המודל המאוחד לטיפול בהתמכרויות | CMAT

 

 

תחום הפסיכותרפיה מתפתח כל הזמן, גם תחום הטיפול בהתמכרות.

 

אבל יחד עם זאת, התחושה היא שבעולם ההתמכרויות אין פריצת דרך, לפחות לא בפענוח הדפוסים הפסיכולוגיים העומדים בפני המכורים בדרך להחלמה. 

 

 

 

מודל מאוחד של טיפול בהתמכרות (CMAT)

 

המודל מציע גישה טרנסדיאגנוסטית שמצליחה להמשיג את רכיבי הליבה המשותפים לכל התמכרות, בין אם מדובר בהתמכרויות לחומרים (כמו קוקאין או אלכוהול) ובין אם בהתמכרויות התנהגותיות (כמו הימורים או קניות כפייתיות). הרעיון בתשתית המודל הוא שהמנגנונים המוחיים דומים למדי.

 

 

טיפולים טרנסדיאגנוסטיים יעילים יותר מכיוון שהתמכרויות לחומרים ולהתנהגויות נוטות להופיע יחד:

 

• הפרעת הימורים מופיעה בשכיחות של 58% עם הפרעות שימוש בחומרים.

• הפרעות שימוש בחומרים קשורות ב-38% להפרעות שימוש באינטרנט, 46% לקניות כפייתיות, ו-64% להתמכרות למין.

 

 

בנוסף, מחקר נרחב בקרב מבוגרים קנדיים מצא ש-40% מהאנשים שדיווחו על בעיות עם התנהגות ממכרת בשנה האחרונה, דיווחו על בעיות עם שתי התמכרויות או יותר, כולל שילוב של התמכרויות לחומרים ולהתנהגויות.

 

זאת ועוד, מחקרים מצביעים על כך שהשכיחות הגבוהה של תחלואה כפולה נובעת ממנגנונים פסיכולוגיים משותפים. לדוגמה, דחיפות שלילית – נטייה לפעול בפזיזות במצבי רגשות שליליים עזים – זוהתה כמנגנון משותף להתמכרות להימורים, לניקוטין ולאלכוהול.

 

הרעיון הוא שבמקום לטפל תחילה בהתמכרות אחת ורק אחר כך בשנייה, ניתן לטפל בשתי ההתמכרויות במקביל על ידי התמקדות ברכיבי הפגיעות המשותפת, מה שיגרום לשיפור לא רק בהתמכרות הראשונית אלא גם בהתמכרויות המשניות.

 

 

6 רכיבים משותפים לכל ההתמכרויות: מודל טראנס דיאגנוסטי

מוטיבציה

 

המאבק עם המוטיבציה הוא אחד האתגרים המרכזיים בהתמודדות עם התמכרות. בעוד שכולנו מתמודדים לעתים עם פער בין מה שאנחנו יודעים שעלינו לעשות לבין מה שאנחנו עושים בפועל, בהתמכרות הפער הזה מתעצם משמעותית ומקבל ממדים מורכבים יותר:

 

ראשית, האדם המכור נמצא במאבק מתמיד בין הרצון הרציונלי להפסיק את ההתנהגות ההתמכרותית לבין הדחף החזק להמשיך בה. המחקר מראה שרק כ-15% מהאנשים מצליחים באופן אקטיבי לשנות התנהגות התמכרותית, למרות שרובם מודעים לנזקים שהיא גורמת.

 

דבר שני, האמביוולנטיות לגבי השינוי היא תופעה נפוצה בקרב אנשים הסובלים מהתמכרות. הם מכירים אמנם בצורך בשינוי ובהשלכות השליליות של ההתמכרות, אבל מצד שני חווים קושי עצום לוותר על ההתנהגות ההתמכרותית שמספקת הקלה מיידית (גם אם זמנית) מהעול הנפשי של מצוקות רגשיות.

 

לבסוף, חוסר מוטיבציה משפיע באופן ישיר על תוצאות הטיפול. מחקרים מראים שמוטיבציה נמוכה מנבאת תוצאות טיפול גרועות יותר ונטייה גבוהה יותר לנשירה מטיפול. לכן, במודל הטיפולי המוצע כאן, חיזוק המוטיבציה הוא שלב הכרחי וראשוני לפני שניתן להתקדם לשלבים אחרים של הטיפול.

 

דחיפות שלילית

 

דחיפות שלילית, או דחיינות, היא מנגנון מרכזי בהתמכרות, ומתארת את האופן שבו רגשות שליליים משפיעים על התנהגות אימפולסיבית. כשאנחנו חווים רגשות קשים כמו עצב, חרדה, כעס או תסכול, היכולת שלנו לחשוב בצורה מאוזנת ורציונלית נפגעת משמעותית. במצבים כאלה, אנחנו נוטים לפעול בפזיזות ולחפש פתרונות מהירים להקלה על המצוקה הרגשית.

 

בהקשר של התמכרות, הדחיפות השלילית מתבטאת בדפוס מוכר - כשאדם מרגיש רע, הוא פונה להתנהגות ההתמכרותית כמו הימורים, שתייה, או קניות כפייתיות כדי להרגיש הקלה מיידית. זו מעין "תרופת הרגעה" זמינה, שאמנם מספקת הקלה מיידית אבל בסופו של דבר מחמירה את המצב ומובילה לרגשות שליליים נוספים כמו אשמה וחרטה.

 

המחקרים מראים שככל שהדחיפות השלילית חזקה יותר, כך גם ההתמכרות נוטה להיות חמורה יותר. לכן, חלק משמעותי מהטיפול בהתמכרות מתמקד בלמידה כיצד להתמודד עם רגשות קשים בדרכים בריאות יותר. זה כולל פיתוח יכולת לזהות מצבי מצוקה רגשית, להתמודד איתם בסבלנות, ולקבל החלטות מושכלות גם כשהרגשות סוערים. כשאדם לומד לווסת את רגשותיו בצורה טובה יותר, הסיכוי שיצליח להתגבר על ההתמכרות עולה משמעותית.

 

חוסר שליטה עצמית

 

חוסר שליטה עצמית מהווה מרכיב מפתח בהתמכרות, ומתבטא בקושי להתנגד לדחפים מיידיים למרות ההשלכות השליליות ארוכות הטווח. המחקר מראה שאנשים הסובלים מהתמכרות מתמודדים עם חולשה משמעותית ביכולת הוויסות העצמי וקבלת החלטות.

 

הקושי בשליטה עצמית מתבטא במספר רמות: ראשית, ישנה פגיעה בתפקודים הניהוליים במוח - היכולת לתכנן, לפתור בעיות ולקבל החלטות מושכלות. שנית, קיימת נטייה "לנכות" את העתיד, כלומר להעדיף סיפוקים מיידיים על פני תועלות עתידיות. שלישית, משאבי השליטה העצמית מתדלדלים במהירות כשנדרשת התנגדות מתמשכת לדחפים.

 

המחקרים מראים שחיזוק יכולת השליטה העצמית, למשל דרך אימון בתפקודים ניהוליים ופיתוח אסטרטגיות לפתרון בעיות, יכול לשפר משמעותית את סיכויי ההחלמה. לכן, הטיפול צריך לכלול רכיבים שמחזקים את היכולת הזו, כמו אימון בדחיית סיפוקים והצבת מטרות ריאליות.

 

 

 

ציפיות ומניעים

 

האמונות והציפיות של האדם לגבי ההתנהגות ההתמכרותית משחקות תפקיד מרכזי בשימורה. ניתן לזהות שני סוגים עיקריים של אמונות בעייתיות: אמונות מתירניות ("מגיע לי אחרי שבוע קשה") ואמונות ציפייה ("זה יעזור לי להרגיש טוב יותר").

 

מחקרים מראים שאמונות אלו מהוות גורם מרכזי בהמשך ההתנהגות ההתמכרותית למרות הנזקים. הן יוצרות מעין "הצדקה פנימית" להמשך ההתנהגות ומחזקות את הציפייה להקלה רגשית דרכה. בנוסף, המוטיבציות השונות להתנהגות (כמו התמודדות עם מצוקה, חיפוש ריגושים או מניעים חברתיים) משפיעות על חומרת ההתמכרות.

 

הטיפול צריך להתמקד בזיהוי ואתגור של אמונות אלו, ובפיתוח דרכי התמודדות חלופיות שיענו על אותם צרכים בסיסיים בדרך בריאה יותר. המחקר מראה שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמתמקד בשינוי אמונות ופיתוח מיומנויות התמודדות יעיל במיוחד.

 

 

 

חוסר בתמיכה חברתית

 

חוסר בתמיכה חברתית הוא גורם משמעותי בהתפתחות והחמרה של התמכרויות. מחקרים מראים קשר ברור בין בידוד חברתי או מערכות יחסים בעייתיות לבין התמכרויות שונות, כולל אלכוהול, הימורים ומשחקי מחשב.

 

הקשר בין תמיכה חברתית והתמכרות מורכב: ראשית, קונפליקטים בינאישיים עלולים להוביל לעלייה ברגשות שליליים שמגבירים את הנטייה להתנהגות התמכרותית. שנית, התנהגויות "מאפשרות" של חברים ומשפחה, למרות שנובעות מכוונות טובות, עלולות לחזק את דפוסי ההתמכרות. שלישית, היעדר תמיכה חברתית מקשה על תהליך ההחלמה ומגביר את הסיכון לחזרה להתנהגות ההתמכרותית.

 

 

 

כפייתיות

 

כפייתיות מתייחסת להתנהגות חזרתית ונוקשה שממשיכה למרות התוצאות השליליות. בעוד שאימפולסיביות קשורה להתפרצויות פתאומיות, כפייתיות מתאפיינת בדפוס התנהגות קבוע וחזרתי שקשה מאוד לשנות.

 

תיאוריית הרגישות-תמריץ מספקת הסבר לתפקיד הכפייתיות בהתמכרות:

בעוד שבתחילה ההתנהגות ההתמכרותית מונעת מהנאה ("אוהב"), עם הזמן היא הופכת לכפייתית יותר ומונעת מ"רצייה" ("רוצה") - דחף חזק שאינו בהכרח מלווה בהנאה. המחקר מראה שהתערבויות המכוונות לשליטה בגירויים ואימון מחדש של הטיות קשב יכולות לעזור בהפחתת הכפייתיות.

 

טיפול מותאם אישית

 

המודל הרכיבי מדגיש שכל אדם הוא ייחודי, ולכן הטיפול צריך להתאים לצרכים הספציפיים של המטופל. קושי במוטיבציה? ראיון מוטיבציוני יכול לעזור. רגישות לדחיפות שלילית? טכניקות מיינדפולנס מועילות. בעיות בשליטה עצמית? אימון בתפקודים ניהוליים יסייע.

המודל הרכיבי מעביר מסר אופטימי: התמכרות אינה גזירת גורל. עם הבנה עמוקה של המנגנונים המפעילים אותה וכלים מותאמים, ניתן לצעוד לעבר החלמה משמעותית. המסע אולי מאתגר, אבל הוא בהחלט אפשרי.

 

אתם לא לבד. ההבנה שיש מכנה משותף להתמכרויות שונות פותחת דלתות לטיפול יעיל ומעודדת תקווה לשינוי אמיתי.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

   

שיחת ייעוץ ממוקדת להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

 

Kim HS, Hodgins DC. Component Model of Addiction Treatment: A Pragmatic Transdiagnostic Treatment Model of Behavioral and Substance Addictions. Front Psychiatry. 2018 Aug 31;9:406. doi: 10.3389/fpsyt.2018.00406. PMID: 30233427; PMCID: PMC6127248.