מה עושים בגישור? גישור כאמצעי פסיכולוגי מסייע להורים ולילדים

מהו גישור?

איך גירושים משפיעים על מצבם הנפשי של ילדים?

ילדים רבים ברחבי העולם, שמספרם גדל והולך, חווים חוסר יציבות במשפחה עקב גירושי הוריהם.

נישואים יציבים נפוצים בעיקר במדינות המערב, כולל אוסטרליה וניו זילנד, ופחות שכיחים, גם אם קיימת מגמת התחזקות, במדינות אסיה.

מגורים משותפים, שאינם בהכרח יציבים יותר מנישואים, שכיחים בעיקר במדינות צפון אירופה ומערב, ואמנם מורידים את שיעור הגירושים, אך אינם מפחיתים את שכיחותם של משקי בית חד-הוריים.

ארה״ב נחשבת למדינה ה"מובילה" בשינויים במבנה המשפחה, שהתחילו בסוף שנות הששים של המאה העשרים, עם עליה גבוהה בשיעור הגירושים, ובהמשך, עם לידה מחוץ לנישואים, עם, או בלי, מגורים משותפים. שיעור הגירושים עלה ברוב מדינות המערב האחרות, כעשור, או שניים לאחר מכן. כיום גרים רק כששים אחוזים מילדי ארצות הברית עם הוריהם הנשואים והביולוגיים, כאשר זהו השיעור הגבוה ביותר, אחרי לטביה.

יש המכנים את חוסר היציבות המשפחתית כבעיה משמעותית בבריאות הילדים; אחרים רואים בגירושים, או פרידה, כמזיקים באופן יחסי, ואפילו בעלי סממנים של שינוי חיובי, במיוחד עבור נשים המצויות בנישואים אומללים, או ילדים שנחשפים לסכסוכים מרים.

אינספור מחקרים מעידים על כך שגירושים, או פירוד ההורים, קשורים לסיכון מוגבר לבעיות הסתגלות בקרב ילדים ובני נוער, כולל קשיים אקדמיים, למשל, ציונים נמוכים  ונשירה מבית הספר, התנהגויות בעייתיות, וביניהן מצב רוח דכאוני.

ילדים של הורים גרושים, או פרודים, נוטים גם להתנהגות מינית מסוכנת, חיים בעוני וחוויה מתמשכת של חוסר יציבות משפחתית. 

ובכל זאת, מרבית הילדים שהוריהם מתגרשים הם יציבים ואינם מציגים בעיות פסיכולוגיות חד משמעיות. עם זאת חשוב להכיר בכך שגם צעירים יציבים ממשפחות גרושות, מדווחים לעתים קרובות על רגשות, או מפגשים כואבים, כמו דאגה ממצבים ואירועים כמו טקס סיום הלימודים או חתונות, בהם יהיו שני ההורים נוכחים.

גורמי סיכון רבים, למשל הכנסה נמוכה יותר וקונפליקט הורי, קשורים לבחירה לא אקראית ביציבות המשפחתית כהשלכה לפירוד המשפחה.

מחקרים רבים מצביעים גם על גורמים המשפיעים על הקשר, ביניהם הורות פחות אפקטיבית, קונפליקט בין-הורי, מאבקים כלכליים ומגע מוגבל עם הורה אחד, בדרך כלל האב. חוסר יציבות בזוגיות לא מציג  גורם סיכון יחיד לילדים, אלא רצף של גורמים.

גורמים אינדיבידואליים, משפחתיים, אתניים ותרבותיים ממתנים את הסיכונים הכרוכים בשינויים בחיי המשפחה של הילדים, ומדגישים את חשיבות הכרת המגוון המשפחתי.

בארצות הברית, למשל, פירוד ההורים קשור לבעיות חברתיות יותר בקרב ילדים לבנים, מאשר אצל ילדים שחורים או היספניים. 

הבנת השינוי במשפחה והשלכותיה, היא קריטית לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בכל המסגרות. רופאי ילדים עשויים לזהות סימני אזהרה, ולהתבקש לעזור לילדים להתמודד עם שינויים משפחתיים, או להתמודד עם מחלוקות הוריות בנוגע לרווחתו של הילד בתי ספר עשויים אף הם להתקל בהזדמנויות דומות.

ילדים וצאצאים בוגרים של הורים פרודים מיוצגים יתר במערכת הבריאות הנפשית. מרבית ההתערבויות בבריאות הנפש מכוונות לגורמי הסיכון הידועים יותר, כמו בעיות הורות או סכסוך משפחתי. התערבות מובנית, המציעה תמיכה וחינוך להורות, הוכחה כמפחיתה את הבעיות הפסיכולוגיות בקרב הילדים. לרוע המזל, רק מעט התערבויות בבריאות הנפש למשפחות גרושות, נחקרו בקפידה.

הגירושים מעוררים גם חששות משפטיים הנוגעים לרווחתם ולשאלת המשמורת של הילדים. "טובת הילד" הוא תקן המשמורת השולט, ו"הטוב ביותר" מתפרש בדרך כלל במונחים פסיכולוגיים (לעומת אלה הכלכליים למשל).

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכולוגים קליניים, עובדות סוציאליות ופסיכיאטרים, עשויים להיות מעורבים, מרצון או שלא מרצון, כעדים מומחים במאבקי המשמורת.

לחלופין, חלק מאנשי המקצוע מקדמים, או מציעים, פתרון סכסוכים חלופי, כגון גישור גירושין.

גישור כאמצעי מסייע להורים וילדיהם

מגשרים הם צד שלישי ניטרלי, המסייעים להורים המתגוררים בנפרד לפתור מחלוקות בעצמם. בנוסף ליישוב סכסוכים, הגישור עשוי להועיל לילדים על ידי הפחתת הקונפליקט, שיפור ההורות ועידוד שני ההורים לשמור על נוכחות פעילה בחיי ילדיהם. ניסוי אחד, עם מעקב של 12 שנים, הוכיח כי גישור גירושים הניב את כל התוצאות הללו בכל הנוגע להתדיינות משפטית. מחקר אחר מצא כי מעורבות קפדנית של ילדים בתהליך, שיפרה את הצלחת הגישור.

בעוד שהתוצאות הראשוניות נראות מבטיחות, גישור, והתערבויות רבות אחרות בתחום המשפט ובריאות הנפש, דורשות לימוד קפדני, שכן סיוע לא מקצועי, גם אם מבוסס על כוונות טובות, עשוי שלא להשפיע, ואף עלול להזיק לאנשים מסוימים, תוך בזבוז משאבים מוגבלים.

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולים גם למלא תפקיד קריטי בייעוץ להורים, ואולי בפיתוח חוק ומדיניות.

אתגרים במשמורת משותפת

נושא שנוי במחלוקת הוא באיזה תוקף ובאילו נסיבות יש לקדם משמורת הורית משותפת, תוך שיתוף של 25-50% זמן הורות. סוגיית משמורת משפטית משותפת, הכרוכה בשיתוף משפטי בהחלטות חשובות, כולל טיפול רפואי אלקטיבי, קיימת בכל מקום, עם גידול בארצות הברית ובמדינות מערביות רבות.

למרות שהסכמים מסוג זה עשויים להועיל למשפחות רבות, יש מומחים שחוששים כי הנחה כזו, של עידוד משמורת משותפת עשויה להציע את הפתרון "הנכון" לקבוצת ההורים הלא נכונה: אותם 10% או פחות שמתנגדים למשמורת בבית המשפט.

סוגיות מדאיגות נוספות נוגעות לפרק הזמן הנכון להורים להיות בקשר עם ילדיהם, במיוחד הצעירים מאד, דרישות הנסיעה המוגזמות, מהילדים, על מנת להפגש עם הוריהם ולקיים את המשמורת המשותפת, והאם משמורת משותפת חייבת להיות מדוייקת בחלוקת זמן ההורים 50/50.

כמו כן, האם מצבים של ילדים עם בעיות נפשיות, למשל אוטיזם, או בעיות אישיות, עלולים לפגוע בהצלחת המשמורת המשותפת.

לפיכך, קיים צורך קריטי במחקרים על התערבויות, לרבות שינויים במדיניות, השוקלים את הסיכונים, המקום לגמישות, וההטרוגניות, בהשלכות הנובעות מאי יציבות משפחתית.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

1 באפריל 2022   

מקורות:

D'Onofrio, B., & Emery, R. (2019). Parental divorce or separation and children's mental health. World psychiatry : official journal of the World Psychiatric Association (WPA), 18(1), 100–101