פסיכולוגיה אבולוציונית | הברירה הטבעית כדרך להבנת התנהגות

מהי פסיכולוגיה אבולוציונית?

פסיכולוגיה אבולוציונית היא דיסציפלינה מדעית של לימודים ומחקר, אשא ניגשת להבנת התנהגות אנושית דרך עדשה שכוללת השפעות אבולוציוניות, ומשלבת בין מחקר פסיכולוגי וביולוגי. 

פסיכולוגים אבולוציוניים מחפשים הסברים לתופעות בין-אישיות, אישיות, כמו רגשות, מחשבות ותגובות, בהתבסס על התיאוריה של צ׳ארלס דרווין על הברירה הטבעית, בדומה לאופן בו ביולוגים אבולוציוניים מסבירים את התכונות הפיזיות של אורגניזם. 

תומכיה של גישה פסיכולוגית זו מניחים שקבוצות אנוזשיות ששרדו פיתחו דרכים לפתור אותן,  זאת באמצעות אינסטינקטים ואינטליגנציה מולדים שנתנו להם את היכולת למצוא וליישם את הפתרונות המוצלחים ביותר.

בכך הם צברו יתרונות, כמו בריאות טובה יותר או חיים ארוכים יותר, מה שאפשר להם להוליד יותר צאצאים בתהליך הברירה הטבעית.

בגדול, כל התנהגות אנושית כמעט יכולה להיות מובנת כסיבה, כאשר כל ההתנהגויות מכוונוות לתוצאה אחת יחידה: הישרדות המין. 

למשל, לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית, אבות אבותינו שהיו בעלי יתרונות פסיכולוגיים העבירו את התכונות ההתנהגותיות הללו לדורות הבאים, מה שיצר אוכלוסיית צאצאים עם אותן התנהגויות סתגלניות.

יכולות פסיכולוגיות כמו קריאה נכונה של כוונותיהם של אחרים, יצירת חברויות ורכישת אמון ידועות ככאלה שעוזרות לאדם במהלך חייו.

עוד דוגמה - בבחירת בני זוג, גברים נוטים להתייחס יותר לתכונות הניתנות לצפייה (כמו יופי), בעוד שנשים מתעניינות יותר במצב הסוציו-אקונומי של הגבר, ביכולת ההורית שלו ובפוטנציאל לרכישת משאבים, כלומר כסף.

כסף הוא איתות המרמז על יכולתו של הגבר להגן על הילדים ולפרנס את המשפחה. כך, הפסיכולוגיה האבולוציונית רואה גברים עם יכולת כלכלית ונכונות לההקים משפחה כבעלי יתרון סלקטיבי, בהשוואה לגברים שאין יכולת ונכונות כזו..

פסיכולוגים אבולוציוניים מאמינים כי מיומנויות אלה נטועות עמוק במעגלים העצביים המורכבים במוח, וכי הן עוברות בתורשה.

לעתים קרובות, נטיות התנהגותיות מולדות אלה מרוככות ע״י קלט תרבותי, במשפחה או בגורמים אינדיווידואליים, אבל העיקרון של הפסיכולוגיה האבולוציונית הוא שהמנגנונים העצביים הבסיסיים שלנו מעוצבים ע״י כוחות אבולוציוניים. 

הגישה האבולוציונית בפסיכולוגיה מאוגדת פחות מאחרות.

היא מתחילה את דרכה בהגותו של זיגמונד פרויד (שהיה במקור פיזיולוג) ומתבטאת כיום המניפסט התיאורטי של פסיכולוגים עכשוויים, כמו ג׳ורדן פיטרסון.

הפסיכולוגיה עוסקת גם בסוגיות של אישיות, בחירה, חופש ועוד. 

פרופ' יובל נוח הררי התייחס ב'קיצור תולדות האנושות' (עמ' 116) לחיבור המתוסבך בין אבולוציה לפסיכולוגיה (בעיקר העכשווית):

"לפי מדע הביולוגיה, בני אדם לא "נבראו" אלא התפתחו בתהליך אבולוציוני... אין דבר כזה "זכויות" בטבע. יש רק תכונות... ומהן התכונות שהתפתחו בתהליך האבולוציוני? בין התכונות שיש לבני אדם ולבעלי חיים אחרים בהחלט אפשר למנות את התכונה "חיים". אבל "חירות"? אין בשפה הביולוגית מילה כזו. כמו "שוויון", כמו "זכויות" וכמו "חברות בערבון מוגבל", גם "חירות" היא מושג שבני אדם המציאו וקיים אך ורק בשפתם ובדמיונם של בני האדם. מנקודת מבט ביולוגית, אין הרבה משמעות לאמירה שאדם החי תחת שלטון דמוקרטי הוא "חופשי" ושאדם החי תחת שלטון רודני "אינו חופשי". ומה לגבי "אושר"? רוב המחקרים על בעלי חיים מכירים רק בקיומן של הנאות, שניתנות להגדרה ומדידה בצורה אובייקטיבית".

יש כמה עקרונות משותפים המאפיינים את הפסיכולוגים האבולוציוניים. 

למשל: 

עקרונות בסיסיים של הפסיכולוגיה האבולוציונית

המצפן של המוח מכוון להסתגלות

המוח הוא מערכת פיזיולוגית שמנחה התנהגות (ועוד הרבה פעולות אחרות) והתנהגויות אלה הן קודם כל סתגלניות לסביבה (עם זה יסכימו כנראה כל הגישות בפסיכולוגיה וברפואה).

מטרת המוח שלך היא לנתח מידע מהסביבה כמו שמחשב היה מעבד מידע. המוח הוא מערכת פיזיקלית, והמסלולים שלו לעיבוד מידע מכוונים עדין באמצעות הברירה הטבעית.

פרופ׳ יובל נוח הררי תרם כאן גם היכולת של בני אנוש לשתף פעולה בקבוצות מרוחקות זו מזו. 

החיווט העצבי (Wiring) במוח עוזר לפתור בעיות בצורה נאותה

הדרכים הספציפיות בהן בנוי החיווט העצבי במוח בנוי כווננו ועדיין מכווננים לאורך דורות, ע״י כוחותיה של הברירה הטבעית.

כשאנחנו מתנסים בהתנהגות חדשה, נדרשת התאמה מוחית, כך שבזמן שאנחנו עסוקים בהתנהגות זו, נוירונים מתחילים להיפגש ולהעביר את המסר.

המסלול הנוירלי מתחזק ככל שהתנהגות ספציפית זו חוזרת בעתיד, מה שגם הופך אותה לקלה יותר לביצוע.

רוב ההתנהגויות הפסיכולוגיות הן דטרמיניסטיות

בדומה לראייה הפסיכואנילטית, הרבה מבנים פנימיים שלנו נקבעים ומתעצבים לפני שהבשלנו לחשיבה בוגרת על בחירות בחיים. 

מה לעשות, הפסיכולוגיה האבולוציונית מניחה שהנטייה הכל כך אנושית של סכסוכי שכנים אינה קשורה רק בנסיבות ההווה. היא נטועה, יאמר איש האבולוציה, בצורך טריטוריאלי הישרדותי המשותף לכל בני האדם, כבר מאות אלפי שנים.  

אנחנו מאמינים באמת ובתמים שקבוצת ה״הם״ פחות טובה מקבוצת ה״אנחנו״, אבל זה בדיוק מה שמרגישה הקבוצה השנייה כלפינו (וניתן אף לנבא זאת מראש, בהשמה רנדומלית של משתתפים). 

שפה, תקשורת ושת״פ בקבוצות גדולות מצויות בלב האבולוציה האנושית 

הנפש מתבססת על שינויים סתגלניים שמקורם בעידן הפלייסטוקן. ברמותיה הבסיסיות ביותר, פסיכולוגיה אבולוציונית מסבירה מיומנויות שאנו מחשיבים לפשוטות יחסית ולנפוצות בקרב רוב האנשים, כמו שפה.

 בשלב מסוים בהיסטוריה, האדם הקדמון פיתח מיומנויות שפה מעבר לנהמות והצבעה.

היכולת לתקשר מחשבות מורכבות הועילה להישרדותו, וכתוצאה מכך התפתחו יכולות רכישת שפה, שהשתכללו בתהליך הברירה הטבעית.

 פסיכולוגים אבולוציוניים רואים מיומנויות שפה מתקדמות כיתרון התורם לביטחון, להישרדות ולרבייה.

השפות שאנו לומדים תלויות בשפת האם והחברה בה גדלנו, מה שמדגים את חשיבות הקלט התרבותי. 

פוביות לפי הראייה האבולוציונית

פוביות, כידוע, הן פחדים לא-רציונאליים שחורגים מהגנה מפני סכנה.

אבל אם נחשוב על זה, ניווכח שלא כל דבר או מצב יכולים להפוך לפוביה. 

פחד מנחשים או עכבישים הרבה יותר שכיחים מפוביה מאקדח (אם היא קיימת בכלל) למרות שמידת הסכנה הטמונה בו כיום לא פחות גבוהה.

יש היגיון בכך שאבותינו יחפשו בזהירות אחר יצורים ארסיים לפני שיתקעו את ידיהם בשיח גדול. 

בחלוף הזמן, היכולת לזהות ולהגיב במהירות ליצורים קטנים, מתפתלים שקטים הפכה לתגובה אוטומטית, אינסטינקטיבית, המכונה תגובת בהלה (Startle response).  

זאת ועוד, פעוט או קופיף נאיבי (כלומר, גור שנולד במעבדה) שמעולם לא שמעו על הדריכות המתבקשת לאור הסכנה מול בעלי חיים מסוימים, יגיבו בדרמטיות למראה אחד מהם, מה שמוסבר לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית במידע חיוני להישרדות, שעובר גנטית מדור לדור. 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

1 בספטמבר 2023

מקורות:

Hampton S. Darwinian psychology, old and new. Passau Schr Psychologiegesch. 2005;13:225-41. PMID: 19244679.

Jonason P. K. (2017). The Grand Challenges for Evolutionary Psychology: Survival Challenges for a Discipline. Frontiers in psychology, 8, 1727. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2017.01727