סינדרום ירושלים | 10 תובנות שעלולות להוציא אותך לגמרי מדעתך

 

 

מה אנחנו יודעים

על תסמונת ירושלים?

 

ומה נותר בגדר תעלומה?

 

10 תובנות על פסיכוזה בעיר הקודש

 

 

ירושלים עיר מדהימה.

 

בין ההיסטוריה הדחוסה, הפוליטיקה והרוחניות שלה, ירושלים מעלה תחושה עמוקה של קדושה ועל כן מהווה מוקד משיכה עצום, בייחוד עבור אנשים המחזיקים באמונה דתית - יהודים, מוסלמים ונוצרים. 

 

כאשר תיירים רואים בעיני רוחם את ירושלים, הם אינם פוגשים בדרך כלל את בירתנו המודרנית כפי שהיא כיום. כנראה שלא אחת הם מעלים בדמיונם את העיר התנ"כית, הקדושה והדתית, על שלל הפוטנציאל הרוחני שלה.

 

 

ירושלים / יהודה עמיחי

עַל גָּג בָּעִיר הָעַתִּיקָה,
כְּבִיסָה מוּאֶרֶת בְּאוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל יוֹם:
סָדִין לָבָן שֶׁל אוֹיֶבֶת,
מַגֶבֶת שֶׁל אוֹיֶב
לְנַגֵּב בָּה אֶת זֵעַת אַפּוֹ.
וּבִּשְׁמֵי הָעִיר הָעַתִיקָה
עֲפִיפוֹן.
וּבִקְצֵה הַחוּט –
יֶלֶד,
שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ,
בִּגְלַל הַחוֹמָה.
הֶעֱלֵינוּ הַרְבֵּה דְּגָלִים,
הֶעֱלוּ הַרְבֵּה דְּגָלִים.
כְּדֵי שׁנַּחְשֹב שֶׁהֵם שְׂמֵחִים
כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁאַנַחְנוּ שְׂמֵחִים. 

 

 

מהי תסמונת ירושלים? 

תסמונת ירושלים מתבטאת במצב פסיכוטי חריף שנצפה אצל תיירים ועולי רגל שמבקרים בירושלים. התסמין העיקרי של הסינדרום הוא הזדהות עם דמות מקראית והפגנת התנהגויות שאופייניות לדמות זו.

 

גם כישראלים ואפילו כירושלמים, אפשר להתחבר לרעיון שבירושלים יש עוצמות רוחניות בלתי רגילות.

 

מוכר לא?

 

מחו"ל זה נראה אפילו חזק יותר:

 

 

לפני שנתחיל, אם אתם מעוניינים להתייעץ מקצועית בעקבות תסמינים קליניים שקשורים לסינדרום ירושלים, אנו ממליצים בחום לפנות להערכה פסיכיאטרית ראשונית, עדיף באחד מהמרכזים לבריאות הנפש בירושלים. 

אם אתם סבורים שפסיכיאטריה זה Too Much תוכלו לפנות אלינו להערכה ראשונית, התערבות במשבר, או טיפול פסיכולוגי עם המטפלים של מכון טמיר בירושלים.

 

 

קדימה לקריאה: 

 

 

 1. יש דבר כזה סינדרום ירושלים, ויש אפילו מחקרים

החל מתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, החלו פסיכיאטרים ופסיכולוגים להבחין במספרים גוברים והולכים של תיירים מהעולם, שבעת ביקורם בירושלים סבלו מהתפרצות של אפיזודה פסיכוטית.

לאור השכיחות הגבוהה של התופעה, הוחלט להפנות את כל המקרים למרכז רפואי אחד:

כפר שאול בו נפגשו המתמודדים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים. כיום השתלבה פעילות הכפר יחד עם מרכז איתנים, ושתי היחידות יחד נקראות המרכז הירושלמי לבריאות הנפש.

למעשה, במהלך 13 שנים (1980-1993),  הופנו לכפר שאול 1,200 מתמודדים שסבלו מסינדרום ירושלים, 470 מהם ממש אושפזו.

בממוצע, עד היום מופנים לשם מדי שנה כמאה מטופלים, כ-40 מהם זקוקים לאשפוז פסיכיאטרי בבית החולים.

בהתבסס על הניסיון הקליני זוהו 3 קבוצות עיקריות של מטופלים עם סינדרום ירושלים:

• מבקרים עם אפיזודות פסיכוטיות קודמות.

• אנשים עם הפרעות נפשיות שאובחנו בעבר והביקור הצית אצלם פסיכוזה.

• תיירים ללא שום רקע של בעיות נפשיות.

 

תיכף נגיד משהו על כל אחד מהשלושה.

 

 

2. גם אנשים "נורמלים" יכולים להשתגע בירושלים

 

מהו סינדרום ירושלים טהור?

מקרים בהם אנשים נורמטיביים נקלעים לאפיזודה פסיכוטית בירושלים הם אולי המרתקים ביותר.  הם מתייחסים לתיירים ללא היסטוריה של הפרעות נפשיות, שמחלימים לרוב בספונטניות (ללא טיפול) ונדמה שהם נהנים מחזרה תקינה לשגרת חיים בריאה לאחר עזיבתם את ישראל. קבוצה זו נקראת ״סוג טהור״ של סינדרום ירושלים.

 

מבחינה סטטיסטית קבוצה זו פחות שכיחה בין המקרים של הסינדרום: משנת 1980 עד 1993 אובחנו רק 43 מקרים בקטגוריה זו.

 

לקבוצת המתמודדים הזו 3 קריטריונים עיקריים לאבחון:

• קריטריון א' – לאדם אין היסטוריה של מחלות או הפרעות נפשיות, הוא אינו סובל מבעיות משמעותיות בתפקוד או בעבודה ואינו משתמש בסמים. כלומר, אדם שיכול להיות מוגדר כאדם "בריא".  

• קריטריון ב' – הגיע לירושלים כתייר שבא לטייל, ללא משימה או מטרה מתוכננת מיוחדת. בדרך כלל מדובר באדם שמגיע עם משפחה, חברים, או בטיול מאורגן עם קבוצת תיירים.

• קריטריון ג' – עם ההגעה לירושלים פורצת תגובה פסיכוטית חריפה, המתפתחת בעקביות על פני רצף של 7 שלבים:    

 

1. חרדה, עצבנות ומתח, בתוספת תגובות אחרות שלא דווחו.

2. רצון מוצהר להתרחק מהמשפחה והחברים ולהסתובב בדד בעיר. אגב, מדריכי תיירים בירושלים מודעים היטב לסינדרום ולסימניו. לרוב הם יפנו את המתמודד בשלב זה לכפר שאול לצורך הסתכלות במטרה למנוע הסלמה והחמרה.

3. תסמינים של OCD - ניקיון אובססיבי, צורך להיטהר, רחיצה ונטילת ציפורניים כפייתיות

4. הכנה של טוגה (שמלה ארוכה) לבנה, בדרך כלל בעזרת הסדינים של המלון.

5. צורך לצרוח, או לפחות לשיר בקול רם, מזמורים או פסוקים מהתנ"ך. גילויים מסוג זה יכולים אף הם לשמש נורות אזהרה למדריכי התיירים ואנשי המלון.

6. תהלוכה או מצעד לאחד המקומות הקדושים בירושלים.

7. מסירת "דרשה" במקום קדוש - הדרשה בדרך כלל מאד מבולבלת ומבוססת על טיעונים לא הכי רציונליים. אבל המסר חיובי: הוא פונה לאנושות ומבקש לאמץ אורח חיים בריא, מוסרי ופשוט יותר.

 

 

 

3. ההחלמה - הזמן עושה את שלו ומהר

מהו מהלך המחלה האופייני לסינדרום ירושלים?

מטופלים נעדרי רקע נפשי קודם לא חווים בדרך כלל הזיות שמיעה או ראיה (הלוצינציות), הם יודעים תמיד ובדיוק מהי זהותם האמיתית ואינם סבורים שהם ״אדם אחר״.

הם כן מבקשים, בכל אופן, שלא יפריעו להם להוציא לפועל של משימתם. בדרך כלל הם שבים למוטב בחלוף חמישה ימים עד שבוע.

במילים אחרות, הם חווים אפיזודה חולפת, ומחלימים באופן מלא. למרות שהם בהחלט צריכים התערבות פסיכולוגית וגם מקבלים אותה בדרך כלל, ההחלמה מתרחשת לרוב באופן טבעי ואינה מיוחסת ישירות להשפעת הטיפול.

 

 

4. רחוק מהעין, רחוק מהלב

הניסיון מלמד, כי שיפור כרוך לרוב בהרחקת המטופל באופן פיזי מירושלים.

כאמור, לא מצוינת התערבות רפואית משמעותית בטיפול בסובלים מהתסמונת, ותרופות הרגעה או מלטונין מספקות.

 

אסטרטגיית הטיפול העיקרית, היא בדרך כלל הנגשה של חזרה לקבוצה בטוחה, או חידוש קשרי משפחה, או במקרה הצורך, הפניה לכומר (נגיע למאפיינים הדתיים של המתמודדים).

פסיכותרפיה הכוללת התערבות במשבר מהווה גם היא חלק חשוב בהחלמה.

 

לאחר ההחלמה, המטופלים זוכרים בדרך כלל כל פרט מהתנהגותם.

 

זה לא סיפור פשוט ובאופן בלתי נמנע הם מתביישים במה שקרה, או מרגישים טיפשים, נבוכים ומלאי חרטה.

 

לעיתים קרובות הם יתארו את התנהגותם כמזכירה נרקומנים או ליצנים.

 

צריך שם מי שיתקף את רגשות הבושה, את הקושי  ואת ההתקדמות הרצויה להשבת החיים למסלולם.

 

 

5. הרגשה ש"משהו נפתח בתוכי"

איך מרגישים המתמודדים עם תסמונת ירושלים?

המחלימים מסינדרום ירושלים אינם ששים לתאר את החוויה הפנימית שעברה עליהם ולכן קיים קושי להמשיג הבנה עמוקה יותר שלה.

אלה שכן משתפים מתארים תחושה, ש״משהו נפתח בתוכם״ ושתנועות הגוף שלהם מניעות אותם כלפי חוץ…

לאחר התחושה הזו מתעוררת בהם הבנה שהם חייבים לפעול ולהעביר מסר אלינו מסר חשוב מאין כמוהו.

לא מדהים שיש פה דפוס אחיד?

 

 

6. הכל מתחיל במהפכה של לותר. וכמובן באבא...

רוב מכריע של המתמודדים עם סינדרום ירושלים הם נוצרים פרוטסטנטים.

כל הפרוטסטנטים המתמודדים עם התסמונת הגיעו ממשפחות "אולטרה דתיות", פונדמנטליסטיות, בהן מאמין אב המשפחה שהתנ"ך הוא מקור אולטימטיבי לפתרון בעיות (גם כאלו שאינן פתירות).

מבחינה פסיכולוגית, יתכן שנבנה כאן ייצוג אידיאלי של ירושלים כעיר הקודש, עירו של ישו, העיר של תחיית המתים.

ניתן לשער כי בבואם לירושלים, המתמודדים עם התסמונת אינם מצליחים ליישב כהלכה את הפער הפנימי בין הדימוי הלא מודע של ירושלים לבין המציאות בחוץ.

אפשר להציג את המצב הפסיכוטי, ובפרט את הצורך להטיף לאחרים ולהעביר מסר אוניברסלי לאנושות, כניסיון לגשר על הפער בין שני הייצוגים הללו של ירושלים.

בכדי להגיע לתוצאות מחקריות אמפיריות, איתרו חוקרי התופעה מדגמים של מחלימים מסינדרום ירושלים.

הם ביקשו מהם למלא שאלונים ולקיים ראיונות טלפוניים מובנים, אך התוצאות היו מאכזבות - המטופלים רק הודו על הטיפול שקיבלו בעבר ולא היו מעוניינים לדבר על חווית סינדרום ירושלים.

הרבה סימני שאלה.

נפענח...

 

 

7. יש עוד מקומות בעולם שיכולים להוריד אותך מהפסים

האם תסמונות פסיכוטיות מתרחשות גם בערים נוספות בעולם? 

יש ויש.

קיים לא מעט תיעוד על גילויים היסטריים או פסיכוטיים הקשורים למקומות ייחודיים בעלי ערך רוחני:

העיר מכה בסעודיה למשל, או מקדשים דתיים בהודו.

יש גם מצבים שאינם קשורים לדת, כמו למשל את תסמונת סטנדל (Stendhal syndrome) שנקראת גם סינדרום פירנצה

אנשים הלוקים בתסמונת מציגים מופע נפשי דומה ביותר לסינדרום ירושלים. 

הם חווים התקף פסיכוטי חריף שפורץ בקרב חובבי האומנות המבקרים בפירנצה (התסמונת נקראת על שם סופר צרפתי, שדווח על תחושות דה ז'ה וו וחוסר שקט, לאחר התבוננות מעמיקה בחפצי אומנות בעיר).

 

לפי מגריני, שזיהתה את הסינדרום לראשונה, התגובה הפסיכוטית מקושרת בדרך כלל עם הפרעה נפשית סמויה או מזדחלת שבאה לידי ביטוי בתגובה לציורים של קרבות, או יצירות מופת אחרות, ומגיעה לשיא כוחה בהתפרצות של הסטנדל.

אז לפעמים אנחנו צריכים כנראה יותר סובלימציה כדי להישאר בקו השפיות…

ועדיין, שיעור המתמודדים מצביע על תסמונת ירושלים כתופעה ייחודית שראויה להערכה יסודית.  

 

 

8. פרויד גם לקה בסינדרום. רק שזה קרה באקרופוליס ביוון

מספר הסברים הוצעו כדי להסביר את ההתקף הפסיכוטי בקרב מטיילים.

חלק מהם מציעים כי שינוי השגרה הכרוך בנסיעה, משפיע על המצב הנפשי במידה ניכרת.

פלין וסין הציעו מספר גורמים לסינדרום ירושלים:

 

• סביבה לא מוכרת

• קרבה לאנשים זרים

• היעדר פעילות

• תחושת בדידות

• התנגשות בין-תרבותית

 

גורמים אלו מועצמים אף יותר בהקשר של המשמעות של ירושלים לדתות השונות וכך עלולים להוות טריגר להתקף פסיכוטי.

לפי כהן, והתאוריה שכתב על חמשת מצבי נסיעה, ״המצב הקיומי", המצב החמישי, מתאר נסיעה למרכז רוחני ומהווה מטמורפוזה מודרנית של עליה לרגל.

גם פרויד דיווח על חווית דיסוציאציה כשביקר בעיר אקרופוליס ביוון. אין לפטור את האפשרות שיש משותף, בהקשר של הסינדרום, בין מקומות מסוימים לבין ירושלים.

 

יש הרבה דוגמאות של "נוודי תעופה", או תסמונת תעופה, מצב נדיר בו תיירים הולכים לאיבוד בשדה תעופה וחווים אפיזודה פסיכוטית.   

 

טוב, יש משהו קצת הזוי בשדות תעופה. יש הטוענים שבאופן סימבולי הם מייצגים ״חוויות טרום קיומיות".

 

ועם זאת, שלא כמו בחוויית סינדרום ירושלים,  אנשים שחווים "תסמונת תעופה דיסוציאטיבית" מתעופפים שם לגמרי - הם שוכחים זמנית את זהותם ואינם מודעים מהיכן הם באים ולאן הם הולכים.

כמו אצל הירושלמים, ההחלמה מתסמונת זו היא בדרך כלל ספונטנית (ללא טיפול) ודורשת סיוע מינימלי, כמו שינה טובה וכמה שעות מנוחה.

 

למאיר אריאל דווקא המליצו הרופאים, עת השתחרר, על ביקור חודשי בנמל התעופה :-) :

 

 

9. היצירתיים באמת נופלים בין הכיסאות

ישנם אנשים שלקו בסינדרום לאחר שאובחנו בעבר עם הפרעות נפשיות, כמו הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, עם אובססיה או קיבעון, אך אין להם אבחון ברור של הפרעה נפשית. מחשבותיהם ורעיונותיהם המוזרים נופלים במרחק קצר מדלוזיות .

בסוג זה נכללים למעשה, הרבה מהסובלים מסינדרום ירושלים.

ניתן לראותם בקבוצות, במקומות ציבוריים (במיוחד במקומות קדושים), הם מופיעים מדי פעם בתקשורת, אך בדרך כלל הם נמנעים מפנייה לעזרה פסיכיאטרית מקצועית.  

 

ניתן לחלק אותם לשניים:

1. שייכים לקבוצה: קבוצות נוצריות הממוקמות בירושלים והסביבה, המלוכדות סביב הרעיון של תחיית המתים או תחיית ישו. חברי הקבוצה לובשים בגדים מוזרים וייחודים, שלטענתם דומים לסגנון הלבוש בימי ישו. ישנן גם קבוצות יהודיות בסגנון זה: למשל, קבוצה המנסה ליצור פרה אדומה בדיוק כמו בתנ"ך. אנשים אלו בדרך כלל לא מאושפזים, כיוון שאינם מסוכנים לציבור, או עוברים על החוק. רק 3 אנשים מקבוצה זו הופנו לאשפוז, בצו בית משפט, בעקבות עימות אלים עם שכנים, שלושתם אובחנו כסובלים מהפרעת אישיות.

2. בודדים:  תייר גרמני שלא אובחן בעבר, ולא מוכר כסובל מבעיה נפשית, פיתח אובססיה למצוא את "הדת האמיתית". הוא השקיע שנים בלמידת דתות: זרמים שונים של נצרות, דתות סיניות, יפניות וכו', אך לא הצליח לבחור באף אחת מהן כדת האמת. ואז עזב את עבודתו, נסע לירושלים והחל ללמוד יהדות באוניברסיטה ובישיבה. אך גם ביהדות לא מצא את נחמתו - היא לא הייתה הדת האמיתית מבחינתו. בסוף התהליך הוא הגיע למסקנה שהנצרות העתיקה היא האמת ואין בלתה. מכאן נפתחה הדרך להטפת האמת לתושבי ירושלים. באחד מהנאומים הגיע לכנסיה והחל לצעוק שם על הכמרים, שהם פגאניים ושהם הורסים ומחללים את הדת... הצעקות התפתחו לאירוע אלים ומיודעינו החל אף להרוס ציורים ופסלים. בצו בית המשפט הוא הופנה לכפר שאול. באופן מפתיע, הפסיכיאטרים שטיפלו בו לא הצליחו להצביע על הפרעה נפשית, גם לא כשהמקרה חזר על עצמו לאחר 3 שנים.

 

 

10. תיירים שלקו בסינדרום ירושלים וסבלו מפסיכוזה בעבר

מדובר בתיירים שאובחנו בעבר כסובלים מפסיכוזה, עוד טרם ביקורם בישראל.

 

המוטיבציה להגיע לארץ הייתה קשורה באופן ישיר למצבם המנטלי ולהשפעת רעיונות דתיים.

לעיתים קרובות הם הגיעו לבחינה פסיכיאטרית בכפר שאול בעקבות דלוזיות (מחשבות שווא שאינן נופלות בקנה אחד עם המציאות), המפצירות בהם לבוא לירושלים ו״לעשות שם משהו".

 

ניתן לחלק קבוצה זו לארבעה סוגי משנה:

 

הזדהות פסיכוטית עם דמויות תנ"כיות

אנשים מסוג זה מזדהים בצורה חזקה עם דמויות מהתנ"ך או מהברית החדשה (תלוי אם הם יהודים או נוצרים), או מאמינים שהם בעצמם הדמויות הללו.

גברים יזדהו בדרך כלל עם דמויות גבריות, בעוד נשים יזדהו עם דמויות נשיות.

במאמר על סינדרום ירושלים, מתועד תייר אמריקאי שסבל מסכיזופרניה פרנואידית, שכחלק מהשיקום שלו החל לעבוד על דימוי גוף, תזונה בריאה והתעמלות.

ככל שעבר הזמן החל לזהות עצמו עם דמות תנ"כית רלוונטית? מי?  

שמשון הגיבור כמובן.

בסופו של דבר התעורר בו דחף טורדני לעלות לירושלים במטרה להזיז את אחת האבנים שלא הייתה ממוקמת לדעתו בזווית הנכונה.

במהלך ניסיונו האמיץ להזיז את האבן (סלע, ליתר דיוק) הוזעקה משטרה והוא אושפז במרכז לבריאות הנפש כפר שאול.

בניגוד לפרקטיקה המקובלת, פסיכיאטרים שם ניסו להתווכח עם הדלוזיות שלו ולהוכיח לו שהוא לא שמשון, והוא הגיב לכך בזעם בלתי מרוסן, עד כדי ניפוץ חפצים ובריחה מבית החולים.

רק לאחר קבלת טיפול תרופתי נוגד פסיכוזה, הוא נרגע והיה מסוגל לטוס הביתה בליווי אביו.  

 

הזדהות פסיכוטית עם רעיון

מטופלים מסוג זה מזדהים עם רעיון פוליטי או דתי ומגיעים לירושלים במטרה לפעול למימוש הרעיון.

המאמר מביא תיאור מקרה של פרוטסטנטי מאמריקה, שהזדהה עמוקות עם הרעיון של הרס מקומות הקדושים למוסלמים על מנת להחליף אותם במקומות קדושים ליהודים.

השלב השני של תכניתו היה, לא פחות ולא יותר, להצית את מלחמת גוג ומגוג. הוא הצליח לעורר מהומה לא קטנה באחד האתרים המקודשים לאיסלאם. כאשר אושפז, אובחן פסיכיאטרית כבלתי אחראי למעשיו.

 

״רעיונות קסומים״ בקשר לחיבור שבין בריאות למקום קדוש

אנשים מתת-סוג זה מייחסים כוחות מרפאים לירושלים.

מעניין לציין שהסופר הרוסי המפורסם גוגול, לאחר שהפסיכוזה סיימה את קריירת הכתיבה שלו, חווה התגלות, שבה נאמר לו כי טוב יעשה אם יבקר בירושלים ויישא שם תפילה במקומות המקודשים, על מנת שיוכל להבריא, ולחזור לכתוב שוב.

הוא אכן הגיע לירושלים, שנים אחר כך, אבל הרעיב עצמו למוות.

 

בעיות משפחתיות שהגיעו לשיאן בירושלים

סוג משנה זה, מתייחס לאנשים שמצבם הנפשי מתבטא בהקשר של בעיות במשפחה.

סוג זה הוא בעייתי, כיוון שתחת השפעתה של פסיכוזה, בלתי אפשרי בדרך כלל, לגלות את המשמעות העיקרית של ירושלים עבור המטופל ואת המוטיבציה שלו לבקר בירושלים.

ועדיין, אנו רואים שבכל אופן הם ממשיכים לעלות שוב ושוב לעיר הקודש, בזמן שהם מפתחים פסיכוזה מורכבת.

המאמר מביא מקרה של אדם אפרו-אמריקאי הסובל מהפרעה ביפולרית, שהגיע 4 פעמים לירושלים ובכל פעם חווה התקף מאני פסיכוטי שגרם לאשפוזו.

האיש טען שהגיע לירושלים על מנת להרוג את האיש שאנס את בתו (מסתבר שהכוונה לבעלה) .

משפחתו הייתה מודיעה מראש לרשויות על הגעתו וכתוצאה מכך הוא אושפז.

לאחר שטופל היה מסוגל  להראות רמת תובנה מסוימת, לזהות שחווה מניה ולהודות שהוא בעצם מכבד את חתנו.

מטפליו תארו זאת כקונפליקט אדיפלי שנחווה בזמן האפיזודות המאניות, אך הקשר לירושלים וההיטלטלות אליה בכדי לפתור בעיה דמיונית, נותר לא ברור.

 

מה למדנו?

קודם כל, סינדרום ירושלים הוא תופעה פסיכיאטרית ייחודית, האופיינית למי שמבקר פה.

שנית, חשוב להכיר יותר בפסיכופתולוגיה שבבסיסה קרבה למקומות קדושים, כי זיהוי והתערבות מוקדמים עשויים לעצור ולווסת את החומרה של אפיזודה פסיכוטית.

לבסוף, ידע מקיף על הרקע הדתי-תרבותי ועל אמונותיהם של מתמודדים הוא חלק חיוני מהתערבות במשבר.

 

 

תודה על הקריאה !

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

 

כתיבה:

 

מור צח מוכתר, MA

 

אופיר ברגמן פרי, MA

  ומומחי מכון טמיר

   

 

  

 

מקורות:

 

 Bar-El, I., Witztum, E., Kalian, M., et al (1991a) Psychiatric hospitalization of tourists in Jerusalem. Comprehensive Psychiatry, 32, 238 -244

 

Freud, S. (1936) A disturbance of memory on the Acropolis. Reprinted (1953-1974) in the Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud (trans. and ed. J. Strachey), vol. 22

 

Prochwicz K and Sobczyk A. (2011). Psychiatry,  Mar-Apr;45(2):289-96:  https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21714216

 

Bar-El, Kalian, M. & Eisenberg, B. (1991b) Tourists and psychiatric hospitalization with reference to ethical aspects concerning management and treatment. Psychiatry, 10, 487 -492 London: Hogarth Press

 

Emine Saner (2018). What is Jerusalem syndrome?. The Guardian:  https://www.theguardian.com/society/shortcuts/2018/jan/16/jerusalem-syndrome-psychiatric-condition-oliver-mcafee-british-tourist

 

Marlene Steinberg (1995). Handbook for the Assessment of Dissociation: A Clinical Guide. American Psychiatric Association.