מכון טמיר לפסיכותרפיה
למרות שהפרעת קשב וריכוז (ADHD) וחרדה הם שני מצבים קליניים שונים לחלוטין, אצל רבים מאיתנו הם יופיעו יחדיו.
למעשה, בערך 50% מהבוגרים הצעירים שסובלים מ-ADHD מתמודדים במקביל גם עם הפרעת חרדה.
כשהפרעת חרדה והפרעת קשב וריכוז מתקיימות זו לצד זו, המצב עלול להחריף כמה מהתסמינים של ADHD, למשל תחושת חוסר שקט או קושי רב להתרכז, אך השילוב בין חרדה ל-ADHD מכיל גם את תסמיני החרדה כשלעצמה - דאגה קבועה בנוגע לנושאים שונים, תחושת ״על הקשקש״, מתח קיצוני, עייפות ובעיות שינה.
חשוב לדעת שמבחינה טיפולית, ניתן להקל על הסימפטומים של שני המצבים.
ישנם טיפולים יעילים עבור שתי ההפרעות גם יחד, למשל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טכניקות הרפיה, מיינדפולנס ומדיטציה ותרופות מרשם - תרופות נוגדות חרדה (בנזודיאזפינים) ותרופות סטימולנטיות (כמו ריטלין, אדרל, קונצרטה ואטנט).
חרדה בגלל ADHD או ADHD בגלל חרדה?
שאלת הביצה והתרנגולת.
חרדה, כידוע, היא קושי נפשי ממשי שעלול לפגוע ביחסים, בעבודה ובאיכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
במקרים בהם החרדה נובעת מה-ADHD, סובבות הדאגות בעיקר באתגרים הביצועים של המטופל, כלומר סביב ה-ADHD עצמו.
לעומת זאת, כאשר החרדה קיימת בנוסף להפרעות קשב וריכוז, הדאגות אינטנסיביות יותר ומתמקדות סביב מגוון נושאים, לא רק באתגרים שמאפיינים ADHD.
אז במה מטפלים קודם?
כדי לקבוע מהו מקור החרדה יש להיוועץ ברופא, וכדי להחליט על הטיפול המתאים סביר להניח שהרופא יברר תחילה איזה משתי ההפרעות היא בעלת השפעה רבה יותר במקרה הפרטני.
טיפול תרופתי עבור ADHD עשוי להפחית גם את החרדה ואת המתח, לשפר את תשומת הלב בניהול משימות ולהעניק אנרגיה מנטלית להתמודדות עם תסמיני החרדה בקלות רבה יותר, אך אם החרדה אינה סימפטום של ADHD אלא הפרעה נפרדת, ייתכן ויהיה צורך לטפל בהן במקביל.
התרופות הנפוצות ביותר לטיפול ב-ADHD הן ממריצים כמו מתילפנידאט, הידועה לכולנו כ״ריטלין״, ואמפטמינים. תרופות אלה יעילות בטיפול ב-ADHD גם במקרה של חרדה נלווית. יחד עם זאת, חרדה היא תופעת לוואי נפוצה של ממריצים, העלולים להחריף את תסמיניה.
איך יודעים אם ריטלין תרגיע או תגביר חרדה?
הרפואה, ובכללה הפסיכיאטריה, פחות מדויקות כפי שהן נתפסות.
לכן, אין לדעת עד שמתנסים…
במקרה שהתרופה אכן תשפיע לרעה על החרדה, הרופא עשוי להמליץ על התרופה הלא-ממריצה אטומוקסטין (אטומיק או סטרטרה), או על נוגדי דיכאון כמו בופרופיון (זיבאן, וולבוטרין), תרופות טריציקליות - כמו דסיפרמין (נורפרמין), אימיפרמין (טופרניל) ונורטריפטילין (פמלור) או ונלפקסין (ונלה, אפקסור).
תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה כמו קלונידין, תרופה אלפא-אגנוניסטית, וגואנפצין, אגוניסט אדרגני, עשויות גם הן לסייע.
הטיפול בריטלין להפרעות קשב וריכוז נפוץ מאוד, ולא רק עבורן - ריטלין התגלתה כגורם חיובי בגמילה מהתמכרות לעישון ואפילו לקוקאין...
יחד עם זאת, הטיפול בריטלין ובתרופות דומות לה מחייב שיקול דעת קליני רציני, לאור תופעות הלוואי השליליות והנטיה להשתמש בה לרעה.
איך ריטלין עובדת?
למרות שידועה לחוקרים השפעת הריטלין על המוח, הם אינם יודעים מדוע היא מתרחשת.
במקרה של חרדות, חרף כך שחרדה מטופלת בצורה הטובה ביותר באמצעות התערבות התנהגותית, כיום נראה שהריטלין עשוי להתאים גם לטיפול בחרדות.
הפונקציה העיקרית של ריטלין היא הגברת רמות הנוירוטרנסמיטורים דופמין ונורפינפרין, במוח על ידי חסימה חלקית של ספיגתם, כך שיישארו משך זמן ממושך יותר במרווח שבין הנוירונים (שנקרא גם סינפסה).
לשני כימיקלים אלה תפקיד חשוב בכל האמור בקשב וריכוז, ואצל מי שסובל מ-ADHD הם נספגים בגוף מהר מדי.
לדופמין יש פוטנציאל לטיפול בחרדות, שכן הוא ״מעלה מצב רוח״ ומשחק תפקיד חשוב במוטיבציה ובעוררות.
עליה משמעותית ברמות הדופמין במערכת העצבים המרכזית אף מחקה אפקט של סמים קשים, כמו קוקאין.
הפרדוקס של ריטלין
נוראפינפרין, לעומת דופמין, הוא מוליך עצבי בעייתי יותר, בעיקר כאשר מדובר בחרדות ורגישות מוגברת אליהן.
נוראפינפרין קשור לתגובת חירום ״הילחם או ברח״, המביאה לעלייה בקצב הלב, הזעת יתר, שחרור מוגבר של גלוקוז (סוכר) ממאגרי האנרגיה הזמינים של הגוף ולזרימת דם חזקה משרירי השלד.
אצל מי שסובל מ-ADHD עשוי נוראפינפרין להגביר ערנות, בעוד שסביר להניח שאצל מי שסובל מחרדה הוא רק יעצים אותה.
אי לכך, הריטלין עשוי אמנם להפחית את החרדה באופן זמני, אך באופן פרדוקסלי להגביר אותה אצל אנשים הנוטים לכך.
מחקר שבוצע ב-1993 הראה כי נטילת ריטלין אצל ילדים מביאה לעליה משמעותית בתדירות של אינסומניה (קשיי שינה), הפרעות תיאבון, כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות וסחרחורות, אך נלוו לה גם ירידה משמעותית בחרדה, בכסיסת ציפורניים, בבהייה ובחולמנות.
הדבר עשוי להצביע על כך שלפחות אצל ילדים לריטלין יכולה להיות השפעה נוגדת חרדה.
ואולם, הילדים שהשתתפו בניסוי סבלו מ-ADHD, לא מחרדות.
בגלל הסיכון להחרפת חרדה, כתוצאה מהגברת שיעור הנורפינפרין בגוף, לא נערכו מספיק מחקרים בנטילת ריטלין על מבוגרים עם נטיה לחרדה.
ועדיין, יש המון מבוגרים חרדתיים שנוטלים ריטלין כדי לטפל ב-ADHD ומדווחים על תופעות מעניינות, למשל, אנרגיה קיצונית, למרות שהדיווחים השליליים, כמו עייפות, נפוצים יותר מאלה החיוביים.
למרבה הצער, מרבית המשתמשים בריטלין אכן דיווחו על עליה בחרדה, ללא אפקטים מרגיעים.
בשורה התחתונה, למרות שקל לדמיין איך תרופה שמרגיעה ילדים תעבוד מצוין גם במקרה של חרדות, התרופה נועדה בתכלס לגרות ערנות ולכן יש סיכוי גבוה יותר שתחמיר את החרדה מאשר תשפר את המצב.
בכל זאת, אם הרופא מציע ריטלין - עשו זאת, ונסו לשלב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).
