מה זה מלינגרינג? | הגדרה, גורמים, אבחנה מבדלת וטיפולים

 

מהי הפרעת התחלות (מלינגרינג)?  

 

Malingering, או התחלות, הוא הפרעה נפשית המתבטאת בזיוף או בהגזמה עמוקה של חולי גופני או נפשי.

מטרת המתחזה היא להשיג הטבות חיצוניות, כמו קבלת חופשה בתשלום, קצבת נכות, הימנעות מתביעה, חיפוש תשומת לב, השתמטות משירות צבאי ועוד. 

 

ה-DSM, ספר ההפרעות הפסיכיאטריות האמריקאי, מדריך אבחוני לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש בכל העולם, מגדיר 3 סימפטומים עיקריים להפרעה, שניתן לאבחנה בהימצא שלושתם:

 

• האדם יוצר באופן אקטיבי ומכוון מטרה תסמיני מחלה, נפשיים או פיזיים.

• האדם עושה זאת מתוך רצון לגלם את תפקיד החולה, ולא תפקיד אחר.

• אין אינטרס אחר המשרת את האדם בהתנהגותו הזו, כמו למשל רווח כלכלי.

 

מדובר באנשים המעמידים פני חולים על מנת להשיג רווח כלשהו, כלכלי למשל. 

פעם קראו להם ״ארטיסטים״.

 

לפי ריטה רוזמרין, מדריכה במכון שלנו, בעגה הפסיכיאטרית מקובל להגדיר מטופלים המפחיתים בכוונה את חומרת התסמינים כ״דיסימולטיבים״ (דיסימולציה היא זיוף רגש מכוון), בעוד מטופלים המעצימים במכוון את חומרת התסמינים מוגדרים כ״מלינגרינג״.

 

 

אבחון הפרעת התחלות

 

בקטגוריות אבחוניות, כמו בסולמות התוקף של המבחן הפסיכודיאגנוסטי MMPI, מתוארת התחלות גם כ- Faking bad, התנהגות שתכליתה קבלת ציונים גרועים מהמציאות, באופן יזום על ידי הנבחן. 

שופטים, חברי ועדות החלטה, קציני בריאות נפש בצבא (קב״נים) ודיינים עוברים סדנאות כדי ללמוד כיצד לזהות מתחזים ולהבחין בינם לבין ״סובלים אמיתיים״.

 

 

הדוגמא הכי טובה שיש היא הסרט התיעודי הזה, שמשווה בין חקירות

של חשודים ברצח שלא היו שפויים בעת המעשה לבין מתחזים:

 

 

 

מטופלים עם דפוסי Malingering, המפיקים רווחים שאינם חומריים, כונו בספרות המקצועית "רווח משני", חיזוק בין אישי או חברתי שבאמצעותו האדם רואה יתרונות בהמשך החולי.

 

 

מהי השכיחות של מלינגרינג?

 

 

למרות שהפרעת התחלות נחשבת נדירה, בשכיחות של כ-5% או פחות, מיטנברג ועמיתיו (2010) העריכו כי התופעה רווחת הרבה יותר וכי שיעור גבוה מהתלונות על מכאובים ומחלות כרוכות במלינגרינג או בהגזמה בדיווח על חומרת התסמינים:

 

• 29% מהדיווחים על נזקי הגוף.

• 30% ממקרי הנכות.

• 19% מהתלונות על עבירות פליליות.

• 8% מהפניות לטיפולים רפואיים.

 

 

עד כמה המאמץ להיראות חולה עשוי להיות בעצם ביטוי לכאב נפשי עצום שמסתתר מאחורי התחזות והתחלות?

 

זו סוגיה חשובה.

 

 

אבחנה מבדלת

 

בשונה ממחלה פסיכוסומטית,או הפרעת סומטיזציה, אבחנה של Malingering מתייחסת להפרעה נפשית שקשורה בחולי שנגרם על ידי האדם באופן מכוון.

 

האבחנה שונה מכמה הפרעות נפשיות קרובות:

 

• מחלה מדומה (factitious disorder) - מלינגרינג ומחלה מדומה דומות בכך שבשתיהן קשה להבדיל בינן לבין מחלה אמיתית. במבט ראשון נראה כי המטופל חולה. עם זאת, ישנם סימנים המצביעים על אדם שמזייף או מגזים במחלה. לעיתים סימנים אלו אינם ניכרים מיידית, אולם ניתן להבחין בהם כדפוס לאורך זמן.  לאדם היסטוריה של פנייה לטיפול בכמה מקומות, עם היסטוריה רפואית ארוכה ונטייה דרמטית קיים סיכוי גבוה יותר למחלה מדומה. בניגוד ל-factitious, במלינגרינג קיימת הונאה מתוך מודעות, רצון וכוונה. עם זאת, במחלה מדומה המוטיבציה נשארת לא מודעת, והמטרה מכוונת יותר לפיצוי רגשי ולא להטבה כספית או חיצונית. 

 

• הפרעת אישיות אנטי סוציאלית - למתמודדים עם הפרעת אישיות זו יש סיכוי גבוה יותר להפגין מלינגרינג. בנוסף, נמצא שכאשר מעורב עורך דין בשלב מוקדם בתהליך האבחון, הסבירות שהמאובחן מתחזה גבוהה יותר. 

 

• היפוכונדריה - הפרעה נפשית בה האדם מאמין בכל ליבו שהוא חולה ועסוק בפנייה מרופא לרופא ומבדיקה לבדיקה על מנת לחשוף מחלה שכלל אינה קיימת.

 

• תסמונת מינכהאוזן - הפרעה נפשית בה האדם יוצר סימפטומים של מחלה או פציעה, על מנת לעבור הליכים רפואיים, בדיקות ואף ניתוחים. חשוב להדגיש כי האדם פוגע בעצמו במכוון, מזייף בדיקות וכיוצא באלה- על מנת לקבל טיפולים רפואיים. מדובר בהפרעה מודעת, האדם מודע למניפולציה שלו, אך עם זאת היא חפה מאינטרסים חיצוניים. 

 

סימפטומים ללא סיבה מזוהה

	רווח	כוונה	הפרעה נפשית	נכונות לטיפול
מלינגרינג	פנימי	כן	לא	לא
מחלה מדומה	״תפקיד החולה״	כן	כן	כן
סומטיזציה	ללא רווח	לא	כן	כן

 

 

 

גורמי סיכון ל-Malingering

 

גורמי סיכון ללקות בהפרעה מסוג זה הם:

 

• פוסט טראומה.

• הפרעות אישיות.

• ערך עצמי נמוך.

• פגיעות מוחיות.

• גברים ונשים עם נטיה למזוכיזם.

• חסכים רגשיים קשים.

 

 

קשה לומר האם טיפול CBT יכול לסייע פה, אבל טיפול פסיכולוגי הכרחי ומומלץ. 

 

אנשים הסובלים ממחלות מדומות, הם אנשים בריאים לרוב, המרגישים שיש להם בעיה רפואית אמיתית או יוצרים אותה, וחשים צורך עז לטיפול רפואי.

הסובלים מהפרעה זו עלולים להביא על עצמם אשפוזים, הליכים רפואיים ולעיתים גם ניתוחים שלא לצורך, וללא כל בסיס רפואי, בגלל התחושה הכפייתית של מחלה.

הם מייצרים תסמינים של מחלות רפואיות אמיתיות, למרות שכלל אינם חולים.

זאת ועוד, הם עלולים לפצוע את עצמם, לנסות לגרום לעצמם לחולי, להשפיע על תוצאות של בדיקות, לדמיין תחושות כאב, לשקר באמצעות דיווחי שווא לרופאים ולעוות את תיאור מצבם הרפואי וההסטוריה הרפואית במטרה לעבור הליכים שהם חותרים אליהם. במקרים רבים הם מפעילים לחץ רב על אנשי המקצוע הרפואיים.

 

 

מה גורם ל-Malingering?

 

עדיין לא ברורה הסיבה לפרוץ ההפרעה הזו, אך הלוקים בה אינה מודעים אליה כהפרעה (על אף שכן מודעים לכך שהם משקרים ומרמים) ובמקרה שאנשי מקצוע שמים לב לזיופם - הם מכחישים.

עם זאת, הגילוי לא גורם להם להיכנע:

הם עוברים מרופא לרופא עד שהם זוכים לאבחון הרצוי ו/או לטיפול רפואי.

ככל הנראה, הסובלים מההפרעה חשים סיפוק מהזדהות עם דמות של אדם חולה ומהסעד שמוענק לו על ידי מערכת הרפואית.

 

בעולם הפסיכולוגיה קיימות השערות שונות באשר לסיבות הנפשיות המביאות את האדם לסבול מההפרעה.

יש האומרים שמדובר בניסיון קריאה לתשומת לב, לקריאה ליחס ולטיפול הולם על מנת להזין חסכים מהילדות, בעיקר במקרה של היעדר דמות הורית.

אחרים מדברים על נטיה למזוכיזם, בה נמשך האדם לבדיקות ולטיפולים מכאיבים.

בנוסף, יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמתחקים אחר דמיון בין אנשים מתחלים, הסובלים ממלינגרינג, לבין סובלים מהפרעת אישיות גבולית, וטוענים שקיימת חפיפה בין שתי ההפרעות.

 

 

טיפול פסיכולוגי במלינגרינג

 

חשוב להגיד כי מדובר בהפרעה לא שכיחה, ולכן הדעות חלוקות באשר לטיפול הפסיכולוגי המומלץ שמסייע לסובלים ממנה.

במרבית המקרים הטיפול הנפשי בסובלים מההפרעה ילווה גם בטיפול תרופתי, לרוב של תרופות אנטי-פסיכוטיות (המשמשות לעיתים גם לסובלים מהפרעות אישיות). 

כאמור, ההפרעה נדירה יחסית, ששיעור לוקים בה אינו ברור, ולרוב קשורה בהפרעות נפשיות נוספות.

בגלל שהאדם למעשה מבצע אקט של הונאה בקשר עם אנשי המקצוע, רבים מהמטפלים מתקשים להמשיך ולתמוך במטופל, כיוון שהם חשים מרומים וכעוסים.

לכן חשוב כל כך להכיר את ההפרעה ולהבין את עצמת חוסר השליטה של המטופל בה, וכן את המצוקה הרבה שנמצאת בנפשו של המתמודד.  

 

 

וחיוך לסיום,

הנה ג׳ורג׳ קונסטנזה נכנע לפיתוי

לקבל במרמה מעמד וזכויות של נכה

במקום העבודה:

 

 

 

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Bass, C., & others. (2014). Factitious disorders and malingering: Challenges for clinical assessment and management. The Lancet, 383(9926), 1422-1432.

 

Bogousslavsky, J. (Ed.). (2018). Neurologic-Psychiatric Syndromes in Focus. Part II - From Psychiatry to Neurology. Front Neurol Neurosci. Basel: Karger, 42, 72-80.

 

Faust, D. (2023). Invited commentary: Advancing but not yet advanced: Assessment of effort/malingering in forensic and clinical settings. Neuropsychology Review. Advance online publication. https://doi.org/10.1007/s11065-023-09605-3

 

Feuerstein, S., Coric, V., Fortunati, F., Southwick, S., Temporini, H., & Morgan, C. A. (2005). Malingering and forensic psychiatry. Psychiatry (Edgmont), 2(12), 25–28.

 

Mittenberg, W., Patton, C., Canyock, E. M., & Condit, D. C. (2002). Base rates of malingering and symptom exaggeration. Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology, 24(8), 1094-1102. https://doi.org/10.1076/jcen.24.8.1094.8379

 

Santana, & others. (2022). Malingering as a maladaptive pattern of survival during the pandemic. Psychiatric Times, 39(2). https://www.psychiatrictimes.com/view/malingering-as-a-maladaptive-pattern-of-survival-during-the-pandemic

 

Schnellbacher, S., & O’Mara, H. (2016). Identifying and managing malingering and factitious disorder in the military. Current Psychiatry Reports, 18, 105.