אתגרים פסיכולוגיים של משפחות עם שירות צבאי במלחמה

  

אתגרים רגשיים במשפחה

 

השירות הצבאי בתקופת חרבות ברזל מציב בפני משפחות אתגרים רבים, הנובעים בעיקר מפרידות ממושכות ולחצים בלתי פוסקים של חוסר ודאות. הבנת אתגרים אלו וזיהוי גורמי חוסן הם המפתח לחיזוק הקשרים המשפחתיים (בין בני הזוג ובין ההורים לילדיהם) ולטיפול יעיל בקשיים. 

 

היעדרות ממושכת של הורה עקב שירות צבאי מעצבת מחדש את חיי המשפחה, ומביאה לחילופי תפקידים, עומס ותחושת בדידות. אתגרים אלו נוטים להתעצם על ידי תקשורת מרוחקת, קונפליקטים וריחוק רגשי. 

 

מחקרים מראים כי שירות בזמן מלחמה יכול לפגוע ברווחה הנפשית של בני המשפחה ולחלחל להיבטי חיים שונים. מנקודת מבט של תאוריית המערכות, ניתן להתייחס למשפחה כמערכת המורכבת ממערכות יחסים רבות וכשיש הפרעה היא מהדהדת על כל חלקיה המחוברים זה לזה. לכן, גורמי הלחץ של השירות הצבאי עשויים להשפיע על ההורים והילדים כאחד, והם עלולים לחוות מתח, חרדה ועומס רגשי ותפקודי.

 

ההסתגלות לדינמיקה המשפחתית החדשה תלויה בגורמים כמו בריאותם הנפשית של ההורים, גורמי הלחץ שעימם מתמודדת המשפחה, אסטרטגיות ההתמודדות של ההורים, היציבות הזוגית של ההורים, התמיכה החברתית והתקשורת בין בני הזוג.

 

 

 

קשיים רגשיים בקרב אנשי הצבא

 

אנשי צבא המשרתים בתקופת מלחמה מתמודדים עם אתגרים רגשיים משמעותיים, כגון: מתח, חרדה, דיכאון ו־PTSD. עומסים רגשיים אלו מתבטאים לרוב באמצעות קשיי תקשורת, אי הבעת רגש והיעדר שליטה בכעסים, ופוגעים ביחסים המשפחתיים בכלל והזוגיים בפרט. כמו כן, מנגנוני התמודדות, כדוגמת הימנעות והדחקה רגשית, עלולים להחריף את הפגיעה ביחסים עם בני הזוג והילדים. 

 

 

השפעה על בני הזוג שבבית

 

פרידות ממושכות עשויות לעורר בבן הזוג שנותר בבית תחושות של נטישה, שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה וקשיים רגשיים והתנהגותיים. 

ההורה שנותר בבית נוטל בדרך כלל את האחריות העיקרית לניהול משק הבית ולטיפול בילדים, מה שמוביל לרוב ללחץ מוגבר, מצוקה רגשית, בדידות ואף כעס. עומס רגשי זה יכול להתבטא במגוון דרכים, לרבות תלונות סומטיות, ריחוק או דיכאון. כל אלו עלולים להפריע לאינטראקציות בין ההורה לילד ולערער את התפקוד המשפחתי הכולל. 

 

 

השפעה על הילדים

 

בעקבות הפרידה מההורה המשרת בצבא בזמן המלחמה, ייתכן כי ילדים יחוו רגרסיה וקשיים רגשיים, כדוגמת דיכאון, חרדה, הפרעות שינה וקשיים לימודיים או התנהגותיים. 

תגובותיו של הילד למצב מושפעות מגורמים כמו גילו ורמתו ההתפתחותית, סגנון ההתקשרות שלו, התפקוד הרגשי וההתנהגותי של ההורה שנשאר בבית, וכן הקשר עימו. 

ילדים צעירים יותר עלולים לבטא פחד והתנהגויות רגרסיביות, הכוללות היצמדות יתר להורה, בכי והרטבה במיטה. בעוד שילדים גדולים יותר עשויים להתמודד עם קשיים בוויסות רגשי, כעס, תוקפנות ותחושת נטישה.

 

 

האיחוד המשפחתי המחודש

 

כאשר ההורה שמשרת בצבא שב לביתו, לעיתים קרובות ההשתלבות מחדש בחיי המשפחה מתגלה כמאתגרת. ייתכן שהמשפחה תתמודד עם שינויים ביחסים בין בני הבית ותחווה רגשות מעורבים, כך שלצד השמחה מהאיחוד המחודש יופיעו מתחים, כעסים וריחוק רגשי. 

 

 

אתגרים של חיילים שחוזרים לביתם לאחר סיום השירות

 

על אף נוכחותו הפיזית של ההורה ששב מהצבא, הוא עלול להיות נעדר מבחינה רגשית ותפקודית, עקב התמודדות עם קשיים רגשיים ופיזיים. 

לדוגמה, חיילים שחוזרים לביתם יכולים להרגיש מיותרים וחסרי חשיבות בבית ולחוות קנאה כאשר תשומת הלב מתמקדת בילדים. בנוסף, במהלך שירותם הצבאי החיילים עשויים לפתח ולחזק יכולות המותאמות לסביבת הלחימה, הכוללות דיכוי פחד ורגש, תוך אימוץ עמדה של חשדנות ודריכות. יכולות אלו עלולות ליצור בעיות במשפחה בעת החזרה לסביבה הביתית.

 

מחקרים הראו שכאשר אנשי צבא מתמודדים עם בעיות פסיכולוגיות, כדוגמת טראומה ודיכאון, בעת חזרתם לשגרה ייתכן שייווצרו קשיים זוגיים שיתבטאו בתקשורת לקויה, חוסר שביעות רצון ביחסים, אלימות במשפחה וגירושין. 

כמו כן, כשההורה ששב מהצבא מתמודד עם טראומה, הוא עשוי להפגין נוקשות, להיקלע לקונפליקטים, לחוש רמות נמוכות של עצמאות ולהתקשות בפתיחות. הפרעות שינה ושימוש בסמים עלולים לשבש אף יותר את התפקוד המשפחתי ולגרום לבני הזוג לתחושת מצוקה.

 

כל אלו גורמים לקונפליקטים ולירידה בלכידות ובגמישות.

 

 

אתגרים משפחתיים לאחר האיחוד 

 

האיחוד המחודש עלול להיות מאתגר, מכיוון שבני הזוג שנותרו בבית עשויים להתמודד עם תחושות של דיכאון, כעס וריחוק רגשי, מה שמוביל לפגיעה בתקשורת, ירידה באינטימיות ובלבול בחלוקת התפקידים. קונפליקטים לגבי קבלת החלטות וחילוקי דעות בנוגע לגידול הילדים עלולים גם כן לאתגר את האיחוד המחודש.

 

עבור הילדים, המפגש המחודש עם ההורה ששב מהצבא מציב אתגרים ייחודיים, כאשר תגובותיהם משתנות בהתאם לגילם ולסגנון ההתקשרות שלהם. במפגש המחודש, ייתכן כי ילדים צעירים מאוד יפגינו תגובות פחד האופייניות לאדם זר ושילדים גדולים יותר יבטאו ריחוק והתעלמות מההורה ששב. 

 

 

גורמי חוסן התורמים למשפחה להתמודד עם האתגרים

 

משפחות שבהן אחד מההורים משרת בצבא במהלך מלחמה מתמודדות עם אתגרים ייחודיים שיכולים להשפיע על רווחתם הנפשית של בני המשפחה ויחסיהם, הן במהלך השירות הצבאי והן לאחר האיחוד המשפחתי המחודש. הכרת הגורמים המטפחים חוסן במשפחות אלו היא חיונית על מנת להתמודד ביעילות עם המצב. 

 

 

אסטרטגיות התמודדות אדפטיביות וגורמי חוסן להסתגלות משפחתית גמישה ובריאה:

 

 

תמיכה חברתית

 

רשת תומכת של אנשים עם תחומי עניין וחוויות דומות מספקת נחמה, הבנה והפחתת לחצים. בין אם באמצעות קבוצות תמיכה, חברים או משפחה מורחבת.

 

 

תפקוד הורי

 

בעת המלחמה, תפקוד הורי חשוב לתפקוד טוב יותר של בני המשפחה. בפרט, דפוסי הורות המתאפיינים ברגישות ותגובתיות – חיוניים עבור ילדים. אחד המנבאים להשפעות על הילדים במצבים אלו הוא האם ההורה בבית מתפקד או שמא הוא חווה מצוקה רגשית. שכן, קשיים רגשיים שחווה ההורה פוגעים באינטראקציות בינו לבין הילד ובסופו של דבר משפיעים על הילד. לפי מחקרם של לסטר ועמיתיה (2016), תסמיני דיכאון ו־PTSD של הורים נמצאו קשורים לקשיים חברתיים ורגשיים בקרב ילדים, כולל חרדה מוגברת וקשיי הסתגלות בבית הספר. לעומת זאת, רגישות הורית נמצאה קשורה לתפקוד חברתי ורגשי טוב יותר בקרב ילדים.

 

 

דפוסי תקשורת יעילים

 

תקשורת יעילה בין בני הבית חשובה לתפקוד המשפחתי. טיפוח חוסן מתאפשר כאשר התקשורת מתאפיינת בכנות, בהירות, ביטוי רגשי ופתרון בעיות בשיתוף פעולה. עם זאת, תקשורת לקויה מחמירה מתחים ומערערת את הלכידות המשפחתית. 

 

 

התקשרות בטוחה

 

סגנון ההתקשרות משפיע על האופן שבו בני המשפחה מתמודדים עם המצב. התקשרות בטוחה תורמת להתמודדות אדפטיבית, לאינטראקציות חיוביות בין הורה לילד ולרווחה נפשית. ואילו התקשרות לא בטוחה (נמנעת או חרדה) עלולה להוביל למתחים ולקשיי תפקוד, כגון: ניתוק רגשי, חוסר אמון, הימנעות מאינטימיות, פחד מנטישה, חרדת פרידה, דיכאון, כעס, התנהגות מתנגדת ותלות יתר. 

 

 

שמירה על שגרה

 

בסיטואציות אלו, שמירה על שגרה משמשת גורם מגן ומחזקת את החוסן המשפחתי. ניתן לעשות זאת באמצעות יצירת שגרות פשוטות, כמו ארוחות ערב משפחתיות וטקסים לפני השינה (כדוגמת קריאת ספרים). 

 

 

הגדרה מחדש של התפקידים המשפחתיים

 

חלוקה מחדש של התפקידים ותחומי האחריות בתוך המשפחה – מבהירה ציפיות ומקדמת קבלת החלטות והתנהלות מיטבית, אחרת ייווצר כאוס ובלבול בתפקידים המשפחתיים. 

 

 

התערבות טיפולית

 

תמיכה מקצועית, באמצעות טיפול רגשי פרטני או משפחתי, מציעה כלים חיוניים להתמודדות מיטבית עם המצב. התערבות בזמן היא קריטית על מנת לטפח את החוסן המשפחתי, וביכולתה לשפר את התקשורת המשפחתית, לקדם אסטרטגיות התמודדות חיוביות, להפחית תחושות של בדידות ולסייע לפרט במצוקותיו. 

 

 

הבנת הדינמיקה המורכבת בתוך משפחות עם הורה המשרת בצבא בעת המלחמה היא חיונית על מנת לספק תמיכה מותאמת והתערבויות מדויקות. באמצעות מענה לצרכים הייחודיים של כל משפחה ושיפור אסטרטגיות ההתמודדות שלה, ניתן יהיה לחזק את החוסן המשפחתי ולשפר את הרווחה הנפשית של בני המשפחה.

 

התמודדות יעילה בתקופה מורכבת זו, תוך התגברות על האתגרים הטמונים בה – תוכל להעצים את המשפחה ולאפשר לה להיות מחוזקת ומלוכדת יותר.

 

 

כתיבה: 

 

 

צופית טסלר, MA,

פסיכולוגית בהתמחות קלינית,

מכון טמיר ת״א

 

 

 

 

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

   

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

 

Lester, P., Aralis, H., Sinclair, M., Kiff, C., Lee, K. H., Mustillo, S., & Wadsworth, S. M. (2016). The impact of deployment on parental, family and child adjustment in military families. Child Psychiatry & Human Development, 47, 938-949.

 

Negrusa, B., & Negrusa, S. (2014). Home front: Post-deployment mental health and divorces. Demography, 51(3), 895-916.‏

 

Palmer, C. (2008). A theory of risk and resilience factors in military families. Military Psychology, 20(3), 205-217.‏

 

Pietrzak, E., Pullman, S., Cotea, C., & Nasveld, P. (2012). Effects of deployment on mental health in modern military forces: A review of longitudinal studies. Journal of Military and Veterans Health, 20(3), 24-36.‏

Riggs, S. A., & Riggs, D. S. (2011). Risk and resilience in military families experiencing deployment: the role of the family attachment network. Journal of family psychology, 25(5), 675-687.‏