אבל אקולוגי | עיבוד אובדן בעקבות משבר האקלים במאה ה-21

 

מהו אבל אקולוגי?

 

אבל אקולוגי, או אבל סביבתי, מתאר את חוויית ההתאבלות האנושית ביחס לאובדן הסביבתי שכולנו חווים. 

אובדן זה כולל היכחדות של מיני בעלי חיים, אובדן מערכות אקולוגיות ונופים רבי-משמעות, בעקבות שינוי סביבתי אקוטי או כרוני.

אבל סביבתי הוא תגובה טבעית, כזו שסביר שמשפיעה על יותר ויותר אנשים וסביר כי השפעתה תסלים בעתיד. 

 

 

 

 

במה שונה אבל סביבתי מאבל רגיל?  

 

כולנו נושאים איתנו את הידע ואת ההכחשה הנלווית לסופיותנו.

אנחנו מחזיקים איפשהו גם את מותן המתקרב של המערכות האקולוגיות ששמרו על האנושות, מאז שאנחנו בסביבה.

 

 

אבל יש הבדלים:

 

• המוות שלנו ושל אלה שאנו אוהבים הוא עובדה שעלינו ללמוד לקבל. גסיסה של כוכב לכת אינה עובדה. ופה אולי קיימת תקווה. 

• מאידך, לאובדן סביבתי אין תאריך סיום, הוא תהליכי, הדרגתי ומתמשך, מה שמוביל - בהקבלה לאבל בעקבות אובדן של אדם אהוב -  לתגובה הדומה יותר לאבל פתולוגי. 

•  לאבל יש צורות רבות, והוא משתנה משמעותית בין אנשים שונים ותרבויות. למרות שאנחנו מבינים אבל בהקשר של אובדן אנושי, רק לעתים רחוקות מתייחסים אליו בהקשר של אובדן בעולם הטבע. אם נחשוב על זה, אין בחברה המערבית לגיטימציה חברתית להתאבל על אסון האקלים. אין אף מצבה לזכר יערות באמזונס ואין הלוויות לזכר מינים שנכחדו.

 

בעוד שהנטורליסט האמריקאי אלדו לאופולד תיאר לראשונה את המחיר הרגשי של אובדן אקולוגי כבר ב-1949, לאחרונה אקולוגים מוערכים רבים ומדעני אקלים ביטאו את רגשות האבל והמצוקה שלהם בתגובה לשינויי האקלים וחורבן הסביבה.

גם אמנים, למשל תערוכה מיוחדת של מוצרי מזון שייכחדו כנראה עד 2050. 

 

 

כפסיכולוגים ואנשי טיפול, אנחנו מתמודדים עם האתגר של הכנה מנטלית עבור ילדים ובני נוער לקראת עתיד שטומן בחובו רגשות קשים בעוצמה ללא, עתיד המתאפיין באקלים שממשיך להתדרדר.

 

המחקר אומר לנו ששינויי האקלים יגרמו ויחמירו הפרעות נפשיות, כאשר צעירים, בעיקר מקבוצות מוחלשות, יושפעו לרעה לאורך חייהם, באופן לא פרופורציונלי.

 

עם כל יום שחולף, החיים כפי שאנחנו מכירים הופכים לפחות ופחות יציבים.

 

 

מהי אימה אנתרופוסינית?

 

פעולות האדם מערערות את יציבות התנאים שנדרשים לחיים ראויים, תוך הובלה מהירה של כדור הארץ לעידן גיאולוגי שלא הכרנו, שמתואר לעתים בשם ״אנטרופוסין" (Anthropocene), עידן בני האדם. 

 

מחקרים מראים שאנשים מרגישים יותר ויותר בחייהם היומיומיים את השפעות השינויים האלה על הכוכב, כולל האובדן האקולוגי הנלווה, ושהשינויים הללו מציבים איומים משמעותיים - ישירים ועקיפים - לבריאות הנפש ולרווחתנו, מה שמוכר בשם אימה אנתרופוסינית (לא קשור לחרדה שמעוררת סין המתעצמת, אבל בהחלט מעניין לחשוב על החיבור האפשרי בין הדברים...).

 

שינוי אקלימי והשפעותיו על האדמה והסביבה, למשל, קושרו לאחרונה למגוון של השלכות שליליות על בריאות הנפש, כולל דיכאון, מחשבות אובדניות, פוסט-טראומה זעם, חוסר תקווה, מצוקה וייאוש.

 

הספרות המקצועית בבריאות הנפש מתחילה להתייחס לתגובה הרגשית שמכונה ״אבל אקולוגי״, לצד עבודות מחקריות שנעשות על חרדה סביבתית (Eco-anxiety).

 

מונח השנה של מילון אוקספורד

לשנת 2019 הוא חירום אקלימי

(Climate Emergency):

״מצב בו נדרשת פעולה דחופה

להפחתה או הפסקה של שינויי האקלים

ולהימנעות מנזקים סביבתיים

שעלולים להיגרם בגללם״.

 

מחקרים הראו שלמרות הקשרים גאוגרפיים ותרבותיים שונים, יש למשל מידה מפתיעה של משותף בין אינואיטים בקנדה לקהילות חקלאיות משפחתיות במאבקי ההתמודדות שלהם, רגשית ופסיכולוגית, עם אובדן אקולוגי הולך וגובר ואי-הוודאות לגבי העתיד.

 

כפי שלמדנו מתרומתם של אקולוגים חברתיים, אנשים מתאבלים בראש ובראשונה על אובדן נופים, מערכות אקולוגיות, היכחדות מינים או מקומות שנושאים עבורם משמעות אישית או קולקטיבית.

 

מחקר הראה שאובדן אקולוגי הקשור לאקלים יכול להיות טריגר לחוויות של אבל בכמה דרכים.

תנאים של בצורת כרונית גרמו לתחושות דומות בקרב משפחות חקלאים במערב אוסטרליה, שתיארו את התחושה שנגרמת מכך שהחווה מתעופפת בסופת אבק כ״אחת התחושות הנוראות ביותר״ וכ״דבר הכי מדכא שיש״, שלא ניתן לעמוד בצפייה בו.

חוויות כאלה מהדהדות בחוזקה את מושג הסולסטלגיה, שהוא גם סוג של דיכאון מגעגועים למה שהיה משגשג אתמול בעודך חסר אותו היום.

 

 

אבל אקולוגי אצל חוקרי סביבה

 

כמו תמיד, מי שמצוי בשורה הראשונה של הטראומטיזציה ונחשף לאובדן ישירות, דרך מראה עיניים, מושפע חזק ומהר יותר.

יש מקרים שבהם הם אבלים על חלק מזהותם העצמית שאבד, כשהאדמה עליה הזהות התבססה משתנה או נעלמת. 

 

מדעני סביבה ששבים ממרחבי המחקר הטבעיים בהם הם עובדים נראים יותר ויותר שבורים.

פרופ׳ סטיב סימפסון, ביולוג ימי, כותב בגרדיאן:

״אתה יכול לחשוב: אני לא יכול לעשות את זה, אני אצטרך לשנות את המדע שאני חוקר; או שאתה יכול לנסות להפנים את כל הכאב שאתה מרגיש. הרבה מדענים עושים את זה האחרון - הם מרגישים שאנחנו צריכים להיות אובייקטיביים וחזקים, לא נתונים לחסדי הרגשות שלנו״. 

 

הנה ד״ר ליפמן באיון קצר על אבל אקולוגי, מתוך ערוץ היוטיוב של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה:

 

 

אבל אקולוגי מזכיר לנו ששינוי האקלים הוא לא רק קונספט מדעי מופשט או בעיה סביבתית רחוקה. במקום זאת, הוא מושך את תשומת לבנו לאובדן הרגשי והפסיכולוגי הנחווה אישית שממנו סובלים אנשים נוכח שינוי או מוות בעולם הטבע.

בכך, אבל אקולוגי מאיר גם דרכים שבהן עולם הטבע אינטגרלי לרווחתנו הנפשית, לקהילות שלנו, לתרבותנו וליכולתנו לשגשג בעולם שנשלט ע״י בני אדם.

 

למרות שאבל אקולוגי כבר נחווה ע״י אנשים בעולם, פעמים רבות הוא נעדר דרך הולמת לביטוי או לריפוי. לא רק שאין לנו את הטקסים והפקרטיקות לסייע להתייחסות לרגשות של אבל אקולוגי, אלא שעד לאחרונה בכלל לא הייתה לנו שפה שבאמצעותה יכולנו לתת ביטוי לרגשות כאלה. 

 

תגובות מגוונות לאבל הזה מתבטאות, למשל, בהחלטות של זוגות צעירים להימנע מהורות, מתוך מחשבה על חיי הילדים, אבל לפני הכל, לפני שמתייאשים המשך האנושות על הכדור, חשוב להכיר קודם במקום בו אנחנו נמצאים, לקבל אותו ואז לשקול פתרונות, במרחב הפרטי, המשפחתי והקולקטיבי.

 

 

אבל אקולוגי בלברדור: חקר מקרה

 

אחת הדוגמאות המוחשיות ביותר לאבל אקולוגי היא ניופאונדלנד ולברדור, שתי פרובינציות שהועברו לקנדה.

באיזור זה נמדדה עליה עקבית של 3 מעלות צלזיוס מאז 1900.

עבור קהילת האינואיטים במחוז לברדור בקנדה, האדמה מהותית לשימור הבריאות הנפשית.

לתושבי האזור יש קשר תרבותי עמוק לקור ולטמפרטורה. זה חלק בסיסי מהזהות של הקהילה. 

בשנים האחרונות נמנעו מהאינואיטים מסעות לאתרים תרבותיים משמעותיים והשתתפות בפעילויות תרבות מסורתיות, כמו ציד ודיג, בעקבות קרחונים שלמים שנמסו. 

חוקרים בחנו את השפעת התנאים הסביבתיים המשתנים על היבטים נפשיים ורגשיים אצל ילידי המקום, בכל גיל ומגדר. 

להפרעות הללו לתחושת המקום של האינואיטים נלוו תגובות רגשיות חזקות, כולל אבל, כעס, עצב, תסכול וייאוש.

הם תיארו תחושות של אי-נוחות וחוסר יכולת לעשות מה שעשו בעבר כחלק מסגנון חייהם.

 

רבים דיווחו כי ״אנשים הם כבר לא מה שהיו״ וכי הנסיבות גורמות להם לתחושת אובדן שליטה על חייהם.

 

 

 

זיהוי אבל אקולוגי כתגובה לגיטימית לאובדן אקולוגי הוא צעד חשוב להאנשת שינוי האקלים והשפעותיו ולהרחבת הבנתנו של מה פירוש להיות אדם באנתרופוסין.

 

אין עדיין תשובה לשאלה איך נכון להתאבל על אובדן אקולוגי, בעיקר כשהאובדן מעורפל, מצטבר ומתמשך, אבל השאלה הזו תהפוך להיות רלוונטית יותר ויותר ככל שהשפעות שינוי האקלים ישפיעו בקנה מידה נרחב יותר בעולם כולו. 

יש רעיונות יצירתיים לעיבוד האבל, כמו כתיבת סיפורת אקלים, או ‘Cli-fi’, יכולה לשמש סוג של טיפול עצמי למי שחווים חרדה אקולוגית. על ידי כתיבת סיפורים על משבר האקלים ניתן אולי להתחזק, למצוא תכלית, שליחות ושליטה, לנהל את הרגשות ולדמיין עתיד אפשרי.

 

אובדן אקולוגי אינו כניעה לייאוש ואינו מצדיק התנתקות מהבעיות הסביבתיות הרבות שמולן ניצבת האנושות.

מדובר בסוגיה קיומית, אקזיסטנציאליסטית, שמציעה פרספקטיבה לגבי מה שחשוב לנו באמת בחיים.

חוויות קולקטיביות של אבל אקולוגי עשויות להתמזג אל תוך תחושה מחוזקת של אהבה ומחויבות לטבע, למערכות אקולוגיות ולמינים שמזינים, מקיימים אותנו ומעניקים לנו השראה וחיות. 

 

 

מיהו אקותרפיסט?

 

אנחנו רואים בשנים האחרונות מגמה של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים שמזוהים עם גישה אקולוגית.

הם נקראים ברחבי הרשת אקותרפיסטים: מטפלים/ות שמאמצים את עקרונות האקופסיכולוגיה.

 

אנשי מקצוע אלה מאמינים כי חיבור מחדש לטבע עשוי לשפר את הבריאות הגופנית והנפשית, תוך עידוד מטופלים לחשוף פתרונות חדשים לבעיות אקולוגיות שקשורות בקיימות.

 

ישנן דרכים מגוונות לשילוב היבטים סביבתיים בטיפול, למשל:

 

• טיפול בטבע (Wilderness therapy).

• אקותרפיה באמנות, שנשענת על הורטיקולטורה.

• היעזרות בבעלי חיים במהלך הטיפול.

• תרגול מדיטציה או מיינדפולנס בטבע. 

 

יש עוד הרבה ׳עבודת אבל׳ לפנינו, וחלק גדול ממנה יהיה אבל מורכב ומתמשך, אבל פתיחות לכאב שנובע מאובדן סביבתי עשויה להיות בדיוק מה שדרוש כדי למנוע אובדן כזה מלהתרחש מלכתחילה.

 

זהו לבינתיים.

 

אישית, אני ממליץ למי שמעוניין להמשיך לקרוא ולהישאר מעודכן, לבקר באתר (CPA (Climate Psychology Alliance, שמציע מקורות ידע וסקירות מחקר לגבי היבטים פסיכולוגיים של משבר האקלים. 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

Comtesse H, Ertl V, Hengst SMC, Rosner R, Smid GE. Ecological Grief as a Response to Environmental Change: A Mental Health Risk or Functional Response? Int J Environ Res Public Health. 2021 Jan 16;18(2):734. doi: 10.3390/ijerph18020734. PMID: 33467018; PMCID: PMC7830022. 

 

Cunsolo Willox A, Harper SL, Ford JD, Landman K, Houle K, Edge VL; Rigolet Inuit Community Government. "From this place and of this place:" climate change, sense of place, and health in Nunatsiavut, Canada. Soc Sci Med. 2012 Aug;75(3):538-47. doi: 10.1016/j.socscimed.2012.03.043. Epub 2012 Apr 26. PMID: 22595069.

 

Dober, C. (2024, January 12). As a psychologist I have witnessed a surge in climate grief. This is what I tell my clients. The Guardian. https://www.theguardian.com/commentisfree/2024/jan/13/climate-change-crisis-fears-despair-younger-generations-impact

 

Hennessy, R., Cothren, A., & Matthews, A. T. (2024, January 10). ‘Cli-fi’ might not save the world, but writing it could help with your eco-anxiety. Eco-Business. https://www.eco-business.com/opinion/cli-fi-might-not-save-the-world-but-writing-it-could-help-with-your-eco-anxiety/

 

Steve Simpson (2021). How scientists are coping with ‘ecological grief’. the Guardian: https://www.theguardian.com/science/2020/jan/12/how-scientists-are-coping-with-environmental-grief