מה לעשות כשבני נוער מאיימים בהתאבדות? | כלים, מחקר והמלצות

התנהגות אובדנית אצל בני נוער:

 זיהוי, הערכה והתערבות 

  

  

עבור אנשי מקצוע שמטפלים במתבגרים עם קשיים מרובים וקושי בויסות רגשי , התמקצעות בהערכה ובטיפול בהתנהגויות אובדניות היא כמעט הכרחית.

גם מתבגרים שמגיעים לטיפול ללא כוונות או התנהגות אובדנית עלולים לפתח כזו בעתיד כתוצאה משינוי בנסיבות, ולכן ידע בתחום הוא תמיד רלוונטי.

31 ילדים מתחת לגיל 9 ניסו להתאבד אשתקד בישראל, כך לפי נתוני המועצה לשלום הילד.

 

נתונים מתוך מחקריים עדכניים בעולם מזהירים כי 71% מבני הנוער שמתו כתוצאה מהתאבדות, נפטרו במהלך ניסיון ההתאבדות הראשון (שנקרא גם 'ניסיון האינדקס') - מה שמחייב מידת דריכות ועירנות גבוהה במיוחד.

ביפן, למשל, מספר מקרי ההתאבדות של ילדים ומתבגרים זינק השנה לשיא חדש ב-30 השנים האחרונות.

 

 

מניעת התאבדות אצל מתבגרים

 

אחד האתגרים המרכזיים של רשויות הבריאות הוא להפחית זמינות של אמצעים קטלניים לביצוע התאבדות.

 

ואכן, קשר כזה קיים: כאשר יש נגישות לכלי ירייה מידת הסיכון עולה.

זאת ועוד, מחקר מ-2022 מצביע על עלייה דרמטית בשיעור ניסיונוות ההתאבדות של ילדים באמצעות הרעלה.

לאחרונה החל משרד הבריאות להגביל את הרכישה של תרופות נגד חום וכאבי ראש, ממשפחת הפרצטמול . למרות שהתרופות הללו נתפסות כנוגדי צינון ומשככי כאבים תמימים (אקמול, קולדקס, פראמול לצינון), הן משמשות אמצעי שכיח לניסיונות התאבדות אצל בני נוער.

לאור ניסיון מוצלח של מחקרים קהילתיים - אפידמיולוגיים שנערכו באנגליה, החליט גם הרגולטור הישראלי לבקר ולווסת את רכישת הכדורים על ידי הציבור בבתי המרקחת ולהגבילו ל-30 יחידות בלבד.  

 

למרות שגורמים רבים שמשפיעים על סיכון של מתבגר להתאבד אינם ניתנים לשינוי ישיר, דווקא קונפליקט משפחתי ומעקב הורים מהווים יעדים להתערבות.

סכסוך משפחתי ומעקב מפקח הורי נמוך קשורים לאובדנות אצל ילדים ונוער, כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה ב- JAMA Network Open.

 

 

בריונות ברשת ואובדנות בני נוער

 

מקרים של בריונות ברשת בקרב בני נוער, עד כדי התאבדות, מציפים את החדשות, ומתבטאים בטווח רחב ביותר, מאלימות פיזית בבית הספר או במשפחה ועד לבריונות רשת.

אופי ומינון ההטרדות משתנה מקהילה לקהילה ומבית ספר לבית ספר, אך למרות שנראה כי מספר הדיווחים מאמיר - אין מדובר בתופעה חדשה.

למעשה, כבר בתחילת שנות ה-80 החל דוקטור דן אולוויס הנורבגי לחקור את הנושא, לאחר שב-1982 התאבדו שלושה נערים בגילאי 10-14 כתוצאה מבריונות.

חרף העובדה שאין פרופיל מסוים המשותף לנערים שהתאבדו כתוצאה מבריונות, ידוע קשר בין היות קורבן למעשי בריונות לבין דיכאון, וכן קשר בין דיכאון לבין התאבדות, מה שתוקף במחקר שפורסם בכתב העת JAMA על הקשר בין אובדנות של בני ובנות נוער לבין התעללות מצד בני גילם. 

אי לכך, הורים חייבים להיות עם אצבע על הדופק בכל הנוגע לסימני דיכאון המתעוררים אצל ילדיהם. במצב בו הורה או מורה חושד שילד נפל קורבן לבריונות, עליו להתערב ולהפסיק את המעשים לאלתר, ולתעד את שראה. ילדים ונערים שנפלו קורבן לבריונות זקוקים לסביבה תומכת של מבוגרים ובני גילם. 

כאשר להורה סיבה סבירה לחשוב שלילדו המתבגר מחשבות אובדניות, חשוב לפעול מהר. חשוב שלא לעזוב את הילד לבד, להרחיק ממנו חפצים מסוכנים ולמצוא במהירות עזרה מקצועית. סביר מאוד שהילד יכחיש מחשבות שכאלה, אך על ההורה לסמוך על חושיו ועל תחושת בטנו, כשיש סיבה טובה לכך. יש לזכור כי בנושאים מעין התאבדות לעיתים אין הזדמנות שנייה. כאן, צריך ההורה להיות החלטי ונחוש.

גם משחקי רשת אובדניים, כמו אתגר הלוויתן הכחול, מרחפים כסכנה מפתה ותחרותית, בעיקר עבור בני נוער בכניסה לגיל ההתבגרות. במשחק, שמקורו ברוסיה, מוזנות מראש משימות לאורך 50 יום, כאשר המשימה האחרונה היא לבצע אקט אובדני. 

 

 

סימנים מקדימים

 

אצל ילדים בני 3-6 הסובלים מדיכאון בגיל הגן (preschool-onset MDD) קיים סיכון גבוה לאובדנות בגילים 8-12.

 

חוקרים בחנו את ההיסטוריה הרפואית של ילדים בני 8 עד 12 שאובחנו עם דיכאון בתחילת בית הספר בהשוואה לבני הגיל ללא היסטוריה של דיכאון.

נמצא שכמעט 68% מהילדים עם דיכאוןבגיל הגן התמודדו עם מחשבות או התנהגויות אובדניות עד גיל ההתבגרות, נתון שמציב פער ענק מהילדים ללא דיכאון (22.6% בלבד).

המחקר מדגיש גם את היעילות של פסיכותרפיה הורה-ילד, שהוביל ילדים רבים לסבירות מופחתת למחשבות אובדניות לאחר הטיפול.

 

אם אתם מרגישים צורך, מוזמנים לפנות אלינו להדרכת הורים בנושא התמודדות עם חשיבה אובדנית אצל בני נוער.

 

 

 

טיפול DBT באובדנות בני נוער

 

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT), הוא השיטה הטיפולית העשירה ביותר בידע, מחקר וניסיון קליני, להתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית ועם משברים אובדניים על רקע קשיים בוויסות רגשי.

 

 

מה זה טיפול DBT-A?

 

טיפול DBT הוא טיפול פסיכולוגי מבוסס ראיות, שפותח על ידי מרשה לינהן בשנות ה-80.

הטיפול פותח במקור עבור מתמודדים עם הפרעות ויסות רגשי חמורות, והא מתמקד בהקניית מיומנויות להתמודדות עם רגשות קשים עבור שלל אוכלוסיות.

 

טיפול DBT-A הוא גרסה של DBT שפותחה ספציפית עבור בני נוער.

הוא מיועד למתבגרים עם קווים אישיותיים גבוליים ו/או עם קשיי ויסות רגשי אינטנסיביים.

הטיפול יכול לעזור למתבגר המתמודד להפחית התנהגויות אובדניות, מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית. 

 

 

מחקרים מראים שטיפול DBT-A, יישום של פרוטוקול DBT לבני נוער, יכול להיות יעיל מאוד בטיפול במתבגרים המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי קשים.

במחקר שערכו ב-Mehlum  2014 ועמיתיו נבחנה היעילות של טיפול DBT-A לעומת טיפול דינמי אינטנסיבי בקרב 77 מתבגרים שאובחנו כבעלי קווים של הפרעת אישיות גבולית. הטיפול בשתי הקבוצות נמשך 19 שבועות (Hennefield et al, 2023).

ממצאי המחקר הראו כי שיעור הירידה בהתנהגויות הפגיעה העצמית בקבוצה שטופלה בגישת DBT-A היו גבוהים באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הטיפול השנייה.

כמו כן, קבוצת הטיפול ב-DBT-A הציגה ירידה משמעותית יותר במחשבות אובדניות ובסימפטומים דיכאוניים.

 

 

חלק חשוב והכרחי בהכשרת מטפלי DBT כולל הקניית כלים מקצועיים וידע קליני אודות ניהול משבר אובדני.

מטפלי DBT פרטניים ומנחי קבוצות מיומנויות DBT מכירים היטב את יסודות ההערכה וההתערבות במקרים אובדניים ואף נבחנים על כך כחלק מתהליך ההכשרה.

כאשר בני ובנות נוער משתתפים בטיפול DBT קבוצתי בלבד (קבוצה לפיתוח מיומנויות בלבד, ללא טיפול אישי) נדרשים מנחי הקבוצה להעריך בתחילת התהליך את מידת קיומם של גורמי סיכון אובדניים, לזהות סימנים מחשידים וטריגרים משבריים במהלך הקבוצה ולהתערב כאשר קיים ספק לגבי התנהגות אובדנית. 

 

ככלל, המטפל/ ינסו להבין תחילה את הגורמים המקדימים לארוע המשברי, את משקל הרעיון ומידת התכנותו, לצד ביצוע של ניתוח התנהגותי, בו מציירים על הלוח את הגורמים, הרגשות, המשבר ואפשרויות הפעולה היעילות והלא יעילות במצב אובדני.

 

מומלץ לקיים גם ראיון אבחוני מובנה למחצה כדי להבטיח שהמטפל יזהה קשיים עמוקים יותר, כמו הפרעת דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, פסיכוזה קודמת או היסטוריה של טראומה מורכבת. עצם התהליך הזה מתקף את הכאב הנפשי של המתבגר שמצליחים לדעת לתת שם ומילים למאבק שלהם, וגם נוצרת השפעה על צמצום הבושה, האשמה והתגובות השליליות של מי שמסביבם.

  

 

עקרונות DBT לטיפול בבני נוער במשבר אובדני 

 

 

הקווים המנחים שפיתחה מרשה לינהן, מייסדת ה-DBT, לטיפול בהתנהגות אובדנית, כוללים בין היתר:

 

• להכיר ולדעת כיצד לקיים הערכה מקצועית של גורמי סיכון להתנהגות אובדנית, הן בטווח המיידי והן לטווח הארוך.

• לאסוף מן המטופל ומבני משפחתו תיאור מדויק ואקטואלי של התודעה האובדנית - המחשבות / הכוונות / התכניות / הניסיונות.

• לפקח על התנהגות המטופל באופן מתמשך. במקרה שהמטופל אושפז על רקע המשבר, ייזום המטפל קשר עם הצוות הפסיכיאטרי, במטרה לשקול את העיתוי והדרך המתאימים לשלב כוחות מקצועיים. 

• ליישם 'ניתוח שרשרת', טכניקה טיפולית ב-DBT, שנקראת גם אנליזה פונקציונלית, ו'ניתוח פתרון' לכל התנהגות אובדנית שעולה. 'ניתוח פיתרון' הוא ניסיון למנוע זרזים המקדמים התנהגות האובדנית, הוא צריך להחליף תגובות חירום אותן אימץ המטופל במיומנויות אדפטיביות שמציעה השיטה. מיומנויות אלו מורכבות בעיקר מפיתוח יכולת לעמידות במצוקה שתפקידה להחליף את הכוונה וההתנהגות האובדנית. 

• המטפל נדרש להיות אקטיבי יותר מהרגיל כאשר הסיכון להתנהגות אובדנית גבוה, וגמיש יותר מהרגיל  כאשר הוא נדרש לתגובה המחייבת תושיה. 

• המטפל דן בפתיחות בבעיה ומשתמש בעובדות פסיכו-חינוכיות לגבי אובדנות, תוך שהוא ער וקשוב לגורמי סיכון אינדיבידואליים הרלוונטיים לחיי המטופל (כלי לפגיעה עצמית, תכנית, עיתוי מוגדר, ניסיונות בעבר, הפרעות פסיכיאטריות במשפחה ועוד).

• הקו הרציונלי בו נוקט מטפל DBT במהלך התערבות במשבר עם מתבגרים צמוד למסר כי התנהגות אובדנית היא תגובה לא יעילה, ומעודד אותו לבחון יחד פתרונות אלטרנטיביים יעילים להפחתת הכאב הנפשי.

• המטפל מערב בפרטי המשבר את הדמויות המשמעותיות בחיי המתבגר האובדני (בדרך כלל הוריו), ומקיים עימם תקשורת בתדירות גבוהה. זאת לצד אפשרות של קיום פגישות טיפוליות במסגרת אישית ומשפחתית - במידת הצורך.

• לינהן מדגישה את חשיבותה של הברית הטיפולית כאשר מדובר במטופל עם סיכון אובדני. למערכת יחסים אמיתית וחמה יש משקל רב בגיוס כוחותיו של המטופל, אתגר הכרחי בדרך ליציאה ממצב החירום.

• לסיום, מטפלי DBT בבני נוער המתמודדים עם סיטואציה אובדנית, נאלצים להתמודד בעצמם עם לחץ נפשי שמסב תשישות ושחיקה עצומות. במקרים מסוימים חשופים המטפלים, באופן עקיף, לפיתוח טראומטיזציה משנית, הסינדרום הנפשי אליו חשופים אנשי מקצוע שמסייעים לנפגעים באירועים טראומטיים ומסכני חיים.

 

מפאת הסערות הללו והשלכותיהן, מוגדרת השתתפות מטפל ה-DBT בקבוצת עמיתים שבועית כחלק אינהרנטי מהפרוטוקול הטיפולי.

במידת הצורך, יוזמת הקבוצה פניה למדריך/ה קליני מנוסה שיייעץ נקודתית על טיפול במשברים אובדניים בקרב מתבגרים ובכלל.

  

 

האם דיכאון והתאבדות אצל בני נוער עלולות להיות מדבקות?

 

בחינת חיפושי אינטרנט אחר המלה "התאבדות" בעקבות הסדרה 13 סיבות (13 Reasons Why): 

"13 סיבות" היא סדרה של "נטפליקס" העוקבת אחר ההכנות שעורכת דמות של בת נוער בדיונית בדרך להתאבדות. סיומה של הסדרה בסצינת התאבדות בת שלוש דקות שלמות.

 

הסדרה עוררה סערה לא קטנה ברשת ומחוצה לה, ודיון ער בהשלכות של סדרה כזו:

 

• האם היא הופכת את ההתאבדות לדבר נחשק?

• האם ההפך הוא הנכון, והיא מעלה את המודעות לקיומה של התופעה?

 

במחקר המוצג להלן בחנו החוקרים האם חיפושי האינטרנט אחר "התאבדות" השתנו באופן כלשהו בעקבות הסדרה.

החוקרים השתמשו ב"Google Trends" שמאפשר בדיקת התנועה ברשת לגבי חיפושים שונים. הם בדקו חיפושים אחר המלה "התאבדות" בתחומי ארה"ב ובחנו אילו מושגים סמוכים היו הפופולריים ביותר בחיפוש, כלומר יחד עם איזו מלה אנשים חיפשו את המלה "התאבדות".

לגבי כל מושג כזה הם בדקו את מספר החיפושים שנערכו עליו- לפני שהסדרה עלתה לאוויר, ולאחריה.

 

מה יצא?

 

תוצאות הבדיקה העלו כי במצטבר, החיפושים אחר המלה גדלו ב-19% ביום ה-19 שלאחר פרסום הסדרה.

במספרים מדובר על בין 900,000 למליון וחצי חיפושים יותר ממספר החיפושים הצפוי אחר המלה "התאבדות" לולא עליית הסדרה.

בחלק מהימים שלאחר פרסום הסדרה מספר החיפושים היה גדול אף יותר ובסך הכל הוא נע בין 15% חיפושים יותר מהצפוי ל-44% חיפושים יותר מהצפוי.

אספקט חשוב נוסף הוא כמובן תוכן החיפושים, ומרביתם נטו להאדרה של התופעה: למשל ״חיפושי זנב ארוך״ כמו "איך לבצע התאבדות?" או "איך להרוג את עצמך?" זכו לאחוזי חיפוש גבוהים מהרגיל.

 

גם החיפוש אחר קווי סיוע היה גבוה מהרגיל, עם צירופים כמו "מספר חירום למתאבדים".

לבסוף, גם הנושא של מודעות להתאבדות נוכח יותר מהרגיל בחיפושים, עם חיפושים כגון "התאבדות של בני נוער" או "מניעת התאבדות".

 

משמעות התוצאות: הבדיקה אחר דפוסי החיפוש באינטרנט מעלה כי הסדרה "13 סיבות" הובילה לשתי תוצאות עיקריות:

 

מצד אחד, העלאת המודעות לתופעת ההתאבדות בקרב בני נוער.

 

מצד שני, האדרת התופעה בקרב לא מעט מן הצופים.

 

כמובן שלא ניתן לדעת האם החיפושים האינטרנטיים, ולו אחד מהם, הובילו לנסיון התאבדות ממשי. ועם זאת, כבר הוכח בעבר קשר בין מגמות החיפוש ברשת אחר מושגים הקשורים בהתאבדות לבין התאבדויות ממשיות.

ידוע גם שסיקור תקשורתי של התאבדויות מוביל לעליה במספר נסיונות ההתאבדות ושהחיפושים אחר שיטות התאבדות מדויקות גברו לאחר שחרור הסדרה.

 

ניתן לצמצם השפעות אלה באמצעות שימוש בהמלצות של ארגון הבריאות העולמי בנוגע למניעת סנסציוניות בסיקור התאבדויות, למשל להמנע מצילום סצינות של התאבדות, או פרסום מספר חירום בתחתית המסך עבור המבקשים להתאבד.

 

תכנית לאומית חדשה להתמודדות עם בני נוער שסובלים ממשבר נפשי <

 

 

במצבי חירום יש לפנות לפסיכיאטר ו/או למיון

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

 

כתיבה:

 

מיה גינסברג, MSW,

עו״ס קלינית

 

סמדר שטינברג, MA,

ביבליותרפיסטית מוסמכת, זוכת פרס ספיר 

ומומחי מכון טמיר

 

 

 

 

עדכון אחרון:

 

23 בדצמבר 2023 

 

 

 

מקורות:

 

  

רותם אליזרע (2019). למניעת התאבדות ילדים: תוגבל מכירת תרופות צינון וכאב.YNET

 

עידו אפרתי (2018). בתוך עשור: זינוק במספר ניסיונות ההתאבדות מתחת לגיל 14. הארץ

  

שירלי נחמה פרקש (2019).  כשהבת שלך מחליטה לשים קץ לחייה. YNET

 

Ayers, W., Althouse, B., Leas, E., Dredze, M., & Allem, J.-P. (2017). Internet searches for suicide following the release of 13 Reasons Why. JAMA Internal Medicine.

 

Braden, J. B., & Sullivan, M. D. (2008). Suicidal thoughts and behavior among adults with self-reported pain conditions in the national comorbidity survey replication. The Journal of Pain: Official Journal of the American Pain Society, 9(12), 1106–1115.

 

Bryan, C. J., & Rudd, M. D. (2018). Brief Cognitive-Behavioral Therapy for Suicide Prevention. Guilford Press.

 

Friedberg, R. D., & McClure, J. M. (2018). Clinical Practice of Cognitive Therapy with Children and Adolescents: Second Edition: The Nuts and Bolts. Guilford Press.

 

Hennefield, L., Whalen, D. J., Tillman, R., Barch, D. M., & Luby, J. L. (2023). Preschool-Onset Major Depressive Disorder as a Strong Predictor of Suicidal Ideation and Behaviors Into Preadolescence. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2023.11.008

 

Leanza, N. (2017). 13 Reasons Why … You Should Stay Alive. Psych Central. Retrieved July 21, 2018, from https://psychcentral.com/blog/13-reasons-why-you-should-stay-alive/

 

Mehlum, L., et al. (2014). Dialectical Behavior Therapy for Adolescents With Repeated Suicidal and Self-harming Behavior: A Randomized Trial. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 53(10), 1082-1091.

 

Minkoff, K., Bergman, E., Beck, A. T., & Beck, R. (1973). Hopelessness, depression, and attempted suicide. American Journal of Psychiatry, 130, 455–459.

 

Miller, A. L., Wyman, S. E., Huppert, J. D., Glassman, S. L., & Rathus, J. H. (2000). Analysis of behavioral skills utilized by suicidal adolescents receiving dialectical behavior therapy. Cognitive and Behavioral Practice, 7, 183–187.

 

Nixon, M. K. (2008). Dialectical Behaviour Therapy with Suicidal Adolescents. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 17(3), 162–163.

 

Ross, J. A., Woodfin, M. H., Rege, S. V., & Holstege, C. P. (2022). Pediatric suicides reported to U.S. poison centers. Clinical Toxicology. DOI: 10.1080/15563650.2022.2042013

 

Saltz, G. (2017). Preventing teen suicide: Be alert to the warning signs. US NEWS. Retrieved from https://health.usnews.com/wellness/for-parents/articles/2017-02-07/preventing-teen-suicide-be-alert-to-the-warning-signs

 

Sulik, L. R., & Garfinkel, B. (1992). Adolescent suicidal behavior: Understanding the breadth of the problem. Child Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 1, 197–228.

 

Swearer, S. (2010). Bullying: What parents, teachers can do to stop it. American Psychological Association. Retrieved from http://www.apa.org/news/press/releases/2010/04/bullying.aspx