התאבדות, תהליכי שיימינג (ביוש) וטיפול פסיכולוגי במשבר

 

שיימינג והתאבדות

הפסיכולוגיה של ביוש

(שיימינג) באינטרנט

  

    

ספרו של ג'ון רונסון, "So You've Been Publicly Shamed" ("אז בויישת באופן פומבי", בתרגום חופשי) עוסק בהרחבה בתופעת הביוש (shaming) באינטרנט.

הספר מתמקד בהשלכות על קרבנות שעברו ביוש בטוויטר, פייסבוק, בכתבות פוגעניות בעיתונות, או בביקורת המונית במדיה חברתית אינטרנטית אחרת. 

 

מה שמעניין אותי בספר, ועל זה נדבר גם במאמר זה, הוא העיסוק בשאלה- 

 

האם יש אנשים ששיימינג הוא עונש לגיטימי עבורם? 

 

אבל השאלה האמיתית והחשובה שרונסון מעלה היא בעיניי - 

האם התועלת של תרבות הביוש עולה על המחיר?

 

הנה רונסון מספר בקצרה על הספר, שאני ממליץ בחחום לקרוא:

 

 

 

 

מה זה שיימינג?

 

ביוש, או שיימינג, הוא סוג של שליטה חברתית. כאשר אדם כלשהו מפר נורמה מקובלת, אנשים אחרים מגיבים באמצעות ביקורת, התעלמות או חרם פומבי.

הביוש היה מאז ומעולם אקט מרכזי- לעתים אף יותר מהמענה של מערכת החוק הרשמית, ומקור משמעותי להשלטת סדר חברתי.

 

בין מערכת החוק לבין הבושה קיימת מערכת יחסים מעניינת.

 

מצד אחד, ביוש הוא האנטיתזה לחוק:

העקרון הבסיסי של החוק הוא שלאדם נשמרת זכות ההגנה העצמית והערעור בטרם הממשל יפעיל סנקציה כלשהי כנגדו.

בניגוד לכך, הביוש קורה בהעדר הליך שכזה. כמו במערכת החוק, הביוש פועל בתגובה למעשה לא מקובל חברתית, אך אנשים מגיבים אליו באופן אינסטינקטיבי וקשוח, לעתים על מנת להדגיש את המעלות הטובות שלהם עצמם באמצעות הכפשת האחר.

התוצאה היא תגובה שדומה יותר להתנפלות של ההמונים, ולעיתים עד כדי סקילה של ממש.

 

זו הסיבה לכך שאנשים יכולים לעבור ביוש גם אם הם לא עשו שום דבר רע.

זה גם מסביר למה אנשים לעתים נענשים בדרך שלא משקפת את חומרת ה"עבירה" שלהם. זו מערכת כאוטית, שעלולה לעשות יותר נזק מתועלת.

עם זאת, גם מערכת החוק משתמשת לא אחת בכוח הבושה. כך לגבי משפטי ראווה, רישומים פליליים ואמצעים נוספים המבטיחים שמי שנפגש עם מערכת החוק יהיה נתון לבושה פומבית.

לעתים הרשויות רואות בביוש כדרך זולה ונוחה להחלת עונשים פליליים.

 

האיום על מי שמתכוון לבצע פשע הוא לא רק ענישה כגון מאסר או קנס, אלא גם הבושה הכרוכה במעשה הפלילי, שעלולה להשפיע גם על מעמד המשפחה.

 

 

״כל המלבין פני חברו ברבים

כאילו שופך דמים״

 

-- בבא מציעא, נח, ב

 

 

שיימינג ככלי ענישה ציבורי

 

האם אכיפת נורמות מוסריות ללא חוקים מוסדרים היא דרך חיובית לשיפור המוסר החברתי? 

 

שאלה טובה.

 

ג'ניפר ג'קט, פרופסור ללימודי סביבה באוניברסיטת ניו יורק, מציעה בראיון לאתר הגרדיאן, כי ביוש מציע לציבור הרחב אפשרות אלטרנטיבית להשיב אש כלפי אנשים וארגונים חזקים, שמפרים נורמות מוסריות.

 

ג׳קט טוענת שניתן להשתמש בביוש למטרות טובות, למשל כדי לאלץ איגודי להפסיק לזהם את הסביבה.

 

באתר שלה היא מקדמת "גלריית בושה" שיוצאת, בין היתר, במחאה נגד המסורת היפנית לצוד לוויתנים. היא מוחה גם נגד גופים דומיננטיים אחרים, כמו הבנק המרכזי של אמריקה, רשת פוקס ניוז וענקים מרכזיים אחרים.

ארגוני זכויות אדם משתמשים לא אחת בטקטיקת ביוש כלפי גופים פוגעניים, כמו דיקטטורים ומבצעי עינויים,  מתוך אמונה שבהפניית דעת הקהל אל מעשים לא מוסריים, ניתן להפעיל לחץ ואף לקדם חקיקה.

 

עקרון דומה מוביל את הביוש ברשתות החברתיות -

לעתים מערכות החוק לא מביאות את הצדק המיוחל בגלל הסטנדרט הנדרש להוכחת אשמה, עלות ההליך המשפטי או כוחם של תאגידים מול האזרח הקטן.

באמצעות הרשתות החברתיות הנורמות מועברות באופן ישיר, ללא צורך לחכות למערכת החוקית. הביוש נתפס לעתים כדמוקרטי, חסכני ונוח כדי להילחם בתופעות כגון גזענות והומופוביה- וליצור חברה מוסרית.

אבל האמת היא הפוכה. בפועל, לפחות עד 2016, הקבוצה הכי מבוישת ברשתות החברתיות הן נשים שהעזו להביע את דעתן האמיתית או להיפרד מבני הזוג שלהן.

 

הכוח של ההמונים לפגוע באדם היחיד עולה על המטרות הנעלות שהביוש מבקש לעתים לקדם.

 

ולפעמים יכול להיות גם אפקט בומרנג, למשל בפרדוקס הזעם הוויראלי שהודגם סכמה מחקרים מעניינים (Sawoska and Monin, 2018).

הפרדוקס מתייחס למצב בו ביטוי אינדיבידואלי של זעם עשוי להיראות ראוי לשבח אבל חשוד מוסרית כאשר הוא מלווה במקהלה של זעם מהדהד.

 

פרופ׳ דיויד באס (Buss), פסיכולוג אבולוציוני מצוין, ערך פעם סקר בקרב 5,000 בני אדם.

הוא בדק כמה מהם דמיינו את עצמם, באופן ויזואלי, רוצחים אדם אחר.

ממצאיו העלו כי 91% מהגברים ו-84% מהנשים חוו לפחות פנטזיה בהירה אחת שבה הם מחסלים מישהו.

עד כאן לא הכי מפתיע, אנחנו יודעים על התוקפנות הטמונה בנו עוד מימי פרויד. 

הנקודה המרתקת היא שאף לא אחד מהנבדקים פינטז על רצח של אדם אחר בגלל סכנה פיזית, חיזור מסוכן או קונפליקט גופני אלים.

 

הם רצחו בדמיונם אדם שחוו ממנו השפלה, בד״כ ביוש.

 

 

תרבות הביטול (Cancel culture)

 

ביטול הוא תופעה ויראלית מקוונת, בהחלט בתחום בו אנחנו עוסקים.

 

הוויכוח לגבי מה לעשות עם אלה שחוו ביטול חברתי סוער:

 

האם יש לסיים את הקריירה שלהם לגמרי, לנצח וללא סקירה?

האם יש להעניש אותם ביחס לעבירה שלהם?

האם עונשם צריך להיות מועד סיום או שהוגלו לכל החיים?

 

בשל מהותו, הוא חייב להתקיים בתוך השיח הציבורי כדי לייצר את מלוא השפעותיו.

בהתחשב בכך שתהליך הביטול מתרחש בהמון דיגיטלי עצום, עצם הניסיון להתאימו אישית, כל מקרה לגופו, נדון מראש לכישלון. 

נראה שלאחר גזר הדין בבית המשפט של דעת הקהל, הלך המוניטין קפוט  - לפחות בינתיים, החברה המערבית לא יצרה ערכאה מתאימה להגשת ערעור, בה ניתן יהיה לדון ביחס בין חטא לעונש.

 

 

 

הפוגה של הומור...

 

צפו בגב׳ שוני סטרטינר,

מתהדרת באוסף

סרטוני שיימינג 

ומתענגת על הצליל: 

 

 

 

ביוש שמנים (Body Shaming)

 

חייבים להיות הוגנים, אנחנו בתוך שינוי תרבותי מרחיק לכת, יש הטוענים שמרחיק לכת מדי. 

די לנו אם נצפה בפרק של סיינפלד כדי להבין מה עברנו ב-25 שנים האחרונות:

אין אפילו סיפור עלילתי אחד שהיה עובר היום בלי מחאה ציבורית, וזו סדרה שהייתה בשנות ה-90 בלב המיינסטרים של העולם המערבי.

נשים, זרים, קרחים, קשישים, נמוכי קומה, הלומי קרב וכמובן שמנים - כולם נכנסים תחת המכבש הקומי. 

 

דמותו של ניומן, על אף ״רשעותה״, סופגת המון אש בגלל שומן נטו, חלק גם עבור דברים אחרים, אבל ההשמנה שלו הייתה חלק מרכזי במה שמגוחך בדמות. 

מעניין שבפרק האחרון של הסדרה נידונים ארבעת הגיבורים לשנת מאסר בגין הפרת חוק חדש, בעת שביקרו במסצ'וסטס.  העבירה התבטאה בכך שלא התערבו כדי לעזור לאדם שמן שנשדד.

להיפך, הם צולמו לועגים לו. 

 

יותר מהכל, הפרק הזה מסמן עבורי מעבר בין תקופות. באופן אירוני, המחאה שהושתקה על ידי הפוליטיקלי קורקט התעוררה בסערה מחודשת בפייסבוק וטוויטר. 

 

 

בזמן האחרון מתקיים ברשת דיון ער לגבי ביוש (שיימינג) הנוגע לשמנים. 

 

הכוונה היא להטרדה או ביקורת כלפי אכילת יתר או השמנת יתר.

לדיון הזה הובילו שני סרטונים שהופצו ברשת, האחד רציני והשני הומוריסטי, הנוגעים להשמנה. יש המאמינים כי גרימת תחושות של בושה או מבוכה לאנשים שמנים יכול לסייע להם להפחית במשקל, לאכול פחות או להתאמן יותר- אבל זה רחוק מאד מהאמת, כפי שמחקרים שונים שנעשו בנושא מוכיחים חד משמעית: מחקרים הוכיחו כי ההשפעה של הביוש גורמת לאנשים עם משקל יתר להרגיש רע יותר לגבי עצמם, מה שמביא אותם לאכול יותר וכך כמובן לעלות במשקל.

 

מרבית המביישים הם אנשים רזים, שאינם מכירים מקרוב את הקושי שבהתמודדות עם משקל עודף. הקלות שבלחיצה על ״שלח״ להפצת סרטונים מביישים של שמנים, קשורה לעיתים באמונה שהדבר יוביל את בעלי משקל היתר להפחתת משקל, ורובם פשוט לא מקדישים לכך מחשבה, או מתכוונים לפגוע ולגרום בושה וסבל לאותם אנשים שמנים, ולעיתים אף לבייש ילדים שמנים.

 

ההשפעה של התופעה על איכות חייהם של שמנים נרחבת הרבה יותר מסתם דברי להג ושנינה.

אם ניקח לדוגמא את עולם הרפואי, הרי שידוע כיום כי המדע הפרמקולוגי קרוב מאי פעם לאפשרויות טיפול יעילות נרחבות בהשמנת יתר, אבל סביר להניח שעדיין יעברו המון שנים עד שהאפשרויות התרופתיות לטיפול בהשמנה יהיו יעילות, מוכחות ונגישות, כמו למשל סטטינים לטיפול בלחץ דם גבוה, סוכרת ועוד.

 

המחקר מוכיח כי אחוז גבוה מהדיון על משקל יתר במדיה החברתית, במיוחד בטוויטר ובפייסבוק, הם בעלי אופי של ביוש שמנים.

 

זה יכול להפוך בקלות להטרדה בתפוצה רחבה או לבריונות רשת- במיוחד כזו שמופנית כלפי נשים. הסטיגמה על אנשים שמנים והאפליה נגדם גורמים נזק פסיכולוגי משמעותי ומחמירים את הבעיה. אחת ההשפעות היא עלייה ברמת הסטרס, מה שמביא אנשים הנוטים ממילא לאכילת- יתר, לצרוך יותר קלוריות ולהעלות במשקל. בנוסף, הדבר גורם לתחושת חוסר שליטה באכילה.

למשל במחקר שנערך עם 73 נשים במשקל יתר, הנשים שצפו בסרטונים שבהם סטיגמות והשפלה כלפי השמנת יתר, אכלו פי 3 קלוריות לעומת נשים שצפו בסרטונים נייטרלים.

 

 

התאבדות כתוצאה משיימינג

 

פרופ׳ יוסי לוי-בלז, פסיכולוג קליני מומחה, מרצה במגמה בקלינית בחוג לפסיכולוגיה במכללת רופין, מומחה בנושא התנהגות אובדנית, התייחס לשאלותיי:

 

 

מה דעתך על מקרים של התאבדות של רקע של שיימינג ברשת?

 

כל התאבדות היא שונה, ייחודית וטראגית מאוד וכך גם זו.

קשה לתת דעה מנומקת על מקרה ייחודי, לאור העובדה שאנחנו ניזונים מהתקשורת וללא מספיק פרטים, אבל לעיתים קרובות מדובר במקרה של טריגר מאוד חריף, משברי, שזיעזע את האדם והחריף מצב קיים ככל הנראה והוביל לבחירה בהתאבדות.

צריך לזכור, התאבדות לעולם לא מתרחשת בשל אירוע ספציפי. זה תמיד שילוב של גורמים, מאפיינים, היסטוריה ונסיבות שמצטרפים יחד. על פני השטח מסתמן אירוע חריף וקשה של פרסום שמשחיר את שמו של האדם, אבל ניתן לשער שזה מגיע על רקע של מאפייני אישיות ושל היסטוריה מורכבת של התמודדות. כך למשל, אפשר לשער כי ייתכן ואדם שנקלע למשבר כזה הינו אדם בעל מאפיינים של נוקשות חשיבתית, של פרפקציוניזם, אדם שניזון מאוד מערכו העצמי ומההערכה אליו.

מאפיינים נוקשים אלו, שהינם חלק מפרופיל מוכר של מתאבדים – הפרופיל הדיכאוני-פרפקציוניסטי, הופכים את האדם המתאפיין בהם לפגיע מאוד לאירועים של כישלונות, הפסדים או מצבים אחרים של ירידה חריפה בערך העצמי.

 

במקביל, קיים קושי עז לבקש עזרה, קושי עז להודות בקושי.

כשאלו מצטרפים לאלו נוצר כאב נפשי בלתי נסבל, שעל פי שניידמן יוצר מחשבות אובדניות.

 

מעניין -

ידוע כי הסיכוי ל״התאבדות מוצלחת״ גובר כאשר לאדם האובדני יש כלי נשק חם זמין.

מחקר מ-2022 מוסיף ומחדש כי מתאבדים באמצעות נשק חם נטו לפנות הרבה פחות לקבלת עזרה נפשית, זאת בהשוואה למתאבדים באמצעים אחרים (Bond et al, 2022).

הם גם נטו להיות עם פחות מחשבות וניסיונות התאבדות בעברם. 

 

 

מה עובר לאדם בראש בכזה מצב?

 

השילוב של היסטוריה וטריגר יוצרת כאב נפשי בלתי נסבל שהוא שילוב נורא של כאב, עצב, פחד, חרדה, כעס, אימה ועוד.

אולם, כאב נפשי בלתי נסבל הוא בדרך כלל יותר מסך כל הרגשות הקשים המכילים אותו.

במצב זה החיים כואבים יותר מאשר המוות.

כשכאב זה מצטרפת נוקשות חשיבתית- הסיכון גדל.

אנחנו קוראים למצב זה ראיית מנהרה, Tunnel Vision, מצב בו אין היכולת לראות מהלכים אלטרנטיביים כלשהם של פעולות או תוצאות. 

במצב זה האדם האובדני מרגיש כי יש רק אפשרות אחת לפתרון - וזוהי הפעולה האובדנית.

 

 

האם ידועים מקרים של אובדנות על רקע ביוש בארץ ובחו"ל?

 

יש לא מעט מקרים בהם הרשת הופכת להיות קטלנית.

בשנים האחרונות היו מספר מקרים בארץ , אך הם היו של ילדים ובני נוער שעברו בריונות ברשת, Cyber bulling בשפה המקצועית.

רשת האינטרנט מאפשרת חסם מהמפגש עם האדם עצמו, ולכן אין בה עכבות בפני ההאשמות, החרמות, הדברים הקשים הנאמרים בה שכן אין צורך לעמוד בפני האדם, הילד ולחוש בתוצאות הדברים הנאמרים.

לכן, בני נוער וילדים יותר אלימים ברשת ולכן התוצאות עלולות להיות קשות הרבה יותר במצבים של אלימות שכזו.

 

 

סלאט שיימינג

 

סלאט שיימינג (slut shaming), או "ביוש-שרמוטות" במחוזותינו, הוא ביטוי המתייחס לענישה או שיפוטיות המופנים כלפי נשים (ולפעמים גם גברים), בתגובה להתנהגותן המינית, סגנון לבושן, המראה החיצוני או שמועות לגביהן.

 

ניתן לטעון כי המילה "ביוש" מיותרת במקרה זה, כיוון שהמילה שרמוטה (או slut) מכילה בתוכה מראש קונוטציה שלילית, גינוי המרמז על מופקרות מינית.

 

הבעיתיות מקבלת משנה תוקף בגלל תחרות פנימית בתוך המין הנשי.

למשל, מחקר העלה כי משתתפות נטו לשיפוט שלילי יותר של אשה בהופעה חושפנית בהשוואה לאשה בביגוד צנוע (Ayers and Goetz, 2022).

החוקרים חיפשו את מקור האפקט ומצאו שהוא כרוך בתפיסה נשית לפיה אישה בעלת חזות פרובוקטיבית נוטה יותר לסטוצים בהשוואה לנשים ״נורמטיביות״. 

 

פעילות ופעילים בארץ ובעולם החלו בתהליך מיתוג מחדש של המונח (לדוגמא, ״צעדת השרמוטות" שנערכת מדי שנה).

המילה שרמוטה נועדה לתאר ולבייש נשים מיניות הנוקטות גישה אקטיבית לסיפוק צרכיהן.

 

לבסוף, אם נודה על האמת, אין לנו מילה בשפתנו הפוריטנית לתיאור חיובי שתתאר אישה פעילה מינית. 

 

 

השיימינג של מוניקה לוינסקי

 

סביר שהקרבן הכי מוכר בהיסטוריה של סלאט שיימינג במאה הקודמת, שהגיע בשילוב ייחודי של ביוש על דימוי גוף, היא מוניקה לוינסקי, שהייתה בת 22 כאשר הוטרדה מינית על ידי נשיא ארה״ב, ביל קלינטון.

בשוך הפרשה פנתה לוינסקי ללימודים, בניסיון להמשיך בחייה, אך לאחר סיומי לימודי תואר שני גילתה שארגונים לא מקבלים אותה לעבודה, או שמקבלים אותה מהסיבות הלא נכונות (כאוביקט מייצג של קרבן מפורסם בפרשה ידועה).

 

היא אפילו שקלה לשנות את שמה, אבל האשה האמיצה הזאת פשוט החליטה שאינה מתביישת בעצמה.

 

היא ביטאה את קולן של נשים רבות הרבה לפני עידן Me-Too, שהגבר שתקף אותן לא נאלץ להתמודד בעצמו עם שיימינג, ובוודאי לא להתלבט אם להחליף את השם.

 

 

למי קראת שרמוטה? 

 

מה פירוש המילה "שרמוטה"?

 

המשמעות נראית מובנת מאליו, אבל נראה שמציאות מעט יותר מורכבת. מחקר אורך שפורסם לאחרונה עקב אחר התנהגויות המוגדרות כ"סלאט שיימינג" (slut shaming -  ביוש שרמוטות בעברית), בקרב סטודנטיות בארה"ב, חשף שהמונח מקפל בתוכו גם התייחסות למעמד כלכלי. יתרה מכך, גבולותיו עמומים ומשתנים בהתאם למעמד של המביישת.

 

שתי חוקרות אמריקאיות מתחום הסוציולוגיה, הלכו לבחון את החיים והעמדות של סטודנטים מתוך השטח במקום מהמעבדה (going native, כפי שמכנים זאת אנתרופולוגים).

 

שתי החוקרות נכנסו לג'ונגל האקדמי, וליוו יותר מ-50 סטודנטיות לאורך שנות לימודיהן. למרות שהחוקרות לא התכוונו לחקור את הקשר ביןן רקע סוציואקונומי לבין המסלול האקדמי והקריירה שאחריו, הן הופתעו לגלות שהמצב הכלכלי של הסטודנטיות עיצב גם את עמדותיהן כלפי מיניות נשית בכלל והמשמעות של המילה "שרמוטה" בפרט.

 

החוקרות הבחינו שהסטודנטיות התחלקו לשתי קבוצות – בעלות הגב הכלכלי לעומת אלו שנאלצות להתמודד בעצמן עם שכר הלימוד הלא מבוטל.

 

בין המעגלים הייתה מעט מאוד אינטראקציה, אך לא היה מחסור בביוש הדדי על התנהגותן המינית.

 

בתחקור הסטודנטיות מהקבוצות השונות לגבי ההגדרה של המילה שרמוטה (slut), התברר שהמונח לא מתייחס רק להתנהגות מינית, ושנשים ממעמדות שונים העניקו לו משמעות שונה.סטודנטיות עשירות פירשו את המילה כמתייחסת למי שלבושה ומתנהגת באופן זול ("טראשי") ומקיימת יחסי מין מלאים עם פרטנרים מחוץ לקשר רומנטי ומונוגמי.

 

מבחינתן, פעילות מינית שאינה כוללת חדירה וגינאלית  אינה נכנסת תחת הגדרה זו (כמו מין אוראלי). מנגד, סטודנטיות מרקע עני לא הבדילו בין סוגים של פעילות מינית כל עוד היא אינה במסגרת מערכת יחסים קבועה, וייחסו את הכינוי "שרמוטות" למי שמתגודדות בקליקות סגורות ולא ידידותיות.

לפי מסקנות המחקר, לא היה הבדל בין הקבוצות בסלאט שיימינג בשיחות פרטיות, אבל בנות המעמד הנמוך נאלצו להתמודד יותר עם ביוש פומבי, זאת למרות שהסטודנטיות העשירות היו יותר פעילות מינית.

נראה שהאחרונות לא היו מוטרדות מהאשמות בסגנון מצד קולגות ממעמד נמוך יותר, ואף הרוויחו מכך הון חברתי. 

המחקר אומנם נערך בארה"ב, אבל גם בארץ מתנהל דיון סוער על משמעות המילה שרמוטה.

האם מדובר בביטוי המתייחס למי שהתנהגותה המינית מופקרת, או בדיכוי של נשים ממעמד נמוך או מוצא שאינו אשכנזי?

מקור המילה הוא  בערבית, אך היא משמשת גם להשפלה של נשות העלייה הרוסית, להן מיוחסת התנהגות מיניות מוקצנת.

אז מי היא "שרמוטה"?

בעלת סגנון לבוש מסוים?

מיניות מוחצנת?

או שאולי בכלל מדובר בדיכוי של מעמד במסווה של מוסרנות ודרך לסמן את האחרת?

הנשים במחקר היו בטוחות שהשרמוטה היא דבר שריר וקיים והשקיעו כדי מאמץ להימנע מן התגית.

בפועל, הדבר אינו אפשרי. המונח עמום ודינאמי עד שנדמה שמדובר ביצור מיתולוגי ורב פנים.

דבר אחד מוסכם על כולן – הוא נועד לפגוע, והשלכותיו החברתיות על נשים מכל המעמדות עמוקה ומזיקה.  

 

 

ויש גם אנשים טובים וחכמים,

פסיכולוגים קליניים כמו ג׳ורדן פיטרסון,

שנחבטים בין צדדים אלימים בקונפליקטים חברתיים:

 

 

 

״הזקנים נשמטו אט אט״ - שיימינג במקורות

 

מקורו של המשפט ״הזקנים נשמטו אט אט״,  הוא בפרשנות  חז״ל למפגש הדרמטי בין מנהיגי עם ישראל לבין פרעה: 

ככל שהתקרב מועד הפגישה גברה עוצמת הביוש והחרדה בקהילה, ויחד אתם ״נשמטו״ יותר ויותר חכמים ונביאים שהיו אמורים להשתתף במפגש. לבסוף נותרו רק משה ואהרון, בעוד הנוטשים מפנים אליהם את גבם ומתנכרים.

 

בפועל, משמעות המשפט דומה לעכברים הנמלטים מספינה טובעת.

יש כל מיני תופעות פסיכו-חבריות קשות מנשוא שעוברים קורבנות של תהליך שיימינג.

אחת מהן היא התרחקות של מכרים ואנשים, ולפעמים גם על ידי מי שנתפסו כחברים.

ובמקרים הקשים ביותר מנצלים מקורבים את ההזדמנות כדי לקדם את המוטיבציות האישיות שלהם.

 

זה מזעזע, אבל מי שעובד עם נפגעי ביוש, עורכי דין ומקצוענים בבריאות הנפש, שומעים המון על נעיצת הסכין בגב הנפגע.

 

יש הגיון בטיעון שקשר חברי נמדד בעת קושי ומשבר.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

  

 

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA,

ראש המכון,

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

קריאה נוספת על שיימינג ברשת

 

מאמר של איתן טמיר על תהליכי ביוש בקבוצות אינטרנט - מתוך פסיכולוגיה עברית <

 

הגר בוחבוט, 80,000 מקרי ביוש בשנה,  מתוך אתר YNET <

 

 

מקורות:

 

 

Yoni Freedhoff, MD. It's Time to Shame the Fat Shamers. DISCLOSURES April 28, 2022.Iin Medscape: https://www.medscape.com/viewarticle/972609

 

Ayers, J.D, and Goetzb, A.T, (2022). Coordinated condemnation in women's intrasexual competition. Personality and Individual Differences. Volume 185, February 2022, 111294. https://doi.org/10.1016/j.paid.2021.111294

 

Bond AE, Bandel SL, Rodriguez TR, Anestis JC, Anestis MD. Mental Health Treatment Seeking and History of Suicidal Thoughts Among Suicide Decedents by Mechanism, 2003-2018. JAMA Netw Open. 2022;5(3):e222101. doi:10.1001/jamanetworkopen.2022.2101

 

Sawaoka T, Monin B. The Paradox of Viral Outrage. Psychol Sci. 2018 Oct;29(10):1665-1678. doi: 10.1177/0956797618780658. Epub 2018 Aug 9. PMID: 30091685.

 

Zoë Corbyn (2015). Jennifer Jacquet: ‘The power of shame is that it can be used by the weak against the strong’.The Guardian:  https://www.theguardian.com/books/2015/mar/06/is-shame-necessary-review