מהי פדופיליה? הגדרה, גורמים, טיפול ומחקר על אישיות הפדופיל

 

  

מהי פדופיליה (Pedophilia)? 

 

פדופיליה (Pedophilia) היא סטיה מינית והפרעה נפשית שמסווגת פסיכיאטרית כחלק ממשפחת הפראפיליות. 

 

המתמודדים עם פדופיליה חשים תשוקה מינית עזה כלפי ילדים וילדות לפני גיל 13. 

 

מרבית הפדופילים הם גברים, כאשר לשיעור משמעותי מהם אין העדפה מינית, מה שמעיד על כך שהדגש הוא על גילו של הקורבן. 

 

רבים מהפדופילים נראים אנשים נורמטיביים יחסית, שמקיימים חיי שגרה תקינים, כפי שהתפרסם אשתקד על חקירת מאמן הכדוריד מהרצליה, שנחשד כי התחזה לסוכן דוגמניות ופגע בכ-140 בנות נוער , עמן יזם קשר מקוון באמצעות האינסטגרם, או סרגיי אוסטוב, שפגע וסחט ילדות ברשת.

בתי המשפט מעבירים מסרים קצת מבלבלים לגבי ענישה של פדופילים. ב-2020, למשל, הוקל עונשו של רומן לוין, מהפדופילים המסוכנים ביותר שהיו פה (כולל תקיפה מינית של ילדה בת 4), במהלך ערעור על גזר הדין של 10שנות מאסר.

 

 

סדרה תעודית של נטפליקס מספרת על

הפדופיל הכי ידוע לשמצה במאה ה-21,

ג'פרי אפשטיין.

הנה הטריילר:

 

 

 

פדופיל הוא כנראה הפחד הגדול ביותר של כל הורה, ואכן מדובר בתחלואה חברתית ומצמררת.

 

אם אתם הורים שחוששים כי ילדכם נפגע, אתם מוזמנים להתקשר אלינו לשיחת הכוונה מיידית

כדי לזהות את הצרכים ולפגוש פסיכולוג ילדים בתל אביב ובכל הארץ.

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

  

 

 

 

 

 

פדופיליה עולה למודעות בישראל

 

כדי ללמוד ולדעת יותר על פדופיליה, הסתפקנו בעבר בקריאת ספרו של ולדימיר נבוקוב, ״לוליטה״, בו מתוארים, בגוף ראשון, ייסוריו הנפשיים של הומברט הומברט, גיבור הספר, שמימש את תשוקתו כלפי ילדה-נערה, בתה של אלמנתו.

 

עצמתו של הספר היא בשילוב המתבקש של הקורא בין גועל וכעס כלפי הומברט הפדופיל לבין הזדהות כלפי המאבק המצפוני שהוא מנהל עם תשוקתו החולנית. 

 

המאבק בפדופיליה בישראל נמצא כיום בעיצומו: 

 

 

פעילות ציבורית

 

בישראל הוקמה עמותה שמעדכנת מאגר מידע ציבורי של ניטור אחר פדופילים מוכרים - עמותת מצו"ף. לפי העמותה, שיעור המקרים של פגיעות בילדים על ידי פדופילים נמצא בעליה תלולה משנה לשנה, עם לא פחות מ-100,000 מקרים אשתקד, ש-5% מהם מתגבשים לכדי כתב אישום.

קבוצות פייסבוק כמו נתפסו על חם חושפות פדופילים ברשת, כאשר ציידי הפדופילים מתחזים לנערים ונערות באתרי הכרויות לגייז ולסטרייטים, ומעמתים אותם ברגעי הפגישה הצפויה.

 

 

פעילות עיתונאית

 

עיתונאיות משפיעות, כמו יעל דן בגלי צה״ל, או כותבים כמו ג׳קי לוי בישראל היום, לוקחים על שכמם את המאמצים להאיר את התופעה מהכיוונים השונים שלה -  פוגעים, נפגעים, גופי הטיפול, החקיקה והאכיפה.

 

 

פעילות פסיכולוגית

 

אנשי מקצוע, כמו הפסיכיאטר ד״ר אילן רבינוביץ׳, חושפים את מימדי הפדופיליה ושכיחותה המטרידה. סרטו של רבינוביץ׳, ״אני פדופיל״, ששודר ברשת ב-2011, עודו מהדהד בקרב הורים מודאגים, פסיכולוגים ויועצים. 

 

 

איך מטפלים בפדופיליה?

 

אנשים הסובלים מפדופיליה בדרך כלל מתביישים בכך מאוד וחרדים מתגובות הסביבה. 

לכן, במרבית המקרים, הם אינם פונים לעזרה נפשית מקצועית. 

מטרת הטיפול היא למנוע מהמטופל לפעול לפי הדחפים הפדופיליים שלו, ע״י הפחתת עוררות מינית ליד ילדים, הפחתת הגישה לילדים או מעקב צמוד.

טיפול פסיכולוגי בפדופיליה מורכב למדי וכולל מישורים מגוונים:

טיפול CBT או טיפול התנהגותי, רכישת מיומנויות חברתיות, שיקום סוציאלי כללי וטיפול במצוקות הנפשיות שנובעות מטראומות עבר.

טיפולים תרופתיים כוללים סירוס כימי לעברייני מין.

טיפול אפקטיבי רק אם יש למטופל הפדופיל מוטיבציה ומחויבות גבוהות לשליטה בהתנהגות שלו, שזה דבר שקשה לאנשי מקצוע להעריך.

התוצאות יותר טובות כשהטיפול משלב גם פסיכותרפיה וגם תרופות. 

 

חשוב לציין כי מרבית המטופלים בפדופיליה הם תוקפים מורשעים.

 

 

טיפול פסיכולוגי

 

טיפול פסיכולוגי מקצועי בפדופיליה כולל שילוב של כמה שדרכי טיפול עם צוות רב-מקצועי, שמורכב מפסיכולוגים קליניים, קרימינולוגים קליניים ועובדים סוציאליים.

קיימים מספר מרכזים טיפוליים לפדופילים פוגעים מינית, למשל מרכז פיסגה לטיפול בעברייני מין. 

 

 

סירוס כימי וטיפול תרופתי 

 

במישור הפרמקולוגי, מומלץ במקרים מסוימים טיפול תרופתי, המכונה ״סירוס כימי״, או טיפול הורמונלי מונע. 

סירוס כימי מתבצע בעיקר באמצעות הזרקת אסטרוגן לגברים הפוגעים, טיפול שגורם תוך חודש ימים להפחתת הטסטוסטרון, מזעור הליבידו (היצר המיני) של הפדופיל ואימפוטנציה שאינה מאפשרת תפקוד. 

 

מחקר שוודי שפורסם ב-2020 בכתב העת JAMA Psychiatry מלמד כי הפחתה יזומה של רמות ההורמון הגברי טסטוסטרון בגוף, מפחיתה את הסיכון של גברים עם הפרעה פדופילית המתעללים מינית בילדים,

במחקר, שנערך על ידי מכון קרולינסקה, נבחנה השפעתה של התרופה דגרליקס (degarelix), שמאושרת לטיפול בסרטן הערמונית.

התרופה פועלת על ידי ויסות ייצור הטסטוסטרון, ויוצרת הפחתה ברמות ההורמון בגוף הגברי בתוך שעות ספורות.

דגרליקס ניתנת בזריקה, בטיפול שמתקיים פעם בשלושה חודשים.

בשלב הבא מתכננים החוקרים להשוות בין היעילות של התרופה לבין יעילותה של פסיכותרפיה (טיפול בשיחות). 

עם זאת, חשוב לדעת שהרעיון של סירוס כימי קיים כבר כמה עשורים בכמה מדינות. 

 

 

קריאה מומלצת:

 

הרחבה על טיפולים בפדופיליה <

 

 

מהו שיעור ההישנות?

 

שיעור ההישנות של תקיפות פדופיליות אצל מורשעים, הוא כנראה גבוה ועומד על עשרות אחוזים.

 

הבעיה העיקרית היא שסירוס כימי מפחית את שיעור ההישנות של הפגיעה  מ- 40% ל- 15% בלבד,  רחוק מלהיות פתרון מושלם.

 

 

הערכת מסוכנות

 

ביחס להפרעות אחרות, ניתן לקיים כיום הערכה תקפה ומהימנה למדי של המסוכנות לפגיעה עתידית.

הערכת מסוכנות של פדופילים כוללת ניתוח רב-גורמי של משתנים רבים, מה שמאפשר ניבוי די טוב. 

למשל, ידוע כי החזרה לפגיעה בילדים גבוהה יותר בקרב פדופילים הומוסקסואלים וביסקסואלים בהשוואה להטרוסקסואלים. דוגמא נוספת היא שפגיעה מינית בילדים מחוץ לבית כרוכה בסיכון גבוה יותר לפגיעה עתידית בהשוואה לפוגעים בתוך המשפחה. 

 

 

כאשר מעמתים את הפדופיל עם אקט הניצול המיני, הוא ייטה לעיתים קרובות להתעקש כי הילד הקורבן התנהג בצורה מפתה או נהנה מהמגע.

רציונליזציות כאלה מגבירות את הפסימיות של אנשי מקצוע לגבי ההפרעה, ובפני עצמן עשויות לבטא חלק מהפרעה נלווית, כמו הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית או  הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

 

מומחים רבים טוענים כי הגידול בקהילות ברשת פדופיליות מעודד פוגעים לשתף מידע על התחמקות מגילוי.

מול טענ ה זו יש מומחים הגורסים כי קהילות כאלה דווקא מקלות על רשויות החוק לפתות ולהפיל בפח פוגעים פוטנציאליים בטרם ביצעו פגיעה. 

 

 

מה הגורמים להתפתחות פדופיליה? 

 

נכון להיום, הגורמים לפדופיליה אינם ידועים, או לפחות אינם מוסכמים בקרב מומחים.

לא ברור לגמרי מה המשקל היחסי של תכונה תורשתית, גנטית או נרכשת ברכישת פדופיליה.

 

מחקרי מוח חדשים מציעים השערות חדשות, אך סימני השאלה עדיין רבים מהידע האמפירי.

קיים מאמץ מחקרי עכשווי לפתח ביומרקר מורכב שיוכל להעריך ולזהות מידת עניין בסטיה פדופילית ודחף לפגיעה מינית הילדים.

כלי ההערכה שמשלב כמה מדדים, כמו הדמיה תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI), אלקטרואנצפלוגרם (EEG), ניטור ומעקב אחר תנועות עיניים וגישות התנהגותיות.

 

ההבנה של פדופיליה מתפתחת עם הזמן ולכן גם ההגדרה.

 

 

אבחון

 

בגדול, האבחנה דורשת שהפנטזיות או הדחפים המיניים יהיו מכוונים לילדים בגיל 13 ומטה (אבל בד״כ לילדים בגיל 11 ומטה) ויימשכו חצי שנה ברצף לפחות, או אם המטופל פעל בהתאם להם או אם הם גורמים למצוקה ניכרת (כולל בעיות עם החוק). 

 

המטופל גם צריך להיות לפחות בן 16 ומבוגר לפחות ב-5 שנים מהילד.

עוד מונחים רלוונטיים הם הבפיליה (Hebephilia), משיכה לילדים בתקופת ההתבגרות המינית, בד״כ בגיל 11-14, ופדוהבפיליה, שכולל את שני סוגי המשיכה.

 

 

תחלואה נלווית

 

חשוב לזכור כי הפדופיליה משבשת את שיפוטם התקין של הסובלים ממנה, ולכן היא כה מסוכנת, מה גם שהיא במקרים רבים מגיעה עם הפרעות נפשיות נילוות ששכיחות אצל פדופילים, כמו הפרעות אישיות או הפרעות מצב רוח, ו-50-70% מהאנשים עם נטיות פדופיליות מאובחנים עם עוד פאראפיליה, כמו אקסהיביציוניזם, מציצנות או סדיזם.

 

 

מהי האפידמיולוגיה של פדופיליה?

 

לא ברור עד כמה פדופיליה שכיחה, ומחקרים על מורשעים לא עוזרים במקרה של נטיות פדופיליות אצל אנשים שלא נתפסו או שפשוט סובלים בשקט ושולטים בדחפים שלהם.

 

עוד משהו שלא ברור זה מהו שיעור הפדופילים מתוך האנשים שמנצלים ילדים. יש בני נוער סקרנים מינית או מתעללים שמנצלים ילדים קטנים, יש מבוגרים עם פעילות יתר מינית שפשוט מכוונים לילדים מתוך אופורטוניזם ויש אנשים שפעלים באימפולסיביות, ולא מתוך תגובה לדחף אירוטי, בהשפעת אלכוהול או סמים.

 

חוץ מזה, בערך מחצית מהילדים המנצלים מינית הם בני 12-17, כך שהתוקפים שלהם לא נופלים בהגדרה של פדופילים.

כן יש הסכמה שכמעט כל האנשים עם נטיות פדופיליות הם גברים, ומחקרים על תוקפי ילדים הראו שרק 1-6% הם נשים.

 

 

האם פדופילים נוטים לפגוע בילדים בסביבה מוכרת?

 

ברוב המקרים הפדופיל מכירים מראש את הילדים שהם תוקפים או שיש להם גישה אליהם.

ב-60-70% מהמקרים של פדופיליה התוקף הוא קרוב משפחה, שכן, חבר של המשפחה, מורה, מאמן, איש דת או מישהו אחר שנמצא בקשר עם הילד.

פחות סביר שזרים ינצלו ילדים מינית, אבל כשהם כן, הסבירות לתקיפה אלימה גבוהה יותר .

 

 

עדכון אחרון:

 

16 בדצמבר 2023 

 

 

 

 

 

איילת כהן תדהר, MSW,

מומחית לטיפול בעבריינות מין, מכון טמיר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

נעמה בר-שדה, עיוותי חשיבה בקרב פדופילים, באתר "דוקטורס" (2007)

 

Fred S. Berlin (2014). Pedophilia and DSM-5: The Importance of Clearly Defining the Nature of a Pedophilic Disorder. Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law Online December 2014, 42 (4) 404-407

 

Landgren, V., et al. (2020) Effect of Gonadotropin-Releasing Hormone Antagonist on Risk of Committing Child Sexual Abuse in Men With Pedophilic Disorder. JAMA Psychiatry