טריכוטילומניה, או בשמה הפשוט יותר, הפרעת תלישת שיער, היא מהתופעות האלו שמשאירות את רובנו עם סימני שאלה.

מצד אחד, היא עשויה להיראות לא מובנת ואפילו מוזרה למי שלא חווה אותה. מצד שני, למי שמתמודד איתה, היא יכולה להיות מאבק יומיומי שמלווה בתחושת תסכול וכאב. 

טריכוטילומניה, תלישת שיער כפייתית, היא רק חלק מקבוצה רחבה יותר של הפרעות הנקראות BFRB (Body-Focused Repetitive Behaviors) - התנהגויות חזרתיות הממוקדות בגוף.

אלו הן הפרעות בהן אנשים חווים דחף חוזר ונשנה לבצע פעולות שעלולות לגרום נזק לגופם, למרות הרצון להפסיק.

בין ההפרעות הנפוצות במשפחה זו נמצא:

• דרמטילומניה (Excoriation Disorder) - קילוף כפייתי של העור.

• אוניכופגיה (Onychophagia) - כסיסת ציפורניים בצורה קיצונית.

• תלישת ריסים (Trichotillomania במיקום ספציפי.

• לעיסת שפתיים או לחיים באופן כפייתי.

המשותף לכל ההפרעות האלה הוא דפוס דומה של קושי לשלוט בדחפים: 

תחושה של אימפולס או מתח חזק לפני הפעולה, הקלה זמנית במהלך ביצועה, ולאחר מכן תחושות של אשמה או תסכול. 

חשוב להבין שאלו אינן הרגלים רעים או חוסר משמעת - אלא הפרעות מוכרות שדורשות הבנה מעמיקה וטיפול מקצועי מותאם. ההכרה בכך שמדובר במשפחה שלמה של הפרעות עוזרת להבין טוב יותר את המנגנונים המשותפים ואת דרכי הטיפול האפשריות.

אז מה באמת קורה שם?

מה גורם לאנשים לחוש את הצורך, הכמעט בלתי נשלט, לתלוש שיער?

ומדוע ישנם שני סוגים כל כך שונים של אותה תופעה?

בואו נצלול פנימה וננסה להבין את הסיפור המורכב הזה.

בטריכוטילומניה קיימת חלוקה בין פעולות אוטומטיות לממוקדות: 

מחקרם של פלסנר ועמיתיו (2008a) חידש רבות בהבנת טריכוטילומניה על ידי הבחנה בין שני סגנונות תלישה מרכזיים.

סקר מקוון בהשתתפות 1,545 מבוגרים, מצא כי אלו שדורגו גבוה באחד משני הסגנונות (או בשניהם) דיווחו על תסמינים חמורים יותר והשפעה תפקודית ניכרת יותר על חייהם.

תלישה אוטומטית: כשהידיים עובדות בלי שנשים לב    

הסוג הראשון של תלישת שיער מכונה תלישה אוטומטית.

כאן מדובר בתהליך כמעט לא מודע, או קרוב למודע, משהו שקורה כשאנחנו מוסחים ועסוקים לחלוטין בפעילות אחרת – שיחה בטלפון, קריאה צפייה בסדרה האהובה עלינו. הידיים פשוט "מוצאות את הדרך שלהן" לשיער, ומתוך הרגל, מתחילות לשחק, למשוך, או לתלוש אותו.

לרוב, טריכוטילומן עם הפרעת תלישה אוטומטית אפילו לא שם לב למה שהוא עושה עד שהראיות מונחות לפניו - אין ברור ממראה עיניים - שערות מפוזרות על הרצפה או תחושת גירוי פתאומית בקרקפת. הגילוי הזה יכול להיות די מפתיע ואפילו מפחיד, כי איך אפשר לשלוט במשהו שבכלל לא שמת לב שקרה?

תלישה ממוקדת: כשהדחף שולט בך 

בצד השני, יש תלישה ממוקדת, שמתקיימת במצב מודע לחלוטין:

האדם חש דחף עז לתלוש שיער – אולי בגלל תחושת אי-נוחות, שערה שלא "מסתדרת" או לחץ שמצטבר בפנים ומבקש הקלה.

תלישה ממוקדת לא מתרחשת כהרגל אוטומטי; היא פרי של דחף ברור ומודע. זו לא בדיוק בחירה, אבל הכניעה לדחף ברורה ומתסכלת. 

לעיתים, תלישה כזו נתפסת אפילו כדרך לשחרור.

התחושה עשויה להיראות משחררת ומרגיעה, אבל ההשלכות – גם הפיזיות וגם הרגשיות – משאירות אחריהן סימנים לא פשוטים.

סוג תלישת שיער והפרעות נלוות

השיעורים הגבוהים ביותר של דיכאון וחרדה נמצאו בקבוצות עם תלישה אוטומטית נמוכה.

התלישה האוטומטית הגבוהה קשורה לשיעורים נמוכים יותר של דיכאון וחרדה.

השילוב של תלישה ממוקדת גבוהה ואוטומטית נמוכה מראה את השיעור הגבוה ביותר של חרדה.

רוב האנשים עם טריכוטילומניה לא נופלים רק בקטגוריה אחת. במקרים רבים, תלישה אוטומטית ותלישה ממוקדת שזורות זו בזו.

אדם יכול למצוא את עצמו תולש שיער מבלי לשים לב במהלך יום עבודה עמוס, ואז, בערב, לחפש את "השערה המציקה" ולהתמקד בה עד שתלישתה מספקת את תחושת ההקלה המיוחלת.

איך מתמודדים?    

טריכוטילומניה היא תופעה אמיתית, אנחנו נפגשים בה המכון בשיחות הייעוץ לקראת טיפול במכון.

לעיתים קרובות היא מלווה בהסתרה על רקע של בושה, כאילו מדובר ב״פגם אינטימי״, חולשה שחייבת להישאר בגדר סוד.

אבל המציאות הפוכה, תיקוף והכרה בכך שמדובר בהפרעה מורכבת ועקשנית, יעוררו ״כבוד״ מצד המתמודדת,  מה שיאפשר גישה ממוקדת ומעשית לפתרון הבעיה. 

הבנת ההבדל בין תלישה אוטומטית לממוקדת היא קריטית בטיפול.

כשמדובר בתלישה אוטומטית, המטרה היא להעלות את המודעות להרגל ולעבוד על שינוי דפוסים – למשל באמצעות טכניקות כמו מיינדפולנס,  משוב חזותי או אפילו שימוש באביזרים שיסיחו את הידיים.

בתלישה ממוקדת, לעומת זאת, ההתמודדות כוללת זיהוי של הטריגרים, ניהול מתח, ולעיתים שילוב של טיפול רגשי עמוק יותר.

אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם תלישת שיער, זכרו שאתם לא לבד.

יש תמיכה, יש דרכים להתגבר, והשלב הראשון הוא פשוט לדבר.  

רוצים לשתף ולהתיעץ? אנחנו כאן. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Grant, J. E., & Chamberlain, S. R. (2021). Automatic and focused hair pulling in trichotillomania: Valid and useful subtypes?. Psychiatry research, 306, 114269. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2021.114269

אחת הסדנאות שצדו את עיניי בכנס Is it DBT בנובמבר 2024 היה האפשרות המעניינת ש-DBT יכול לעזור גם במצבים בהם קיימת פגיעה בבוחן המציאות.

לפעמים נדמה לי שטיפול התנהגותי-דיאלקטי (DBT) הפך בארץ למילת קוד שמוצמדת למטופלים עם מצבים נפשיים מורכבים מדי לפרקטיקה פרטית. זו הטיה קלינית מקומית, ועדיין, פסיכוזה זה כבר יותר מדי: אם אדם מצוי במצב תודעתי של מחשבות שווא, הזיות ושיפוט לקוי – קשה לראות אותו Mindful  - מתבונן, מתאר ומשתתף ברגע הנוכחי, באופן לא שיפוטי. הרי מי שאינו שפוי לא יודע שאינו שפוי, ו-DBT בלי מיינדפולנס זה לא DBT.  

אבל דווקא היכולת של שיטת הטיפול הייחודית הזו לעזור לאנשים לנהל רגשות רבי-עוצמה, להתמודד עם מצבי משבר ולשפר מערכות יחסים, הופכת אותה לכלי שיכול לעשות שינוי משמעותי גם בקרב מתמודדים עם פסיכוזה.

בואו נראה איך מבינות את זה מנחות הסדנה, ונסיים בדגל אזהרה.

פסיכוזה: לא רק מחשבות – גם רגשות

פסיכוזה היא לא רק מצב שבו התפיסה משתבשת. היא כוללת גם קשיים רגשיים עמוקים. 

מחקרים מראים שאנשים עם פסיכוזה חווים לעיתים קרובות:

• רגשות עוצמתיים מאוד בתגובה ללחץ.

• קושי להירגע אחרי מצבים רגשיים סוערים.

• תחושה מוגברת של אינטנסיביות רגשית.

כידוע, עבודה טיפולית עם בעיות על ספקטרום הוויסות הרגשי זה הכי DBT.

למרות זאת, אנשים עם פסיכוזה לרוב מודרים מהטיפול הזה, אולי מתוך חשש שלא יוכלו להבין את המיומנויות או ליישם אותן.

חשוב לדעת שמרשה לינהן, מפתחת השיטה, אמרה כבר לפני שנים שהטיפול יכול להתאים כל עוד המטופל מסוגל ללמוד את המיומנויות, גם אם נדרשות התאמות קלות.

מוזמנים.ות למפגשי מיומנויות DBT בזום - ללא עלות

האיום האובדני בפסיכוזה – וחשיבות DBT

שיעורי האובדנות בקרב אנשים עם פסיכוזה גבוהים במיוחד.

מחקר מקיף מצא ש-34.5% מהאנשים עם סכיזופרניה חווים מחשבות אובדניות במהלך חייהם.

DBT, שנחשב לטיפול מוביל במניעת התנהגויות אובדניות, יכול להוות מסגרת מצילת חיים למתמודדים עם פסיכוזה.

הטיפול מתמקד במתן כלים מעשיים כמו סובלנות למצוקה וניהול רגשות – כלים שיכולים לעזור למטופלים לזהות מחשבות מסוכנות ולפעול בצורה שמגנה עליהם.

איך DBT עובד בפועל?

מיינדפולנס: לנשום ולהתמקד ברגע  

טכניקות מיינדפולנס ב-DBT עוזרות לאנשים להיות מודעים למה שקורה עכשיו, בלי לשפוט את עצמם. עבור אנשים עם פסיכוזה, זה יכול להיות כלי עוצמתי להפרדת מחשבות שווא או הזיות מהמציאות.

יש סייגים לגבי השימוש במיינדפולנס בפסיכוזה, ראו בהמשך המאמר. 

ויסות רגשי: ללמוד לשלוט ברגשות  

במצבים של רגשות עוצמתיים, DBT מלמד כלים לזיהוי רגשות ולניהול שלהם.

לדוגמה, מיומנות "פעולה הפוכה" עוזרת להתמודד עם תחושות כמו פחד או כעס בצורה שמקדמת רגיעה, במקום להחמיר את המצב.

עמידות במצוקה: לעבור משברים בלי להתרסק  

אחד החלקים החזקים ב-DBT הוא הכלים להתמודדות עם מצבי משבר רגשי, אפיזודות ממוקדות בהן הכאב עולה על גדותיו.

מיומנויות DBT כמו "הסחת דעת" או "קבלה רדיקלית" עוזרות למתמודדים לעבור רגעים קשים מבלי להזיק לעצמם.

יעילות בין-אישית: לתקשר בצורה בריאה  

מתמודדים עם פסיכוזה חווים לעיתים קרובות ניכור חברתי או קשיים בתקשורת עם אחרים.

DBT מספק מיומנויות לתקשורת יעילה,  כמו DEAR MAN, שמלמדות כיצד לבקש בצורה יעילה ולהציב גבולות בלי ליצור עימותים מיותרים.

אתגרים והזדמנויות

אתגרים:  

• פסיכוזה עשויה לפגוע ביכולת להבין וליישם מיומנויות.  

• סטיגמה חברתית ומקצועית עלולה למנוע גישה לטיפול.

• הבעייתיות האפשרית של מיינדפולנס. 

הזדמנויות:  

התאמות פשוטות כמו פישוט השפה, חלוקת המיומנויות לשלבים קטנים ותרגול חוזר יכולות להפוך DBT לנגיש עבור אנשים עם פסיכוזה.  

שילוב של DBT עם טיפולים תרופתיים או התנהגותיים אחרים יכול להציע מענה מקיף יותר.

DBT הוא לא רק טיפול, אלא דרך חיים שמלמדת אנשים לחיות בצורה מאוזנת יותר.

עבור אנשים עם פסיכוזה, זה יכול להיות הבדל עצום בין חיים של כאוס לחיים שבהם יש יותר שליטה, פחות משברים וקשרים טובים יותר עם הסביבה.

למתמודדים עם פסיכוזה, המסר שלנו ברור:

יש תקווה. עם טיפול מתאים, כמו DBT, אפשר ללמוד לנהל רגשות, להתמודד עם מחשבות ולבנות חיים משמעותיים ובריאים יותר.

האם מיינדפולנס עלול להזיק במצב פסיכוטי?

מיינדפולנס נחשב למיומנות ליבה בטיפול DBT, אכן אמצעי פשוט ליישום ופורץ דרך, אבל כשמדובר באנשים במצב פסיכוטי - צריך להיות זהירים.

בשנים הראשונות לפיתוח השיטה עלה חשש גדול להשתמש במיינדפולנס עם אנשים במצב פסיכוטי. זה הגיוני - הרי מדיטציה יכולה לגרום לאדם לשקוע עמוק במחשבות שלו, וזה עלול להיות מסוכן במצב פסיכוטי.

אבל היום המצב שונה. פיתחו שיטות מיוחדות שמתאימות בדיוק לאנשים במצב פסיכוטי:

- עושים תרגולים קצרים של בערך 10 דקות.

- המדריך מלווה את התרגול כל הזמן ולא נותן לאדם "ללכת לאיבוד" במחשבות.

- מתייחסים לחוויות הפסיכוטיות בצורה טבעית, כמו לכל רגש אחר.

חשוב לציין שעדיין יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים:

- האם תרגול בבית עוזר באותה מידה כמו תרגול עם מטפל?

- איך בדיוק השינוי בגישה למחשבות משפיע על ההחלמה?

- האם השיטות האלה יעבדו טוב גם כשישתמשו בהן בקנה מידה גדול?

בשורה התחתונה - מיינדפולנס יכול לעזור, אבל חשוב לעשות אותו בצורה נכונה ומותאמת, ותמיד עם ליווי של איש מקצוע שמבין את הנושא.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, מטפל DBT,

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Ellett, L. (2023). Mindfulness for psychosis: Current evidence, unanswered questions and future directions. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice. https://doi.org/10.1111/papt.12480

https://international-society-for-improvement-and-teaching-of-dialectic.ce-go.com/29th-annual-isitdbt-conference/agenda 

אם ראיתם את סרט האנימציה ״משפחת סופר-על״, אתם זוכרים בוודאות את דמותו הטרגית של סינדרום, או בשמו האמיתי בסרט, באדי פיין, נבל ג׳ינג׳י עם כרבולת שיער זקורה לראווה.

כילד, סינדרום היה היה מעריץ נלהב של מר סופר-על, אך דחייתו על ידי האליל שלו הותירה בו צלקת עמוקה. במקום להתמודד עם הכאב, הוא בחר במסלול של נקמה, כשהוא מפתח טכנולוגיות מתקדמות כדי להפוך ל"סופר-על" בעצמו. 

סינדרום הוא התגלמות הפצע הנפשי שהופך לרעל בעורקי הקריירה. במקום להשתלב בחברה ולתרום מכישוריו, הוא בנה מערכת של שליטה ופחד בה ניצל טכנולוגיה מתקדמת ושכירי חרב אנונימיים להשגת מטרות נרקיסיסטיות. היעדר היכולת לבנות קשרים בין-אישיים בריאים הוביל אותו לבידוד, כשהוא נותר לבדו במערכה, למרות עוצמתו לכאורה.

מחקר חדש חושף את הקשר המטריד בין התעללות רגשית בילדות לבין קונפליקטים במקום העבודה, במיוחד בקרב אלו השואפים לכוח.

המחקר מתייחס לחרם במקום העבודה, המכונה גם "הדרה, נידוי או "אוסטרקיזם". הוא מצא כי עובדים שחוו התעללות רגשית בילדותם ונוטים לחתור להשגת כוח בעבודה, נוטים יותר לחוות קונפליקטים בין-אישיים ולהיות מבודדים או מודרים על ידי עמיתים. הדרה זו מתבטאת בהתעלמות, הימנעות מקשר עין, אי-הזמנה לפעילויות חברתיות או מקצועיות, ובאופן כללי, יצירת תחושת ניכור ובידוד.

המחקר מצביע על כך שהשאיפה לכוח בקרב נפגעי התעללות רגשית בילדות מגבירה את הסיכוי לקונפליקטים בין-אישיים ולהדרה במקום העבודה. הידע והכלים שנרכשו כתוצאה מהפגיעות בילדות הופכים למשמעותיים במיוחד במצבים של תחרות על מעמד. העובד, שבעברו חווה דחייה והשפלה, נוטה לפרש התנהגויות ניטרליות כהתקפות, ולהגיב בתוקפנות או בהסתגרות.

התוצאה?

מעגל קסמים של קונפליקטים והדרה, המזין את עצמו ומעמיק את הפצעים הישנים.

הילד שגדל תחת מטר של עלבונות והשפלות לומד לראות את העולם כמרחב בינאישי מסוכן. כשהוא מתבגר ונכנס למעגל העבודה, הוא נושא עמו את הפצעים הפתוחים הללו.

השאיפה לכוח, אולי כפיצוי על תחושת חוסר האונים בעבר, הופכת לדלק המניע אותו. אך במקום להוביל להצלחה, היא עלולה להצית קונפליקטים עם עמיתים ולהוביל להדרה חברתית.

התיקון

בסרט "משפחת סופר-על", דמותו של סינדרום, או בשמו האמיתי באדי פיין, אינה עוברת טרנספורמציה חיובית. הוא מתחיל כילד מעריץ שנדחה על ידי גיבורו, מר סופר-על, ומתפתח לנבל המונע מרצון לנקמה. לאורך הסרט, סינדרום ממשיך בדרכו ההרסנית עד לסופו הטראגי, ללא שינוי מהותי באופיו או בהבנת הטעויות.

במציאות, בני אדם בהחלט מסוגלים לעבור טרנספורמציות משמעותיות, במיוחד כאשר הם מתמודדים עם פצעי העבר.

טיפולים פסיכולוגיים, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מתמקדים בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים שנוצרו בעקבות חוויות ילדות.

הטיפול מסייע למטופלים לזהות את הדפוסים הללו כאשר שהם באים לידי ביטוי בסיטואציות שונות, ומאפשר לשנותם וללמוד במקומם דפוסים בריאים וחיוביים יותר.

בנוסף, גישות טיפוליות כמו סכמה תרפיה מתמקדות בזיהוי השורשים העמוקים של דפוסי התנהגות שנוצרו במהלך חוויות קשות בילדות, ומסייעות למטופלים ליצור דפוסים חדשים ובריאים יותר.

הכרה בטראומות העבר, עבודה עצמית ותמיכה מקצועית יכולים להוביל לשינויים משמעותיים בדפוסי התנהגות ובאיכות החיים. בעוד שסינדרום נותר כלוא בטראומות ובנקמה שלו, בני אדם במציאות יכולים לבחור בדרך של ריפוי וצמיחה אישית.

אך האם נגזר על אותם אנשים לשחזר את הטראומות שלהם שוב ושוב?

לא בהכרח. הכרה במקור הבעיות, פנייה לטיפול מקצועי ופיתוח מודעות עצמית יכולים לשבור את המעגל.

ארגונים ומנהלים, מצדם, יכולים ליצור סביבה תומכת ומכילה, המזהה את הצרכים הייחודיים של כל עובד ומסייעת לו להשתלב ולהצליח.

המסר ברור - 

הפצעים מהילדות אולי אינם נראים לעין, אך הם משפיעים על חיינו הבוגרים. הדרך לריפוי עוברת בהכרה, בטיפול וביצירת סביבות עבודה המאפשרות לכל אחד, ללא קשר לעברו, לממש את הפוטנציאל הטמון בו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקור:

Liu, B., Xu, M., & Yao, J. (2024). Suffered from deep-seated childhood shadows: Linking childhood emotional abuse to interpersonal conflict at work and workplace ostracism. Personality and Individual Differences, 229, 112771. https://doi.org/10.1016/j.paid.2024.112771

המשגתו המקורית של פיליפ ברומברג לגבי עימות מתמקדת ברעיון של "עימותים בונים" (collisions) בתהליך הטיפולי.

ברומברג, מטפל ותיאורטיקן התייחסותי, אינו רואה פערים בין השקפות עולם ככשל או תקלה בטיפול, אלא כהזדמנות להתפתחות והרחבת העצמי.

עימותים אלה מתרחשים במצבים שונים, למשל כאשר המטפל והמטופל חווים התנגשות בין העולמות הפנימיים שלהם כסובייקטים, בין תפיסות חברתיות או רגשות כלפי מצבים בינאישיים מחוץ לטיפול.

העימות מתאפיין במתח רגשי ובמגע עם "אחרות" בתהליך הטיפולי, ויש מצבים קיצוניים בהם אי הסכמה אידיאולוגית עלולה להוביל לקונפליקט שמחייב דיאלוג אותנטי, כדי לאפשר ׳מרחב נשימה׳ בטיפול ואף להוביל לשינוי ולצמיחה.

אתגר כזה מחייב ניהול עם הרבה תבונה ואמפתיה. ברומברג גורס כי התמודדות פתוחה וכנה עם העימותים מאפשרת לשני הצדדים – המטופל והמטפל – להחזיק את הקונפליקט ברגישות ולפתוח דיאלוג חדש, שמעמיק את הבנת העצמי ומעשיר את הקשר הטיפולי. במקרים רבים, זהו רגע שבו המטופל עשוי להרגיש באמת "נראה", גם כאשר הוא איננו מובן במלואו.

עימותים, על פי ברומברג, הם חלק חיוני בתהליך שבו המטופל לומד לווסת ולשאת רגשות חזקים, להתמודד עם מצבים מורכבים, ולשפר את היכולת לחוות קשרים בין-אישיים בצורה עשירה ואותנטית יותר.

לטענתו, עימותים אינם מסתכמים רק בחילוקי דעות או בפרשנויות מנוגדות. הם משקפים תהליך עמוק יותר, בו המטופל מביא את פגיעותו ומנגנוני ההגנה שלו, בעוד המטפל פוגש בזמן אמת בסתירה ערכית עם תפיסת עולמו ותגובותיו האישיות. מפגש כזה יוצר מתח חיוני המעשיר את התהליך הטיפולי, בתנאי שמתייחסים אליו ברגישות ובכנות הראויה.

ברומברג מתאר כיצד עימות עשוי להתפתח, למשל, כאשר מטופל חש שהמטפל "אינו מבין אותו".

תחושת אי-ההבנה הזו, המתבטאת לעיתים בכעס, תסכול או נסיגה, אינה רק מכשול הדורש פתרון, אלא פתח לדיאלוג עמוק יותר. זה לא פשוט כל כך, אבל כאשר המטפל מתמודד עם תחושה זו בגישה אמפתית ופתוחה – מבלי להירתע או להתגונן – מתאפשר למטופל להביא לחדר חוויות כואבות ואותנטיות שנמנע מלהתמודד איתן עד כה. ברגע כזה, המטפל הופך לדמות המוכנה לפגוש את המטופל גם במקומות המורכבים ביותר, מבלי לנסות לכפות פתרונות מיידיים.

העימות, כפי שמדגיש ברומברג, מתרחש לא רק ברמת התוכן אלא גם ברמה הרגשית והחווייתית. הוא מדגיש את חשיבות יצירת סביבה בטוחה, שבה המטופל חש שגם התנגשות רגשית אינה מסכנת את הקשר הטיפולי. כאשר המטופל חווה שהמטפל מסוגל להכיל את כעסו, אכזבתו או פגיעותו, מבלי להתרחק או להיסגר, נוצרת אפשרות לחוויה של קבלה אמיתית והכרה עמוקה בזהותו.

אחד החידושים המשמעותיים בגישתו של ברומברג הוא ההבנה שעימותים בונים אינם רק כלי טיפולי, אלא תהליך משותף שבו גם המטפל עצמו לומד ומתפתח. כל עימות כזה מהווה הזמנה לשני הצדדים – המטפל והמטופל – להרחיב את גבולותיהם, להעז לגעת בפצעים הפתוחים וליצור יחד מרחב חדש של אמת וקשר. ברגעים אלה, התהליך הטיפולי הופך מ"תיקון" המטופל למסע משותף של צמיחה והתפתחות הדדית.

אני כותב כאן תיאור מקרה להמחשה, מתקופת הקונפליקט החברתי בישראל סביב הרפורמה / המהפכה המשטרית (טרמינולוגיה שגוזרת מראש את עמדת הקורא על הכותב).

זוהי דוגמה מובהקת לאופן שבו עימות בונה, כפי שמתאר ברומברג, יכול להוביל לצמיחה משמעותית ולהעמקת הקשר הטיפולי.

 הפרטים טושטשו:

מטופל בשנות הארבעים לחייו, המגיע לפגישתו השבועית עם האנליטיקאית, אורנה. הוא מעלה נושא טעון פוליטית – המאבק להפיכה משפטית ב-2023 והוויכוחים סביבה, אותם ניתן לשמוע בתהלוכות ברחובות האיילון, הנצפים מחלון הקליניקה. בעוד אורנה מחזיקה בעמדות ברורות כלפי השינוי - לפי ערכיה הוא מסכן את אותה ואת החברה כולה - המטופל מביע גישה מתונה יותר ואפילו קצת בעד. 

אורנה מצליחה להיות ערה לרגשות הקשים שעולים בה כלפי המטופל, היא אפילו מדמיינת בתודעתה את המטופל שלה בז למפגינים ומתעמת איתם פיזית. במקום להסתיר את תגובתה הרגשית או לשנות נושא, היא בוחרת דווקא להתמודד עם המתח באופן ישיר - עימות לתוך הסוגיה עם תקווה שייצא מתוכו רווח קליני. היא מכירה בכך שהנושא מעורר בה תגובה חזקה, תוך שמירה על המרחב הטיפולי כמקום בטוח לשיח פתוח.

כפי שאורנה קיוותה, תגובתה מאפשרת למטופל לחקור את חששותיו מעימות ואת יכולתו להביע דעות מורכבות. התהליך מוביל לשינוי הדרגתי ומשמעותי אצל המטופל, המתבטא ביכולתו המתפתחת להתמודד עם קונפליקטים בחייו האישיים. הוא מתחיל לנהל שיחות מורכבות עם בת זוגו, משפחתו ועמיתיו לעבודה, תוך שמירה על תחושת הזהות העצמית שלו גם במצבי מתח ואי-הסכמה.גם היא מרגישה שהיא לומדת משהו על האתגר של דיסוננס לבין עמדות שהיא נאמנה להן לבין המחויבות למטופל ולסובלנות כלפי השונות שהוא נושא עמו.

החוויה עם אורנה הופכת עבור המטופל למודל להתמודדות בריאה עם עימותים, מעניקה לו לא רק הבנה עמוקה יותר של עצמו, אלא גם תחושת חופש חדשה להיות אותנטי בעולם מורכב ומאתגר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Bromberg, P. M. (2009). Truth, human relatedness, and the analytic process: An interpersonal/relational perspective. The International Journal of Psychoanalysis, 90(2), 347–361. https://doi.org/10.1111/j.1745-8315.2009.00137.x

חרדה חברתית היא אחת ההפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, אך מחקר חדש מציע שאחד מסימניה עשוי להיות פחות מוכר אך נפוץ:

אלקסינומיה – פחד משימוש בשמות של אנשים בשיחה או באינטראקציות חברתיות.

הממצא פורסם ב-Journal of Anxiety Disorders, והוא פותח פתח להבנה חדשה על ביטויי חרדה חברתית וכיצד היא משפיעה על התקשורת היומיומית שלנו.

מהי אלקסינומיה ומה מאפיין אותה?

אלקסינומיה מתארת קושי או הימנעות מפניה לאנשים בשמם, בין אם בשיחה ישירה ובין אם בשימוש בשמותיהם בקבוצה.

אנשים הסובלים מאלקסינומיה מעדיפים להשתמש בכינויים כלליים, כמו "אתה" או "הם", או פשוט להימנע לחלוטין מפניה ישירה.

מעבר לפן הטכני, התופעה משקפת חרדה עמוקה הנוגעת לאינטראקציה האישית, לחשש להפר גבולות, או לפחד להיראות "לא מדויקים" או "לא ראויים". כל אלה נופלים בקנה אחד עם המכניזם העומד מאחרוי חרדה חברתית. 

מה גילה המחקר?

במחקר, שנערך באוניברסיטת זיגמונד פרויד בווינה, השתתפו 190 נבדקים שהיו בני 30 בממוצע. 

המשתתפים עברו הערכה לסימפטומים של חרדה חברתית באמצעות שני כלים:

1.סקאלת SIAS – המודדת מצוקה פסיכולוגית הקשורה באינטראקציות חברתיות.

2. סקאלת LSAS-SR – המעריכה חרדה והימנעות במצבים חברתיים וביצועיים.

בנוסף, הם מילאו שאלון ייעודי בן 24 פריטים לאבחון אלקסינומיה.

התוצאות הראו מתאם ברור בין רמות חרדה חברתית לבין ציוני אלקסינומיה גבוהים:

- 67.9% מהמשתתפים עם חרדה חברתית גבוהה קיבלו ציון ממוצע של 31.43 באלקסינומיה, לעומת 14.26 בלבד בקבוצה עם חרדה נמוכה.

- אצל מי שסווגו כבעלי חרדה חברתית חמורה, ציון האלקסינומיה הגיע ל-39.13, הגבוה ביותר מכל הקבוצות.

החוקרים מדגישים שאלקסינומיה עשויה להיות תסמין סמוי של חרדה חברתית, כזה שלעיתים קרובות עובר מתחת לרדאר של אנשי מקצוע.

הם קוראים לפתח כלי אבחון קליניים שיכללו התנהגות ביטחון זו כחלק מהערכת חרדה חברתית, כדי לשפר את האבחון והטיפול במטופלים עם קשיים מסוג זה.

שימוש בשמות הוא חלק מרכזי באינטראקציה האנושית, והוא מאפשר לנו להביע חיבור אישי, קרבה וכבוד. הימנעות משימוש בשמות עשויה לא רק להקשות על תקשורת אלא גם להעמיק את תחושת הניכור והבדידות אצל אנשים הסובלים מחרדה חברתית. הטיפול באלקסינומיה יכול, אם כן, לשפר את איכות חיי המטופלים ולהחזיר להם את הביטחון באינטראקציות יומיומיות.

הממצאים מציעים כיוון חדש, ישנם אתגרים:

השאלון שהשתמשו בו במחקר אינו סטנדרטי, ולא ברור האם אלקסינומיה ייחודית רק לחרדה חברתית או מופיעה גם בהפרעות אחרות. מחקר עתידי נדרש כדי להבין את מנגנוני התופעה וכיצד היא משתלבת בהפרעות נפשיות נוספות.

לסיכום, אלקסינומיה, על אף שאינה מוכרת לציבור הרחב או לאנשי מקצוע רבים, עשויה להיות סימן משמעותי לחרדה חברתית.

העלאת המודעות לתסמין זה ופיתוח כלים לאבחונו עשויים לעזור לאנשים לחוש נוחות וביטחון באינטראקציות חברתיות, ולתת להם את היכולת המלאה לקרוא לאנשים – וגם לעצמם – בשמם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Ditye, T., Sartorio, M., & Welleschik, L. (2024). Name avoidance in social anxiety: Understanding alexinomia. Journal of Anxiety Disorders, 102, 102958. https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2024.102958

יש משהו חידתי ומרגש ברעיון של "סודות".

זה הרי לא רק מה שאנחנו לא מספרים - יש כאן מהות עמוקה יותר:

חלקים בתוכנו שמסתתרים, לעיתים גם מעצמנו.

הסודות הללו, כפי שמתאר הפסיכואנליטיקאי ההתייחסותי פיליפ ברומברג, הם תוצרים של חוויות רגשיות כואבות שלא הצלחנו לעבד בזמן אמת. אלו אינם סתם זיכרונות, אלא מצבי "לא-אני" – חלקים שהופרדו מהמודעות שלנו כמנגנון הגנה ששומר על שלמותנו.

בטיפול פסיכולוגי, סודות מתחילים להיחשף דווקא כשהם יוצאים החוצה בדרכים עקיפות – דרך תחושות, פעולות, ואפילו שתיקות. ברומברג מסביר שכאשר סוד נחשף, הוא לא פשוט "נאמר". הוא מתגלה בדרך התייחסותית, דרך המרחב המשותף בין מטפל למטופל, בו נוצרים תנאי ביטחון מספקים כדי להאיר את מה שהודחק ואת הכאב שנדחק.

התהליך הזה מורכב יותר משנדמה. ברומברג מתאר כיצד סודות קשורים לשני רגשות עמוקים: בושה וכמיהה. מחד, בושה על עצם קיום הסוד, ומאידך, כמיהה עמוקה שמישהו יכיר בו. המתח הזה הוא חלק ממה שהופך את הסודות לכה משמעותיים. הם שואפים להיחשף, אך בו-זמנית חוששים מהשלכות הגילוי.

אחת הדוגמאות המרתקות שברומברג מביא היא של מטופלת שסבלה מהפרעות אכילה ובמהלך הטיפול החלה להיזכר באירועי התעללות מילדותה. בתחילה, היא תיארה את הזיכרונות הללו כ"חלוק קטן בנעל" – משהו מטריד, אך קשה להגדרה. ככל שהתהליך הטיפולי התקדם, ה"חלוק" הפך ל"בולדר" – והמטופלת החלה לחוש את עוצמת הכאב האמיתי. עם הכאב עלתה בושה עזה, ועימה התלבטות מכרעת: "איך אני יכולה לחשוף את הסוד בלי לפגוע באנשים הקרובים אליי?"

ברומברג מדגיש שתפקיד המטפל אינו לכפות את חשיפת הסודות, אלא ליצור מרחב בטוח בו יוכלו לעלות מעצמם. רק דרך הקשר האמפתי, המטפל והמטופל יכולים "לרקוד סביב הסוד" - לא כדי לפרוץ אותו בכוח, אלא כדי לאפשר לו להשתלב בזהות השלמה של המטופל.

המסע הזה – של הכרה בסודות והבאתם אל האור – הוא מהתהליכים העמוקים ביותר בטיפול. זהו מסע של ריפוי, שבו המטופל לומד, בהדרגה ובעדינות, לשלב את החלקים המודחקים בתוך עצמו ולחוות שינוי מבלי לאבד את תחושת הזהות. או כפי שברומברג ניסח זאת: הטיפול הוא "להישאר אותו דבר, תוך כדי שינוי".

בסופו של דבר, הסוד המשמעותי ביותר הוא זה שאנחנו מסתירים מעצמנו – והטיפול הוא דרך מומלצת לגלות אותו, יחד.

עד כאן טיפול פרטני.

סודות בטיפול זוגי

סודות בטיפול זוגי יכולים להיחשב כחרב פיפיות. מצד אחד, סודיות אישית עשויה להעניק לבני הזוג תחושת פרטיות ועצמאות בתוך המערכת הזוגית, מה שתורם לשמירה על זהות אישית. מצד שני, כפי שמחקרים מראים, שמירת סודות מהמטפל ומהפרטנר עשויה להוות חסם משמעותי לתהליך הטיפולי, ולעיתים אף לפגוע באיכות היחסים הזוגיים עצמם.

ברומברג מתאר את הקונפליקט בין החשיפה לבין הפחד מחשיפה בטיפול פסיכואנליטי. עבור מטופלים רבים, תחושת הביטחון הנוצרת בקשר עם המטפל מאפשרת בהדרגה את ההעזה לחשוף חלקים סמויים ומוסתרים. ברומברג מדגיש כי לעיתים, הסוד אינו רק מידע נסתר אלא גם הגנה מפני כאב או בושה עמוקה, מה שלפעמים מקשה ומכביד על התהליך הטיפולי.

בטיפול זוגי, תפקידו של המטפל דומה: עליו ליצור מרחב בטוח מספיק כדי לאפשר חשיפת סודות בדרך שלא תערער את הקשר בין בני הזוג. בכך נדרשת מהמטפל רגישות גבוהה לאיזון בין תמיכה לשאלת שאלות פרובוקטיביות, ולעיתים אף לספק "גשר" כאשר חשיפה מיידית עלולה להכאיב.

מחקרים כמו זה של קלי ויואן (2009) מראים כי סודות הנוגעים לנושאים רגשיים משמעותיים כמו בגידה, קשיים כלכליים או טראומות עבר, עלולים לפגוע באיכות הברית הטיפולית (working alliance) ולגרום למטופלים להרגיש פחות בנוח לשתף פעולה בטיפול. זאת ועוד, שמירת סוד עשויה לעכב התקדמות טיפולית בכך שהיא צורכת משאבים נפשיים רבים שמופנים להסתרה.

במקרים מסוימים, חשיפת סוד בטיפול זוגי יכולה להוות תחילתו של תהליך ריפוי, אך גם לעורר משברים זמניים. 

חשיפת בגידה, לדוגמה, עלולה לגרום לזעזוע ראשוני, אך לאורך זמן, בתנאים טיפוליים נכונים, יכולה להוות בסיס לתקשורת עמוקה ואותנטית יותר.

הדינמיקה הטיפולית – מטפל כמתווך סודות

במסגרת טיפול זוגי, המטפל נדרש להיות מתווך נייטרלי אך אקטיבי. עליו להבחין מתי הסוד שנשמר מהפרטנר הוא גורם מסכן לזוגיות ומתי יש מקום לכבד את פרטיות המטופל. לדוגמה, מטפל עשוי לבחור להתמקד בהבניית תחושת ביטחון בין בני הזוג לפני שהוא מציע לחשוף סודות רגישים.

מעבר להובלת התהליך הטיפולי וליצירת מרחב בטוח לשיח זוגי, עליו גם לשמש כמתווך לסודות שבני הזוג נושאים עמם. סודות אלו יכולים לנוע בין חוויות אישיות שאינן ידועות לצד השני לבין אירועים דרמטיים בעלי פוטנציאל לערער את הקשר הזוגי. תפקיד המטפל כמתווך סודות דורש איזון עדין בין כיבוד פרטיותו של כל פרט לבין הבטחת תהליך טיפולי אפקטיבי.

במהות, סוד הוא מידע שהאדם בוחר להסתיר, לעיתים מתוך בושה, פחד, או רצון להגן על עצמו או על בן הזוג. 

סודות עשויים להתקיים בכמה מישורים בתהליך טיפולי זוגי:

• סודות אישיים: חוויות פרטיות, רגשות או מחשבות שהאדם מעדיף לשמור לעצמו.

• סודות זוגיים: מידע הנוגע ישירות למערכת הזוגית, כמו בגידות, חובות כלכליים או קונפליקטים לא פתורים.

• סודות בין-אישיים מורכבים: אירועים שיכולים להשפיע באופן עקיף או ישיר על הקשר, כמו טראומות עבר או מערכות יחסים קודמות.

המטפל נדרש לייצר מרחב שבו בני הזוג ירגישו מספיק בטוחים כדי לשתף. זה כולל הקשבה פעילה, הימנעות משיפוטיות, ושמירה על נייטרליות. מרחב זה חיוני לבניית אמון, שהוא הבסיס לחשיפת סודות.

לא כל סוד דורש חשיפה, אך המטפל צריך להעריך כיצד הסוד משפיע על הדינמיקה הזוגית. לדוגמה, סוד שנשמר מחשש לפגוע בצד השני עשוי להעיד על בעיות עמוקות בתקשורת או באמון, בעוד שסודות פרטיים שאינם קשורים ישירות לזוגיות עשויים להישאר כמוגנים תחת פרטיות המטופל.

במקרים שבהם חשיפת סוד נחוצה להתקדמות הטיפול, המטפל עשוי להנחות לחשיפה הדרגתית, המדגישה הבנה הדדית ושיח פתוח. לדוגמה, במקום לחשוף בגידה באופן חד, ניתן לעבד את החוויה עם המטופל הפוגע לפני שיתוף הצד הנפגע.

המטפל מתמודד עם דילמות אתיות מורכבות: מצד אחד, עליו לשמור על פרטיות המטופל, ומצד שני, הוא מחויב לדאוג לרווחת הקשר הזוגי. האיזון הזה מחייב שיקול דעת מדויק והכרה בגבולות האחריות הטיפולית.

מטפל עשוי לעבוד עם המטופל לשם עיבוד פנימי של הסוד לפני חשיפתו. תהליך זה כולל בחינת הרגשות והפחדים הקשורים לסוד, הבנת השפעתו על הקשר, ופיתוח אסטרטגיות לחשיפתו בדרך שלא תגרום לנזק מיותר.

כאשר סוד נחשף, המטפל מתמקד גם בתמיכה בצד השני, שיכול לחוות תדהמה, כאב או כעס. עליו לסייע לצד זה לעבד את המידע החדש ולמצוא דרכים לשמר את הדיאלוג.

תהליך של חשיפת סודות יכול לערער את הברית הטיפולית. המטפל נדרש לשמור על שקיפות, להציע הבנה ולאפשר לבני הזוג להרגיש שמטרת התהליך היא חיזוק הקשר ולא פגיעה בו.

חשיפת סוד בטיפול יכולה להפוך לאבן דרך משמעותית בבניית אמון מחודש. עיבוד משותף של הסוד עשוי להוביל לדיאלוג פתוח ועמוק יותר. התמודדות עם סודות מאפשרת למטופלים להכיר בחולשותיהם ובחוזקותיהם. עם זאת, חשיפה פתאומית עשויה לעורר תגובות רגשיות עוצמתיות, ואם אחד הצדדים לא מוכן להתמודד עם המידע החדש, הדבר עלול להעמיק את הקרע.

 לא כל חשיפת סוד תורמת. כפי שברומברג מציין, לעיתים חשיפה מיידית ובלתי מדורגת עלולה להוות חוויה טראומטית עבור בן הזוג השומע. לעיתים נכון יותר להתמקד בעיבוד פנימי של הסוד לפני שמביאים אותו לקדמת הבמה.

בעולם של טיפול זוגי, הסודות הם לא רק מכשול אלא גם הזדמנות. התהליך הטיפולי נועד להחזיר את האמון, להעמיק את הקרבה ולהפוך את החשיפה לחלק מתהליך הבראה משותף. עם זאת, הצלחתו של הטיפול תלויה ברגישות המטפל, במודעות המטופלים ובהבנה שחשיפת סודות היא לא יעד בפני עצמו אלא כלי ליצירת תקשורת בריאה יותר.

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

מקור:

Bromberg, P. M. (2016). “It never entered my mind”. In E. F. Howell & S. Itzkowitz (Eds.), The dissociative mind in psychoanalysis: Understanding and working with trauma (pp. 9–13). Routledge. https://doi.org/10.4324/9781315679211

Kelly, A. E., & Yuan, K. H. (2009). Clients' secret keeping and the working alliance in adult outpatient therapy. Psychotherapy (Chicago, Ill.), 46(2), 193–202. https://doi.org/10.1037/a0016084 

שמי ד"ר רן רוזן, אני עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט למבוגרים בכפר סבא, עמית מכון טמיר בשרון.

אני מציע טיפול נפשי בגישות עכשוויות המותאם לצרכי המטופל, בגובה העיניים. אני בוגר תואר ראשון שני ודוקטורט בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית.

בוגר לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית בבית הספר ללימודי המשך לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

כמו כן למדתי מספר טכניקות טיפול נוספות כגון EMDR ו-PE אשר גם עוזרות לי לעיתים במתן טיפול במצבי דחק או תגובות לדחק.

במקביל לקליניקה פרטית אני עובד במגזר הציבורי תחת בית חולים שלוותה במרפאה לטיפול בטראומה ואובדן בשרון.

לפני כן עבדתי מספר שנים בעמותת עמך לטיפול בניצולי שואה.

מנוסה בטיפול במצבי משבר, חרדה, דיכאון, תגובות לאירועים קשים, תקיעות, קשיים סביב מיניות, זהות מינית וביחסים בין אישיים.

אני מאמין שטיפול טוב תלוי בתקשורת כנה וטובה בין שני אנשים.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

קיבלת החלטה לצאת מהמבוך -

תן לנו להכווין אותך לדלת הנכונה

שיחת ייעוץ מקצועית בדרך לניקיון

הגעת לרגע הזה שבו אתה מבין שצריך שינוי אמיתי. אולי ניסית בעבר, אולי דחית את ההחלטה שוב ושוב, אבל עכשיו ברור לך – אתה עולה על הדרך.

זה הרגע הכי חשוב במסע שלך, ואנחנו כאן כדי לעזור לך להתחיל אותו בצורה הנכונה.

שיחת ייעוץ אישית בת 20 דקות עם מומחים מנוסים לטיפול בהתמכרויות היא הצעד הראשון שלך להצלחה.

בשיחה הזו, תקבל הבנה מעמיקה על מצבך, תכנית פעולה מותאמת אישית והכוונה מקצועית מדויקת.

בלי ניחושים, בלי בזבוז זמן וכסף על טיפולים שלא מתאימים לך.

היתרונות הייחודיים של שיחת הייעוץ שלנו

✅ מיידיות – שיחה תוך 24 שעות בלבד. יש מומנטום, לא צריך לחכות.

✅ מומחים מנוסים בלבד – השיחה מתבצעת ע”י מומחי בריאות הנפש, בד״כ פסיכולוגים, עו״ס קליניים מומחים בטיפול בהתמכרויות, עם ניסיון קליני נרחב בתחום זה.

✅ התאמה אישית מבוססת מחקר – טיפול מותאם אישית למצבך ולצרכיך הייחודיים.

✅ חיסכון עצום בזמן ובכסף – הימנעות מהתחלת תהליך שאינו מתאים לך, הכוונה מדויקת מהשיחה הראשונה.

✅ פרטיות ודיסקרטיות מלאה – השיחה אנונימית לחלוטין, כל מה שנאמר נשמר בסודיות מוחלטת.

✅ זמינות ארצית ובזום – לא משנה איפה אתה נמצא, סביר שאנחנו באזור. השיחה תתבצע בזום או בטלפון, מה שיותר נוח לך.

בלי הכוונה נכונה, קשה לבחור את הטיפול הנכון.

אם כבר אתה בכזו תנופה, תן לנו לראות שאתה ממריא היטב, 

הימנע מאימפולסיביות. 

איך זה עובד?

1️⃣ קובעים שיחה עם מומחה להתמכרויות – נרשמים לשיחה שתתקיים בהקדם, לרוב תוך 24 שעות.

2️⃣ שיחת ייעוץ אישית בת 20 דקות – נשאל אותך שאלות ממוקדות כדי להבין את הצרכים הייחודיים שלך.

3️⃣ תכנית מותאמת אישית – בסיום השיחה, תקבל תכנית ברורה ומדויקת הכוללת את המטפל המתאים ביותר עבורך ואת השיטה המומלצת ביותר.

4️⃣ בחירה מתוך רשת של 200 מטפלים – במכון שלנו יש גישה ל-200 מטפלים מקצועיים, כך שנוכל להבטיח התאמה מדויקת לצרכים שלך.

למה לבחור בנו?

200 מטפלים בפריסה ארצית – רשת מטפלים רחבה הכוללת מומחים מהשורה הראשונה, לצד בקיאות בשירותים לטיפול בהתמכרות וגמילה. 

הכשרה מקצועית מוכרת ע”י משרד הבריאות – מכון שמוכר כמוסד להכשרת פסיכולוגים קליניים.

עשרות עדויות של לקוחות מרוצים – אנשים שעשו את הדרך והחלימו בזכות הכוונה נכונה מההתחלה.

התאמה מבוססת על צרכים אישיים – הכוונה אישית ומותאמת לאחר הבנה מדויקת של הצרכים שלך.

תהליך יעיל שמונע בזבוז זמן וכסף – לא עוד חודשים של ניסוי וטעייה. פתרון מותאם אישית כבר בשיחת הייעוץ.

עם מה תצא מהשיחה הזו?

•  תבין איפה אתה עומד ומה הצעד הבא שלך.

• תדע מהו סוג הטיפול שהכי מתאים לך ולמצבך.

•  תקבל המלצה למטפל מתאים ועם המלצה על תכנית טיפולית מותאמת אישית.

• תחסוך זמן וכסף – כדי לוודא שלא תתחיל טיפולים מיותרים.

• תרגיש שאתה סוף סוף בדרך הנכונה – עם הכוונה מדויקת וביטחון מלא.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

 

עלות השיחה: 140 ₪ בלבד –

20 דקות של מיקוד שיקדמו שינוי בחייך.

 

הגיע הזמן לשינוי אמיתי. לא עוד עיכובים –

התייעצות קטנה שתוודא שאתה בכיוון.

 

זה מתחיל בבוקר, כשדנה מתכננת את היום.

היא מתבוננת מהחלון על הנוף האורבני, רואה את השמש התל אביבית זורחת, ובמקום לחשוב על הפגישות שמחכות לה בעבודה, היא מתחילה לתכנן את ההישרדות היומית שלה מול החרדה מהקאות:

"איפה אני אוכל היום?״

״מה לעשות אם אתקף בחילה?" 

פחד מהקאה - או בשפה המקצועית, אמטופוביה - הוא לא רק דאגה נוספת לסל הדאגות המוכר.

הוא צובע כל החלטה, כל תכנון, כל רגע בחיים.

לא הכי נוח לדבר על הקאה, נושא שמעורר כשלעצמו מידה של גועל ודחייה.

אבל עבור אנשים כמו דנה, אין כל כך ברירה.  זו לא סתם אי נוחות. זה פחד שמשתק את החיים.

יש מקרים קיצוניים, למשל מטופל שלא יצא לחופש עשר שנים. לא בגלל כסף, לא בגלל זמן - רק בגלל הפחד שאולי יחווה בחילה במקום לא מוכר, רחוק מהסביבה הבטוחה. 

הסיפורים האלה חוזרים על עצמם - אמא צעירה שדוחה את החלום להביא עוד ילד כי היא לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה על בחילות בוקר. סטודנט מבריק שמפספס הזדמנויות בגלל החרדה שמישהו יקיא ליד בכיתה. זוג צעיר שלא יכול לצאת למסעדה כי בן הזוג פשוט קפוא מפחד שמשהו במנה "לא יסתדר".

מה שמעניין - ועצוב - הוא איך הפחד הזה יוצר מעגל שקשה לצאת ממנו.

תחשבו על זה: את פוחדת מהקאה, אז את חרדה. החרדה גורמת לבטן להתכווץ, מה שיוצר תחושת בחילה קלה. הבחילה מגבירה את החרדה, וחוזר חלילה. סוג של אובססיה, גם גיבוי גופני, שאי אפשר להפסיק אפיךו אם ברור שזה לא הגיוני.

אבל - וזה חשוב להגיד - יש תקווה וראיתי אותה במו עיניי, ולא פעם אחת:

מטופלים שפעם לא העזו לצאת מהבית מוצאים את הדרך הביתה, לחיים מלאים.

זה לא קל, זה לא זבנג וגמרנו, אבל עם תמיכה נכונה וטיפול מקצועי, בעיקר באמצעות CBT, אפשר לצאת מהמלכוד הזה. התהליך מתחיל בהבנה של האמטופוב שאינו לבד, שיש עוד רבים שמבינים בדיוק מה הם עוברים, ושיש דרך החוצה.

דיווח על טיפול CBT באמטופוביה

אני מסכם במילים שלי תיאור מקרה מצוין שמתאר טיפול CBT בחרדת הקאה.

חשוב לסייג קצת ולהדגיש שהמטפלים התייחסו להקאה עצמית ככלי להתגברות על הפחד - גם של המטופלת וגם של מודלינג ע״י המטפלים - אני לא בטוח שזה הכרחי:  

לינדזי היא אישה צעירה בת 26 שחיה בצל פחד מתמיד מהקאות. פחד זה, שנקרא בשפה המקצועית אמטופוביה, לא היה סתם חשש קל - הוא השפיע על כל היבט בחייה. כל ארוחה במסעדה הייתה מקור לחרדה, כל מפגש חברתי היה רצוף בדאגות, וחלום ההיריון שלה נראה רחוק ובלתי אפשרי בגלל הפחד מבחילות בוקר.

כדי להבין איך באמת מתרחש השינוי בטיפול כזה, בואו נצלול עמוק יותר למה שקורה במוח ובגוף כשאנחנו מתמודדים עם פחד. כשאדם נמצא במצב מפחיד, המוח שלו נכנס למצב של "הילחם או ברח". במקרה של לינדזי, אפילו המחשבה על הקאה הפעילה את מערכת החירום הזו. הלב שלה היה דופק מהר יותר, היא הייתה מזיעה, ומרגישה דחף עז להימנע מכל מה שמזכיר לה הקאה.

הטיפול שלינדזי עברה, נקרא טיפול בחשיפה והוא עובד בדיוק על המנגנון הזה.

הרעיון הוא פשוט אך עמוק ועובד:

כשאנחנו נשארים במצב מפחיד מספיק זמן, המוח לומד שתי דברים חשובים:

ראשית, שהפחד בסופו של דבר יורד גם בלי שעשינו משהו, ושנית, שמה שפחדנו ממנו לא באמת מסוכן כפי שחשבנו.

כל זה חייב לקרות כמובן כאשר התפיסה היא שכל הסיפור בשליטה שלנו.

מהלך הטיפול 

תחילה, לינדזי והמטפלים בנו יחד מפת דרכים של הפחדים שלה. הם דירגו מצבים שונים לפי רמת החרדה שהם מעוררים - החל מאכילת קציצת המבורגר לגמרי לא מבושלת (דירוג 2 מתוך 10) ועד להקאה ממשית (דירוג 10). זה לא היה סתם תרגיל - זו הייתה הכנה חשובה שעזרה ללינדזי להבין ולהמשיג את קיומן של דרגות פחד שונות ושאפשר להתקדם בהדרגה.

בכל שלב בטיפול, לינדזי התמודדה עם מצב מפחיד קצת יותר מהקודם. למשל, כשהיא צפתה בסרטונים של אנשים מקיאים, היא הייתה צריכה להשתהות עם החרדה בלי לעשות את הדברים שבדרך כלל עזרו לה להרגיע את עצמה - כמו נטילת תרופות נגד חומציות או שתיית משקה מוגז. זה היה קשה, אבל כל פעם שהיא נשארה במצב המפחיד וראתה שהחרדה יורדת מעצמה, המוח שלה למד משהו חדש: "אולי זה לא כל כך נורא כמו שחשבתי."

חלק מפריצות הדרך הגדולות ביותר בטיפול הגיעו דווקא במצבים אמיתיים. כשלינדזי הלכה למסעדה ואכלה המבורגר שלא היה מבושל לגמרי, היא לא רק התגברה על פחד ספציפי - היא גם למדה שהיא יכולה להתמודד עם חרדה ולשרוד אותה. 

תהליך הטיפול בחשיפה של לינדזי מדגים את העיקרון החשוב של התקדמות הדרגתית בהתמודדות עם פחדים. המטפלים תכננו בקפידה סדרה של צעדים, כשכל שלב בנוי על ההצלחה של השלב הקודם, עד להגעה למטרה הסופית - התמודדות עם הקאה בפועל.

שלבי הדסנסיטיזציה בטיפול

בשלב הראשון, המטפלים התחילו בחשיפה עדינה ומבוקרת. הם הדגימו "הקאה מזויפת" על ידי גרגור פשוט מול האסלה. זה היה צעד ראשון חשוב - הוא אפשר ללינדזי להתמודד עם הרעיון של הקאה בצורה לא מאיימת מדי. היא התבקשה לחקות את פעולותיהם, מה שעזר לה להתחיל לבנות תחושת שליטה במצב.

בשלב הבא, העלו את רמת המציאותיות. המטפלת השתמשה בתערובת של עגבניות קצוצות במים כדי לדמות הקאה אמיתית. זה היה צעד משמעותי קדימה - הוויזואליות הייתה קרובה יותר למציאות, אבל עדיין בסביבה בטוחה ונשלטת. לינדזי, בהתאם לתהליך, חזרה על הפעולה בעצמה.

השלב המשמעותי הבא היה כאשר המטפלים עצמם הקיאו בנוכחותה של לינדזי. למרות שזה די קיצוני היה לכך ערך טיפולי חשוב: לינדזי יכלה לראות שאנשים יכולים לחוות הקאה ולהיות בסדר לגמרי אחר כך. היא למדה על התחושות ותגובות הגוף הטבעיות במצב זה.

המחברים מציינים כי במקרה הספציפי של לינדזי, הקאה in vivo (בזמן אמת) היתה רכיב הכרחי בטיפול. הם טוענים שלינדזי כבר ידעה ברמה הלוגית שהקאה אינה מסוכנת, אך היא נזקקה לחוות זאת בעצמה ולהרגיש את מה שכבר "ידעה".

לדבריהם, חשיפה למצבים פחות אינטנסיביים, כגון צפייה בסרטונים או גרגור, לא היו מספיקים כדי לספק לה מידע מתקן בנוגע לאמונתה המרכזית הלא-אדפטיבית. היא נזקקה לחוות את ההקאה עצמה כדי להבין שהיא אינה מסוכנת כפי שחשבה.

עם זאת, המחברים מציינים שהצורך בהקאה in vivo יכול להשתנות בין מטופלים שונים.

בפגישה הרביעית הגיע רגע האמת - לינדזי ניסתה להקיא בעצמה. למרות שלא הצליחה בניסיון הראשון במרפאה, היא לא ויתרה. באופן מרגש, היא דיווחה מאוחר יותר שהצליחה להקיא בביתה. זה היה הישג משמעותי - לא רק שהיא התמודדה עם הפחד הגדול ביותר שלה, אלא גם גילתה שהמציאות הייתה פחות מפחידה ממה שדמיינה.

התהליך כולו מדגים את העיקרון החשוב של חשיפה הדרגתית: 

מתחילים במצבים פחות מאיימים ומתקדמים בהדרגה למצבים מאתגרים יותר. כל שלב בונה ביטחון ומספק הזדמנות ללמידה חדשה. הצלחתה של לינדזי מראה שעם תמיכה מקצועית נכונה והתקדמות הדרגתית מתוכננת היטב, אפשר להתגבר על פחדים שנראים בלתי ניתנים לשינוי.

לאורך כל התהליך, לינדזי עברה גם שינוי עמוק בדרך שבה היא תפסה הקאה. היא למדה להבחין בין סכנה אמיתית לבין תחושת סכנה, והבינה שהתגובות האוטומטיות שלה - כמו הימנעות קיצונית מכל דבר שקשור להקאה - בעצם רק שמרו את הפחד.

תוצאות

המעקב שנעשה שלוש שנים אחרי סיום הטיפול מראה משהו מעניין: 

לינדזי עדיין מרגישה קצת פחד מהקאות, וזה בסדר גמור. ההצלחה של הטיפול לא נמדדת בהיעלמות מוחלטת של הפחד, אלא ביכולת לחיות חיים מלאים למרות קיומו. 

היא יכולה היום לעשות דברים שפעם נראו בלתי אפשריים - כולל תכנון הריון, שפעם היה מחוץ לתחום בגלל הפחד מבחילות בוקר.

הסיפור של לינדזי מדגים איך שינוי אמיתי קורה, לא בבת אחת, אלא צעד אחר צעד, כשכל התמודדות מוצלחת בונה את הביטחון להתמודדות הבאה.

זה מזכיר לנו שלמרות שפחדים יכולים להרגיש בלתי ניתנים לשינוי, המוח שלנו יכול ללמוד דרכים חדשות להסתכל על העולם ולהגיב אליו - כל מה שצריך הוא את ההזדמנות הנכונה ואת התמיכה המתאימה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר  

מקורות:

Maack, D. J., Deacon, B. J., & Zhao, M. (2013). Exposure therapy for emetophobia: A case study with three-year follow-up. Journal of Anxiety Disorders, 27(8), 527–534). https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2013.07.001

שמי ורה באיננסון, אני מטפלת בטירת כרמל ועמיתת מכון טמיר.

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה-קרימינולוגיה ממכללת "עמק יזרעאל" ותואר שני בקרימינולוגיה קלינית מאוניברסיטת "בר אילן" (מ.ר: (170082. בוגרת התכנית "CBT אינטגרטיבי" באוניברסיטת חיפה. בנוסף לכך, בוגרת תכנית הכשרה לטיפול בהתנהגויות מיניות לא מותאמות ופוגעניות, באוניברסיטת "בר אילן".

אני מטפלת בגישה פסיכודינמית, קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ו-EMDR.

בנוסף לעבודתי במכון טמיר, אני עובדת ביחידה האמבולטורית לפסיכיאטריה משפטית בשירותי בריאות כללית וב'מכון ארגמן'. בעבודתי ביחידה בשירותי בריאות כללית עוסקת בכתיבת חוות דעת משפטיות, וכן בטיפול נפשי באוכלוסיות מורכבות. בעבודתי ב'מכון ארגמן' מטפלת בפוגעים מינית ובאנשים בעלי התנהגות מינית לא מותאמת. בעלת ניסיון בליווי של תהליכים ארוכי טווח של מספר שנים, וכן בהתערבויות קצרות מועד.

במהלך עבודתי אני פוגשת רבות את הפנים השונות של הטראומה המוקדמת ואת השפעתה על חיי האנשים. אני רואה כיצד זיכרונות קשים ומודחקים משפיעים על מגוון רחב של תחומים, על היכולת ליצור קשרים אינטימיים ולתפקד בצורה מיטבית. מנגד, אני רואה גם את הכוחות הנפשיים החזקים, את יכולת ההישרדות האנושית ואת הדרך המופלאה של הנפש והמוח להתארגן מחדש. בנוסף לניסיון שצברתי בתחום הטראומות המוקדמות, ובין היתר טראומה מינית, פגשתי מטופלים הסובלים מתחלואה נפשית, על כל גווניה ועוצמתה (דיכאון, חרדה, חרדה חברתית, סטיות מיניות).

אני מאמינה

ראשית כל, אני מאמינה בכוחו של האדם להשתנות ולשפר את חייו. אני מאמינה בכך שבכל אחד קיימת דרך טבעית לריפוי, שלעיתים יש צורך להניע אותה על ידי מגע ועיסוק בתכנים המודחקים. אני מאמינה ביכולתו של הקשר הטיפולי לרפא מכאובים, לתת מענה לצרכים אנושיים, לחזק, לאתגר ולדחוף. אני מאמינה בשילוב בין גישות טיפוליות, בהתאם לרצונו וצרכיו של המטופל.

אני מזמינה את המטופלים לעבור תהליך של התבוננות פנימית, הכרת העצמי וחיבור אנושי. ייתכן והתהליך יהיה כרוך בקושי וכאב, שהנו הכרחי לשיפור איכות החיים.