איך אפשר לדעת אם טיפול פסיכולוגי כבר לא יעיל עבורי?

 

 

אחת השאלות החשובות אצל מטופלים, היא "האם הטיפול שלי יעיל"? 

 

במקרים רבים מדי, הדיון בשאלת היעילות של הטיפול הפסיכולוגי אינה מדוברת מספיק, בעיקר בקרב מטופלים ומטופלות שחוששים לתת משוב ולבטא את צרכיהם באופן אסרטיבי ובהיר.

 

באחת קבוצות ההדרכה במכון טמיר, העלתה פעם פסיכולוגית קלינית ברחובות, אשת מקצוע נהדרת, את השאלה:

"מתי הטיפול הפסיכולוגי שאני עושה עם מטופל X אמור להסתיים?".

 

השאלה פתחה דיון קבוצתי מקצועי יצירתי וגלוי לב, מתוכו צמח לו פוסט זה. 

 

 

יש כמה וכמה תשובות לשאלה מהו טיפול שעובד, אבל מה שמשותף לכולן הוא היות הטיפול רב-ממדי, ושמתאפשר בו מרחב בו המטופל מרשה לעצמו להיות הוא עצמו.

מעבר לכך, כשאנחנו חושבים על שינוי, אנחנו מתמקדים בד״כ בהתנהגויות, כמו דחיינות מופחתת או אסרטיביות מוגברת, אבל שינוי יכול להתרחש ברמות שונות, ושינויים התנהגותיים עשויים להגיע בשלבים שונים לאורך התהליך.

 

מעבר למה שתקרא תיכף, ניתן לבנות בינתיים כלי אינטואיטיבי לאומדן ההתקדמות הטיפולית, שיכלול לפחות שלושה היבטים בעולמך הפנימי:

 

• הבנה  - הגברת הבהירות. 

• נכונות לשינוי - יותר אומץ.

• נקיטת פעולות - התנהגות מכוונת למטרות הטיפול.

 

אם מתחולל שיפור באחד או יותר מהשלושה, זה חיזוק לכך שהטיפול עובד.

 

 

כימיה בין המטפל למטופל

 

חשוב שהפסיכולוג והמטופל יבססו קשר טוב שיאפשר למטופל להביע בכנות את מחשבותיו ורגשותיו. לרוב, ביסוס של קשר כזה דורש 'כימיה' על מנת שהמטופל ירגיש בנוח עם האישיות, הגישה והסגנון של הפסיכולוג.

 

מחקרים על יעילות של טיפול פסיכולוגי מלמדים על המשקל הרב שמעניקים מטופלים לאיכות הקשר הטיפולי (שמכונה במקצוע שלנו הברית הטיפולית), גם בחלוף שנים רבות ממועד סיום התהליך הטיפולי. במילים אחרות, יש מצב שבעוד 5 שנים תשכחו את הנושאים האישיים אותם ליבנתם לאורך הדרך ואת החפירות אותן חפרתם לעומק הנפש, אבל תזכרו היטב את החמימות, האותנטיות והקבלה שסיפק המטפל/ת. 

 

אז כדי להימנע ממפח נפש - במידה והתחלת תהליך טיפולי ולאחר מספר מפגשים אומרת לך תחושת הבטן ש'כימיה טבעית כבר לא תהיה כאן, מומלץ לשקול להחליף פסיכולוג.

 

אבל...

 

קשר קרוב בין מטפל למטופל הוא תנאי הכרחי, אך אינו מספיק להגדרת טיפול פסיכולוגי כיעיל.

מילים ורגשות אינם חזות הכל - כאשר הקשר מצוי אך ורק בעין התהליך, מומלץ, שוב, לבחון האם אתם באמת צועדים על דרך המלך לשינוי המתבקש. 

 

 

הגדרת התכנית הטיפולית

 

פיגומי הטיפול הפסיכולוגי, מטרותיו ומשכו, אמורים להיות מוגדרים וברורים ממש בתחילת התהליך הטיפולי, בכל שיטת טיפול פסיכותרפי שהיא. 

 

 

מה מטרות הטיפול?

 

למעשה, פסיכולוגים קליניים אמורים להכין תכנית טיפול ולכתוב בה את מטרות הטיפול, כפי שהוסכמו יחד עם המטופל.

 

התכנית הטיפולית משרטטת מפת דרכים פסיכולוגית ואמורה לתאר, בקווים כלליים וגסים, את המסלול התרפויטי המוערך שהמטופל יעבור בתהליך (כמטופלים, אתם רשאים לפי 'חוק זכויות החולה', לבקש מהפסיכולוג לראות את התכנית הטיפולית, את סיכום הטיפול ואת כל הרשומות הרפואיות שכתב לעצמו המטפל בסיום כל מפגש שקיימתם). 

 

 

מה משך הטיפול?

 

גם משך הטיפול אמור להיות מוערך בתחילת הדרך, כחלק מהתכנית הטיפולית. הפסיכולוג והמטופל אמורים לדון יחדיו במסגרת זמן ריאלית למימוש המטרות שנקבעו והם מגיעים להסכמה משותפת לגבי הדרכים בהן תתקיים הערכת ההתקדמות ומדידת ההצלחה.

 

בחלוף זמן יתכן שתידרש בחינה מחודשת של המטרות הטיפוליות, הליך שמכונה "לפתוח את חוזה הטיפול", כדי לראות לאן מועדות פניהם של השניים.

 

אפשר לקרוא לזה "שיחת פנינו לאן", וחשוב לקיימה מתוך עמדה כנה, נכונה ועניינית, מבלי שיינתנו לתכני השיחה פרשנויות פסיכולוגיות על ידי המטפל. 

 

זיהוי קשיים ומתן מענים

 

בעוד שהמטופל אחראי לשינויים בחייו ולחייו בכלל, פסיכולוג טוב יסייע לו באיתור מדויק של המכשולים והקשיים העומדים בדרכו.

 

במידה ויש והמטופל יכול להגביר את תחושת השליטה על המכשולים הללו, הפסיכולוג יבחן את מקורות הבעיה ולאור בחינה זו יציע שינויים התנהגותיים, או שינויים מכווני תובנה, בשאיפה להתגבר עליהם.

 

במידה והמכשולים כוללים גורמים חיצוניים, שאינם נתונים לשליטת המטופל, הפסיכולוג יעבוד וידריך את המטופל על דרכי התמודדות שיקדמו את רווחתו הנפשית בעיתות משבר, בהווה ובזמנים הקשים.

 

 

שינוי קוגניטיבי

 

בכל סוג של טיפול פסיכולוגי, ובכלל זה טיפולים פסיכודינמיים מעמיקים ומתמשכים, המטפל עוזר למטופל לפענח ולזהות דפוסי חשיבה שליליים שגורמים, מחזקים ותורמים לקשיים רגשיים, כמו דיכאון או חרדה, וכן לסייע למטופל לפתח גישה חיובית יותר כלפיהם.

 

בטיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים מושגת מטרה זו באמצעות לימוד של טכניקות מיומנויות התנהגותיות וכלים להתמודד עם קשיים רגשיים, תוך חיזוק המשאבים הפנימיים הקיימים והתייחסות לכוחות הנפשיים.

 

בטיפולים בגישות פסיכודינמיות מושגת אותה מטרה, רק באמצעים קליניים שונים, מרביתם מבוססי תובנה וחשיפה של דינמיקות נפשיות לא מודעות. ניתן להמשיך ולפרט את הדרכים השונות של השיטות הפסיכולוגיות, אך המטרות דומות. 

 

 

יחסים בין-אישיים

 

פסיכולוג מומחה, שמוביל טיפול פסיכולוגי יעיל, יעזור למטופל בעריכת שינויים חיוביים בקשרים הבינאישיים של המטופל, יסייע לו לזהות ולהכיר בהתנהגויות אשר עלולות לתרום למערכות יחסים הרסניות ופוגעניות. הוא ילמד את המטופל דרכים ליצירת תקשורת יעילה, בעיקר עם אנשים הגורמים לו לכאב רגשי. על הספקטרום של יעילות בין-אישית מצויים שני קצוות בעייתיים: בראשון קיימת נטייה לרצות אחרים ולוותר על הנאמנות לצרכים אישיים. בקצה השני קיימת תחושת זכאות ואמונה ש"הכל מגיע לי". 

 

 

עבודת צוות 

כל טיפול פסיכולוגי יעיל דורש מאמץ משותף של הפסיכולוג והמטופל במסע לשינוי אישיותי,גם כאשר המטרה היא רק שינוי סימפטומטי.

עבודה צוותית נשמעת ברורה מאליה בעידן הקואוצ'ינג וטיפול ה-CBT, אולם העולם הפסיכולוגי עבר בשני העשורים האחרונים מהפך במעמד המטפל לעומת מעמד המטופל: גישות עדכניות, בעיקר הטיפול ההתייחסותי, הובילו רוחות של שינוי, לפיהן "המטפל אינו יודע כל". 

התמקמותו של המטפל התאזנה יותר, הקול המציאותי נשמע חזק יותר, ואף על פי שמטפלים עדיין הם אלה המופקדים על הובלת התהליך הטיפולי, הם רואים עצמם בעמדה שווה והדדית יותר ביחסיהם עם מטופלים. 

 

 

לדעת מתי הטיפול מסתיים

 

מרבית הטיפולים הפסיכותרפיים עובדים ועוזרים ורוב מוחלט של המטפלים המוסמכים בתחום בריאות הנפש יודעים כיצד לעבוד נכון.

אלא שהמציאות מורכבת יותר: ברבים מהמקרים, הנטיה הטבעית של מטפלים ומטופלים היא להמשיך את התהליך הטיפולי עד אין קץ, ללא מועד סיום, ולעיתים גם ללא מטרות עדכניות ומותאמות. 

מטפל מיומן יודע כיצד ליצור התקשרות בטוחה מבטיחה, אולם באותה מידה הוא נדרש לגייס את הכוחות והבגרות האישית כדי להחליט על הסיום.

אחריות טיפולית זו מקבלת משנה תוקף בייחוד אצל מטופלים בעלי נטיה אישיותית לתלותיות חזקה ולריצוי האחר, מטופלים שחווים פרידה כהרסנית ובעלת פוטנציאל לנטישה משתקת, שחרדים מפני פגיעה בסמכות הטיפולית ושחוששים מפני מחיקת ההישגים אשר נרכשו בעמל רב לאורך הטיפול. 

בקרב מטפלים, בעיקר כאלה שאמונים על הגישות הפסיכודינמיות, טיפול פסיכולוגי עלול להיתפס כתהליך אקספלורציה שיכול להימשך כל החיים. תמיד אפשר לדבר על מה שקרה השבוע ותמיד אפשר לחזור ולחזק נקודות שראויות לחיזוק, אולם טיפול נפשי הוא שירות ככל השירותים - הוא נועד לסייע למטופלים לחיות חיים טובים יותר ולא להיות החיים עצמם.

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (ה-APA) מציע הנחיות אתיות לסיום טיפול פסיכולוגי: 

"יחסי פסיכותרפיה צריכים להסתיים כאשר הלקוח אינו מרוויח עוד מטיפול, אינו צפוי להפיק תועלת ממנו, או שהוא עלול להיפגע ממנו". 

ואם אתם מפקפקים ב'טיפוליות הרדודה' של האמריקאים, קבלו את זה: הטיפולים הפסיכואנליטיים של פרויד נמשכו חצי שנה בממוצע... בדרכו האמיצה כתב פרויד את המסה הידועה "אנליזה סופית ואין-סופית", בה חקר במדויק את היתרונות של קביעת מועד סיום ואת הדרכים בהן יכול האנליטיקאי לעזור למטופל ללמוד כיצד נפרדים נכון. בפשטנות, מתוך החקירה הזו של פרויד (ותלמידו, פרנץ אלכסנדר) צמחה נישה שלמה של טיפולים דינמיים קצרי מועד (למשל, טיפול מבוסס פרידה, של ג'יימס מאן, שאורך תריסר מפגשים ועוסק  - מתחילתו ועד סופו - בהתפתחות המדהימה שמטופלים זוכים לה הודות למבט אמיץ לעבר סיום הטיפול).

 

כן, ויש גם את נושא הכסף: פרידה ממטופל שמגיע בקביעות לקליניקה פרטית מפחיתה ישירות משכר המטפל. זה היבט שמחייב מודעות, אתיקה פנימית ועירנות מקצועית.

 

חשוב לדעת עוד משהו: אין אף תיאוריה פסיכואנליטית (שמוכרת לי, לפחות), שמקדשת טיפול פסיכולוגי life long. 

אין לדעתי אף תיאורטיקן רציני, שמתאר פסיכותרפיה שנמשכת לאורך כל החיים.

טיפול יעיל משרת מטרה וסופו להסתיים עם השגתה, או הכרה באי-השגתה (למי שמתחבר לפונקציית ההחזקה של דונלד ויניקוט, אעיר בקצרה שהוא ממש לא התכוון למשך הטיפול). 

 

 

כך כתב שנדור פרנצי, פסיכואנליטיקאי שהפך הרבה אבנים ואיתגר הרבה אמיתות: 

 

״האנליזה מספקת אפשרות נוחה לביצוע פעולות לא מודעות, אנוכיות לגמרי, בלתי הגונות, בלתי מוסריות ואפילו נפשעות, וסיכוי לנהוג כך בלי אשמה (בלי לחוש אשמה). למשל, תחושת כוח כלפי אותם מטופלים יראים וחסרי ישע, המעריצים את האנליטיקאי ללא סייג; תחושת עונג סאדיסטית מסבלם ומחוסר האונים שלהם; חוסר אכפתיות למשכה של האנליזה, ואף נטייה להאריך אותה משיקולים כספיים גרידא. בדרך זו, אם האנליסט רוצה, המטופל נעשה משלם מס לכל ימי חייו. כתוצאה מהתנסויות אינפנטיליות כאלה, המטופלים אינם מסוגלים לנתק את עצמם מהאנליזה גם לאחר עבודה ממושכת ולא מוצלחת... ממש כמו הילד שאינו יכול להימלט מהבית כי לבדו הוא יהיה חסר ישע״ 

 

-- Sándor Ferenczi, (מתוך ״היומן הקליני״, שנדור פרנצי. תירגמה מגרמנית: אורנה וסרמן. הוצאת עם עובד)

 

 

כאשר חסומה התקשורת לגבי סיום הטיפול הפסיכולוגי, בערוץ השיח בין המטפל למטופל, תופענה אמירות עקיפות יותר, חלקן פאסיביות-אגרסיביות ללא סיכון של חרדת פרידה:

 

• מעבר למפגשים של פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע.

• היעדרויות תכופות של המטופל.

• איחורים שתדירותם עולה.

• שיתוף בתעדוף הוצאות שונה.

• התייעצות עם אנשי מקצוע אחרים (שמרביתם נמנעים ממעורבות ומתן ייעוץ למטופל, מטעמים אתיים וקולגיאליים).

• שינויים עדינים יותר, כמו ציטוטים חוזרים מפודקסאט ספציפי על טיפול. 

 

לפעמים המטפל והמטופל צריכים להיות אמיצים כדי להיפרד.

האחריות, בכל מקרה, מצויה בידי המטפל. 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

 

עלות: 140 ש"ח

 

 

הרשמה מהירה:

 

 בתל אביב / אונליין בזום

 

 

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

  

 

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

 

 

 

עדכון אחרון:

 

25 במאי 2024

 

 

 

מקורות:

 

 

Olsson, R. (2022, May 25). How do you know if therapy is really working? Better Me. Banner Health. https://www.bannerhealth.com/healthcareblog/better-me/how-do-you-know-if-therapy-is-really-working