מכון טמיר לפסיכותרפיה
המונח "Decontextualization of Thoughts" מתאר מצב שבו מחשבות מאבדות את החיבור שלהן לסיטואציה (או הקונטקסט) שבה הן בדרך כלל מופיעות.
בהקשר של OCD, המשמעות היא שאובססיות – אותן מחשבות פולשניות שחוזרות שוב ושוב – מופיעות מבלי שיש טריגר ברור מבחוץ או מבפנים.
האובססיות אינן תלויות במצב הרגשי, בסביבה או בזרם המחשבות של האדם באותו רגע.
ניתוק כזה הוא מאפיין מובהק שמבדיל בין אובססיות למחשבות טורדניות נורמטיביות.
בעוד שמחשבות טורדניות אצל אנשים שאין להם OCD לרוב קשורות למצב מסוים או לרגש מסוים, האובססיות ב-OCD מופיעות פעמים רבות בצורה אקראית, מה שהופך אותן למאיימות וקשות יותר לשליטה.
מחקר מלמד כי הניתוק מהסיטואציה מתגבר ככל שהזמן עובר - ככל שה-OCD מתקדם, האובססיות נהיות אוטומטיות ומופיעות באופן עצמאי, בלי חיבור למציאות או לתחושות של האדם באותו רגע.
לבסוף, מידת הניתוק עשויה להשתנות לפי תוכן האובססיה. למשל, אובססיות שקשורות לסימטריה נוטות להיות יותר מחוברות ומובנות בהקשר הסביבתי בעוד אובססיות שקשורות לפגיעה באחרים הולכות ונהיות מנותקות ממנו.
דה-קונטקסטואליזציה של מחשבות היא גורם משמעותי בהתפתחות והחמרה של OCD. כשהאובססיות מופיעות ללא קשר לסיטואציה מסוימת, הן נחוות כמאיימות יותר, מה שמוביל לחרדה גוברת ולניסיונות לשלוט במחשבות, שמגבירים את הופעתן ויוצרים מעגל שלילי.
התמקדות בחיבור בין אובססיות לבין הסיטואציה עשויה לשמש בסיס לשיפור גישות טיפוליות ל-OCD. טיפולים שיתמקדו בשיפור המודעות לסיטואציה ובפיתוח כלים להתמודדות עם אובססיות בתוך ההקשר הנכון עשויים להיות יעילים יותר מאשר גישות שמנסות רק לדכא את המחשבות.