הצבת גבולות בריאים לילדים | ואיך להעניש נכון ילדים ובני נוער?

הצבת גבולות לילדים

ואיך לתת עונש בצורה בריאה?

כתיבה: 

טלי בורלא גלילי, MA, פסיכולוגית קלינית מדריכה,

פסיכולוגית ראשית במכון.

עם ומומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

1 ביוני 2022

הצורך להציב גבולות בריאים לילדים

עד גיל שנתיים-שלוש לרובנו קל ליהנות מגילויי היצריות של ילדינו.

נכון שאנחנו נאבקים בנושא הגבולות החל מגיל שנתיים בערך (terrible two), אבל גילויי שובבות, מרדנות, חשיבה מחוץ לקופסא, והתנהגות מחוץ למוסכמות עדיין מעלה חיוך גדול על פנינו בגיל זה.

אנחנו עוד לא מצפים מהילד להבין את החוקים החברתיים, ולכן עברה עליהם מתקבלת בסלחנות ובהבנה.

עם הכניסה לשנה הרביעית לחיים ההבנה החברתית של הילד מתפתחת וגדלה, ובהתאם הדרישות ממנו גדלות.

אנחנו מצפים ממנו שיפנים את החוקים והגבולות שמציבים לו, שיתאפק יותר, יווסת את היצריות שלו, את האריה שבתוכו, על מנת שיוכל לראות את האחר, יתחשב וישתלב חברתית.

איך מענישים ילדים בצורה יעילה ונכונה?

ענישה היא אחד הכלים העיקריים בהם הורים אוכפים את החוקים ואת ההתנהגויות הרצויות בעיניהם.

עם זאת, רבים מהם משתמשים בה לא נכון, או לפחות לא באופן היעיל ביותר.

עד לפני שני עשורים הייתה ענישה שיטת חינוך מועדפת: "חוסך שבטו שונא בנו...".

כיום, ברור שמתן עונש לילד על ידי ההורה, אמור להיות אפשרות שיוצאת לפועל רק כאשר אין ברירה.

9 עצות להורים: עקרונות לשימוש יעיל בעונשים

• חשוב לחזק התנהגויות רצויות כחלק מניסיון למנוע התנהגויות לא רצויות - הורים יכולים למנוע את הצורך בענישה בכך שיגבירו אסטרטגיות הוריות חיוביות, כמו בילוי משותף, מעורבות בחיי הילדים, שימוש בחיזוקים, עיצוב והכחדה. למשל, הרבה יותר קל ויעיל לחזק מתבגר שנוטה לאחר לבית הספר על כך שהצליח לקום יום אחד מוקדם יותר, מאשר להעניש אותו באופן קבוע על כך שנשאר לישון עד מאוחר.

• חשוב להבהיר וליישר קו לגבי הציפיות והחוקים - הורים חייבים לוודא שילדיהם מבינים את ציפיותיהם ואת החוקים שמונהגים. הבהירות עשויה למנוע את הצורך בענישה ולהגביר את לקיחת האחריות של הילד, במידה וכך יוכל להרוויח חופש ופריווילגיות רצויות. בנוסף, הורים חייבים לדעת להגיד "לא" כשצריך. הורים רבים חוששים להכעיס את ילדיהם, חוששים שילדיהם יאהבו אותם פחות אם יפעילו סמכות הורית ויסרבו כשיש צורך בכך. חשוב להבין שסירובים והתמדה בהם עוזרים להבהיר חוקים שמפחיתים בעיות התנהגות, וכך גם את הצורך בהשלכות כמו ענישה. בנוסף, זה מאפשר לילדים ללמוד להתמודד עם אי שביעות רצון ועם כעס.

• יש להכין רשימה של דרכי ענישה אפשריות מראש -  זאת, במטרה למנוע תגובה אימפולסיבית ואמוציונאלית אשר מאפיינת הורים כעוסים, וכן למנוע מצב בו לא יודעים כיצד להגיב, אז פשוט מוותרים על ענישה. חשוב להכין רשימה של השלכות אפשריות למעשים שונים, כלומר עונשים אשר שונים בחומרתם, ויתאימו להתנהגויות לא רצויות בחומרות שונות. כשיש מחסן עונשים אפשריים, ניתן לבחון עד כמה חמורה הייתה ההתנהגות ולבחור בתבונה בעונש המתאים.

• כדאי להצמיד השלכות שליליות עם חיזוק עבור התנהגויות רצויות - לעיתים, העונש הוא הכרחי, אך הוא יהיה יעיל הרבה יותר אם הוא יגיע בצמוד לחיזוק של התנהגות חלופית להתנהגות שאינה רצויה. הכחדה לעומת זאת, יכולה להפחית התנהגות לא רצויה גם כאשר אין חיזוק של התנהגות אחרת.

• חשוב להשתמש בענישה ובהשלכות במידתיות המתאימה למידת החומרה של ההתנהגות - הענישה צריכה להיות ספציפית (לא יעיל להעניש ילד על כל ההתנהגויות הלא רצויות שעשה בשבוע האחרון), מוגבלת בזמן ורלוונטית להתנהגות הבעייתית. העונש צריך להתאים לחומרת ההתנהגות, והעונש האידאלי הוא כזה אשר נובע מההתנהגות ומתאים לה. למשל, אם המתבגר לא חזר הביתה בזמן בו קבעו הוריו, לא יעיל להעניש אותו במטלות הבית, אלא לקבוע לו זמן חזרה מוקדם יותר בפעם הבאה, או למנוע ממנו לצאת בפעם הבאה (ורק בפעם הבאה) שירצה בכך. חשוב ליישם את העונש ולא לוותר עליו, על מנת שהמתבגר ילמד לקחת  את ההורה ברצינות, ולא יראה בדבריו איומים ריקים מתוכן. 

• לרוב, עונשים יעילים יותר הם אלה שלוקחים מהילד דבר מה שהוא רוצה ולא כאלה שהם אברסיביים עבורו. הורים רבים בוחרים לצעוק על ילדם, לתייג אותו באופנים שליליים ("אתה אגואיסט", "אתה עצלן"), לבקר אותו ("למה אתה לא כמו כולם") ולהאשים אותו ("אתה אשם בריבים עם אחיך"). התגובות האלה פוגעות במערכת היחסים עם הילדים ובילדים עצמם, הן מגבירות רגשות שליליים, עצבות, פוגעות בערך העצמי, אינן מעודדות את הילדים ואינן מלמדות אותם דרכי התנהגות שהינן אדפטיביות יותר. לכן, חשוב להימנע מתגובות כאלה. במקום תגובות אברסיביות, ענישה יעילה יותר תהיה לקחת מהילד באופן זמני דברים בהם הוא מעוניין (טלוויזיה, מפגש עם חברים, משחק וכיוצא באלה).

• חשוב ליישם את ההשלכות של ההתנהגות באופן מיידי, על מנת שהילד יבין על איזו התנהגות נענש - אם העונש מגיע בדיליי, ייתכן שהילד כבר שכח את ההתנהגות או שאינו יודע על איזה מבין ההתנהגויות האחרונות נענש. מה גם שהאפקט הוא החזק ביותר כשהענישה מגיעה באופן מיידי.

• חשוב לאפשר את ההשלכות הטבעיות שנוצרות כתוצאה מהתנהגות, ולא לחסוך אותן לילד - התנהגויות שאינן רצויות לפעמים מלוות כשלעצמן בהשלכות שליליות ובעונשים. למשל, כשילד לא לומד למבחן, עצם הכישלון הוא ענישה כיוון והוא אברסיבי עבור הילד, ולא בהכרח צריך עונש נוסף על מנת ללמד אותו לקח. במקרים כאלה, לעיתים העונש הנכון והיעיל ביותר הוא ההשלכות הטבעיות הנובעות מהאירוע עצמו, וכלל לא בטוח שצריך עונש בנוסף על כך. הורים שנותנים עונשים יתר על המידה, בעיקר כשהענישה הטבעית מספיקה, עשויים לפגוע באפקטיביות הענישה הטבעית (לילד כבר לא יהיה אכפת מהכישלון עצמו, כי העונש ה"מכאיב" יותר הוא זה שקיבל מהוריו) ולשבור את רוחו של הילד.

• עיקרון חשוב באשר לענישה הוא לבחור את המלחמות. לא ניתן להעניש את הילדים על כל התנהגות לא רצויה שהם עושים. ענישת יתר אינה יעילה, היא אינה מאפשרת לילדים להפנים התנהגויות חדשות ורצויות וללמוד את הלקחים הרלוונטיים, היא שוברת את רוחם ופוגעת במערכת היחסים שלהם עם ההורים. בטיפול DBT לילדים, למשל, לומדים ההורים כיצד לבחור על אילו התנהגויות להעניש ומאילו ניתן להעלים עין.

״עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק״

-- קהלת ג, א–ח

ספר על הצבת גבולות לילדים

הספר  "אריה הספריה" של הסופרת האמריקאית מישל קנודסן והמאייר קוין הוקס, נוגע בנושא הגבולות.

המסר המרכזי של הספר הוא שלפעמים מותר ואף רצוי להפר את הכללים ולחצות את הגבולות. הרי אם האריה בספר לא היה עובר על החוק (שאוסר לצעוק בספריה), העזרה לספרנית הפצועה היתה מתעכבת.

כניסה לרוב הכיתות בישראל (בניגוד למקבילות באמריקה) תוכיח לנו שהמסר הזה מוטמע היטב בחברה הישראלית, ואולי בגלל זה העיבוד הישראלי של הספר למחזה מוזיקלי הוא כל כך משמעותי ומהנה. אלי ביז'אווי (כותב המחזה) ורוני פינקוביץ' (הבמאי) הצליחו להאיר ולהוסיף דקויות, כך שהנגיעה בנושא הגבולות מצליחה לעורר עוד מחשבות בליבו של ההורה הישראלי.

המחזה הופך את דמויות הספר לעגולות יותר, וכך מדגיש את המשמעות הפסיכולוגית של גבולות עבור הילד עצמו. לגבולות גמישים יש ערך חברתי/בינאישי  ברור, אך גם ערך רב במובן התוך אישי.

אפשר להתבונן בדמויות המרכזיות בספר כייצוגים של שלושת חלקי האישיות שפרויד תאר בתיאוריה הסטרוקטוראלית שלו למבנה האישיות:

האריה עם עוצמותיו מייצג את האיד, את הדחפים האינסטינקטואלים המולדים, את דחף החיים ודחף המוות.

מר נקדי הדקדקן והקפדן מייצג את הסופר אגו, את הגבולות, הנורמות החברתיות, כללי ה"מותר והאסור" ביחס לסיפוק האינסטינקטים.

וגברת דפני, שמתמרנת בין השניים, מייצגת את האגו. לפי פרויד האגו נמצא בטווח המתוח שבין דחפי האיד לבין דרישות הסופר אגו. תפקידו לתווך בין השניים באופן גמיש, להביא לסיפוק הדחפים האינסטינקטואלים עם האובייקטים המתאימים לפי "עקרון המציאות" באופן מקובל חברתית , ממשי ולא פנטזמטי.

גברת דפני מתווכת בהצלחה בין השניים וכך מובילה לשגשוגה של הספריה. מחד היא מרככת את הנוקשות של מר נקדי, ומצד שני היא מעדנת את האריה, מווסתת אותו, ומאפשרת ליהנות ממה שהוא מביא עמו. בספר האריה בעיקר עוזר טכנית לתפעול הספריה, ובמחזה הוא ממש מביא חיים לספריה, כי בלעדיו היא היתה נותרת מסודרת ויפה, אך שוממת וללא רוח חיים, כי הילדים לא היו מגיעים ולא משתמשים בשפע שהיא מציעה.

לעולם תהא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת 

-- סנהדרין · קז ב

הדמויות העגולות במחזה מבהירות שבכל אדם יש את שלושת חלקי האישיות:

מר נקדי הוא אדם נוקשה וקפדן, שמייצג את החוקים ושומר עליהם בנוקשות בספריה (הסופר אגו שולט בו). נוכחותו אינה נעימה והוא מרחיק את הילדים והחיים מהספריה. אך לפרקים, תנועות רגליו מלאות החיים, עיניו הבורקות, וחלומו הגנוז להיות סופר, מגלים לנו פן אחר באישיותו, פן חסום ומתוסכל. לאורך המחזה הוא מתרכך ומתגמש וצדדים אחרים מבצבצים להם.

גברת דפני מצטיירת כאשה שהפנימה גבולות בצורה גמישה ומיטבה, בשפתו של פרויד נאמר שיש לה כוחות אגו, שמאפשרים איזון נכון בין האיד לבין הסופר אגו. היא מחוברת ליצריות שבה, אך גם ערה לחוקים ולמוסכמות, ומצליחה בדרך אנושית אמפתית פרקטית ואסרטיבית להביא לשגשוגה של הספריה.

פרויד רואה באגו חלק אישיותי שהתפתח מהאיד, ושמטרתו היא להביא לסיפוק מקסימלי של האינסטינקטים (האיד) במחיר מינימלי מהסופר אגו (מינימום עונש ואשמה).

אריק אריקסון, פסיכולוג והוגה, מסכים עם פרויד לגבי קיומם של שלושת חלקי האישיות, אך הוא תופס את האגו באופן שונה. אריקסון ראה את האגו כישות עצמית מולדת עם אנרגיה משלה עצמה, ותפקודים שלא קשורים לאינסטינקטים של האיד ושל המין. לפי אריקסון האגו הוא לא רק כלי שרת לריסון האיד, אלא מבנה שכולל למשל פונקציה של חשיבה הגיונית, תהליכי תפיסה, קורדינאציית שרירים ועוד.

מתוך התפיסה של אריקסון האדם מצטייר כיצור מפותח יותר מהיצור שפרויד מתאר-  יצור פראי ואגוצנטרי שמונע על ידי אינסטינקטים.

פרויד מתאר את התפתחות האדם כהתפתחות פסיכו סקסואלית, ואילו אצל אריקסון ההתפתחות היא פסיכו חברתית. לפי פרויד הצבת גבולות (מצד החברה) נועדה לרסן את האדם. אריקסון תופס את החברה כאוהדת, נוטה לקבל את הפרט לכוונו לעזור ולתמוך בו. בהמשך לתפיסה זו להצבת גבולות יש קונוטציה חיובית יותר.

ואם נחזור לילדי המחזה ולגבולות ששמים להם-

הילדה יעל מתאפיינת ביצריות גבוהה (איד), בתחילת המחזה היא סוחפת ומקסימה, אך גם רועשת, לא מכבדת, ותזזיתית באופן שלא מאפשר לה ליהנות מהכוחות שלה (סקרנות, תעוזה, חשיבה מחוץ לקופסא) ומהעושר שהספרייה יכולה לתת לה. כמו האיד, היא פועלת לפי "עקרון העונג" ששואף לסיפוק מיידי ומלא של צרכיו. אין לה סבלנות, היא מתקשה לעצור, להקשיב, להשתהות, להיכנס פנימה, להתעמק. היא נאבקת בכללים ובמר נקדי (בסופר אגו), אך לא מצליחה ליהנות מהספרים שבספריה.

הגבולות שהיא מפנימה במהלך המחזה, דרך הגמישות והאמפתיה של גברת דפני, מאפשרים להעצים את הכוחות שלה, ולנתבם ליצירתיות (להמחזת הספרים שמקריאים לה) וליוזמה (היא זו שמתעקשת על קבלתו של האריה, כשגברת דפני כמעט ומסלקת אותו).

הילד אסף הוא ילד רגיש וזהיר מאוד מטבעו. העולם (החיצוני והפנימי) מאיים עליו, הוא נוטה לחוסר ביטחון, ונמשך מאוד לחוקים חיצוניים שיספקו לו תחושה של סדר והגנה וישקיטו אותו. מר נקדי וכלליו מושכים אותו, והוא מפנימם בשקיקה. בתחילת המחזה הוא נשען על דברים חיצוניים בנוקשות, הוא רוצה שינחו אותו, כי אינו סומך על עצמו (הוא נצמד בנוקשות להוראות ההגעה לספריה, ומפספס אותה כשהוא ניצב ממש מולה, משום שהוא נצמד לכתוב, ולא נותן לאינטואיציות ולחושים שלו להנחות אותו). ילד כמו אסף, שלא יקבל גבולות ישאר שברירי חרד ואבוד, ואם יזכה להורות נוקשה, שמציבה חוקים באופן נוקשה מדי, עלול להתפתח להיות מבוגר כמו מר נקדי. מנותק מהיצריות ומהיצירתיות שבו. במהלך המחזה הוא עובר שינוי, נראה שהגבולות הגמישים שגברת דפני שמה, מאפשרים לו להירגע ולהיות במגע פרודוקטיבי עם האינסטינקטים שלו. למשל, הוא זה ש"קולט" ברגישותו ובאינסטינקטים שלו את הפוטנציאל הגלום במר נקדי ומעודד אותו לכתיבה.   

דרך המחזה "האריה בספריה" הורים יכולים להבין עד כמה להצבת גבולות בצורה גמישה רגישה ומותאמת לטמפרמנט של הילד, יש את הכוח לא רק לרסן אותו, אלא להעצים את כוחות האגו שלו, ולהביא להסתגלות חברתית תוך ביטוי עצמי ויצירתיות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר