מכון טמיר לפסיכותרפיה
מה זה טיפול פליאטיבי?
טיפול פליאטיבי הוא טיפול רב-תחומי ומשולב - רפואי, פסיכולוגי וסוציאלי - המיועד להקל על חולים המתמודדים עם מחלה חשוכת מרפא.
זהו טיפול תומך, אשר מטרתו למנוע את סבלם הפיזי, הנפשי והרוחני של החולים ובני משפחותיהם, ולאפשר להם לחיות בכבוד תוך הקלה מרבית על הקשיים הפיזיים והנפשיים הנלווים למחלה.
טיפול זה מוצע לחולים כאשר המחלה לא מגיבה עוד לטיפול קוראטיבי (מרפא), ולעיתים גם בשלבים מתקדמים של הטיפול הרפואי השגרתי כאשר סיכויי ההחלמה קטנים, במטרה לשמור על איכות החיים המיטבית בזמן הטיפול.
יש גם תהליכים מעשיים של פרידה, המתקיימים בפרק זמן מוגבל:
כאשר אדם מתמודד עם מחלה סופנית, תכנון סוף החיים מסייע להבטיח שמי שמטפלים יוכלו לעזור להגשים את משאלותיו האחרונות.
למרות שזה נושא שקשה לדון בו, חשוב לאדם לנהל את ענייניו על מנת לסייע להקל על תהליך ההתמודדות לאחר פטירתו.
טיפול פליאטיבי בימי הקורונה
תקופת הקורונה העלתה סוגיות ייחודיות בהתמודדות פליאטיבית של החולה ובני משפחתו עם מוות כתוצאה מהמגיפה.
איגוד רופאי המשפחה בישראל פרסם הנחיה קלינית לטיפול פליאטיבי בימי המחלה, שכולל היבטים קליניים, אתיים ותמיכתיים לצוותים הרפואיים, שנראה כי הם בעצמם מתמודדים עם קשיים נפשיים ניכרים, כמו טראומה מוסרית.
לצד ההיבטים הרפואיים של הטיפול הפליאטיבי, שנועדו לסייע לחולה להתמודד עם כאב כרוני וסימפטומים פיזיים אחרים המשפיעים על אורך חייו, היבט חשוב בטיפול מתמקד גם בהשלכות הפסיכולוגיות הנלוות למחלה, ולמצוקות העשויות לאפיין רבים המגיעים לשלב סוף החיים.
הטיפול הפליאטיבי הפסיכו-סוציאלי, כפי שהוגדר על פי המועצה הלאומית לטיפול פליאטיבי בארה"ב, הוא טיפול העוסק בבריאות הנפשית ובהיבטים הפסיכולוגיים של החולה ומשפחתו, ביניהם:
-
תובנות הקשורות להתמודדות עם המחלה וההשלכות שלה
-
תקשורת בין בני המשפחה
-
תפקוד חברתי
-
שימור מערכות יחסים
טיפול פסיכולוגי פליאטיבי
טיפול פליאטיבי פסיכולוגי שונה במהותו מטיפול פסיכולוגי רגיל, כפי שרפואה פליאטיבית שונה מרפואה קוראטיבית.
הטיפול הפליאטיבי מהותו הקלה על סבלו של החולה (מקור השם במילה האנגלית "palliative" – שיכוך, הקלה).
הטיפול מתמקד ב"כאן ועכשיו", ביום-יום של החולה, ושם דגש על שימור איכות חייו ולא על פתרון בעיות ארוכות טווח.
טיפול פסיכולוגי כזה מעודד את המטופלים לבטא את תחושותיהם לגבי המחלה, ובמקביל מספק להם כלים להתמודד עם הרגשות העולים.
עם זאת, על אף מטרותיו המוצהרות של הטיפול, ההתערבות הטיפולית מגיבה לצרכים האינדיבידואליים של כל מטופל, לנושאים שהוא בוחר להביא ולמידת ההתערבות והחשיפה שהוא קובע, בקצב שלו.
חולים רבים הסובלים ממחלה חשוכת מרפא מתמודדים תסמינים של חרדה ודיכאון.
מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא לסייע להם להקל על המצוקה המתעוררת ולהפחית ככל האפשר את התסמינים הגורמים להם סבל. על כן, אחת מאבני היסוד של הטיפול היא להעניק מענה מידי לכל בעיה העולה, ולתת למטופל כלים שימושיים להתמודד עם התסמינים בטווח הקצר ובמהירות האפשרית.
כפועל יוצא, הכלים הטיפוליים של המטפל הם גמישים ואינם צמודים באופן מלא לשיטת טיפול פסיכולוגי כזו או אחרת, ויכולים לנוע בין שיחות לפסיכודרמה, טיפול באמנות, מיומנויות קוגניטיביות ועוד.
הטיפול הפליאטיבי מגמיש בדרך כלל את על הגבולות הברורים של הפסיכותרפיה הקלאסית, ומאפשר גמישות יתרה למטופל לבחור את הקצב, את בני המשפחה שישתתפו בטיפול ואת מהלך הדברים.
מה אמר ארווין יאלום על התמודדות עם המוות? <
בנוסף, הטיפול הפסיכולוגי הפליאטיבי שם דגש חשוב על תקשורת – בין המטופל למשפחתו ובין המטופל לצוות המטפלים.
סוגיית התקשורת הפתוחה נחשבת להיבט חשוב במיוחד בהתמודדות של החולה ומשפחתו, ולכן מטרת הטיפול לעודד את החולה לדבר באופן פתוח ולהסיר מחסומים שייתכן שישנם על נושאים מסוימים, בין אם דיבור על המוות עם בני המשפחה, או תקשורת פתוחה עם הרופאים.
הקווים המנחים של המטפל הם של עידוד ותמיכה, הקשבה אמפתית וקבלה של כל גילוי רגשי ללא ביקורת.
כך, החולה ירגיש שמתאפשר לו ערוץ תקשורת פתוח ומכיל, בו יוכל לדון בכל מה שיבחר, החל מהסימפטומים שגורמים לו סבל ועד לסוגיות רוחניות שעולות אל פני השטח לקראת סיום חייו.
כל זאת במטרה לייצר מעגל תומך ואוהב בין בני המשפחה ולסייע להם להביע את רגשותיהם זה בפני זה, וכך להתמודד יחד טוב יותר עם סוגיית הפרידה, האבל והמוות.
איך לרצות בחיים ולהיפרד מהם בשלווה? פסיכותרפיה למטופלים בשלב סוף החיים
אנשים הסובלים ממחלות קשות ונמצאים בשלבי סוף החיים סובלים פעמים רבות מכאב ומצוקה פיזיים. לאחרונה, החל המחקר הפסיכולוגי לעסוק רבות גם בתהליכים הפסיכולוגיים שעוברים החולים. מחקרים מצאו כי לעתים, סוגיות פסיכולוגיות ובעיקר שאלות קיומיות מציפות מהוות מקור עיקרי לדאגה. בנוסף, נמצא כי איכות חיים והשגת תחושה של שלווה רוחנית ורווחה נפשית הם התחומים בעלי התרומה העיקרית להצלחת הטיפול. אחת השיטות המרכזיות בטיפול נפשי בחולים סופניים ממוקד ברכישה ושימור של כבוד עצמי.
טיפול לרכישה ושימור של כבוד עצמי (Dignity Therapy) הינו התערבות קצרת-מועד להפחתת הסבל, קידום איכות החיים ומתן תחושת משמעות ומטרה, גם בתוך ההכרה שחייו של המטופל קרובים לקיצם. הטיפול מאפשר למטופלים לעסוק בנושאים החשובים להם ואותם היו רוצים לזכור. מרכיב חשוב של הטיפול הוא התיעוד, שמוחזר למטופלים ומשמש אותם בתהליכי הפרידה שלהם מהאנשים היקרים.
שיטה זו נבדקה באמצעות מחקר שארך שנתיים ודגם 200 מטופלים הנמצאים בשלבים סופניים של מחלה.
נמצא, ללא קשר למצב הפסיכולוגי ההתחלתי של המטופלים, שמעל שני שלישים מהם חשו שביעות-רצון, תחושה של כבוד עצמי, מטרה ומשמעות בתום ההתערבות. חלק מתחושת המטרה ומשמעות, על פי המטופלים, קשורה בתועלת שהפיקו האנשים היקרים להם, מהם הם נפרדים.
העיסוק בתכנים הקשורים בקשר האנושי ובמשמעות החיים מסיתה את הזרקור מהסבל הפיזי ומהצער שבפרידה ומפחיתות את המודעות אליהן.
בנוסף, מצב הרוח הדיכאוני, שהינו מנת חלקם של מטופלים בשלבי סוף החיים מגיב היטב לטיפול זה, גם במקרים שבהם תרופות נוגדות-דיכאון לא עוזרות. בנוסף, נמצא כי המטופלים שמצבם הנפשי היה הקשה ביותר, הם אלו שהפיקו את השיפור המשמעותי ביותר.
נתון מעניין נוסף שנמצא נוגע באחת משאלות היסוד של הפסיכולוגיה והוא הקשר גוף-נפש. במחקרים רבים נמצאה תמיכה למתאם שבין סימפטומים של כאב ומחלה פיזית לבין מצב רוח ירוד, חרדה ודיכאון.
העבודה החשובה הנעשית בשיטת טיפול זו היא התרת הקשר בין מחלתו וחולשתו של הגוף ואיכות החיים שנפגעת כתוצאה מהן, לבין תחושת המשמעות והסיפוק שנחווית על ידי העצמי.
באופן פרדוקסלי, בהתאם לתיאוריית הטיפול האקזיסטנציאליסטית, ככל שהמטופל מתקדם בטיפול עולה הרצון שלו לחיות ועל ידי כך הוא מקבל בהשלמה ובשלווה יתרה את העובדה שחייו עומדים להסתיים.
בעידן ששקיפות הידע הרפואי הינו אחד מיתרונותיו, חולים רבים שוהים תקופות ארוכות עם הידיעה שחייהם מתקרבים לקיצם.
טיפול זה, המאפשר כינון תחושה של משמעות לקיום, אהבה-עצמית ואהבה לסובבים הינו בעל ערך רב לאין שיעור עבור המטופלים והסביבה האנושית שמקיפה אותם בתהליך הפרידה שלהם מן העולם.
פרידה / זלדה
צריך להתחיל להיפרד מן הזיו שבשמיים ומצבעי הארץ,
לעמוד לבד מול אילמות המוות,
להיפרד מן הסקרנות,
להיפרד מן המילים – מכל המילים, ששמעתי וקראתי.
ומן המים, שראיתי ושלא ראיתי.
למות מבלי לראות את האוקיינוס.
להיפרד מאוויר הלילה ולהיפרד מאוויר הבוקר.
להיפרד מעשבים ולהיפרד מעץ פרי ואילן סרק,
מן המאור הקטן והכוכבים.
לנטוש מראה עוף מעופף,
להיפרד ממראה בהמה וממראה רמש,
להיפרד מידידי ומידידותי,
להיפרד מסערת ההתלהבות ומפחד חושך הטירוף.
להיפרד מיום השבת אשר בארץ, ממתיקות יום השביעי.
להיפרד מכל עבודה ומכל אמנות,
מטקסי חג, ממטר, מכל דבר שהוא נחמד למראה.
צריך להיפרד מן הדעת-טוב-ורע שפה בעלם, כי שם מושגים אחרים של טוב ורע.
להיפרד ממה שקרה, מן התרדמה והחלום.
להיפרד מן הבושה,
מפחד המוות,
מרגש האשמה,
מן הקללה, מעייפות,
להיפרד מן ההרהורים על החיים,
מן ההרהורים על טבע האדם,
מן ההרהורים על טבע היקום.
להיפרד מן ההרהורים על השוני שביני לבין הזולת,
מן ההרהורים על זהותיות,
מהרהורים על טבעי הפנימי,
מן ההרהורים על מיעוט הידיעה על עצמי ומה שסובב אותי,
להיפרד מתחושת הנפש על יד ההרים הגבוהים,
להיפרד מן הצורך באוכל, מן החרדה, מן הלגלוג.
להיפרד מן העננים,
להיפרד מן המתחלף,
מן הבלתי מוגדר,
מאש, מאבנים, ומן התבונה.
מן התנועה הגשמית ומן התנועה הפנימית.
מן האהבה ומן השנאה.
מן המוסיקה.
ולפני הסוף לחיות עם פחד מותם,
ועם הידיעה הוודאית על מותי."
~ ~ ~
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
1 באפריל 2022
מקורות:
ד"ר איב ביטון (2018) טיפול פליאטיבי: הופך את הסבל לנורא פחות. מתוך YNET באינטרנט
Rome, R. B., Luminais, H. H., Bourgeois, D. A., & Blais, C. M. (2011). The role of palliative care at the end of life. The Ochsner journal, 11(4), 348-52
Harvey Max Chochinov, Thomas Hack, Thomas Hassard, Linda J. Kristjanson, Susan McClement, Mike Harlos Dignity Therapy: A Novel Psychotherapeutic Intervention for Patients Near the End of Life. Journal of Clinical Oncology. 2005 23:24