג אחר, אלא גם באמצעות בני משפחה, חברים ואף על ידי האדם עצמו (למשל באמצעות עיסוק בתחביבים ותחומי עניין). כשהפרט חושב שאין חלופה טובה יותר לקשר הנוכחי – התלות בבן הזוג הנוכחי גוברת, ואילו כשהוא מאמין שצרכיו החשובים יכולים להתממש מחוץ לקשר – התלות בבן הזוג הנוכחי פוחתת.

הישארות במערכת יחסים פוגענית לפי מודל ההשקעה

לעיתים אנשים מבלים זמן רב מדי במערכות יחסים לא מספקות, אלימות ומאופיינות בדפוסי תקשורת רעילים. 

אלימות במשפחה בין בני זוג היא בעיה רצינית בחברה.

ישנם מחקרים המראים כי רוב מערכות היחסים הפוגעניות ממשיכות להתקיים לאחר התקרית הפוגענית הראשונה. למעשה ישנו קושי לסיים מערכת יחסים כאשר חשים מחויבות לקשר ולבן הזוג.

על פי מודל ההשקעה, שביעות רצון רבה יותר, השקעה גדולה יותר ואלטרנטיבות פחותות – גורמות לתלות ומחויבות, אשר מובילות להחלטה להישאר במערכת יחסים זוגית. 

מודל ההשקעה מאפשר להבין מדוע נשים במערכות יחסים שליליות לא מסיימות את הקשר: 

השקעה

נשים הנמצאות במערכת יחסים שלילית חוששות מסיום מערכת היחסים, משום שבמקרה זה הן צפויות לאבד משאבים שבהם השקיעו בעבר. הן דואגות מאיבוד משאבים מוחשיים כמו ילדיהן, חברים משותפים ורכוש משותף, וכן חוששות מאיבוד משאבים לא מוחשיים, כדוגמת תחושת יציבות, מעמד חברתי או חלק בזהות המתקשר למערכת היחסים. כאשר יש השקעה רבה במערכת היחסים – לסיומה יש עלויות גבוהות.

לכן, סביר יותר שהמחויבות למערכת יחסים פוגענית תהיה גדולה יותר בקרב נשים שהיו בקשר ארוך שנים, אצל נשים נשואות (מאשר נשים הנמצאות בזוגיות ללא נישואין) ובקרב נשים שיש להן מספר רב יותר של ילדים עם בני זוגן.

ייתכן כי דווקא חשיפה תכופה להתנהגות פוגענית מגבירה את מחויבות הנשים למערכת היחסים, מכיוון שהחשיפה לאירועים פוגעניים – עשויה לגרום להן להשקיע אנרגיה, זמן ומאמץ רבים יותר בפתרון קונפליקטים (שהן דוגמאות להשקעות).

דוגמאות:

"בן הזוג שלי ואני חולקים זיכרונות משנים רבות יחד ולא הייתי רוצה לסיים את הקשר הזה".

"השקעתי זמן ומאמצים רבים במערכת היחסים שלי וחבל לי לוותר עליה".

"היבטים רבים בחיים שלי הפכו להיות קשורים לבן הזוג שלי (פעילויות פנאי וכו') ואני אפסיד את כל זה אם ניפרד".

אלטרנטיבות

נשים בזוגיות שלילית עשויות להישאר בקשר מתוך אמונה שלא ניתן למלא את צרכיהן החשובים ביעילות מחוץ למערכת היחסים הנוכחית. כשהן מאמינות שאין אלטרנטיבות אחרות לקשר הנוכחי – התלות בבן הזוג גוברת.

לכן, כאשר אישה שחוותה התעללות מרגישה שאין לה מקום טוב יותר ללכת אליו ומתקשה לצאת לחיים עצמאיים מבן זוגה, למשל עקב הכנסה אישית נמוכה,  היא עלולה להמשיך בקשר, גם אם הוא לא מספק.

דוגמאות: 

"לא ניתן למלא את הצרכים שלי לאינטימיות, חברות, מיניות וביטחון במערכות יחסים אחרות".

"אם לא הייתי במערכת יחסים עם בן זוגי, לא הייתי מצליחה למצוא זוגיות אחרת".

שביעות רצון

חשיפה לאלימות רגשית או מילולית גורמת לרמות נמוכות יותר של שביעות רצון ממערכת יחסים.

ככל הנראה לשביעות הרצון מהקשר יש פחות השפעה על ההישארות בקשר, מכיוון שפעמים רבות גם כשנשים אינן שבעות רצון מהקשר – הן בוחרות להישאר בו. 

אדוארדס ועמיתיו ערכו מחקר שמטרתו הייתה להבין טוב יותר תהליכי עזיבה של נשים במערכות יחסים פוגעניות.

הם בחנו נשים בשתי נקודות זמן, בהפרש של ארבעה חודשים, על מנת לבדוק האם הן נשארו במערכת יחסים מתעללת או עזבו אותה.

במחקר נמצא כי מידה רבה של שביעות רצון, רמות גבוהות של השקעה ביחסים ותפיסה שאין הרבה אלטרנטיבות לבן הזוג – קשורות למחויבות, שבתורה ניבאה את החלטת הנשים האם להישאר או לעזוב מערכת יחסים פוגענית.

כך, מודל ההשקעה מסייע להבין טוב יותר תהליך קבלת החלטות בנוגע להישארות או סיום מערכות יחסים. 

פנייה לעזרה מקצועית

כאשר היחסים פוגעניים ולא טובים ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי. 

הטיפול עשוי לשפר את ההערכה העצמית ולהעלים תחושות של חוסר אונים. וכן, חשוב להעמיק בגורמים המשפיעים על ההחלטה האם להישאר או לעזוב את הקשר.

לדוגמה, ייתכן שהטיפול ישפר את התפיסה לגבי האלטרנטיבות שיש לקשר עם בן הזוג הנוכחי, וכך יפחית תלות בבן זוג אלים או פוגעני.

במקרים שבהם מעורבת אלימות חשוב לפנות לגורמי סיוע, כמו המשטרה או הרווחה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה: 

צופית טסלר,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית,

מכון טמיר ת״א

מקורות:

Edwards, K. M., Gidycz, C. A., & Murphy, M. J. (2011). College women’s stay/leave decisions in abusive dating relationships: A prospective analysis of an expanded investment model. Journal of interpersonal violence, 26(7), 1446-1462.‏

Edwards, K. M., Gidycz, C. A., & Murphy, M. J. (2015). Leaving an abusive dating relationship: A prospective analysis of the investment model and theory of planned behavior. Journal of interpersonal violence, 30(16), 2908-2927.‏

Horan S. M. (2013). Will it last? Four factors that predict whether or not you'll be together for the long haul. Psychology today. 

Mikkelson, A. C., & Pauley, P. M. (2013). Maximizing relationship possibilities: Relational maximization in romantic relationships. The Journal of social psychology, 153(4), 467-485.‏

Rhatigan, D. L., & Axsom, D. K. (2006). Using the investment model to understand battered women's commitment to abusive relationships. Journal of Family Violence, 21(2), 153-162.‏

Rhatigan, D. L., & Street, A. E. (2005). The impact of intimate partner violence on decisions to leave dating relationships: A test of the investment model. Journal of interpersonal violence, 20(12), 1580-1597.‏

Rusbult, C. E., & Martz, J. M. (1995). Remaining in an abusive relationship: An investment model analysis of nonvoluntary dependence. Personality and Social Psychology Bulletin, 21(6), 558-571.‏

Rusbult, C. E., Martz, J. M., & Agnew, C. R. (1998). The investment model scale: Measuring commitment level, satisfaction level, quality of alternatives, and investment size. Personal relationships, 5(4), 357-387.‏

מהי תלות שיתופית (Codependency)?

תלות שיתופית היא דפוס רעיל במערכות יחסים זוגיות, משפחתיות או תעסוקתיות. 

הערך העצמי של האדם הסובל מתלות שיתופית מצוי בקשר ישיר עם התנהגויות הצד השני.

המתמודד חרד בכל עת מנטישה אפשרית מצד הפרטנר, ואכן סיום היחסים עלול לגרור תחושת ריקנות עמוקה שמחייבת טיפול פסיכולוגי או עזרה נפשית אחרת.

בחסות הכחשה עמוקה של הבעיה, הוא מתקשה להציב גבולות ברורים המבטאים את צרכיו ונקלע לתפקידים קורבניים ביחסים, כמו קונפליקט הקדוש המעונה.

הדבר מוביל למערכת יחסים מעגלית שבה אדם אחד זקוק לאחר, אשר בתורו זקוק שיזדקקו לו.

האדם התלוי (״הנותן״) מרגיש חסר ערך אלא אם כן האדם המאפשר (״הלוקח״) זקוק לו, והנותן מקריב עבורו קורבנות.

מערכות יחסים שיש בהן תלות שיתופית בנויות סביב אי-שוויון בכוחות, שמקדם את צרכיו של הלוקח ומותיר את הנותן במצב בו הוא נותן לעתים קרובות, תוך הקרבה עצמית. 

אציין כי כל מערכת יחסים בריאה מחייבת מידה זו או אחרת של תלות הדדית. 

תלות שיתופית אינה מתייחסת לכל ההתנהגויות או הרגשות האיכפתיים אלא רק לאלה שמוגזמים עד לרמה לא בריאה. 

למעשה, התכחשות והסתרה של הפן התלותי, של כל אחד מהצדדים, עלולה לתרום להתדרדרות הקשר.

כמו תמיד,  אתם יודעים, הכל שאלה של איזונים. 

תלות שיתופית ופסיכופתולוגיה

תלות שיתופית איננה אבחנה קלינית ב-DSM או הפרעת אישיות המסווגת באופן פורמלי ועומדת בזכות עצמה.  

היא נובעת מדפוסי התקשרות שהתפתחו מוקדם בחיים ויכולה לחפוף להפרעות אישיות מסוימות, כולל הפרעת אישיות תלותית.  

׳הלוקח׳ במערכת יחסים זו נוטה להיות בעל מאפייני אישיות נרקיסיסטיים, או הפרעת אישיות נרקיסיסטית. רבים מהם מכורים, או בעלי אישיות מתמכרת, אך לא בהכרח. 

מהו מקור המונח?

המונח נטבע במקור בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בהקשר של קבוצות 12 הצעדים (אלכוהוליסטים אנונימיים - AA) ע״מ לתמוך בבני/ות זוג של מכורים.

הדינמיקה של תלות שיתופית מבטאתו את כבילת חייהם של בני הזוג בחיים הרעילים של יקיריהם.

כניסת המונח תלות משותפת לשפה המדוברת (בעיקר בארה״ב, בישראל אנחנו די ממעטים להשתמש בו) צוינה עם פרסום ספרה של מלודי ביטי, שיצא לאור ב-1986, Codependent No More, רב-מכר שהופץ בשמונה מיליון עותקים.

המונח התרחב למערכות יחסים שאינן קשורות רק בזוגיות עם מכורים. 

עוד חשוב לציין כי לא בכל מערכת יחסים עם מכור עולות סוגיות של תלות שיתופית.

ביקורת על המונח תלות שיתופית

ראיית העולם הבין-אישי דרך משקפיים של מודל התלות המשותפת מאלצת חלוקה לא שוויונית של כוח ומשאבים וטשטוש האחריות בין ׳מקרבן׳ ל׳קורבן׳.

בנוסף, זהות אינדיבידואלית עלולה ללכת לאיבוד בגלל שימוש מופרז בתוויות (Anderson, 1994).

לבסוף, ראייה אבחונית של תלות משותפת מעודדת לעיתים היפרדות ממשפחת המקור, במקום תיקון ושיקום הקשר.

תסמינים של תלות שיתופית

אדם עשוי להיות הנותן במערכת יחסים שיש בה תלות שיתופית אם מתקיימים הסימנים הבאים, אך לא בהכרח כולם. 

אשתמש בדוגמאות כאן בלשון נקבה, אך הכוונה היא לכל מגדר: 

• תחושה שאת ״הולכת על קליפות ביצים״ ע״מ להימנע בכל מחיר מעימות עם בן הזוג.

•  צורך עמוק ורב-משקל להציל את בן הזוג. התחושה היא כי גורל הקשר על כתפייך. 

• את מתנצלת המון, גם אם לא אין סיבה להתנצלות.

• יש לך נטיה לרחמים כלפי בן הזוג ונטיה חזרתית להתפייסות,  גם כאשר בן הזוג פוגע בך. 

• יש לך נטיה מתמדת להציל אנשים, בעיקר כאלה עם קשיים נפשיים רציניים בחיים. 

• את עושה הכל עבור בן הזוג, אפילו אם הוא גורם לך להרגיש אשמה על מה שקורה או אפילו מערער את בוחן המציאות שלך באמצעות גזלייטינג. 

• יש בך מידה של הערצה, סמויה או גלויה, כלפי בן הזוג, למרות שאינו ראוי לכך.

• את סבורה שהוא תמיד צריך לאהוב אותך, כתנאי לרווחה פסיכולוגית. לכן את נמנעת מכל קונפליקט ואפילו מחוסר הסכמה. 

• קשה לך למצוא זמן פנוי לעצמך, בעיקר אם זמנך החופשי משמש באופן קבוע לטיפול בצרכי הצד השני.

• את מרגישה שאיבדת, או שאת בתהליך אובדן, של תחושת האינדיבידואליות במערכת היחסים ובחיים. 

תלות שיתופית והתמכרות לאהבה

בעוד שכל אחד מאיתנו מרגיש אחריות מסוימת כלפי מי שהוא אוהב, המצב בו זהותו העצמית של אדם תלויה בתגובות של מישהו אחר אינו מצב בריא.  

דינמיקה כזו מכונה גם ״התמכרות למערכת יחסים״, כי לעתים קרובות אנשים עם תלות שיתופית מעצבים מערכות יחסים חד-צדדיות, הרסניות רגשית ו/או מתעללות.

מוזמנים/ות להאזין לשיחה שקיימתי עם הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז׳קונט, לגבי הפסיכודינמיקה של התמכרות ליחסי אהבה: 

הבעיה האינהרנטית של תלות שיתופית היא שהאדם מאבד את תחושת העצמי האמיתי שלו משום שהוא מעניק משקל רב מדי לאחר בעיצובה.

גם אם הנותן אינו חש כך מידית, מכיוון שהוא נהנה לתת את אהבתו ולהרגיש שתלויים בו, הדבר יכול להתפתח לרמות לא בריאות עם התקדמות מערכת היחסים.

נושא קריטי נוסף הוא הקושי ההולך וגובר של הנותן להשתחרר ממערכת היחסים, משום שהוא מרגיש שהאחר תלוי בו כל כך. 

מנגד, הלוקח ירגיש כה תלוי באחר שהוא עשוי להתקשות גם כן בעזיבת מערכת היחסים הרעילה.

השלב הראשון להפחתת נטיות של תלות שיתופית הוא הגברת המודעות העצמית.

אפשר לעשות זאת לבד, אבל קשה מאוד. לכן טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בכך משמעותית.

לצערי, רבים מהמתמודדים/ות עם תלות שיתופית אינם מחפשים עזרה מקצועית עד לפריצת משבר, בו חייהם מתחילים להתפרק סביבם.

איך מתמודדים?

• ללמוד לדבר באהבה ובחיוביות לעצמנו ולהתנגד לדחף לביקורת עצמית.

• לעשות צעדים קטנים לעבר הפרדה כלשהי במערכת היחסים.

• לחפש אחר פעילויות מחוץ למערכת היחסים ולחקור חברויות חדשות.

• להתמקד בניסיון להבין מהם הדברים שהופכים אותנו למי שאנחנו ולפתח אותם.

• כאשר מתפתים לחשוב או לדאוג למישהו אחר, חשוב דווקא להפנות את הקשב באופן אקטיבי פנימה.

• הדבר דורש תרגול, ולכן עלינו להיות נדיבים כלפי עצמנו לאורך הדרך; לעמוד על שלנו כשמישהו מנסה לבקר, לערער או לשלוט בנו.  ע״י בניית תחושת ההערכה העצמית שלנו נמצא בתוכנו יותר כוחות.

• לא לפחד לומר ״לא״ למישהו כשאיננו רוצים לעשות משהו. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Anderson SC. A critical analysis of the concept of codependency. Soc Work. 1994 Nov;39(6):677-85. PMID: 7992137.

Panaghi, L., Ahmadabadi, Z., Khosravi, N., Sadeghi, M. S., & Madanipour, A. (2016). Living with Addicted Men and Codependency: The Moderating Effect of Personality Traits. Addiction & health, 8(2), 98–106.

ברניס נויגרטן והגרונטולוגיה החברתית

הפסיכולוגית החברתית ברניס נויגרטן (1916-2001) היא אחת הפסיכולוגים/ות התורמות ביותר בגרונטולוגיה ובפסיכולוגיה של הגיל השלישי.

נויגרטן נולדה בנברסקה שבארה״ב ואת הקריירה האקדמית פיתחה באוניברסיטת שיקגו, הן כסטודנטית והן כחברת סגל, עם תארים קודמים במדעי הרוח ובפסיכולוגיה חינוכית.

היא ייסדה את תחום "הגרונטולוגיה החברתית", גישה ששמה דגש על היחס בין הזקן לבין החברה, מעבר לאישיות האינדיבידואלית.

מהי גרונטולוגיה?

גרונטולוגיה היא חקר ההתבגרות והזקנה כמורכבים מפעילות גומלין של גורמים ביולוגים, פסיכולוגים וחברתיים בקרב אוכלוסיית זקנים המתפקדים בקהילה. 

החל משנות ה-50, התקיים מעבר הדרגתי של ההתמקדות המחקרית והתיאורטית מתהליכים ותופעות פתולוגיות לחקר הזקנה הנורמטיבית ובדפוסי הזדקנות אדפטיביים.

כאן נתמקד בהשערתה של נויגרטן כי התנהגות אנושית מוכתבת בעיקר על ידי שעון חברתי ולא שעון ביולוגי. 

״השעון שלי מתקתק״

אנחנו שומעים ומשמיעים לעיתים קרובות אמירות המתייחסות לזמן החברתי:

• ״אני יותר מדי מבוגר בשביל לגור עם ההורים״.

• ״מאוחר מדי בשבילי להתחיל ללמוד עכשיו באוניברסיטה״.

• ״אני זקן מדי בשביל להתגרש״. .

• ״לא נוח לי להציע טיפול פסיכולוגי למטופלים, כי אני צעירה מדי״. 

• ״גדול עלי לעבור עלי בתקופה הזאת לת״א, אני לא שם, עברתי את התקופה״.

במילים אחרות, לכל תרבות יש סדרות שונות של לוחות זמנים לאירועים - מתי ללכת לבית הספר, מתי להתחתן, מתי להביא ילדים ומתי לפרוש.

לוחות הזמנים המקובלים הללו משפיעים על החלטות משמעותיות בחיים, לעיתים עם פחות התחשבות בצרכים האישיים של בני האדם המעורבים.

נויגרטן דיברה על שני מצבים אפשריים במערכת היחסים שלנו עם השעון החברתי:

• on time - אנחנו עומדים בזמן, מרגישים שהחיים שלנו במסלול, בעותו עמוד של התסריט - אנחנו בסדר. 

• off time - יצאנו מהכיול עם ציפיות החברה. אנחנו ״לא מותאמים לגיל״. מוקדם מדי, אם נער מחונן מתחיל ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, או מאוחר מדי - קונים דירה (ראשונה) בגיל 50. 

יש מחירים לבחירה בקצב שונה ממה שהחברה מצפה. 

סטיה מהנורמה של הלו״ז החברתי מעוררת אי-שקט ומבוכה בסביבה החברתית, לעיתים עד למצב של חיכוך, בושה ומשבר.

למשל, רווקה בגיל 30 שהשעון החברתי דוחק בה להתחתן, לפעמים ללא מילים, פשוט מעצם היותה ״הרווקה האחרונה בחבר׳ה״.

יש כאן הרבה מאוד ביקורת, לחץ חברתי ודרישה להסתגל לציפיות חברתיות, ללא כל קשר למציאות הפנימית התפתחותית של האשה עצמה.

אם נחשוב על זה, מדובר בצורך חברתי יותר מאשר צורך התפתחותי.

לטענת נויגרטן, העובדה שיש לנו לוח זמנים חברתי מייצרת סקאלה של התנהגויות תואמות גיל. בקאלה כזו מעודדת ומנציחה מאבק בלתי מוצהר בין הצורך הפיזי וההתפתחותי הטבעי של האדם לבין אילוצי הזמנים הנוקשים אשר מוכתבים ע"י החברה.

המצב הזה, בו אנחנו מרגישים לא מותאמים לציפיות התרבותיות והחברתיות אותן המצאנו בעצמנו, מומחש הכי יפה ע״י מאיר אריאל, שמצוי בדיון מתמיד ומיוסר עם מירוץ הכרכרה המשתקשקת:

מה אפשר לעשות עם זה?

אחת המטרות  "AGE-FREE SOCIETY" – חברה משוחררת מגיל השתחררות מלוחות זמנים חברתיות ומנורמות "גילאיות" ובכך לאפשר תהליכי התפתחות מגוונים.

אפשר לומר שמאז שנות ה-70, העשור הפורה ביותר של נויגרטן, המגמה הרווחת בחברות מערביות מתקדמת לעבר חברה חופשיה מגיל.

על החברה להגביל באופן חמור את קצב התפתחות הפרט ולהגדיר כל סטייה/חריגה כפגם התפתחותי. יש לתת מקום לקצב ההתפתחות הפנימי של כל פרט ופרט. למעשה הכוונה היא להשתחרר מלוח זמנים שקשור לגיל ולאפשר תהליכים שקשורים להתפתחות, המטרה היא שנהפוך לחברה שלא תלויה בלוח זמנים הקשור לגיל.

למשל; לאפשר לעובדים לפרוש לפנסיה בגילאים שונים, לפתוח בקריירה לאחר היציאה לפנסיה, נישואים מחדש, הורות מאוחרת.

נויגרטן עצמה תיארה שתי אפשרויות של סטייה התפתחותית: 

חוסר יכולת של האדם לזהות את צרכיו הפנימיים. מצב זה מוביל לעיכוב של תהליכי התפתחות חיוניים.

חוסר יכולת של של האדם לזהות את המגבלות החברתיות המקובלות בתרבות בה הוא חי - במצב הפוך זה, קשה לאדם לזהות את הציפיות החברתיות.

בדומה ל״תרבות ללא נחת״ של פרויד, נויגרטן תרמה לנו הבנה לגבי קונפליקט חריף, לא מאוזן ומעורער בין הצורך הטבעי של האדם להתחייב ללוחות זמנים חברתיים לבין הצורך באינדיבידואליות ונפרדות.  

מקורות:

Ferraro K. F. (2014). The time of our lives: recognizing the contributions of Mannheim, Neugarten, and Riley to the study of aging. The Gerontologist, 54(1), 127–133. https://doi.org/10.1093/geront/gnt048

מהי למידה באמצעות צפייה?

למידה באמצעות צפייה היא מצב אנו משתמשים ביכולות הקוגניטיביות שלנו לזכירה ולהסקת מסקנות כדי שנוכל לשנות את התנהגותנו בעקבות ניסיונם של אחרים.

אדם אחד צופה בהתנהגותו של אדם אחר שקיבל חיזוק או עונש ואחר-כך מתנהג באופן דומה למדי או נמנע מלעשות כן- תלוי אם האדם בו צפה חוזק או נענש.

יתרונות של למידה תצפיתית

היכולת הזו טומנת בחובה תועלת עצומה:

• היא מאפשרת לרכוש דפוסי התנהגות מורכבים ורחבי היקף מבלי לעבור את כל התהליך המייגע של ניסוי וטעייה,

• ניתן להרוויח מידית משגיאות ומהצלחות של האחרים.

• דרך למידה זו איננה בלעדית לאדם ספציפי. 

אלברט בנדורה המחיש למידה כזו במעבדתו כאשר במסגרת הניסוי ילדים צפו במודלים של מבוגרים אשר נוהגים באלימות כלפי בובה גדולה מפלסטיק.

ניכר כי אותה התנהגות נמצאה בשכיחות רבה יותר בילדים שנחשפו למודלים התוקפניים.

כלומר, ילדים חיקו התנהגויות באופנים שונים: 

• התנהגות פרו-חברתית (סיוע)

• התנהגות אנטי-חברתית (פגיעה) 

 יש מודלים רבים ללמידה.

מה שעולה במחקר הוא כי התנהגות נצפית של המודל תשפיע ביותר כאשר:

1. נתפס באורח חיובי וזוכה לאהדה וכבוד

2. קיימים קווי דמיון בין תכונות המודל לבין אלו של הצופה.

3. הצופה מתוגמל על כך שהבחין בהתנהגות המודל.

4. התנהגות המודל גלויה ונראית לעין.

5. חיקוי ההתנהגות מתאפשר על-ידי הצופה.

כתיבה:

שריאל רחמים,

תלמידת MA בפסיכולוגיה חינוכית,

מתאמת טיפול במכון טמיר,

אין ספק, יש דברים שאנחנו לא יודעים.

נראה לי שיש בני אדם המחוננים בכישרון רב לדעת יותר על אותם דברים נסתרים. 

כנראה שייקח עוד הרבה זמן עד שנבין יותר על המכניזם שמפעיל את כל העניין הזה של אנרגיות, תקשור, פתיחה בקלפים וקריאה בנשמות.

עד אז, אני מזמין אתכם/ן להכיר הטיה קוגניטיבית מאוד חשובה - אפקט ברנום, שנקרא גם אפקט פורר- כהסבר לתופעה המרתקת בה בני אדם מוכשרים מצליחים לדעת עלינו פרטים די מדויקים, מבלי להכיר אותנו, בלי שסיפרנו להם ומבלי שיש דרך כלשהי למצוא את הפרטים הללו בעולם הגלוי (דרך פייסבוק נניח, או באמצעות מחקר יסודי מקדים).

במקום להסביר את התיאוריה, ברצוני לנסות להמחיש את האפקט, עם כמה משפטים אקראיים שכתבתי פה.

אני מבקש לקרוא את שלושת המשפטים הבאים ולהתייחס אליהם כאילו היו משוב אישי ממני אליך (הקורא/ת).

נא לענות ב״נכון״ או ״לא נכון״:

• יש לך עניינים בלתי פתורים עם אמא שלך.

• יש לך עוצמות בלתי רגילות. ברגעים שאת/ה מתחבר אליהן קורים לך דברים מדהימים בחיים.

• לא תמיד את/ה מצליח להרגיש מספיק בטוח בעצמך. 

יפה.

סביר שאם אתם כנים ומחוברים לעצמכם, עניתם בחיוב על 3 השאלות הללו, או לפחות התלבטתם לגבי מידת תקפותן עבורכם.

זה בדיוק הרעיון של הטיה קוגניטיבית זו:

אפקט ברנום / פורר הוא הטיה קוגניטיבית שכיחה, הנובעת מהנטייה הטבעית שלנו לייחס משמעות אישית להצהרות כלליות.

אפקט ברנום קשור להטיה קוגניטיבית אחרת שנקראת תיקוף סובייקטיבי, או אפקט התיקוף, תהליך לא מודע בו אנו תופסים מידע כאמיתי ברגע שיש לו משמעות אישית עבורנו, זאת על אף שמדובר בקשר בין שני אירועים נטולי אקראיים.

אפקט ברנום מתרחש כאשר בתנאים בהם הדובר נוקט בהצהרות מעורפלות והנמען מוצא משמעות ספציפית עבור עצמו, באמצעות חיבור בין שתי הישויות הנפרדות.

׳הנשמות הטהורות׳ פייטו בשירה

על היחסים האמביוולנטיים עם ברטה,

הפותחת בקפה.

למסקנה החלטית הם לא הצליחו להגיע,

אבל השיר ״קפה אצל ברטה״ הפך לנכס צאן ברזל: 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

ן