ילדים רגישים בחגים: טכניקות, כלים הדרכה ותרגילים להורים

טיפים להורים:

התמודדות עם ילדים ומתבגרים

רגישים בתקופת החגים

ילדים רגישים רבים מתקשים להתמודד עם הצפת הגירויים בערב החג.

פנו אלינו למכון הורים לילדים עם הפרעת קשב שהצעקות והדיבורים הרבים מסביב לשולחן מציפים אותם,

ילדים עם רגישות לרעשים שמתקשים להתמודד עם רעשי הדיבור והאכילה לידם ואחרים נוספים שפשוט רגישים ולכן ארוחות חג עם אנשים רבים (שאת חלקם הם רואים פעמים ספורות בשנה) מעלות את רמת הסטרס אצלם. 

כלים להתמודדות הורית עם ילדים רגישים בחגים

שאלנו את המטפלים המומחים שלנו לטיפול בבני נוער בראשון לציון -

אילו עצות אפשר לתת להורים ולילדים להתמודדות נכונה בסטרס המשפחתי של החג? 

תשובתה של אורית זיידמן, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית בבני נוער ומבוגרים במכון טמיר בראשון לציון:

תקופת החגים ידועה כתקופה מורכבת. מצד אחד, מאחדת, מגבשת, מרגשת וחגיגית ומצד שני, לאנשים מסוימים בסיטואציות חיים מסוימות יכולה להיות מלחיצה, מכאיבה ומעמתת. ישנם כאלה שהעומס סביב שולחן החג, הרעש, וההמולה מאוד מכבידים עליהם וגורמים ללחצים נוספים.

הייתי ממליצה במקרים כאלה, לעשות הכנה מוקדמת לקראת הערב.

אם מדובר בילדים שמתקשים, על ההורים לשוחח איתם, להסביר שחג הוא הזדמנות למפגש משפחתי נרחב, ושיהיה רועש יותר. לשאול את הילד מה יכול לעזור לו להתמודד. אולי אם יעשה הפוגות, ויקום מדי פעם משולחן החג, יצא החוצה לנשום אויר, ישטוף פנים, ילך לשירותים וכד, על מנת להחזיר לעצמו כמה דק' שקט, אולי להביא איתו אוזניות וכאשר מרגיש שזה ממש יותר מדי בשבילו, לבקש להתחבר לנייד שלו ולהקשיב למשהו שמרגיע אותו. גם להגיע עם אטמי אוזניים יכול לעזור, כאשר ה"דיל" הוא שאת החלק של הברכות וההסבה לשולחן הוא מחזיק מעמד, וכאשר זה הופך להיות קשה מדי, הוא שם אותם.

הרעיונות האלה תקפים גם לאנשים מבוגרים.

בנוסף, רצוי לפעול בשקיפות מול המארחים והאורחים. להתייחס לקושי בטבעיות, ולהסביר שהרעש וההמולה מלחיצים ולכן נשתדל להיות חלק מהמפגש אך כאשר נרגיש שזה יותר מדי בשבילנו, נעשה את אחת הבחירות על מנת להפיג את המתח, ואנחנו מקווים שיגלו לכך הבנה.

הכי חשוב, לא להימנע מלהגיע. וללמוד להתמודד תוך כדי תנועה ולהרחיב את יכולת ההתמודדות, כדי להישאר חלק מהמשפחה.

תשובתה של ילנה בנקוביץ', מטפלת רגשית בילדים ובני נוער במכון טמיר בראשון לציון:

אחת החוויות המרכזיות של ילדים עם הפרעות קשב היא חוסר שליטה. חוויה זו מובילה לתחושה של כשלון, הכשלון מוביל לתסכול, ותסכול מוביל להתפרצויות שרק מחזקות את תחושת חוסר השליטה. מעגל זה חוזר חלילה ויכול להיות מוצת על ידי גירויים שאנחנו יכולים בכלל לא לשים לב אליהם. ארוחת חג יכולה להיות מלאה בגירויים כאלה- דיבורים, רעשים, אנשים באים והולכים, תינוקות בוכים, כלבים מתרוצצים... בהרבה מקרים, ההורים מנסים להרגיע את הילד כשהוא מגיע כבר לשלב ההתפרצות, אך זה שלב שבו גם ההתערבות הטובה ביותר יכולה להיכשל. 

קשה באימונים קל בחג

העצה החשובה ביותר לדעתי היא הכנה מראש של כל המשפחה לקראת ארוחת החג. ישנן שיטות טיפוליות רבות להתכונן מראש. בחרתי להציע את אלו שכל הורה יכול לעשות בקלות עם ילדיו. העקרון המרכזי שעומד מאחורי שיטות אלו הוא שמירה על תחושת השליטה של הילד.  

כשמדובר במתבגרים, אפשר פשוט לדבר. ניתן לתפוס את הנער/ה לשיחות קצרות של כמה דקות כמה ימים לפני הארוחה, אולי בארוחות הבוקר או הערב, ולזרוק הערות כמו "את/ה זוכר/ת את אח של אבא? השנה הוא מגיע עם בת זוג חדשה. סיפרו לנו שהיא מהנדסת ומפתחת אפליקציות, אולי תוכלו לדבר על זה כשהיא תבוא". הערה כזאת, בעיני המתבגר כוללת כמה דברים- הוא מעודכן במי שמגיע, יכול לשאול על אותו אדם אם אינו זוכר אותו ומקבל פיסות מידע שיכולות להיות משפטי פתיחה של שיחות במצבים של אי נעימות ומבוכה. אם אנחנו, ההורים, בעצמנו לא סגורים על מי בא עם מי, עדיין חשוב לדבר על מי שאנחנו יודעים שכן יגיע. 

שיתוף בהכנות

עצה נוספת יכולה להתאים לכל הגילאים, החל מגיל 6.

כדאי לשתף את הילד בהכנות לחג ולתת לו משימות ממוקדות לפני ערב החג.

אפשר לבקש ממנו לעזור בבישולים, בבחירת סידור השולחן, בקניות, בהכנת פלייליסט של שירים, משחקי חברה ועוד.

ביצוע מטלות כאלו הן עוגן עבור הילד ברגעי הצפה רגשית.

כשהוא עצמו חלק מההכנות, הילד שולט מראש בחלק מהסיטואציה.

באירוע עצמו, אם אנחנו שמים לב שהילד מתחיל להיות מוצף, ניתן להסב את תשומת לב האורחים לתרומתו של הילד בהכנות.

למשל, בתוך הרעש והדיבורים, נוכל להגיד -

"אתם יודעים מי בחר את המפות והמפיות האלה השנה? איתן!".

ככה נשיג כמה מטרות בו זמנית- נשתיק את האורחים לרגע, נמקד את כולם בנושא אחד שהילד יוכל להבין ולעקוב אחריו, הנושא יהיה משותף גם לילד, והמטרה החשובה מכל- נעצים ונחזק את הילד.

אם נשים לב שהילד הובך והמבוכה עצמה גורמת לו לאי נעימות, נוכל להמשיך באותו נושא אך ללא מיקוד בילד.

למשל, נדבר על המוצרים בחנות שבה ביקרנו עם הילד, נשאל את האורחים איפה הם אוהבים לקנות מוצרים כאלה ואחרים ועוד.

חשוב לנסות לשמור על נושא שיחה משותף למשך כמה דקות לפחות. 

כרטיסיות מצבים

שיטה נוספת היא משחק שנקרא "כרטיסיות מצבים". בעיניי זה כלי יעיל במיוחד. מכינים פתקיות ב2 צבעים - על צבע אחד כותבים מספרים בהתאם למספר המצבים שאנחנו רוצים להציע (מומלץ לפחות 5 מצבים), ועל הצבע השני כותבים את המצבים עצמם.

כדאי שההורים יתחילו בלתאר מצב שהם חושבים שיכול להיות מלחיץ עבור הילד שלהם, ואחר כך אפשר להזמין את הילד לחשוב בעצמו על מצבים כאלה.

אם הוא לא מצליח, אין שום בעיה אם ההורים יחשבו בעצמם על כל המצבים.

דוגמא למצב היא "נכנסים הביתה המון אנשים ואני לא מכיר כמעט את כולם".

מסדרים את קלפי המצבים כשהם גלויים, והופכים את קלפי המספרים. הילד הופך בכל פעם קלף של מספר ובוחר לאיזה מצב להתאים אותו.

קלף עם המספר 1 משמעו "לא מלחיץ בכלל", וקלף עם המספר 10 (או הגבוה ביותר) משמעו "הכי מלחיץ שיכול להיות".

על כל התאמה מפתחים שיחה קצרה: 

• מתי פעם אחרונה היה מצב כזה?

• אתה זוכר מה הרגשת ומה חשבת? 

• הצלחת להרגיע את עצמך איכשהו?

• מה יכול לעזור לך אם זה יקרה שוב? 

עבור מצבים שמדורגים 1-5 (מתוך 10) כדאי להתמקד במה הופך אותם ללא ממש מלחיצים, ומה התחושות של הילד במצבים האלה.

עבור מצבים שמדורגים 6-10 כדאי להציע פתרונות מעשיים במקרה והילד יהיה מוצף מהם.

משחקים וסודות

שני פתרונות טובים יכולים להיות המצאת מילת קוד סודית ומשחק דמיוני. אם הילד מרגיש מצוקה גדולה הוא יכול לגשת להוריו ולהגיד את מילת הקוד, ובמצב כזה הם יוכלו להתפנות אליו, להרגיע ולחזק אותו.

האפשרות השנייה היא להציע לילד משחק שבו יש לו כוחות והוא מנהיג את האורחים, למשל עליו להספיק לפנות את הכלים המלוכלכים למטבח על מנת להיות מוכתר כגיבור על.

אם האורחים יתגייסו למשחק הילד ירגיש אף טוב יותר.

עם ילדים גדולים יותר ומתבגרים אפשר להשתמש באותם הפתרונות אך באופן מותאם.

מילת קוד שבוחרים מראש יכולה להיות בקשה של הנער ללכת לחדר ולשמוע מוזיקה, ובמקרה כזה ההורים צריכים להבין שהוא צריך פסק זמן ולכבד את בקשתו, ואף לחזק אותו על כך שהבין מראש שנמצא במצב מלחיץ ומצא דרך להתמודד איתו.

במקום משחק דמיוני אפשר פשוט לגייס את הנער לעשייה בדרך של מחמאה, למשל "אלון, בוא נראה לאורחים מי מפנה את השולחן הכי טוב פה".

גם אם הנער יסרב או יובך, דעתו הוסחה מהמצוקה שלו לרגע והוא קיבל מחמאה מעצימה. 

אם לא הצלחנו למצוא את הזמן להתכונן מראש בשיחה או במשחקי כרטיסיות, ננסה להשתמש בהסחות דעת חיוביות בזמן האירוע.

חשוב לקטוע את מעגל התסכול ואובדן השליטה שהילד יכול להיכנס אליו ברגעי הצפה ולחץ. הזמנה למשחקי דמיון משותפים או מתן מטלה בעלת חשיבות גדולה (גם אם מדובר רק בחלוקת מפיות) הן שתי דרכים יעילות לעשות זאת. כשהילד מרגיש שנותנים לו אחריות והוא חלק חשוב בתוך האירוע, הוא עסוק ומרוכז במטלה החשובה שלו ולא פנוי ללכת לאיבוד בהמולה וברעש. 

*התוכן כתוב בלשון זכר אך פונה לשני המינים באופן שווה. 

*מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ הורי בראשון לציון ובכל הארץ.

המלצות קריאה:

למה אנחנו מתערערים רגשית בתקופת החגים? גלית איתן רוזנברג, 10.2019, מתוך בלוג מכון טמיר <