טיפול בחושך | איך טיפול בחשיכה מקל על הפרעה ביפולרית?

תודו שיש יתרונות קסומים לשעות הלילה.

הרגישות שלנו לקול גוברת, היכולת להתבונן פנימה נעשית זמינה יותר והאורות שמהבהבים במרחק מעוררים רגשות ישנים...

אז הנה, החל משנת 1998 החלו חוקרים יצירתיים (וכנראה ינשופים בעצמם) לבחון את יעילותו של טיפול בחושך על שיפור מצבם של מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית:

טיפול פשוט, בו המטופל ישן בחדר חשוך מראה תוצאות יפות.

במחקר שבחן במשך 3 שנים את דפוסי השינה ומצבי הרוח של אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית בעלת מחזורים מהירים (שינויים תכופים יחסית במצבי הרוח), מצאו החוקרים כי כמות השינה של המטופלים תאמה במדויק לעקומת מצב הרוח שלהם.

כלומר, כאשר אדם הסובל מהפרעה דו קוטבית ישן פחות, מופיעים יותר 'פיקים' במצב רוחו (שמאפיין מצב מאני) וכאשר הוא ישן יותר, נצפה מצב רוח דיכאוני.

בהמשך, תיעדו החוקרים את דפוסי השינה ומצב הרוח בעקבות טיפול שקיבלו הנבדקים - כמעט מיד לאחר תחילת הטיפול ניכר כי איכות השינה של הנבדקים השתפרה. היא הפכה מאורגנת, רציפה וקבועה יותר ובהתאמה, גם מצבי הרוח הפכו פחות קיצוניים ולביליים. 

אז מה זה הטיפול הזה?

באיזו תרופה חדשה מדובר?

ומי היה מאמין שהפולניה שהתלוננה שקשה לה "להישאר לבד בחושך", בעצם ייצרה תנאים מצוינים לוויסות רגשי? 

האמת היא שהטיפול לא כלל נטילת תרופות כלל. כל מה שנדרש מהמטופל היה לשהות בחדר חשוך למשך 14 שעות בכל לילה, החל מ18:00 בערב ועד 8:00 בבוקר ביום שלמחרת.

איך חושך עוזר בוויסות מצב רוח?

בכדי להבין את תגובתו של מטופל זה, יש לבחון את "השעון הביולוגי" שלנו, מנגנון פנימי המשמש למדידת זמן בכדי לנהל תהליכים התנהגותיים ופיזולוגיים המתרחשים באופן מחזורי.

השערתם של החוקרים הייתה כי בקרב אנשים הסובלים משינויים מהירים במצב הרוח, השעון הביולוגי איבד את היכולת להגיב לזמנים טבעיים של יום ולילה.

מרכיב משמעותי בשעון ביולוגי שלנו הינו הגרעין הסופרכיאזמטי בהיפותלמוס, ה-Suprachiasmatic Nucleus SCN, שמחובר ישירות לעיניים ולעצב האופטי ומקבל סיגנל ישיר לגבי עצמת האור בכל רגע.

החוקרים שיערו כי בקרב אנשים רגישים יותר, ה-SCN עבר דה-סנסיטיזציה (התקהה, התעייף) בעקבות חשיפה רבה מדי לאור, במיוחד תאורה מלאכותית בשעות הערב. החוקרים מאמינים כי ניתן לשנות את המצב ולהפוך את ה-SCN לרגיש יותר שוב על ידי חשיפה מוגברת לחושך בשעות הלילה.

כך, הנבדקים הגיעו כל לילה למעבדת המחקר ונכנסו לחדר עם מיטה בלי אור. הם לא היו חייבים ללכת לישון אך למעשה לא היה להם יותר מדי מה לעשות- לא היה אור כדי לקרוא, טלוויזיה או טלפון נייד. רק "כפיה" של מנוחה וחושך.

בעקבות המחקר שצוין לעיל, מחקר איטלקי שכלל 32 מטופלים אשר עברו טיפול בחושך למשך 14 שעות (18:00 עד 8:00), 3 לילות בלבד, מצא כי טיפול זה היה מועיל יותר מהטיפול הרגיל.

עם זאת, נראה כי הטיפול עבד רק כאשר המטופלים שרו במצב מאני לתקופה קצרה יחסית.

בשונה מהמטופלים שתוארו קודם לכן, הקבוצה אותה בחנו החוקרים לא סבלה משינויים מהירים במצב הרוח.

הם חוו התקפים מאניים חמורים וארוכים מספיק כך שנדרשו להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי.

בנוסף, המטופלים קיבלו גם טיפול תרופתי במקביל. עם זאת, ניתן לפרש את התוצאות באופן חיובי היות והטיפול בחושך הצליח לשפר חלק מהסימפטומים הקיצוניים ביותר של הפרעה דו-קוטבית בשלושה ימים בלבד. במחקר נמצא כי מטופלים שקיבלו טיפול בחושך נזקקו לפחות תרופות ועזבו את בית החולים מוקדם יותר.

מה המשמעות המעשית של התוצאות?

ההשלכות של שני המחקרים די ברורות- אם אתם סובלים ממצב דומה, מומלץ להימנע מהדלקת אורות בלילה ובכלל מפעילויות בשעות מאוחרות. למרבה הצער, היות ואין חברת תרופות שרוקחת ומוכרת לנו "חושך", אין כל כך מוטיבציה לממן מחקרי המשך על טיפול בחשיכה. לכן, מלבד שני המחקרים שתוארו, עד כה לא בוצעו בדיקות פורמאליות של גישה זו.

חשוב להדגיש שטיפול בחושך לא כרוך בשום תופעות לוואי או סיכונים  בריאותיים, כך שיהיה קל מאוד לנוע לעבר שימוש מופחת בתאורה מלאכותית ובמכשירי אלקטרוניקה בשעות הערב והלילה. במקרה הכי גרוע, תבלו כמה ערבים שוכבים בשעמום בחשכה. נכון, זה לא טריוויאלי לשכב ככה ללא מעש ועם הרבה זמן פנוי למחשבות, חששות ופחדים. אבל, השיפור המיידי של המטופלים במחקרים שהוצגו, גם ללא שימוש בתרופות כלל, יכול להוות מוטיבציה מצוינת עבורכם לנסות בכל זאת.

אין בדברים אלו להציע כי עליכם לטפל בעצמכם בחושך ללא בקרה ומעקב. אבל כן יש פה המלצה - לבחון בכמה אור מלאכותי אתם משתמשים, במיוחד מאוחר בלילה, ומציאת דרכים לנסות לצמצם זאת.

מחקר שבוצע בנורבגיה בדק את השפעת הטיפול בחושך על מטופלים עם הפרעה דו קוטבית. החוקרים קיימו מחקר חוזר (רפליקציה) על מחקר שבוצע במוסד הלאומי של בריאות הנפש (NIMH) לפני יותר משני עשורים, בו דווח על לפחות מטופל אחד שהחשיכה היוותה עבורו גורם מייצב מצב רוח - הוא התבקש לשהות 14 שעות בחשכה בשעות הערב בכל לילה ובמשך שנה שלמה מצב הרוח שלו היה מיוצב לחלוטין ללא כל טיפול תרופתי משלים.

המחקר לקח בחשבון את הקושי הידוע של אנשים ברחבי העולם כיום להתנתק מהמכשירים האלקטרוניים שלהם בשעות הערב (כמו טלוויזיה, טאבלטים ופלאפונים) ולכן השתמשו החוקרים במשקפיים מיוחדים אשר גורמות לאותו האפקט ששהייה בחשיכה מלאה גורמת לו.המשקפיים המיוחדים הם משקפי מגן הצבועות בצבע כתום אשר חוסמות את אורך הגלים הכחולים של האור ומשמרות את ייצור המלטונין בלילה (אפילו בסביבה מוארת לחלוטין).

מחקר מקדים, שבדק את יעילות המשקפיים, מצא שכ-50 אחוזים מהמשתתפים הגיבו לחבישת המשקפיים בהפחתת חביון השינה ובשיפור איכות השינה.

אם ידוע לנו שחשכה יכולה לייצב מצב רוח ושהמשקפיים הכתומות מייצרות חשכה פיזיולוגית, שאלו החוקרים: האם המשקפיים הללו יכולות לטפל במניה אקוטית? כדי לענות על השאלה, החוקרים חילקו מטופלים שאושפזו, באופן אקראי, עם הפרעה דו קוטבית ל-2 קבוצות שונות:

•  קבוצה שבה חבשו את המשקפיים הכתומים

• קבוצת ביקורת שבה חבשו משקפיים שקופים

משך המחקר היה 7 ימים, שבמהלכם כל הנבדקים המשיכו לקבל את הטיפולים הרגילים שלהם, כולל טיפול תרופתי.

התוצאות הראו ייצוב מצב רוח משמעותי בקבוצת הניסוי. לצערם של החוקרים המדגם היה קטן משהיה בתחילת הדרך עקב הגברת המודעות הציבורית לאפקטים המסוכנים של האור הכחול בו נעשה שימוש במשקפיים במחקר, ולכן זה כנראה יהיה המחקר הראשון והאחרון מסוגו. מחקר המשך יצטרך למצוא נחקרים שיסכימו לשהות 14 שעות בכל לילה בחשיכה מוחלטת וללא כל אמצעי אלקטרוני - אתגר לא פשוט כלל.

לסיכום, הגיע הזמן לשקול טיפול בחושך לאפשרויות הטיפול במצבים בהם מטופלים נמצאים בשלב המאני של הפרעה דו-קוטבית או לאלה שסובלים ממחזוריות מהירה של ההפרעה.

מעבר לכך, ניתן להניח כי הימנעות מלילות ארוכים מול המסך - הטלוויזיה או המחשב - עשויה לעזור בהפחתת הצורך בתרופות ותסייע בהחלמה מהירה יותר.

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

31 במרץ 2022