האם לבחור בכיוון מקצועי או ניהולי? ייעוץ על דילמות תעסוקתיות

מתלבטים האם לבחור

בכיוון מקצועי או ניהולי?

מרגישים שהבחירה בתפקיד הבא

תשפיע על הכיוון אליו הקריירה שלך הולכת?

מה מניע אותי בבחירת התפקיד הבא?

איך לנווט את הקריירה שלי למקומות שמתאימים לי?

רבים נמצאים בצומת דרכים בקריירה בה עליהם לבחור –

התקדמות ניהולית או התקדמות מקצועית?

הדילמה מתחילה אפילו בצבא, חיילים רבים מתארים רצון להתקדם ולצאת לקצונה לצאת החשש "להתרחק מהשטח" "לעזוב את היחידה" או לעסוק בביורוקרטיה יותר מאשר בתכל'ס.

התקדמות לניהול

נקרתה בדרככם בהזדמנות להתפתח במישור הניהולי? התפתחות מסוג זה, תביא כנראה לעלייה בשכר, לצד עלייה בסטטוס ובמעמד הארגוני. תהיה לכם השפעה נרחבת ומשמעותית יותר על תהליכים בארגון ולצידה עלייה ברמת האחריות. תמיד, כעובדים, חשבתם שיש לכם רעיונות איך לעשות את הדברים טוב יותר, יעיל יותר, הגיוני, ישים, מתחשב או איכותי יותר? מרגישים מוגבלים על ידי ההיררכיה הארגונית שמציבה לכם גבולות לעשייה?

שאלה ששווה שתשאלו את עצמכם היא – האם אני מעוניין להיות זה שמקבל את ההחלטות?

מחד, קבלת החלטות משפיעה על תחושת העצמאות שלי בעבודה (במידה מסויימת, שכן מקבלי ההחלטות גם הם כפופים למדיניות הארגונית, לתכתיבי השוק ולמנהלים מעליהם). ומאידך עשויה להגביר את עומס העבודה ותחושת המתח של נשיאה בתוצאותיהן.

התקדמות מקצועית

למדתם תכנות, הנדסה, אדריכלות, משפטים או פסיכולוגיה כי התעניינתם במחשבים, תהליכים, בנייה, חוקים או אנשים.

אבל, עיסוק עם עובד שמאחר בבוקר, ישיבות הנהלה מאוחרות, לקוח שמתלונן, הטמעה של נהלי עבודה יבשים-

האם בשביל זה הגעתם עד הלום?

שווה לזכור שלצד הקידום הניהולי מגיעות גם התעסקויות פחות אטרקטיביות, ולקחת אותן בחשבון בבואנו לקבל החלטה לאן לקדם את הקריירה שלנו. לרוב המחיר הוא גם התרחקות מסויימת מהעיסוק המקצועי אותו למדנו ובו אנחנו מומחים, לטובת התקדמות בתחומים ובכישורים הניהוליים שלנו.

• האם ועד כמה אנחנו באמת מעוניינים לעסוק בנושאים שאינם נוגעים ישירות במקצוע שלנו?

• האם קיימים בסביבתי תפקידי ניהול שמשמעותם מינימום התרחקות מה"שטח" המקצועי?

• כיצד אני מגיע לתפקידים כאלו?

שווה לבחון לעומק את הערכים והמניעים המובילים אתכם בעולם העבודה ומכאן לגזור את המהלכים העתידיים בקריירה שלכם, או את דרך הפעולה התעסוקתית האישית שלכם.  

״אז מה אני עושה עם החיים שלי?״

דניאל, בת 26 מרחובות (במקור), כיום גרה בדירת שותפים בגבעתיים. דניאל סיימה את השנה השלישית לתואר הראשון בתקשורת וקוגניציה, ובדיוק כעת עובדת על הסמינריון האחרון שנותר לה להגיש בתקשורת ע"מ לסיים באופן רשמי את הלימודים ולקבל את התעודה הנכספת. 

אך בלב, דניאל נמצאת כרגע בחרדה גדולה. "אמנם סיימתי תואר ראשון", היא אומרת לעצמה, "ואפילו בממוצע סבבה. אבל מה אני עושה עם החיים שלי??"

אחרי ששירתה שלוש שנים בצבא והשתחררה בתור קצינת קישור, דניאל עבדה במועדפת בחקלאות בצפון במשך חצי שנה ולאחר מכן עבדה כמוכרת במאפיה בעיר, תוך כדי שעשתה קורס פסיכומטרי. לאחר המבחן, החליטה לטוס למרכז אמריקה עם החברה הכי טובה מהצבא, עמית. הן בילו כחודשיים ביבשת ולאחר מכן התפצלו. עמית חזרה לארץ כדי לנסות להתקבל לרפואה ודניאל החליטה להמשיך לדרום אמריקה לעוד שלושה חודשים. במהלך הטיול היא פגשה אנשים מעניינים, שמתלבטים בדיוק כמוה מה ללמוד. 

דניאל אוהבת מילים ואמא שלה היא עיתונאית שלמדה תקשורת, "אז אולי באמת כדאי גם ללמוד תקשורת", אמרה לעצמה. באחד ההוסטלים בקוסקו שבפרו, פגשה דניאל בחור מקסים שסיפר לה שהוא לומד קוגניציה ופסיכולוגיה בבן גוריון ואמר שממש מעניין לו בתואר. דניאל לא התעמקה במיוחד, אבל המילה 'קוגניציה' נשמעה לה קוסמת. "אני אלמד קוגניציה ותקשורת", גמלה בלבה החלטה.

שלוש שנים וחצי אחרי אותו הטיול, היא מרגישה תקועה. התואר אמנם היה נחמד מאד, היא רכשה חברים נחמדים ויצאה למסיבות. היא גם פתחה את הראש ולמדה דברים מעניינים (אפילו שהיו רגעים של שעמום), אבל לא הרגישה ש"זה זה" עד הסוף. היא לא מתחרטת שלמדה את התואר, וגם היה לה ברור שתסיים אותו (אין מצב שהיא לא מסיימת משהו שהתחילה). אבל עכשיו, היא מרגישה שחזרה בדיוק לאותו המקום. "מה אני עושה עם התואר הזה? תכלס קוגניציה זה משהו כל כך מחקרי – ואני לא רואה את עצמי ממשיכה בעולם המחקר, לא כשאני מדמיינת את העבודה לבד בתוך מעבודה סגורה וחשוכה עם עכברים מצייצים. ותקשורת זה באמת היה מעניין, אבל מה יש לעשות עם התואר הזה...?"

דניאל מרגישה חרדה. "חשבתי שברגע הזה כבר הכל יהיה ברור לי. אז למה אני מרגישה כאילו חזרתי לנקודת ההתחלה? גם חברות שלי התחילו לדבר על חתונה, ורק אני מרגישה לבד. וחוץ מזה בן הזוג שלי נפרדנו לפני ארבעה חודשים ואין לי אף אחד. אוף, למה הכל תקוע??"

"אולי אני צריכה פשוט לטוס שוב ולברוח מהכל. למה אני שוב מרגישה אבודה? אני שונאת את התחושה הזאת. ככה הרגשתי בדיוק לפני התואר, כשטסתי. לא היה לי מושג מי אני, מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה. אף פעם לא היה לי את החלום הברור הזה, כמו שהיה לעמית. עמית ידעה שהיא רוצה להיות רופאה וזהו. כל כך קל. אני מרגישה פשוט ערפל כזה. למה אצלי הכל חייב להיות מסובך??".

נשמע מוכר? דניאל היא רק אחת מני רבים שמרגישים כך. זו תחושה מוכרת בקרב אנשים בגיל הזה. 

אנחנו יכולים לנסות לעזור.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה:

מירב פירק, MA,

פסיכולוגית תעסוקתית מומחית

עמר ביגי אמויאל, MA,

פסיכולוגית בהתמחות תעסוקתית

בחלקים ממאמר זה נעשה שימוש בתכנת בינה מלאכותית.